yed300250
הכי מטוקבקות
    סיור בסמטאות העיר | צילום: אלעד גרשגורן
    מסלול • 27.11.2016
    כריסמס הוא רק תירוץ
    נצרת תכף מתקשטת בעצי אשוח ונורות צבעוניות לקראת חג המולד, אבל היא כל כך הרבה יותר מזה – עם הערמונים והעטאייף בבתי האוכל, שפע הכנסיות, האוויר המבושם ותושביה הנעימים
    שיר־לי גולן | צילומים: אלעד גרשגורן

    יש משהו קלישאתי ברומנטיקה של נצרת. הסמטאות הצרות נטולות השם, דנדון הפעמונים של הכנסיות וצלביהן המזדקרים בשמי העיר, ריחות של סחלב מהביל, עטאייף נוטף סירופ סוכר או ערמונים קלויים שנישאים מבתי אוכל קטנים ומסבירי פנים. האפשרות הזאת, הפשוטה כל כך אך בלתי מנוצלת ביומיום – להסתובב בעיר זרה אבל מאוד קרובה ולהרגיש, איך לא, קצת באירופה.

     

    רגע לפני חג המולד מזכירה העיר העתיקה הזאת, שהייתה פעם כפר גלילי והפכה לעיר הערבית הגדולה בארץ, את מה שיכול היה להיות כאן. ערב רב של שפות ודתות, היסטוריה שזוכה לכבוד המגיע לה, נוף מרחיב לב, מטבח מקומי מצוין ושכנות טובה. כי כשהסוחרים אומרים כאן, והם אומרים את זה, כל הזמן, "תפדלו", ומזדרזים להגיש קפה שחור בספלוני פינג'אן קטנים, הם לא רק משדלים לרכישה מזדמנת, הם מציעים גם סיפור מסקרן, תובנה מעניינת ומעל הכל, חיוך.

     

    כדאי להקדיש לנצרת, שבה לפי המסורת הנוצרית התבשרה מרים על הריונה ועל לידתו הצפויה של ישו (איפה בדיוק? תלוי את מי שואלים), לפחות יומיים. גם משום שזמן נצרת הוא זמן נזיל, איטי ומצדיק התמסרות, גם משום שיש בה הרבה מה לראות. ולטעום. לקראת חג המולד העיר כבר מתקשטת בנורות צבעוניות ועצי אשוח גדולים עטויי שלג מלאכותי. הגדול שבהם יוצב ב־8 בדצמבר ברחבת כנסיית הבשורה האורתודוקסית. כן יתקיים בעיר ה"כריסמס מרקט" המסורתי, ושלל אירועים חגיגיים פתוחים לקהל. גם קניון BIG FASHION יצטרף לחגיגות ובשבת ה־3.12 יקיים אירוע חגיגי של הדלקת התאורה המרהיבה לחג. השוק האותנטי של העיר, שרוב אוכלוסייתה מוסלמית אבל צביונה נוצרי וחופשי ביחס לערים ערביות אחרות, מציע מגוון של חנויות וסחורות בין מבנים ארכיטקטוניים מהתקופה העות'מנית. בין הפירות והירקות, הבדים הרקומים, כלי הבית והתבלינים, נמצאות רוב האטרקציות של העיר וכ־14 גסט־האוסים פעילים.

     

    ישו מלוכסן העיניים

     

     

    המיצים של של אבו מערוף | צילום: אלעד גרשגורן
    המיצים של של אבו מערוף | צילום: אלעד גרשגורן

     

     

    שיטוט בעיניים פקוחות בסמטאות כולל הצצה למוסקוביה – מבנה גדול ומרשים שנמצא מערבית למעיין מרים (ששימש בעבר כמקור המים היחיד בעיר ובחפירות שנערכו במקום נמצאו שרידים של תעלות ובריכות מים מתקופות שונות, והם מוצגים באולם הישיבות בבית העירייה) והוקם על ידי הרוסים ב־1904. המבנה שימש כאכסניה לעולי הרגל הרוסים שהגיעו לעיר בהמוניהם (מכאן שמו) ומאוחר יותר שימש כסמינר למורים. כיום פועלים מתוכו תחנת המשטרה המקומית וסניף הדואר.

     

    גם הסראיה, שישמש בעתיד כמוזיאון לתולדות העיר, כפי שמבטיח לנו טארק שחאדה, מנכ"ל עמותת נצרת לתרבות ותיירות, מצדיק עצירה. המבנה הוקם בידי שליט הגליל דאהר עומר זידאני במאה ה־18 והיה ביתו ומעוז שלטונו בעמק יזרעאל. מגדל השעון נוסף למבנה המפואר ב־1900.

     

    אי־אפשר להסתובב כאן בלי להיכנס לכנסיית הבשורה הקתולית, היא בזיליקת הבשורה, אחת הכנסיות הקדושות בעולם הנוצרי. את כיפתה השחורה אפשר לראות מכל מקום בעיר, והמבנה עצמו (שהוקם ב־1969) משמר בתוכו את שרידי מבני הכנסיות שקדמו לו. בחצר הבזיליקה תמונות פסיפס של המשפחה הקדושה שהוכנו על ידי קהילות נוצריות מרחבי העולם. הזדמנות נחמדה להכיר את ישו בעיניים מלוכסנות, בין השאר.

     

    גם כנסיית הבשורה האורתודוקסית מצדיקה גיחה קצרה. היא נחשבת לאחת משלוש הכנסיות הקדושות ביותר, יחד עם כנסיית הקבר וכנסיית המולד, והיא קטנה, עתירת זהב ואיקונות ומזכירה מבצר בחזיתה.

     

    בית מישל | צילום: אלעד גרשגורן
    בית מישל | צילום: אלעד גרשגורן

     

     

    אם כנסיות עושות לכם את זה, תוכלו לבקר גם במנזר הפרנציסקני הסמוך, בו חיים כמה עשרות נזירים, ובבית הנזירות של נצרת, שם ניתן לסייר בין שרידים מתקופת הולדתו של ישו. נקודת ציון מעניינת נוספת היא הכנסייה היוונית הקתולית ואתר בית הכנסת, בו לפי המסורת נשא את הדרשה בה הכריז בפני בני כפרו היהודים שהוא המשיח ועורר את חמתם.

     

    במרחק עשר דקות נסיעה ממרכז העיר נמצא הר הקפיצה, אליו לפי הנרטיב הנוצרי גררו המתפללים הזועמים את ישוע כדי להשליכו, אלא שהוא קפץ ונעלם. בין אם הסיפור נשמע אמין או לא, התצפית מההר יפהפייה ושווה לקנות בעיר חומוס ופלאפל (או כל מה שיתאים לכם לפיקניק בטבע הקרוב) ולהגיע לפסגת ההר כדי ליהנות מהשקט ומהנוף.

     

    תצפית מקומית ועירונית יותר, כדאי לעשות מהמרפסת של מרכז מרים הבינלאומי. במרכז מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים מעניינים, אפשר גם לצפות במופע האורקולי המחבר בטבעיות רבה בין אברהם אבינו לישו, אבל בעיקר כדאי לעלות אל המרפסת כדי להתבשם ממראה גגות העיר וצריחי הכנסיות שלה. פרטים ניתן למצוא באתר עמותת נצרת לתיירות (nazarethinfo.org).

     

    אלא שרומנטיקה זה לא רק אתרים היסטוריים, ונצרת היא לא רק כנסיות. לאווירה הנעימה שמספק השיטוט בעיר הזאת תורמים קודם כל האנשים שלה. כזאת היא למשל ג'אדה (שמבטאים ראדה) בולוס. ב־ghada's corner מצאו עבודות יד של נשים מרחבי הארץ וכן של בנות ובני נוער עם מוגבלויות. יש פה עבודות קרמיקה ארמנית, כריות רקומות, עבודות עץ, תיקים, שרפרפים, צעיפים, תכשיטים ומה לא בעצם. אלה מוצגים בין כמה שולחנות נמוכים, אליהם מזמינה ראדה את הבאים להסב לטובת קפה ערבי וממתקים נהדרים שהיא (מדריכת טיולים לפרנסתה, עם תואר שני בהיסטוריה, ואשת שיחה מרתקת) ואמה מכינות. נסו כאן את ה"בסיסה", כדורי עוגה העשויים משומשום קלוי, קמח, שמן זית וסירופ חרובים, את המלאטיט, עוגיות אניס נפלאות שהולכות נהדר עם הקפה או את לחם החותם, המוגש עם טחינה וסירופ חרובים. את התפריט הצנוע איירה ביד אחת מחברותיה של בולוס, וסביר שתתקשו להיפרד מבית הקפה הקטן והנעים הזה (לפרטים: טל' 5717774־054).

     

    כנסיית הבשורה והנוף ממרכז מרים | צילום: אלעד גרשגורן
    כנסיית הבשורה והנוף ממרכז מרים | צילום: אלעד גרשגורן

     

     

    אבל כדאי לצאת ממנו, בין השאר כדי להגיע אל המקום של אבו־אשרף, איש גדול וחם עם אוסף יוצא דופן של כלי נחושת וברזל, טלפונים ומכונות כתיבה עתיקים, חרבות ועוד ועוד. את המוזיאון הקטן והלא רשמי הזה (דיואן אלסראיה) שיצר אבו־אשרף לאורך עשרות שנים אסור לפספס. אפשר לאכול פה ארוחת צהריים גלילית או לדלג ישר לעטאייף הנפלא שהוא מכין, במילוי אגוזים קצוצים או גבינה. (טל’ 6578697־04)

     

    גם במפעל חלבה נצרת מוטב להשאיר מאחור את ספירת הקלוריות של החיים עצמם, לטובת טעימה מהפנטת של טחינה חמה ברגע שהיא נשפכת רכה ונימוחה ממכונת הטחינה. לא מדובר במרכז מבקרים מסודר אבל המבקרים מתקבלים בברכה, וחובבי הטחינה והחלבה ישתכרו, לא פחות, מריח השומשום הנפלא. כאן מתגאים בשיא גינס שעשה המפעל ב־2009, עם תבנית החלבה הארוכה והכבדה בעולם – 206 מטר ו־3.8 טון של העונג הצרוף הזה. הסיור וההסברים חינם בתיאום מראש, הרכישות – משתלמות. מומלץ לנסות את החלבה מקצח, הפתעה כהה וטעימה. (6553233־04)

     

    מסעדת תישרין | צילום: אלעד גרשגורן
    מסעדת תישרין | צילום: אלעד גרשגורן

    גם בית המלאכה לחימר, פהוראת מוסמאר, יספק שעה קלה של הנאה. אפשר רק לבקר ולקבל הסברים על המכונות העתיקות שנקנו בגרמניה לפני למעלה ממאה שנה, ואפשר גם ליצור, בהדרכתו הצמודה של בסאם, דור שלישי לקדרות. במקום מוצגים סירי חרס וקנקני מים, ספלי קפה, כדים לשימור מזון ועששיות, חלקם גם מוצעים לרכישה. מחיר הסיור 20 שקל לאדם, סדנה תעלה 35 שקל. (04־6500000)

     

    מה אוכלים?

     

    המטבח ב־mama cafe מגדיר את עצמו פיוז'ן ערבי מודרני והתפריט כולל למשל מעדן שיבולת שועל מלוח עם בייקון, גאודה, אפונה וביצה עלומה, ביצים באמבט שמן זית בכלי חרס או טאבולה בסגנון מאמא עם קינואה ואגוזים טחונים. יש פה גם משקאות חמים וקלים ובירות במחירים שיפתיעו כל תל־אביבי.

     

    רוצים מטבח גלילי אותנטי? נסו את הפלאפל המצוין של ג'אבלי ברחבת כנסיית הבשורה האורתודוקסית, או את המאכלים המקומיים שמוצעים בקפה גרג ברחבה (ואם בעל הבית, גאנם עבד, יהיה, תרוויחו הרבה יותר מטעם טוב). להסכמה בעניין חומוס אי־ אפשר להגיע בשום מקום במזרח התיכון, אבל זה של אבו־גאנם במסעדת שרביני במרכז נצרת הוא אחד החביבים ביותר על תושבי העיר.

     

    מסעדת תישרין היא מהמסעדות שמצדיקות ערב שלם, ארוך ומענג. המנהג הנצרתי, מספרים לנו כאן, הוא לשתות בירה בסיומו של ערב גדוש אוכל ואלכוהול כדי "לכבות את השריפה", ועם מבחר סוגי הערק המצוינים המוגשים כאן ייתכן שיהיה בזה צורך. מוסא נערה הקים את המסעדה ב־2004, כשחזר לעיר מלימודי ממשל ודיפלומטיה במרכז, ולא מצא מקום ראוי לבלות בו בערבים. הוא לא רצה, מספר נערה, לשבת רק במסעדות מזרחיות, ומהנהיגה לחיפה וחזרה בהשפעת אלכוהול העדיף להימנע. במסעדה החמימה הזאת מומלץ בחום לנסות טאבולה רענן, סלט שנקליש מושלם (גבינה סורית הום־מייד עם עגבניות, בצל ונענע), חציל אפוי בטבון עם טחינה אדומה שלא דומה לשום חציל תל־אביבי, גלילות רצועות פילה ממולאות בגבינת עזים, שרימפס ברוטב שמנת ופסטו, קלאמרי צלוי ברוטב שום ולימון, צלעות כבש שנצלות בתנור העץ וכמובן, כנאפה עדינה וממכרת.

     

    ואיפה ישנים?

     

    בנצרת פועלים כיום כ־14 גסט־האוסים קטנים ונעימים. בית מישל הוא מהחדשים בהם, ובמחירים של 100־160 דולר ללילה פלוס ארוחת בוקר תוכלו ליהנות מלינה בבית אבן יפהפה עם נוף מקסים, שתייה חופשית (גם במקרר בחדר וגם בחדר האוכל הפתוח בכל עת מוצעים בקבוקי מים ופחיות שתייה), פירות ועוגיות וארוחת בוקר טובה (מבחר סלטים טריים, פלאפל שמטוגן על המקום ופטאייר במילוי זעתר, בין השאר). בגסט־האוס 8 חדרים, שניים משפחתיים (04־6554129).

     

    מלון רימונים המעיין בנצרת, מרשת רימונים, ממוקם בלב העיר העתיקה ובקרבת אתרי התיירות האטרקטיביים. במלון 226 חדרים מרווחים ומאובזרים (בהם חמישה חדרים שהונגשו לנכים) ומסעדה כשרה. המלון מציע לאורחיו סיור מודרך בסמטאות העיר ובאתריה (בתשלום נוסף) וכן כרטיס טעימות של "יאללה באסטה" למתארחים שני לילות יותר. והמחיר? החל מ־370 שקל באמצע השבוע (04־6500000).

     


    פרסום ראשון: 27.11.16 , 19:10
    yed660100