המהפכן האחרון
הוא שלט בקובה ביד רמה, ניצב בחזית המאבק הקומוניסטי ב"אימפריאליזם האמריקאי" וכמעט גרם למלחמת עולם שלישית • גם בחייו וגם במותו יש שראו בפידל קסטרו גיבור ויש שראו בו נבל • טראמפ עלץ בטוויטר: "קסטרו מת!"
בעולם נשמעו תגובות מעורבות על מותו של המנהיג השנוי במחלוקת, וב"הוואנה הקטנה" שבמיאמי יצאו המוני גולים קובנים לחגוג ברחובות. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אמר כי ארצו איבדה "חבר אמת", נשיא סוריה בשאר אסד אמר כי קסטרו "היה מקור השראה במאבק נגד האימפריאליזם", ואילו הנשיא הנבחר של ארה"ב דונלד טראמפ צייץ: "קסטרו מת!" ואז מסר בהודעה "המורשת של קסטרו היא כיתות יורים, גניבות, סבל, עוני והתכחשות לזכויות אדם בסיסיות". הנשיא אובמה, שפתח את הדלתות לקובה, סיכם: "ההיסטוריה תשפוט את השפעתו העצומה של קסטרו על העולם".
פידל אלחנדרו קסטרו קרוז נולד בקובה ב־1926. הוא היה סטודנט מבריק למשפטים, וב־1952 הוא התכוון לרוץ לפרלמנט, אך הבחירות לא התקיימו כיוון שהגנרל באטיסטה יזם הפיכה צבאית. הממשל הצבאי של באטיסטה זכה לתמיכת ארה"ב — וקסטרו ירד למחתרת והחל להתארגן למהפכה. כבר ב־1953 הוא הוביל מהפכה כושלת ונשפט ל־15 שנות מאסר.
כעבור שנתיים זכה פידל לחנינה וגלה עם אחיו ראול למקסיקו השכנה, שם הוא פגש את הרופא הארגנטינאי ארנסטו "צ'ה" גווארה. קסטרו וצ'ה חזרו בחשאי לקובה ב־1956 והקימו כוח גרילה בהרים. רק בשלב זה אימץ קסטרו אידיאולוגיה קומוניסטית מרקסיסטית קיצונית. בשלוש השנים הבאות התגלו קסטרו וגווארה כמפקדים צבאיים מבריקים. הם גם הצליחו לסחוף אחריהם את האיכרים במדינה הענייה, ובינואר 1959, כשהוא בן 32 בלבד, נכנס פידל קסטרו להוואנה כמנצח.
בשנים הבאות הגביר קסטרו את אחיזתו בקובה. הוא ביצע רפורמות חברתיות מרחיקות לכת, לצד רדיפה אכזרית של מתנגדי המשטר וכלי התקשורת. והעיקר: הוא הלאים מפעלים בבעלות אמריקאית ותקף שוב ושוב את "האימפריאליזם של היאנקים". התוצאה: בשיא המלחמה הקרה ראתה בו ארה"ב איום קומוניסטי "ליד הדלת" (קובה רחוקה רק 110 ק"מ מפלורידה).
לאחר שג'ון קנדי הפך לנשיא ב־1961, הורעו עוד יותר היחסים בין קובה לארה"ב. הסי־איי־אי ניסה להתנקש בחייו ואף אירגן פלישה כושלת ל"מפרץ החזירים" במטרה להחליף את השלטון. ב־1962 מצא את עצמו קסטרו בליבו של המשבר החמור ביותר במלחמה הקרה — משבר הטילים בקובה — שכמעט הוביל למלחמת עולם שלישית. המשבר הפך את קסטרו לסמל של עמידה איתנה מול המעצמה האמריקאית, אך החרם שארה"ב הטילה על קובה הפך למצור כלכלי שנמשך עשרות שנים. גם אחרי נפילת ברית־המועצות לא ויתר קסטרו על הקומוניזם וקובה נותרה מדינה מסוגרת.
ב־2008, כשהוא כבר חולה וחלש, העביר קסטרו את השלטון לאחיו המתון ממנו ראול, וזה פתח מיד ביוזמות לפתיחת קובה למערב. עד יומו האחרון הביע קסטרו ביקורת על כך והמשיך לתקוף את "האימפריאליזם האמריקאי". מהפכן עד הסוף.
