תראו אותי
צביקה הדר, יהודה לוי, רן שריג, אדיר מילר, קובי מימון, דינה סנדרסון, נאור ציון. פתאום לכל המפורסמים בארץ יש סדרה על על חייהם. אבל עד כמה באמת זה החיים שלהם שם על המסך?
סלבריטאי עובד כל החיים כדי להפוך למפורסם, ואז מתחיל להסתובב עם כובע ומשקפיים כהים כדי שלא יזהו אותו ברחוב. זו לא פוזה, זה אינסטינקט בריא. כוכבים שמגיעים למעמד שבו צלמי פפראצי רצים אחריהם ברחוב מבינים שהם חייבים להקים חומה בין הרצון להצליח לצורך הטבעי לשמור על החיים הפרטיים מחוץ לתחום. החוקים ברורים לכל הצדדים: בלי לערב הורים, ילדים, בני זוג, לרוב גם לא מאהבות או מאהבים. אלא שבזמן האחרון החומה הזו נסדקה: גל של סדרות על החיים הפרטיים של כוכבים מציף את הטלוויזיה שלנו. 'איש חשוב מאוד' עם יהודה לוי, 'צומת מילר' עם אדיר מילר, 'מסובך' עם רן שריג, 'התסריטאי' שכתב על עצמו סייד קשוע, 'אורי ואלה' עם דינה סנדרסון, 'לצבי יש בעיה' עם צביקה הדר שעולה בימים הקרובים, סדרה שקובי מימון מצלם בימים אלה על חייו בשם 'חיים שלי', ובמידה מסוימת גם 'שנות השמונים' של שלום אסייג. לבד, האגואים האלה עובדים מצוין. כל הסדרות האלה מצליחות לשעשע או לרגש או לצאת מהסיפור האישי לתובנה גדולה יותר. אבל מאחורי הקלעים ישנם כבר דיונים מי התחיל את הטרנד הנוכחי, מי הביא את האמת על חייו ומי הסתתר, וכמובן, מי הצליח יותר.
"התחלתי לכתוב את 'רמזור' לפני יותר מעשר שנים", מספר אדיר מילר. "הייתי לבד בשטח ולא היה סיטקום בסגנון הזה מבחינת הנושאים, סגנון הצילום וסגנון הכתיבה. בעקבות 'רמזור' צצו הרבה סדרות שנוגעות באותם נושאים. 'חברות' של ליטל שוורץ, 'יום האם', 'בלתי הפיך'. ואז ישבתי ואמרתי, 'אוקיי, אז תכתוב סדרה שאי־אפשר לעשות משהו דומה לה, על החיים שלך'. אם מישהו היה לוחש לי באוזן שזו תהיה תופעה, אולי לא הייתי הולך על זה. יש לי תחושה שמתישהו, כשאכתוב סדרה על מעודד בלהקת מעודדות, פתאום יהיו מלא סדרות על מעודדים בלהקות".
כשמילר הגיע עם 'צומת מילר' לזכיינית ערוץ 2 קשת, היא כבר הייתה בעבודה על סדרה דומה עם צביקה הדר ולבסוף זה החליט לעבור לזכיינית המתחרה עם הסדרה שלו. "מבאס אותי שאנחנו עולים אחרי כמה שכבר עלו", מסביר יוצר ל'צבי יש בעיה', התסריטאי אורי גרוס, שכתב את חייו של הדר. "כשהתחלתי לעבוד עליה, עוד בקשת, לא הייתה אף סדרה כזו. שמעתי שצביקה מחפש סדרה, התיישבתי ועלה לי הרעיון. היה לי ברור שזה יהיה עליו, השריטות והסטיות והבעיות והמשברים שלנו השיקו באותה תקופה".
אבל הז'אנר התחיל קודם. אצל נאור ציון 'בהחברים של נאור', הטייק שלו ל'סיינפלד'. אצל יעל פוליאקוב ב'הכל דבש' שלקחה את זה לכיוונים יותר רציניים ועלתה בשנת 2007, ובעיקר ב'איש חשוב מאוד', שאיתחלה את הז'אנר ב־2014. אז זה עוד נחשב הימור פרוע. "היה פחד גדול גם בהוט וגם אצל יהודה שהסדרה תעשה הפוך ממה שעשתה, שתפסיד בגלל זה קהל, שאף אחד לא ירצה לראות את יהודה לוי ככה", מסבירה יוצרת הסדרה שירלי מושיוף שבקרוב תחזור איתה לעונה שנייה. "לפעמים השימוש בסלב יכול להיות ירייה ברגל. יהודה תמיד ידע שהכישרון והמורכבות נמצאים בו, אבל הרבה אנשים לא לקחו אותו בחשבון לטייפקאסט מסוים. שחקנים שכותבים לעצמם סדרות מרגישים שהם לא מצליחים להביא את עצמם, שהגורל שלהם לא נמצא בידיים שלהם, הם מחכים הרבה זמן למישהו שיזהה את האיכות שלהם. כשזה לא קורה הם מחליטים לעשות את זה בעצמם".
הדוגמאות הטובות ביותר לכך הן בת חן סבג ב'מטומטמת' ומאור זגורי שהיה מחזאי יחסית אנונימי בימים שבהם עוד לא היה אימפריה.
* * *
בסוף זו שאלה פשוטה: במה היית צופים קודם — בסדרה על איש מוסד בכיכובו של עוז זהבי, או בסדרה על חייו הפרטיים של עוז זהבי, בכיכובו של עוז זהבי? לא צריך פוליגרף כדי לדעת מה יותר מושך ומסקרן. הצהוב החמקמק שיבטיחו הפרומואים הוא התחלה של מנגנון מפתה: הצופה יושב, מסתכל וחושב, "מה מזה אמיתי?" אלא שלא מדובר במצלמה נסתרת בחדר השינה של שיר אלמליח או שי חי. הסדרות על "חייהם הפרטיים של הסלבריטאים" נשארות לרוב ככותרת או מספקות הצצה סינתטית, מבוקרת והומוריסטית. בצורה הזו כל הצדדים מנצחים: מצד אחד נורא קל למכור כזו סדרה. מצד שני, אין חשיפות לא מתוכננות, הכול מתוסרט ועובר פילטר. הסדרות הללו הן גם דרך טובה לתת פייט דרמטי לתוכניות הריאליטי.
אם בריאליטי אנשים "אמיתיים" חושפים את חייהם וממגנטים קהל, כאן השחקנים המפורסמים יוכלו לעשות דבר דומה אבל באמצעים אמנותיים ועם בקרה מוקפדת. מידת ה"אמת", או החשיפה ברגעים הלא מחמיאים, היא עבור חלקם פקטור למידת האומץ של הסדרה. "צביקה הדר הלך עם הדברים עד הסוף, יוצאת שם הרבה אמת, הוא נוגע בכל הנקודות שאנשים שעושים סדרות על עצמם לא נוגעים בהן", אומר גרוס, מל'צבי יש בעיה'. "כל הפרק הראשון למשל, הוא על זה שצביקה הוא 'האז בין', שייך לעבר בעיני עצמו והסביבה. הוא במשבר גדול בקריירה שלו ובאמת כשכתבתי את זה לפני שנתיים הוא היה במקום כזה ולא ידע לאן ללכת. אני לא יכול להיזכר בדבר אחד שכתבתי עליו והוא אמר לי 'זה לא'. ישבנו על המון סיטואציות ודברים שקרו באמת, הדבר היחיד שהייתה עליו התלבטות בסדרה היה כמה אנחנו נאמנים לשמות. הגרושה שלו היא הדמות היחידה שקיבלה שם אחר. היא גם היחידה שאני לא מכיר אישית וכתבתי אותה לגמרי מהרהורי ליבי. כל השאר בשמות האמיתיים לגמרי".
ולפעמים החיים האמיתיים מספקים דרמות שיוצרות מערבולות גם בסדרות עצמן. לפעמים אפילו מסכנות את קיומן. "רגע לפני שהתחילו החזרות על 'איש חשוב מאוד', יהודה ונינט נפרדו", סיפרה יוצרת הסדרה שירלי מושיוף ל־7 לילות כשעלתה הסדרה. "פתאום ממדע בדיוני הכל הפך למציאות, והיה פחד שכל משפט בתסריט וכל סיטואציה תרפרר ישירות לנינט ותהפוך לכותרת מכוערת בעיתון, ותסבך אותו עם כל העולם והוא הבין שהוא בעצם לא יכול לעשות את זה. הוא רצה לעצור את הכל, ובעצם עצרנו לכמה שבועות. יהודה קצת נעלם והתכנס בתוך עצמו, ונמלט מהתקשורת ומהפפראצי שנורא רדפו אחריו באותם ימים, ולא ענה לטלפונים, גם לא לשלי, ואני הייתי בטוחה כבר שזהו, אחרי ארבע שנים מטורפות של עבודה ושכתובים ודיוקים, הסדרה פשוט תרד לטמיון.
"וזה לא שהיה אפשר לצלם אותה עם מישהו אחר. היא נתפרה ליהודה, עם השפה שלו, והניואנסים שלו והוא היחיד שהיה יכול לעשות את זה. מצד אחד מאוד הבנתי אותו, וראיתי כמה קשה לו ובאיזה טירוף הוא נמצא. דיווחו על הפרידה הזו בכל מהדורות החדשות. הרימו מסוק ליד הבית שלהם, כדי לתפוס תמונה שלהם אורזים עם פרצוף עצוב. זה היה באמת מטורף! ומצד שני כל הזמן האמנתי שהסדרה תהיה יותר גדולה ומשמעותית מהרכילות סביבה, ושהיא הרי לא באמת על יהודה וכולם יבינו את זה ושהיא תעשה ליהודה שירות מדהים כשחקן וגם כבן אדם, אבל היה לו קשה לראות את זה באותו רגע. ואז גם כל האנשים שמקיפים אותו דרשו בתוקף לשכתב את התסריטים ואת כל מה שעשוי להתפרש כביוגרפי, וכמובן לתת לו שם אחר. ואת זה כבר לא הסכמתי לעשות. הרגשתי שאין בזה טעם, ואם ככה - עדיף לא לצלם. וממש יום־יומיים לפני הצילומים יהודה החליט שהוא בכל זאת עושה את זה, וזהו".
בדיעבד, לוי הרוויח בכל החזיתות. הביקורות המצוינות שלה זכתה הסדרה היללו אותו כשחקן, אנשים ראו בו את העומק שהיה חסר לו, והוא יצא מהטייפקאסט שאפיין אותו עד אז. "המרחק בינו לבין התדמית שלו כל כך גדול, שזה היה שוק בשבילי", סיפרה מושיוף. "חשבתי שיהודה הוא מאצ'ו מן, קצת ערס, אהבל, בלי שראיתי דבר. וגיליתי בנאדם סופר רגיש, נוירוטי, עם ביקורת עצמית מטורפת, על גבול השנאה העצמית. מהרגע הזה שהתחלנו לעבוד הוא כבר לא הסתכל אחורה לרגע".
רן שריג, שכתב דמות שמרפררת לחייו ב'מסובך', אבל הקצין אותה, חושב שאולי לא יצא נשכר מבחינת דמותו הציבורית. הדמות שלו בסדרה, דורון הדר, הוא מעין פי אלף רן שריג. משהו שלוקח מאפיינים בסיסיים ורץ איתם עד למעבר לצוק. "בגדול, הקרובים שלי אומרים שאני עושה לעצמי עוול בסדרה, שזרקתי את עצמי מתחת לאוטובוס", הוא אומר. "הדמות שלי לוקחת את מה שרן שריג היה עושה ומכפילה אותו. אני זה שאנשים אומרים לו, 'רן, די'. אני אבא פי מיליון יותר טוב ממה שבסדרה. דניאל שלי, בת השמונה, יושבת בחדרי עריכה, רואה את פרק חמש וצועקת, 'אבא, אתה לא כזה'. העורך נקרע. אבל זו העבודה שלנו ובעיניי, ככותב, המטרה היא לגרום לבנאדם שרואה להרגיש יותר טוב עם עצמו וטיפה פחות לבד. כדי שאוכל לאפשר לעצמי את הכתיבה, קראתי לדמות דורון אדר. העלילות הן לא בהכרח דברים שקרו לי. אני לא עוקב אחרי בחורות צעירות בפייסבוק. כשעזבתי את הבית, לא השארתי את הכלבה שלי אצל בת הזוג. או אף פעם לא חזרתי לשכב איתה. גם לא יצאתי אף פעם עם רווקה סטנדאפיסטית.
"פשוט, לדעתי, ככל שאתה יותר ספציפי, ככה אתה יותר אוניברסלי. כאן יש גבר גרוש שמספיק דפוק כדי להאמין שעדיין מגיעה לו אהבה. אבל מי לא? אני חושב שאני מקרה אחר מכל היוצרים פה. באתי אחרי 'מחוברים', והצופה לא יודע אם הוא בדרמה או בקומדיה, לא יודע אם לצחוק או לבכות, אם הוא בדוקו או במתוסרט. אני משחק עם זה הרבה. זו סדרה שמתעסקת הרבה עם כנות ואמת. המחמאה הכי גדולה שאני יכול לקבל זה 'בוא'נה, זה הוא'. אנשים חושבים שאני משחק את עצמי. 'מסובך' משחקת עם התרגיל התסריטאי הישן ביותר שיש, מה היה קורה אם לא הייתי עם דנה ובמקום להיות האביר על הסוס הלבן הייתי הגיבן על החמור הצולע".
גרוס, בטוח שדווקא הם הוא והדר הלכו עד הסוף. "ההבדל האמיתי שלנו מול האחרים זה שצביקה חושף פה כאבים אמיתיים, בלי זה אין סדרה על עצמך. ברגע שהוא הלך על זה לא היו שאלות של 'האם זה מביך אותי?' — החל מלהוריד חולצה ולהראות את הבטן ועד להגיד שאתה פוחד על הקיום שלך, שאתה לא יודע מי אתה כבר, דברים שבין אדם לבין עצמו. יש לנו פרק שרענן שקד משחק את עצמו והילדים של שניהם באותו גן. צביקה אמור להחליף אבא שחלה ולהופיע במסכת חנוכה בגן, והוא לא מסוגל להופיע בפני רענן בגלל הביקורת שהוא כתב עליו לפני 20 שנה בפרק הראשון של 'שמש', שהוא קרא לה 'צואה תרבותית. אז זה כאילו סיפור של צביקה אבל בעצם זה סיפור שקרה לי'".
נאור ציון, שהביא את עצמו ב'החברים של נאור' שרצה למרחקים ארוכים וחוזרת בקרוב לעוד עונה בערוץ 10, מסכים עם היוצרים מאסכולת גרוס ושריג שטוענים שאתה חייב ללכת עד הסוף עם האמת. "בסופו של דבר אתה מייצר את החוויות הסיפוריות שלך דרך הכאבים והחוויות הלא נעימות שעברת בחיים", הוא אומר. "אסור לך להתעסק בלמצוא חן. הסדרה של שריג, למשל, עם פוטנציאל, אבל היו שם כמה דברים שהיה אפשר לעשות אחרת. אני חושב שהוא היה צריך לשחק בסדרה שלו אבל היה צריך מישהו שילווה אותו בתהליך ויוציא את זה ממנו בצורה יותר חזקה, או מישהו שילווה את הפרויקט בצורה יותר אחראית חוץ ממנו, וזה דבר מאוד משמעותי כשאתה עושה סדרה".
מילר לא מתייחס ל'צומת מילר' כאל יצירה אישית, ולכן השאלה אם חשף את עצמו או לא חשף את עצמו מספיק, שהעסיקה מבקרי טלוויזיה, אינה רלוונטית. השאלה היחידה עבורו, היא אם זה מצליח להצחיק את הקהל בבית או לא. והרייטינג שהביא, שהפך אותה לסדרה הכי נצפית השנה בערוצים המסחריים, כנראה ענה על השאלה הזאת. "אני משאיר את חיי הפרטיים מחוץ למסך, אני אחד שלא חושף את עצמו", אומר מילר. "סמכתי על הקהל שכשהוא יראה את הפרקים שאני כותב ב'צומת מילר' הוא יבין מהר מאוד שזו קומדיה והמטרה היא לבדר ולשעשע. נראה לי שהוא מבין שבחיים האמיתיים לא הייתי מופיע לבדואים בתור שלמה ארצי ולא הייתי מופיע בהצגה של יובל המבולבל רק כי הפלתי את סבתא שלו בסופר".
איפה נזהרת?
"הרבה פעמים כשאתה יושב וכותב, אתה עוצר ואומר, 'רגע, זה יצחיק? אולי זה נמוך, אולי זה מעליב, אולי זה גזעני, איך יקבלו את זה'. עם השנים למדתי שהדרך היחידה היא לעצור ולשאול את עצמך, 'רגע, אותך זה מצחיק?' בלי לחשוב על המשמעויות. הבנתי שברגע שאותי זה מצחיק, מבחינתי זה ראוי. אני תמיד אומר שהמתנה הכי גדולה שקיבלתי מאלוהים זה שמה שמצחיק אותי, למזלי, מצחיק גם את הקהל. הרבה פעמים שחשבתי על איך ייצא ואיך ייראה, יצא פחות טוב".
"האמת היא לא הערך היחידי, השאלה היא אם יש לך משהו להגיד או אין לך משהו להגיד'", מסכמת מירית טובי, מנהל הדרמה של הוט, ומי שגידלה בחממה שלה את 'איש חשוב מאוד', 'זגורי אימפריה', 'מטומטמת', 'אורי ואלה' ועוד. "ובכלל, אתה לא מבין כמה אנשים עושים עכשיו סדרות על עצמם. יש אצל המפיקים המון עורכי דין שרוצים לספר את הסיפור שלהם. אנשים שקשורים למוסד, למשטרה, שכבר לא רוצים לספר סיפור כללי אלא את זה שלהם".
אז מה יהיה?
"לי יש פחד שבסוף כל אחד יעשה על עצמו סדרה באינטרנט. ואז כנראה כל אחד יראה את הסדרה שלו".
* * *
הרעיון האמריקאי של קומיקאי שמשחק את עצמו בסדרה סביב חייו קיים כבר שנים — בסיינפלד משחק בחור בשם ג'רי סיינפלד ומספר על חייו, לארי סנדרס עשה סדרה על איש טלוויזיה מפורסם ושילב המון מפורסמים בתפקיד עצמם, לארי דיוויד הביא את עצמו על מגרעותיו הרבות לקדמת הבמה עם 'תרגיע', מאט לה־בלאנק מ'חברים' משחק את עצמו הפתטי ב'אפיזודס', וכמובן לואי סי־קיי שהביא לעולם את 'לואי'. אגב, כל אלו לא פחדו לכתוב ובעיקר לרדת על עצמם. אבל יש עוד סיבה נדושה וברורה לכל הגל הזה — השינוי התרבותי שהביאו לנו הרשתות החברתיות והריאליטי. "הגל הזה הוא תגובה: ברגע שריאליטי עשה חיקוי של מערכות יחסים, נטולות כל ממד של אמנות, אבל יכולות לייצר הרבה סנסציה - הדרמה הייתה צריכה לבחור", מסבירה טובי. "חלק ממנה הלך למקום ספציפי קטן ואינטימי או לצד השני הקיצוני – 'משחקי הכס', פנטזיה, על טבעי. וכך קיבלנו סדרות כמו 'גירלס' ומצד שני 'משחקי הכס'".
ונאור ציון מוסיף: "העולם הולך לאינדיבידואליזם. פייסבוק, סלפי, אני אני אני, ויותר קל לבטא את עצמך כשאתה מביא את החוויות שחווית עם עצמך, את המטען שאתה עברת. אני בכלל לא בטוח שזה אנחנו שמעניינים. אדם כביכול רגיל הוא יותר מעניין את הקהל כי ההזדהות תהיה יותר טובה. לסלב יש גלאם מאוד ראשוני לסדרה, זה לא יכול להספיק בפני עצמו. צריך עומק סיפורי מאוד רחב".
"אנחנו חיים בדור שכל אחד יש לו אג'נדה והמנון ודגל ותמונות הכי מגניבות בפייסבוק", מסכם שריג. "הכתיבה האישית שלי משמשת אפשרות להראות פגמים, לא תמונת אינסטגרם מפולטרת. הריאליטי שינה לחלוטין את הדרמה. טוני סופרנו מחסל בבוקר ועוזר לבת שלו בשיעורי בית בערב. המציאות מורכבת ואנשים רוצים לראות את זה. מהרגע שהדמות המורכבת נכנסה, המרחק בין דוקו לריאליטי ולדרמה הלך והיטשטש. אפשר להוסיף לזה גם את הרשתות החברתיות. באמצעות הכתיבה והטלוויזיה אתה רוצה לחטט בחטאים שלך, לא להציג את עצמך כפוסטר".
razs@yedioth.co.il
nevo21@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
