שבת 21 באוקטובר 2017
ידיעות אחרונות
צילום : ידיעות אחרונות
חדשות • 29.11.2016
בג"ץ כמשטרת המוסר
דניאל פרידמן

בג"ץ בהרכב בראשות הנשיאה מרים נאור עסק בלהט בעתירתן של ח"כיות ממרצ נגד מינויו של אייל קרים לתפקיד הרב הצבאי הראשי. בעתירה יוחסו לקרים התבטאויות לא ראויות כלפי נשים והומוסקסואלים, ונשיאת העליון צוטטה באומרה במסגרת הדיון "אנחנו רוצים לשמוע מה יש לו לומר. מה הייתה עמדתו אז, מה עמדתו כיום, אם הוא חזר בו".

 

קרים נדרש, אפוא, להגיש תצהיר ולהסביר את עמדותיו, לספר לבג"ץ מה דעתו, מהן השקפותיו, ואז יוחלט אם הוא ראוי לכהן בתפקידו. הוא עשה זאת, והעותרות הכריזו שהעתירה השיגה את מטרתה וויתרו על המשך הדיון. בהחלטה המדיפה שביעות רצון, ואולי אף גאווה על ההישג, בצירוף נזיפה קלה, החליטה הנשיאה נאור על מחיקת העתירה "לאור דבריו הברורים" של קרים ואיחלה לו הצלחה בתפקיד "לתפארת מדינת ישראל".

 

כדאי לחשוב על מזלו הטוב של דונלד טראמפ, הנשיא האמריקאי הנבחר, המצוי מחוץ לזרועו הארוכה של בג"ץ הישראלי. ברור שבג"ץ שלנו, החוזר ומוכיח את עליונותנו המוסרית, לא היה מרשה לתופעה כזו לקום. במשטר הבג"ץ, היה טראמפ, במהלך קמפיין הבחירות, נדרש להתייצב בבית המשפט להגיש תצהיר ולהסביר שורה של התבטאויות שהשמיע, ולהשיב על טענות שונות שהועלו כלפיו לגבי יחסו לנשים. שופטים נכבדים היו מודיעים כי "אנחנו רוצים לשמוע מה יש לו לומר. מה הייתה עמדתו אז, מה עמדתו כיום, אם הוא חזר בו". כאשר משתמע שאם לא ייעשה כן, ייפסל ותישלל זכותו להציג מועמדות לתפקיד שהוא לא פחות חשוב מזה של רב צבאי ראשי. אבל האמריקאים, כידוע, רחוקים מהרמה המשפטית והמוסרית הנעלה של העליון בישראל. הם עדיין תקועים ברעיונות נושנים של הפרדת רשויות, שפיטות וכו'.

 

אגב, גם מעניינו של טראמפ לא צריך להתייאש. הוא אולי יוזמן לבקר בישראל, וברור שלא ניתן יהיה לעבור על כך לסדר היום. מן ההכרח יהיה לפנות בדחיפות לבג"ץ שיורה לממשלה למנוע ביקור כזה בארץ הקודש, כל עוד לא הבהיר, לשביעות רצונו של בג"ץ, "מה יש לו לומר. מה הייתה עמדתו אז, מה עמדתו כיום, אם הוא חזר בו".

 

לחובתו של בג"ץ ייאמר שהחלטתו התמוהה בעניין קרים נתמכת על ידי שורה של תקדימים תמוהים לא פחות, שבאחד מהם נדרש סגן הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, להסביר לבג"ץ את "עמדתו הערכית" ביחס לאמירות שיוחסו לו. בג"ץ אינו הראשון שמתעניין בעמדות הערכיות של מועמדים לתפקיד. קדמו לו הכנסייה הקתולית שדאגה לברר בשיטות שאימצה לעצמה, אם מאמיניה אינם כופרים חלילה בדוקטרינה שלה, והמשטר הקומוניסטי שהבין אף הוא את גודל הסכנה הכרוכה בכופרים בתורתו.

 

בג"ץ רחוק, כמובן, מכל אלה. הוא נושא את דגל הליברליזם, חופש הביטוי וחופש המחשבה. אולם מתברר שקיים תהליך מעניין שבמסגרתו מצטמצם הפער בין העמדות הקיצוניות למיניהן. לפתע מתגלה דמיון מדהים בין תיאולוגיה דורסנית לקומוניזם דורסני, ואפילו ליברליזם קיצוני יכול לגלות סימני דורסנות מפחידים.

 

הגיע אפוא הזמן שבג"ץ יבחן את עצמו ואת המדיניות התמוהה שלפיה הוא זכאי לבקר כל מינוי בשירות הציבורי משיקולי סבירות, שאין להם גבול או שיעור, ואף להפוך עצמו במסגרת זו למשטרת מוסר. כדאי גם שיכיר בכך שהסבירות שלו אינה עדיפה בהכרח על זו של הרמטכ"ל או רשויות שלטוניות אחרות. √