yed300250
הכי מטוקבקות
    ירון ברלד. "אני בן אדם עם הרבה מינוסים, אבל עם פלוס אחד גדול: כוח הרצון שלי"
    7 ימים • 30.11.2016
    ברלד לייט
    הפעם הראשונה שהקומיקאי ירון ברלד היה קרוב למוות הייתה כשכמעט נפל קורבן ללינץ', לפני 16 שנה. הפעם השנייה הייתה לפני כמה חודשים, כשהתבשר כי אם ימשיך לאכול כהרגלו, הסוכרת תהרוג אותו. אז הוא השיל כ–60 קילו ממשקלו בפחות מ–120 ימים. רגע לפני עליית הדוקו–ריאליטי "גולסטאר" בהשתתפותו, הוא מגלה לאיתי סגל איך עשה את זה, נזכר בימים שבהם אכל "בממוצע מגש פיצה לשעה", וחושף איזו טראומה גרמה לו לוותר על זוגיות. וכן, הוא מבטיח להצחיק גם כשהוא רזה
    איתי סגל

    זוכרים את הבדיחה על הרופא שמבשר לחולה שיש לו שתי בשורות: אחת רעה ואחת רעה יותר? כשהחולה מבקש ממנו להתחיל בחדשות הרעות, הרופא מתיישר בכיסאו ומודיע: "הגיעו תוצאות הבדיקות שעשית, ונותר לך רק שבוע אחד לחיות". "איזה בשורות יכולות להיות עוד יותר רעות מאלה?" מתפלץ החולה. הרופא מביט בו במבוכה: "כבר שישה ימים אני מחפש אותך".

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    צילום: טל שחר

     

    במידה רבה, הבדיחה הזאת היא הסיפור מאחורי הדיאטה הרצחנית של ירון ברלד; הקומיקאי השמן ביותר במדינה שהשיל, בתוך פחות מארבעה חודשים, יותר משליש ממשקלו — מכ־150 קילו ל־92 בלבד. "בלי ניתוח לקיצור קיבה, בלי סמים, רק בעזרת כוח רצון", כפי שהוא אומר שוב ושוב כמי שזכה בלוטו בלי לשלוח את הטופס, ומתכנה בפי הרופאים שלו "קוסם".

     

    בניגוד לבדיחה, הרופאה של ברלד הספיקה לתפוס אותו בזמן ולהציל אותו. "עשיתי בדיקות ובאתי לרופאה. רק כשהבנתי מה עלול לקרות לי אם לא אקח את עצמי בידיים, החלטתי לרדת במשקל ולהיות בריא".

     

    איך נראתה השיחה הזו עם הרופאה?

     

    "הסוכרת שלי הגיעה ליותר מ־500. הרופאה ישבה איתי ואמרה לי: 'עזוב מוות, זה יקרה, אבל לפני שתמות יקרו דברים אחרים'. היא ממש תיארה בפרטי פרטים, בתקופות זמן, מה יקרה לי. היא אמרה, 'במצב הנוכחי, עוד חצי שנה אתה הולך להיות עיוור, ובעוד תשעה חודשים ניאלץ לכרות לך את הרגליים'. יש עוד הרבה דברים בדרך — כולסטרול, לחץ דם, התקף לב, שבץ מוחי, וכמובן — למות. הפחידה אותי יופי".

     

    על האופניים
    על האופניים
     

    אבל זה לא שהנתונים האלה הופיעו פתאום. חיית ככה הרבה שנים.

     

    "התעוררתי והתפכחתי והתבגרתי. לראות את נתוני הבדיקות שלי, שחור על גבי לבן, להבין שזה מה שעלול לקרות לי בעוד עשרה חודשים, עשה לי משהו. תשמע, הגעתי ל־170 קילו בימים ה'טובים' שלי. יש כל כך הרבה דברים רעים בריאותית שיכולים לקרות לאנשים בגילי ובמשקל שלי, אתה לא מבין, משהו מטורף. שאלת למה דווקא עכשיו? זו הפעם הראשונה שאמרו לי באופן מוחלט, עובדתי. בדרך כלל רופאים אומרים לי, 'וואלה, זה מסוכן'. לא עשו את זה הפעם. הרופאה הייתה קרה ומדויקת. סימנה לי את התאריכים המפורשים עד להתפרקות הסופית. עשיתי מאזניים, למות או לוותר. אמרתי לעצמי, ממילא נמות, אז למה לא לחיות עכשיו".

     

     

    בימי הקוביות שלו
    בימי הקוביות שלו

     

    הודעות ב–2 בלילה

     

    עוד נחזור לדיאטה המדוברת של ברלד ולשגרת החיים שהביאה אותו לצרוך כמות קלוריות יומית של גדוד, אבל כדי להבין משהו על המשמעת הקיצונית שגזר על עצמו בחודשים האחרונים, צריך לנסות להבין קודם את מערכת ההפעלה הייחודית שלו. זו שהפכה אותו לקומיקאי חסר גבולות ומעצורים, "יחיד בדורו", כפי שכבר הוכתר על ידי המבקרים. אדם שחוויית לינץ' שעבר לפני 16 שנה, בשיאה של האינתיפאדה השנייה, עיצבה לא רק את חייו, אלא את הקומדיה שלו כולה. אדם שהעיד על עצמו ש"אינו פועל על פי מוסכמות חברתיות של איך צריך להיות" ובוחר להיות שמן כי "זה מצחיק".

     

    הקיצוניות של ברלד היא לא טריק. היא השקפת החיים של מי שכמעט איבד אותם. אולי בגלל זה קשה להסביר במילים ברורות את חוויית המפגש איתו. הראיון עם ברלד הוא במקרה הטוב זרם תודעה שקשה לצפות, ובמקרה הפחות טוב התקף שיעול. אין כמעט הבדל בין האדם שמופיע על הבמה — אינטנסיבי, מסחרר, מטורלל — לזה שיושב עכשיו מולי על הספה. צריך לעבוד לא מעט כדי לגרום לו להתרכז ולהישמע קוהרנטי. רגע אחד הוא קם כדי להציץ לי במחברת ולבדוק כמה שאלות נותרו עד שנסיים, רגע אחר הוא חוזר שוב ושוב על אותה תשובה, מדגיש מילים מסוימות, כמו סטנדאפיסט שחותר לפאנץ', כמו ילד שמסתבך בתשובה של עצמו, ואז מבקש שאמחק הכל. זו לא קלישאה על קומיקאי שלא מצליח להפריד בין החיים לבמה. ברלד באמת לא יודע איך.

     

    הוא בן 40. נולד וגדל ברמת־השרון. בגיל 18 החליט לבדוק אם כל מי שחושב שהוא מצחיק — מתכוון לזה ברצינות. במשך שנים הוא ניסה לפלס את דרכו בתעשיית הבידור, ללא הצלחה. "אני מדבר איתך פה על כמעט 20 שנה. אתה במאסר עולם. אתה מת להצליח, וזה לא קורה. זה לא כמו היום בפייסבוק, שכל בן אדם נהיה בשנייה אחת מפורסם. הופעתי אז בהמון ערבי חובבים, קלחות ושנאה וקנאה ומרמור והשוואות ותחרות, גיהינום אתה עובר ולא מרוויח כלום. בדיעבד, לא הייתי חכם, עשיתי הרבה טעויות. מאוד רציתי. הייתי על פול גז בניוטרל".

     

     

    בשנות ה-90
    בשנות ה-90

     

    במשך שנים כמעט שום סוכן לא רצה להתעסק איתו. רבים לא האמינו בו. אחרים התעייפו מהאינטנסיביות הילדותית. היו שחשבו שההומור שלו קשה לעיכול. לקח זמן עד שגיל אוליאמפרל, האיש מאחורי "מה קשור?" נכנע לתחנוניו והסכים לייצגו. הרבה בזכותו הפך ברלד בשנים האחרונות לאחד הכוכבים הגדולים בישראל: "ארץ נהדרת", "בובה של לילה", "העולם כולו נגדנו", "אנחנו במפה", והחל מסוף החודש גם את הדוקו־ריאלטי "גולסטאר" ומופע חדש. לא במקרה אוליאמפרל שמור בסלולרי של ברלד תחת השם: אלוהים.

     

     

    ובשנים האחרונות
    ובשנים האחרונות

     

    ברלד נושא אליו עיניים כמו שילד קטן מביט באביו. בהערצה. באהבה. בביטחון. "כן, הוא כמו עוד ילד שלי", מודה אוליאמפרל, "רק שרוב הזמן אני לא עונה לסמסים שלו. הוא יכול להפציץ אותי בהודעות כמו משוגע בשתיים בלילה. שואלים אותי הרבה פעמים למה אני צריך את כאב הראש הזה. התשובה שלי פשוטה: אני אוהב אתגרים, אני אוהב שמעניין, והכי חשוב, בברלד יש משהו שאף פעם לא משעמם.

     

    "מי שבא לראות אותו מופיע יודע בדיוק למה הוא בא. אנחנו לא מתחילים את המופע לפני שכל הבמה מכוסה בקרטונים או שטיחים, ובכל השורה הראשונה והשנייה מקבלים מעילי גשם. הוא משאיר חורבה אחריו. אתה גם לא בא לראות מופע בידור. אתה בא ללונה פארק. אתה לא יודע מה הולך לקרות, אבל כן יודע שמישהו הולך להשתגע פה".

     

    סושי ב–700 שקל

     

    ברלד, מהבודדים שמסוגלים לזקק קול מתוך רעש לבן ולהפוך אותו לחיקוי מבריק של יונה, הפך את האינפנטיליות שלו למצרך מבוקש. בשבוע הבא (בימים ראשון עד רביעי, ב־20:15, ב־HOT3ׂ)ׂ הוא ישוב למסך כחלק מנבחרת העונה החדשה והמצחיקה של "גולסטאר", הדוקו־ריאליטי המצליח של HOT ו־ADD, שכבר שוקד על שתי עונות נוספות, אחת מהן על טהרת הנשים. ברלד מככב בעונה הנוכחית לצד איציק זוהר, ליאור דיין, אסף אטדגי, סקאזי ועוד רבים אחרים, ומתפקד כמקהלה יוונית של איש אחד; מתרגם לחיקוי או לשורת מחץ כל התרחשות, התבטאות או פליטת פה בתוכנית.

     

    על כל משתתף יש לו חוות דעת מנומקת: ליאון שניידרובסקי הוא "יו"ר איגוד האגזוזנים העולמי", איציק זוהר הוא "יו"ר איגוד התירוצים העולמי", ודודו כהן מעפולה הוא "יו"ר איגוד המפגרים העולמי". שום דבר מזה לא מעליב באמת. ברלד לא עושה את זה כדי לפגוע. הוא עושה את זה כדי למצוא חן. כדי להתקרב. כדי לרסק את כל המחיצות המקובלות בין בני אדם. הוא קורא תיגר על כל מה שמדיף נימוסים והליכות. תוקע גרעפסים, משחרר נפיחות בלי טיפת בושה ומתנהג כמו הילד המופרע בבית ממול.

     

    בשנים האחרונות
    בשנים האחרונות

     

    "הרבצתי ב'גולסטאר' נאדים עם ריח, שלאנשים נהיה שיער צהוב מזה", הוא מתפקע מצחוק גם עכשיו. "אכלתי בכוונה דברים שעושים נאדים. כולם רזו שם, ורק אני השמנתי. סימנתי למצלמה: חמש, ארבע, שלוש, שתיים, מתי הריח עולה. אני כבר מכיר את זה שלאנשים יש כל מיני חוקים כאלה בראש. מי קבע שבדיחות על שמנים זה נמוך? מי קבע שגרעפס זה וולגרי? בעיניי, אם הנאד בא בטיימינג הנכון, אז זה הומור גבוה. אם זה נכון, זה תמיד יהיה מצחיק".

     

    למי הכי התחברת בקבוצה?

     

    "התחברתי לכולם. באמת. הייתה שם רמה גבוהה של אנשים. לא אנשים פח זבל. ישנתי בחדר עם ליאור דיין. הכרנו קודם בקטנה, עכשיו אנחנו חברים טובים. אבל כן, היה מדהים. הוא בן אדם רגיש ומדהים וחכם בטירוף. לפני שהיינו הולכים לישון כל לילה, היינו אומרים אחד לשני 'אני אוהב אותך'".

     

    הבאת איתך מהבית שמיכה וכרית שרק איתן אתה מסוגל להירדם.

     

    "כן, ה'שמיכי' שלי. זה מוזר? אין לי הסבר לזה, אני מרגיש מוגן ככה. יש דברים שאני לא מבין למה אני עושה אותם. כמו שאני מוצץ אצבע עד היום".

     

    וזה לא מוזר לאנשים לראות גבר בן 40 מוצץ אצבע?

     

    הסטטוסים שפירסם בפייסבוק על ירידתו במשקל. "הכתבה שלך צריכה להיות הפוכה. לא איך רזיתי, אלא איך הגעתי רק ל-170?"
    הסטטוסים שפירסם בפייסבוק על ירידתו במשקל. "הכתבה שלך צריכה להיות הפוכה. לא איך רזיתי, אלא איך הגעתי רק ל-170?"

     

    "לא חושב על זה, אחי. יש בזה משהו, כנראה. הייתה תקופה, כשניסיתי להצליח, שהייתי כותב לעצמי מה אני רוצה. קראתי גם מלא אושו ושמושו. שמעת על אושו? רוחני כזה. אני חושב, לא בקטע מרדני, שכשבן אדם עושה את מה שהוא רוצה, בלי שיהיה אכפת לו ממה שאומרים, זה מדהים ורוחני. רוצה לבוא לאירוע חשוב בכפכפים? תבוא. רוצה למצוץ אצבע? למה לא? זה לא שאני מעשן או עושה משהו שמזיק למישהו".

     

    אבל במשך שנים רבות ברלד הזיק לעצמו. לבריאותו. לאיכות חייו. מאחורי הקומדיה הפיזית, חסרת הרסן, של קומיקאי שמרגיש בנוח בממדי גופו, חילחלה שגרת יום מזיקה ומסוכנת. בדיעבד, הוא מאשר, ההחלטה לרדת במשקל היא גם תוצר של החוויה הקשה פיזית ב"גולסטאר". האימונים, המשימות והתחרויות, שהפכו העונה למאתגרות יותר. "היו לי חששות אם אוכל לעמוד בזה. אני הרי יו"ר איגוד הלא־יכול־לזוז. היו לנו שם משימות קשות. היה כיף אבל לא קל. פיזית היה לי קשה כי הייתי שמן. תראה, גם בלי לעשות כלום הפכתי להיות יו"ר איגוד העייפים העולמי. עמדתי על המגרש של 'גולסטאר' ולא יכולתי לעשות כלום. הייתי מתאמץ במשך רבע שעה, נותן את כולי, מפציץ בטירוף, ואחרי זה הולך לנוח בצד, כשאף אחד לא ראה. אתה מרגיש חולה, מת. כואבים לך כל הפרקים, הקרסוליים, הברכיים. הגב. לאט־לאט כל המערכות שלך מתפרקות".

     

    עשית פעילות גופנית לפני "גולסטאר"?

     

    "פעם, מזמן. אני עושה סטנד־אפ, זה גם דורש קצת לזוז. חוץ מזה שום דבר".

     

    הפוסט שבלרד העלה כששקל 105 ק"ג
    הפוסט שבלרד העלה כששקל 105 ק"ג

     

    איך נראה התפריט שלך לפני הדיאטה?

     

    "בממוצע מגש פיצה לשעה ובקבוק קולה. ממוצע מבחינת הכמות התזונתית".

     

    בשעה?!

     

    "כן. ממוצע. זאת אומרת, הכתבה שלך צריכה להיות הפוכה. לא איך רזית, אלא איך הגעת רק ל־170? אפילו הרופא שלי היה מופתע. זו באמת שאלה טובה, למה זה נעצר ב־170. הייתי בחו"ל, ראיתי המון סוגים של שמנים. אחד היה 300 קילו לפחות. הסתכלתי עליו ואמרתי, בוא הנה, הוא אוכל פחות ממני".

     

     

    ברלד (רביעי מימין) ונבחרת העונה החדשה של "גולסטאר". "הייתה שם רמה גבוהה של אנשים"
    ברלד (רביעי מימין) ונבחרת העונה החדשה של "גולסטאר". "הייתה שם רמה גבוהה של אנשים"

     

    אוליאמפרל, הסוכן של ברלד, מאשר את הרגלי התזונה של הלקוח שלו: "פעם, ב'בובה של לילה', ראיתי אותו מפרק שבע ארוחות במקדונלד'ס".

     

    ברלד: "כי כמעט שעה לא נתנו לי לאכול שם. כמעט שעה!"

     

    אוליאמפרל: "אני מעורב בענייני החשבונות והכספים שלו. יום אחד ראיתי חיובים בוויזה על סך 700 שקל להזמנת סושי. אתה יודע כמה סושי צריך לאכול ב־700 שקל? אני מעריך סדר גודל של 100 ומשהו עיגולים. הוא אוכל אותם כמו גרעינים. אנשים אחרים היו חושבים שגנבו לו את כרטיס האשראי. אני הבנתי מיד".

     

    ב"ארץ נהדרת". "נפתח לי כר נרחב של חיקויים חדשים"
    ב"ארץ נהדרת". "נפתח לי כר נרחב של חיקויים חדשים"

     

    זה לא מעייף לאכול כל כך הרבה?

     

    ברלד: "לא. האמת היא שזה מה־זה כיף. זה הכי כיף בעולם. אין יותר כיף מזה. ואני ניסיתי הכל (צוחק). זה אפילו יותר כיף מצחוק. וצחוק זה גם רמה גבוהה ממש של כיף. אבל אוכל זה מספר אחת".

     

    אז לוותר על כמויות האוכל זה גם לוותר על הכיף של החיים?

     

    "כן. להפסיק לאכול זה הדבר הכי קשה בעולם. אבל אתה לפחות מוותר למען מטרה טובה. להישאר בחיים. אם הייתי ממשיך ככה, והסוכרת הייתה מתפרצת, היו צריכים לחתוך לי את הרגליים והידיים והייתי הופך למלבן. הלן קלר. תאר לך איך הייתי נראה, יושב על כיסא בסטנד־אפ, בלי רגליים ובלי ידיים ולא רואה כלום".

     

    כשאוכלים כל כך הרבה, מתי יודעים ששבעים?

     

    "זו שאלת השאלות. אין דבר כזה. לא מרגישים".

     

    אז ממשיכים לאכול?

     

    "גם עכשיו אני כל הזמן רעב. יש דבר כזה בכלל, להיות שבע? לא היה לי בחיים".

     

    הדיאטה של ברלד היא הסוד הכי שמור בתעשייה, אחרי הפנים של הילדה של בר רפאלי. בחודשים האחרונים הוא משתף את הגולשים ברשתות בשינוי שעבר. מעלה תמונות לפני ואחרי. מדגיש שהכל טבעי. שהוא לא עבר ניתוח לקיצור קיבה ושהוא לא משתמש בסמים. ההישג שלו מעורר עניין עד שברלד שוקל ברצינות לצאת לסיבוב הופעות כקואוצ'ר דיאטות.

     

    אז בכל זאת, מה הסוד?

     

    "מה שאתה שואל אותי עכשיו זה מה שכל היקום שואל אותי. כל בן אדם בפייסבוק וברחוב, מיליארד אנשים, לא מגזים איתך, פונים ושואלים אותי איך רזיתי 50 קילו ב־100 יום".

     

    אז לא תגלה לי?

     

    "בגדול אני אוכל מאוד־מאוד בריא. טונה, ירקות, ביצה, לחם קל ומים. הרבה מים. אני אוכל ארוחות מדודות בזמנים קבועים: בבוקר, בצהריים ובערב. אחרי שלוש שעות אוכל איזה משהו קטן. עושה ספורט, קצת אירובי, קצת משקולות. הכי חשוב מבחינתי זה ללכת לישון בלי לאכול הרבה לפני זה.

     

    "הדבר הכי חשוב בדיאטה זה סדר, חוקים ופטנטים, כדי שיהיה יותר קל. אני קורא לדיאטה שלי 'דיאטת הפלוסים'. אם אני אוכל משהו בריא, אני מסמן לעצמי פלוס. אם אני עושה ספורט, זה פלוס. אם אכלתי משהו לא טוב, אני רושם לעצמי מינוס".

     

    מה הדבר הראשון שמשנים תזונתית?

     

    "במקרה שלי, את כל אופן החשיבה. אין לך מושג כמה בריא אני אוכל עכשיו".

     

    יש משהו שיכול לשבור אותך עכשיו מבחינת אוכל?

     

    "לא. ננעלתי".

     

    מגש פיצה?

     

    "ננעלתי, אחי. כלום".

     

    גלידה?

     

    "ננעלתי. שיניתי את הרצון. נגיד, בא לך לאכול, בא לך לנשנש מהשיעמום? את הרצון הזה אתה מחליף ברצון להיות בריא. כשאני חושב עכשיו על פיצה, אני חושב מה אני רוצה יותר. אם אני רוצה ליהנות עכשיו או שאני רוצה להיות בריא. יש המון פרסים בתחושה הזאת. כל יום שאני מצליח, אני אוהב את עצמי יותר".

     

    לא תמיד הוא היה שמן כל כך. תמונה שלו מסוף שנות ה־90 היא עדות מצולמת לגלגול הקודם של ברלד, כגבר חטוב עם ריבועים בבטן ועצמות לחיים גבוהות. דיאטה, יודע כל מי שניסה פעם, היא עניין הרבה פחות מסובך מאשר לשמור על ההישג. ברלד כבר ניסה לרדת במשקל ועלה שוב. מי מבטיח שזה לא יקרה גם הפעם, אני שואל אותו, וברלד זז באי־נוחות: "זו שאלה חכמה וקשה".

     

    והתשובה?

     

    "תראה, אני בן אדם עם הרבה מינוסים, אבל עם פלוס אחד גדול: כוח הרצון שלי".

     

    וקודם לא היה כוח רצון?

     

    "לא. שנים נורא אהבתי את ג'ון בלושי וכריס פארלי. אתה יודע, השמן היה גם חלק מהקטע, אבל די, כבר נמאס. מיציתי את עצמי. בסדר, שמן, הבנו. יש קטע בקריירה שהגיע הזמן להמציא את עצמך מחדש".

     

    אוליאמפרל: "אני חושב שבאיזשהו מקום, על פי השיחות שהיו לנו, ברלד היה רוצה שיעריכו את הקומדיה שלו כקומדיה ולא את הקומדיה שלו בגלל שהוא שמן. אני חושב שהוא רוצה להוכיח שזה עומד בזכות עצמו ולא בגלל איך שהוא נראה".

     

    זו כרגע הסוגיה המקצועית המעניינת ביותר בקריירה של ברלד: האם קומיקאי שביסס לא מעט מההומור שלו על נוכחותו הפיזית, יצליח להצחיק גם בגזרה דקיקה יותר? בלי לצייר על הבטן המשתפלת שלו ריבועים ובלי לתת למראה החיצוני שלו לשחק תפקיד מרכזי בפאנץ'.

     

    "יש הרבה אנשים שנראים מדהים והם מצחיקים. הכל משתנה. אני חושב שזה טוב לקריירה שלי להוכיח שגם רזה מצחיק. הרבה יותר נעים וכיף לראות בן אדם שנראה אסתטי, נראה טוב, מאשר לראות בן אדם חולה מת. ככה נראה לי".

     

    הקהל מקבל את השינוי?

     

    "הייתה לי אתמול הופעה בירושלים. עליתי על הבמה. הקהל נקרע. אהבו אותי. הייתה הופעה מדהימה. אבל כן, הייתי רגיל. נראיתי כאילו הורדתי את התלבושת. רובם ראו אותי בתמונות לפני. הם יודעים שרזיתי. זה לא שאני עולה לבמה והם בשוק. הם עדיין מאוד צוחקים".

     

    מה יעלה בגורל החיקוי לרני רהב?

     

    "אם נצטרך, נשים חליפות השמנה והדבקות, כמו שכולם עושים. יש מלא־מלא בתעשייה שרזו. רושפלד. איציק כהן. דביר בנדק. ישראל כץ. בעיקר ישראל כץ. נפתח לי כר נרחב של חיקויים חדשים שאני יכול לעשות".

     

    בין שתי טראומות

     

    הוא חי לבד, ואם לסמוך על הנימה הפסקנית שבה הוא משתמש, אין לו עניין לשנות את זה. "אני לא בזוגיות ואני גם לא מחפש", הוא אומר. "כרגע אני מרוכז באנרגיה של להיות בריא ורזה. אני לא מתפזר באנרגיות. זה לא מעניין אותי ואני לא שם. אני מנסה לא לחשוב על מה שלא מעניין אותי".

     

    בכלל, נדמה שברלד לא מתעכב על שום עניין שמחייב אותו התמודדות שאינה מה יאכל לצהריים. כל ניסיון לנהל איתו שיחה עמוקה נהדף בחוסר עניין מופגן. "מה שלא רלוונטי ליומיום שלי, אני לא נכנס לזה", הוא מבהיר.

     

    גם על חוויית הלינץ' האכזרית שעבר לפני 16 שנה הוא ממעט לדבר, אף שחשף את פרטיה בהרחבה בעבר: כיצד הותקפו הוא ואביו על ידי מתפרעים ערבים בעת נסיעה לבית המשפחה, שהיה אז ביישוב על הקו הירוק. בקבוק תבערה נזרק על הרכב, האב איבד את הכרתו אחרי שהוכה, ופיו של ברלד רוסק בלבנה. הם חולצו בדרך נס ואושפזו תקופה ארוכה. החוויה הזאת שינתה את חייהם באופן מתבקש. ברלד חזר לבית הוריו, הסתגר בחדר ילדותו שנים ארוכות, עד שהתאושש מספיק כדי לחזור שוב לבמה. "מיציתי את הדיבור על זה", הוא נאטם כשאני שואל אותו כיצד עוצבו חייו בצל הטראומה ההיא. רק אחרי כמה ניסיונות הוא מתרכך ומסכם: "זה נתן לי רצון לעשות טוב לעולם", ואז מנסה לשכנע אותי לחזור לדבר על הדיאטה. "תדע לך שכל המדינה תתעניין באיך רזיתי ומה אכלתי. זה יותר מעניין מהלינץ'. מעניין אותם הדיאטה ומעניין אותם גם ההופעה החדשה שלי".

     

    בפברואר 2014 חייו התמוטטו שוב. נערה מאזור השרון טענה שברלד ביצע בה מעשה מגונה במכוניתו. המשטרה חקרה, התקשורת עקבה בדריכות, וברלד הסתגר בביתו. ארבעה חודשים אחר כך נסגר התיק מחוסר ראיות. הצעירה נחקרה בחשד לסחיטה, אך גם התיק הזה נסגר. העובדה שקיבל את חייו בחזרה לא הקלה עליו. "לא הכרתי אותו בתקופת הלינץ'", אומר אוליאמפרל, "אבל ההורים שלו אמרו לי שזה חזר אליו כמו פלאשבק. הוא חזר לגור בבית הוריו, נעל את עצמו בחדר ולא דיבר עם אף אחד. הוא כאילו עבר שוב את אותה חוויה".

     

    יותר מכל נושא שיחה בראיון, הפרשה ההיא היא טאבו מבחינת ברלד. הוא מבקש שלא להישאל על זה, וכל שאלה באזור הזה משבשת את מנוחתו. הוא זז מצד לצד בעצבנות, ממלמל, מנסה לעבור נושא. רק אחרי שלוש שעות שיחה הוא מסכים לדבר על החיים שאחרי התקופה המסויטת ההיא. כיצד, בבת אחת, איבד את האמון שלו בבני אדם. "אכזבה זו המילה הכי מדויקת", הוא כמעט לוחש. "אכזבה ופחד ועצבות וחוסר הוגנות וחוסר פייריות. כשיש משהו שהוא לא אמת, משהו שלא קרה, זה יכול להטריף בן אדם. איך היית מרגיש אם היו טוענים עליך משהו שלא קרה? איך היית מרגיש שכל המדינה מתעסקת בזה? תחשוב, כל יום בחדשות, בווליום הכי גבוה. לא יום־יומיים. חודש! מבחינת הזמן שעסקו בזה, זה היה יותר ממה שעסקו באייל גולן. כל יום בשמונה בערב ובעיתונים. כל יום כל החדשות פותחות רק בברלד".

     

    עברו שלוש שנים מאז. מה השתנה בחיים שלך?

     

    "זה עיצב לי את כל החיים מחדש. אני חושב פעמיים לפני שאני מדבר עם מישהו על משהו. אם פעם הייתי מתנהל בפייסבוק באופן חופשי, היום אני כמעט לא נוגע, לא משתף שם יותר מדי — חוץ מהתקדמות הדיאטה שלי. לא כותב את הדעות שלי, לא מגיב, לא עונה להודעות שכותבים לי. הפחד שהפרטיות שלי תיפגע גרם לי להיאטם. כל הסיפור הזה גרם לי להסתגר יותר וגם להיות חשדן נורא ולא לסמוך כמעט על כלום. עם הזמן אני מרגיש שזה גם לא יעבור".

     

    אולי מתישהו זה כן יעבור.

     

    "בחיים לא. מאז שזה קרה, אין מצב שאני אעלה עם בחורה במעלית לבד. אני כבר לא נוהג במכונית. לא חידשתי את הרישיון".

     

    להתחיל עם בנות?

     

    "זה מחוץ לתחום. זה לא מעניין אותי".

     

    ואם הן פונות אליך?

     

    "אני לא מגיב. אתה צריך לראות את המרחק שאני מצטלם בו כשמבקשים ממני תמונה משותפת. תשמע, אלה רמות אכזבה. מהמערכת. מהבנות. אכזבה מהכל".

     

    בעצם מה שאתה אומר זה שהחלטת שלא תהיה לך זוגיות.

     

    "אחי, מה שהיה לי אז היה יותר גרוע מהסוכרת פי מיליארד. הפחד להיות עיוור, להיות בלי רגליים, זה לא מתקרב לשום דבר ממה שעברתי. בחורות, זוגיות, מי ישמע. יש דברים יותר גרועים מלא להיות בזוגיות. אפשר לחשוב מה אני מפסיד פה".

     

    קוסם כסייד–קיק

     

    בלי זוגיות פוטנציאלית או בן אנד ג'ריס כדי להטביע את היגון, ברלד משקיע עכשיו את עיקר ההתרגשות שלו בהתקבלות של "גולסטאר" ובמופע החדש שלו – ניסיון מעניין לשלב בין שני ז'אנרים בידוריים על במה אחת: קומדיה מופרעת ומופע קוסמות. "קשה לעשות את מה שברלד עושה לבד על הבמה במשך הרבה זמן. הבנתי שצריך להיות לידו מישהו. ראיתי שברגע שיש לו סוג של סייד־קיק שמרים לו להנחתה, אז הדבר הזה עובד. מצאנו לו פרטנר — ליעוז שם טוב, שעושה מופע קסמים נונסנסי — והפכנו את ברלד לשוליית הקוסם. היתרון בזה, להבדיל מסטנד־אפ, הוא שזה בינלאומי. זה לא הומור שמתבסס על מילים ופאנץ', אלא על נונסנס וסלפסטיק אוניברסלי. אני חושב שזה יכול מאוד להצליח בעולם".

     

    לא יהיו שום בדיחות על הדיאטה?

     

    ברלד: "דברים חיוביים לא מצחיקים אותי. מה מצחיק בלעשות דיאטה?"

     

    איפוק יכול להיות דבר מאוד משעשע. אדם בדיאטה שנתקל במגש בורקסים, אבל לא יכול לגעת, זו תמונה מצחיקה.

     

    "אולי. מצחיק אותי שכשאני ישן בבית ואני רעב, פתאום אני מתחיל להריח את ריחות הבישולים של השכנים. כמו בסרטים מצוירים, אדי העשן שמגיעים עד אליי. זה באמת מצחיק. אבל לעשות דיאטה זה משהו חיובי וטוב. זה לא מצחיק בכלל: הפכתי להיות יושב ראש איגוד הבריאים, טפו־טפו־טפו. אני! איזה דבר מטורף".

     


    פרסום ראשון: 30.11.16 , 10:56
    yed660100