משפט ששולה חן אוהבת במיוחד: "בשבילי לקום מהמיטה כל יום זה קאמבק". מילה ששולה חן לא אוהבת: קאמבק. פרדוקס, אבל לחן יש חוקים משלה. בסבנטיז היא הייתה הבטחה. סטארית ענקית. בעשורים האחרונים פחות. קצת הופיעה, קצת שיחקה, הרבה מאוד הלכה לאודישנים — אבל יותר מדי לא יצא לה מזה. יצא מספיק בשביל להתקיים. פעם היא עוד נלחמה, אבל בגיל 69, חן קצת התעייפה מלחכות שייזכרו בה. "אני כבר הבנתי שלא אהיה מה שאני רוצה להיות", היא נאנחת. "אז לא היית. בסדר. אבל מה עכשיו?"
הטוויסט בעלילה הגיע בקיץ האחרון. קמפיין שרץ בפייסבוק והצהיר: "רוצים את שולה חן על הבמה ועל המסך". בהתחלה זה נראה כמו תרגיל גאוני בשיווק, שיזם אחד ממקורביה. חן, מצידה, מתעקשת שאין לה קשר ליוזמה. "זאת מישהי שפגשתי ביום הולדת, והבת שלה שאלה אותה 'מי זאת?' והיא הייתה בהלם והסבירה לה שזאת שולה חן".
הקמפיין דרש להחזיר אותך לבמה. להפוך אותך לרלוונטית. זה הביך אותך?
"התרגזתי נורא. הביך אותי מאוד. אז בהתחלה אמרתי, 'אני לא מתייחסת לזה'. חשבתי שאם לא אתייחס, זה ייעלם מעצמו. משש שיחות ביום נהיו לי מאה. כל הערוצים. גיא פינס. אושרת קוטלר. מי לא", חן מתרגשת. "אז קודם כל מאוד נלחצתי. הייתי קצת טירונית. לא ידעתי מה להגיד. (נבוכה) אין לי סקופים. אני לא יוצאת מהארון. ופה רוצים רק דרמה. אבל בין השיחות הייתה הצעה מהמפיק מאור מימון לככב במחזמר לילדים ונורא שמחתי".
וזיהו אותך ברחוב אחרי הקמפיין?
"תמיד זיהו. אבל בעקבות הפוסט היה גיא פינס על ההצגה. הייתי בדרך לקופת חולים, ואחד עבר לידי על אופניים ואמר, 'יא אללה! עדנה לב, איך אני אוהב אותך'. או רותי נבון. (צועקת) 40 שנה היא לא הייתה בארץ אבל את השם שלה עדיין יגידו! ואני שולה חן והייתי כל הזמן פה".
'אופס הילדים התכווצו' הוא חלק ממבול המופעים שיציף את הארץ בחנוכה, החג של אמני ישראל וההזדמנות האמיתית שלהם לעשות מכה. כתב אותה יובל שם טוב, או בשמו האמיתי 'יובל המבולבל', שגם משחק בה. לצידו יופיעו כוכבת הילדים מיכל הקטנה וציפי שביט. חן בתפקיד אורח: אימא של מיכל הקטנה וגם מלכת הנמלים.
בחודש הבא תטחן 50 הופעות. לא עניין פשוט כשאת צעירה, עוד פחות כשאת מתקרבת ל־70. "תהליך של חזרות הוא תמיד לא קל, הוא מלחיץ", היא נאנחת. "אתה מגיע, אתה לא מכיר את האנשים. חוץ מציפי. אבל האנשים נחמדים. גם יובל. גם מיכל הקטנה. זה טוב. אתה עסוק. יש לך למה לקום בבוקר".
שולה חן, הנסיכה של להקת הנח"ל. לא נצבט הלב שעם הרקורד שלך את בסוף עומדת בין יובל המבולבל ומיכל הקטנה?
"לא, לא נצבט הלב. (מרימה את הקול) מה זאת אומרת נצבט הלב? אלה החיים! זה מה שיצא וזהו, ועם זה נעבוד. אין ברירה. ואני, אם אני עובדת לא אכפת לי בכלל במה. לי חשוב לעבוד".
בגלל העשייה? בגלל הכסף?
"בגלל הכל. הנפש והבנק. אבל אני לוקחת מה שנותנים לי, כמעט תמיד. ואני לא אומרת שאין זמנים קשים. שאתה מופיע מעט ואתה מתחיל לחשוב מה יהיה, ויש לך חרדות מה יקרה כשלא תוכל לעבוד. אבל עובדה ששנים אני מתפרנסת מהמקצוע הזה. אני לא מסכנה. לא כתבו בפוסט, 'היא ענייה, אין לה מה לאכול'. כתבו שאני חסרה בקולנוע ובטלוויזיה. זה משהו אחר.
"יש תקופות שאתה עובד פחות. ויש חרדות שמתגברות עם הגיל, כי אין לי פנסיה וזה סיפור. וביטוח לאומי טוענים שאין לי 25 שנות עבודה, ובגלל זה נותנים לי גרוש וחצי. אבל יש לי בבנק קצת, ואני שמה קצת כסף בצד מהופעות כשיש, ויש לי דירה שזה הרבה יותר ממה שיש לאחרים. וכן, לומדים להסתפק במועט".
יכול להיות שאת מדחיקה את העובדה שאת בברוך כלכלי? מתי זה מכה בך?
"כשמזכירים לי את זה. את קולטת רק כשהילדים אומרים לך. גם היום אני משתדלת מאוד לא לחשוב על זה. זה כמו שאנשים לא רוצים לחשוב על המוות - אני לא רוצה להתעסק בזה! (מכסה את האוזניים) מקסימום? אני אקח ילד לטפל בו. אין לי בעיה".
* * *
היא התחילה הכי גבוה שאפשר, ככוכבת להקת הנח"ל, עם 'ישנן בנות', 'ואלס להגנת הצומח' ו'בוא הביתה', כמובן, שהכניס אותה לתודעה הרבה לפני שהפך לאסוציאציה לקוטג'. קוטפת תפקידים בהצגות, מחזמרים ופסטיבלי זמר וזוכה במקומות הראשונים. קריירה יפה, שמאז שנות ה־80 הלכה ודעכה. חן, כמו הרוב המוחץ של אמנים מתבגרים, מצאה את עצמה מחוץ למדורת השבט. ועוד היא, שהייתה בעצמה השבט. דמיינו לעצמכם את העלבון. "שנים זה כאב לי", היא מודה. "ניסיתי להבין למה. אבל אני מסתכלת אחורה ואומרת, זה לא אשמתי. לא הכל. אני רואה הרבה תוכניות שאני אומרת, אבל למה? למה לא הייתי בזה? ולמה לא בזה? אז היום אני כבר יכולה להגיד: לא היית. ככה זה", היא חותמת.
קצת מפוזרת. אנרגטית מאוד. דברנית, אבל יודעת בדיוק מה היא רוצה להגיד. קמה בשש בבוקר לצעוד בפארק. אחר כך פוגשת חברות, נכדים, אודישן. "מה שיש". מופיעה ארבע פעמים בחודש טוב. שועלה ותיקה בשואו ביז, אבל אפילו אותה עוד אפשר להפתיע. "הכל היום אחרת", היא מגישה את מסקנות הביניים שלה מהחזרות הנוכחיות. "היום זה מנהלים אישיים. אצלנו זה 'שולה באה', ואם אני אבקש טקסי זה מי יודע מה. בסדר גמור. אני באמת לא מתלוננת ואני חושבת שזה נכון. השלמתי עם זה שהעולם השתנה. הלוואי שהיה לי מישהו שהיה עוזר לי ואוסף את כל מה שאני מאבדת. אין לי".
את בעלה לשעבר, אבי קורן, פזמונאי ומתרגם ותיק הכירה חן בלהקת הנח"ל. מגיל 19 היו ביחד, הביאו שני ילדים, איתמר ומילי. קורן היה מעורב טוטאלית בקריירה של אשתו, כולל בחירת השירים. לפני 20 שנה פירקו את הנישואים, היום הם חברים טובים. "החברות הזאת שאת רואה זה מה שהגירושים עשו לנו", צוחק קורן, שקפץ לבקר. "אם היינו נשארים נשואים? היינו מורטים את השערות אחד לשנייה".
אני מנצלת את העובדה שאבי כאן, כי הוא הסביר פעם בראיון את מה שקרה לקריירה שלך: "הכל תמיד הגיע אליה על מגש של כסף. בלהקה היא הפכה מיד לכוכבת… הכל בא לה בקלות, והיא חשבה שככה זה בחיים, וזה לא". שולה, את מפונקת?
שולה: (שותקת)
אבי: "הכל נכון. אבל זה לא שהיא הייתה מפונקת. החיים פינקו אותה. הבעיה הייתה כשהם הפסיקו לפנק, כי הם פשוט הפסיקו. ולשולה לא היה זמן לחשוב אם היא רוצה להיות בתחום או לא".
שולה: "תשמעי, יום אחד הייתי בערד וישבה שם מורה, ואמרתי ׳איזה שטות עשיתי שלא הלכתי להיות גננת. מה הייתי צריכה לעזוב את הסמינר לגננות וללכת ללהקה? מה זה נתן לי בחיים?׳ אז היא הסתובבה וצעקה עלי 'מה? את צוחקת על גננות? אין לנו כמעט פנסיה!׳ אמרתי לה שגם הכמעט הזה טוב! זה יותר ממה שיש לי".
אולי הצרה של כל הדור שלכם הוא שמי בכלל חשב על הפנסיה בשנות ה־70 וה־80. הרווחתם יפה, אבל מעט אמנים דאגו להבטיח לעצמם הכנסה להמשך.
"נכון. לא חשבנו. הופענו. קנינו דירות. אני יכולה להגיד שלפני הגירושים, המצב הכלכלי שלנו היה גרוע שבגרועים. אני לא עבדתי. אבי עזב את מפעל הפיס. טוב שבגירושים הוא היה העץ הנדיב. הייתה תקופה קשה מאוד. לא מבזבזים, לא נוסעים. ועדיין כשאני מסתכלת אחורה אני אומרת, 'שולינקה, לא היה אז כזה גרוע'. היה לך אוטו. דירה. החזקת כלב. הסתדרתי. כיום מכרתי את האוטו ואני נוסעת באוטובוסים, ואם תהיה בעיה אני אמכור את הדירה. מה שלמדתי זה שזה פתאום קורה, משבר כלכלי, בהפתעה".
* * *
נולדה וגדלה בנהלל כשלומית חבינסקי. למבחנים ללהקת הנח"ל הגיעה עם אפס ציפיות, והפכה לנערת הפוסטר של התקופה, שבלטה בין כישרונות כמו צפיר, חנן יובל ושלום חנוך, "שלא התקבל בפעם הראשונה והיה צריך להיבחן עוד פעם! לא יודעים את זה עליו", היא חושפת.
אחת ולתמיד: את ושלום - היה או לא היה?
"(מסמיקה) שטויות! חיזר אחריי אבל לא היה. הייתה לו חברה בלהקה, עדנה. הלוואי והיה. לשלום כבר אז היה מעמד - הוא לא היה סנוב. לא מרוחק. גם תמיד שואלים אותי עליו. אולי פעם אחת ישאלו אותו מה היה לו עם שולה חן?"
והיה כמובן ההווי המיתולוגי. בנסיעות הארוכות להופעות נוצרו כמה שת"פים לא מוזיקליים. "קרו שם לא מעט דברים", היא מחייכת. "אז פעם זה חיבק אותך. פעם ההוא נישק. אני אגיד לך ככה: לא היו זיונים במשאית. אז היו קצת מזמוזים. זה היה ההווי. ולמחרת בבוקר כאילו לא היה כלום. לא דיברו על זה. אני די פיספסתי את זה. הייתי עם אבי. ותביני שבאתי מנהלל ששם כולם היו חיים - אוהו! חגגו! - ולי לא היה אף אחד עד שבאתי ללהקה. ואף אחד לא חיזר אחריי. רק בדיעבד ששי קשת אמר לי שכולם חיזרו ואני בכלל לא שמתי לב".
גם היום הקול של חן נשמע בדיוק כמו פעם. לפני כ־20 שנה, כשהבינה שאף אחד לא רוצה להקשיב, ניסתה להמציא את עצמה מחדש: הייתה לרגע מארחת בפאב, ניסתה למכור ביטוח רפואי וגם להתקבל לעבודה בחנות תכשיטים, שוויתרה על שירותיה. "אבל כל דבר החזיק יומיים". אולי לא הייתה מסוגלת - או לא רצתה - להצהיר על פרידה מהמקצוע שהגדיר אותה שנים. והייתה גם פרידה נוספת, מוחשית יותר: הגירושים. לראשונה בחייה, חן, מצאה את עצמה לגמרי לבד. "ואני בכלל לא ידעתי מה זה לבד! בגיל 20 התחתנתי. מעולם לא שכרתי דירה עם חברה. מעולם לא עשיתי משהו לבד. תמיד עם אבי".
ואיך היה להיות לבד פתאום?
"לא קל. בהתחלה לא הייתה לי בעיה. איתמר עוד היה בבית. זה נהיה קשה כשהוא עזב, ואז גם קצת פחדתי מזה שאני לבד. שיכולים להיכנס בלילה. שהבית ריק. התגברתי. גם ההתנהלות הכספית קשה פתאום. צרות בשניים זה יותר קל. למזלי נשארתי עם הכלב, 'יופי'. זה שם שירדנה ארזי, חברתי הטובה, נתנה לו".
הבנתי שכיום אתן כבר לא חברות.
"קרה מה שקרה בין חברים: היא הייתה יותר עסוקה בטלוויזיה, לי זה היה כי אני לא הייתי עסוקה באותה תקופה. אז בהתחלה היה לי קשה מאוד כי היינו מדברות עשר פעמים ביום. לא רבנו. לא התפוגג. מאוד אהבתי להיות איתה. אני הייתי שולצי והיא ירדוש".
וכל השנים האלו מאז הגירושים, לא ניסית להיכנס לענייני דייטים?
"ניסו להכיר לי. אבל שום דבר לא הבשיל. כי למצוא מישהו טוב זה קשה מאוד. היו המון דברים סתם. ממש סתם. תאמיני לי. לא חסר לי. ובאמת שחבל להשקיע מאמצים. אני גם שומעת על הרבה שנכנסות לאתרים. אבל אני אישה מוכרת".
את אישה שמזהים כרותי נבון. דווקא סיפור כיסוי לא רע.
"בינינו? הגעתי לאיזה מקום - ומישהו אומר לי, את דורית ראובני. לא! זה היה השיא!"
השיא שאני שמעתי זה שנטען שאת דומה לצביקה פיק.
"טוב, זה כי חנה מרון, אללה ירחמה, אמרה לי כשרציתי לעלות לבמה, 'לא, צביקה, עכשיו לא אתה'. הייתה בלי המשקפיים".
