ב־17 ביולי חדר שוב לשטח ישראל כטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) זר, הפעם מתחום סוריה, וכל מערך ההגנה האווירית של צה"ל כשל בניסיון להפיל אותו. מטוס קרב הוזנק, טילי פטריוט שוגרו, אך לשווא. כלי הטיס הסתובב על עקבותיו וחזר לסוריה, והדבר היחיד שנפל בשטח ישראל היה רסיסי טילים ששוגרו לעברו ופצעו ילדה באחד הקיבוצים.
זמן קצר קודם לכן, במשפחת אולינקי מנס־ציונה, בעלי חברה קטנה בשם "חי הפצה", התקבלה בשורה מעניינת. אמנם החברה שלהם מתמחה במכירת שמן מכונות, אבל היא הועדפה במכרז ייחודי של משרד הביטחון כמי שתספק לחיל האוויר מענה לסכנה שמתפתחת בשמיים: מזל"טים שישמשו כמטרות, כדי שמטוסי הקרב יוכלו להתאמן עליהם. "אחי מתעסק בטיסנים ובמזל"טים", ניסה להסביר יצחק אולינקי, אחד המוכרים בעסק. "אין קשר לחברה חוץ מזה שהוא אחי וגם עובד איתנו. זה שהוא בונה טיסנים אין לזה שום קשר לשמנים. זה אחי בלבד".
יירוט של כטב"ם או מזל"ט (מטוס זעיר ללא טייס) הוא משימה מורכבת. בשנים האחרונות חווה מערך ההגנה האווירי כמה הסתבכויות בתחום. אמנם לא מעט מזל"טים יורטו, אבל פעמים רבות זה לקח זמן רב מדי והיו גם פספוסים. במערכת הביטחון החליטו לפעול. לפני כמעט שלוש שנים פנה משרד הביטחון לגופים הגדולים בענף, כדי לאתר מי שיספק לו מוצר שאמור להיות פשוט באופן יחסי: מזל"ט אימון, שעליו יהיה ניתן להתאמן. או במילים אחרות: מטרה מעופפת זולה יחסית שאפשר להפיל באימונים, כדי להיות מוכנים לדבר האמיתי.
אלא שתחקיר "ידיעות אחרונות" מגלה כי מאז החלו ניסיונות האיתור, התרחשו בעיקר הליכים מוזרים, התברברות וכישלונות חוזרים שגרמו לגורמים מנוסים בתחום להשתאות — והיה גם מי ששלח למשרד הביטחון מכתבים נזעמים.
על התוצאה העגומה אין מחלוקת: המכרזים מתפרסמים ונכשלים שוב ושוב, כשאף גורם רציני לא מתמודד וזוכה בהם. וכך, למרות שישראל נחשבת למעצמת מזל"טים בקנה מידה בינלאומי, משימת ההצלה של חיל האוויר מהכישלון הבא הגיעה לידי גורמים מסחריים קטנים, שאין להם ממש קשר לתחום.
המכרז שבו הועדפה החברה מנס־ציונה — שנועד לאפשר אימונים יעילים לחיל האוויר – מתגלגל כבר קרוב לשלוש שנים ללא הצלחה. הוא התקיים גם לפני שנתיים ונכשל, ובשנה שעברה נערך שוב — אז הועדפה חברה אחרת, שעוסקת בשיפוץ רכבי שטח. לאחר אותה זכייה הבינו אנשיה לבד שהדרישות של מערכת הביטחון גדולות עליהם — וביטלו במהירות את ההתקשרות עם צה"ל.
כך המיזם הביטחוני המשיך להתגלגל ולהסתבך, עד שהגיע לא מזמן לידי חברת השמנים התעשייתיים מנס־ציונה. גלעד, בן המשפחה, הוא טיסנאי מוכשר והיה מוכן להשקיע מאמצים רבים בניסיון לבנות את מה שחיל האוויר מבקש, אבל גם הוא רחוק מהיכולות של חברות המזל"טים הוותיקות בישראל, כמו התעשייה האווירית או אלביט למשל. כיוון שאין בבעלותו אפילו חברה מסודרת בתחום שמערכת הביטחון יכולה לקיים איתה קשר, המשימה הוסדרה דרך החברה המשפחתית שעוסקת בגריז ושמן. אלא שגם הניסיון הזה הסתיים לאחרונה כצפוי במפח נפש ושלח את מערך ההגנה האווירי של מדינת ישראל להמשיך בחיפושיו אחר פתרון.
ובינתיים, לחיל האוויר אין את המזל"ט שחיפש. אפשר רק לקוות שאת המחיר הביטחוני לא נשלם כולנו.
בעקבות האבאביל
אחרי שבשנים האחרונות אירעו כמה חדירות מהאוויר לשטח ישראל, במערכת הביטחון כבר הבינו שמדובר בסכנה מתפתחת. האבאביל האיראני שבידי חיזבאללה חדר לישראל לפחות ארבע פעמים, כשחיזבאללה מתגאה בהצלחותיו להגיע "לצפון שמי פלסטין". באוקטובר 2012, למשל, אחד המזל"טים הביך במיוחד את צה"ל, כשחצה את המדינה לרוחבה, הגיע לדרום והופל על ידי מטוס קרב רק באזור הר חברון. עוד לפני האירוע האחרון בגולן, התברר שגם חמאס מחזיק במזל"ט מהדגם האיראני, כשביולי 2014 הצליח הארגון להחדירו מעזה והוא הופל רק באזור אשדוד. אם לא די באלה, לאחרונה דווח שחיזבאללה צייד את האבאביל בפצצות שהוא מטיל עמוק בשטח סוריה.
אם בחדירות הראשונות עוד קיוו שמדובר בתופעה חולפת, הרי שההבנה שנדרשת פעולה בנושא התחדדה עם הזמן. "גם מהרקטה הראשונה ומהקטיושות אף אחד לא התרגש פעם", אומר תא"ל (מיל') דני מילוא, שפיקד בעברו על מערך הנ"מ. "הבעיה היא שעם הזמן האויב מפתח דפוס מבצעי, וכשירו עלינו במלחמת לבנון השנייה יותר מ־200 רקטות ביום הכי שחור, זה כבר סידר לנו את הראש. לכן חיל האוויר צריך להתאמן לקראת השלב שבו האויב יוכל להרים כמה מזל"טים בו זמנית".
ואמנם אין מחלוקת שכדי להתמודד עם הסיכון, חיל האוויר נדרש לקיים אימונים ממוקדים ולהשתפר בביצועים. "כשמגדירים משהו כאיום, אז קל וחומר שגם מתאמנים", אומר תא"ל (מיל') שחר שוחט, שעד לפני כשנה שימש מפקד מערך ההגנה האווירית של צה"ל.
הבעיה ביירוט כזה, למרבה האבסורד, היא דווקא הפרימיטיביות של המזל"ט החודר. הרדאר מתקשה לזהות כלי קטן ואיטי, וגם אחרי הזיהוי, קיים קושי ליירט אותו — בעיקר בשל מנועו הקטן, שאיננו משאיר לטילים המתוחכמים חתימת חום שעליה יוכלו להתביית. "זה חלק מהא־סימטריה בקרב המודרני", אומר שוחט, "דווקא כלים זולים ופחות מתוחכמים מהווים אתגר משמעותי לצבאות עם טכנולוגיות מתקדמות".
"להעלות מטוס קרב עם טילים, ולהוציא לפעמים מיליון דולר על מה שהילדים קוראים לו טיארה, זה לא רק מוזר, זה גם מסובך", מוסיף תא"ל מילוא. "מטוס הקרב נע במהירות של קילומטר בארבע שניות, והוא צריך לתפוס את הטיארה ממול שבקושי זזה — אבל יש פוקסים".
מילוא מציין שבאופן עקרוני, התחמושת גם לא נועדה למטרות כאלו. "יש טילים שמזהים חום, אבל הם נועדו לאתר מטוס של 16 מטר, עם מנועים שפולטים חום כזה, שמי שעומד מאחורה הופך להמבורגר. זה ממש לא דומה למזל"ט".
"השד יודע מה עשו"
בנסיבות הללו החליט משרד הביטחון לפעול, וב־2013 פירסם מכרז להעסקת יועץ חיצוני בתחום. הזוכה היה אהרון ורד, מוותיקי חיל האוויר, שהתמחה עשרות שנים במזל"טים. לאחר הכנות ובדיקות, המשרד פירסם לראשונה בפברואר 2014 מסמך שפנה לחברות מל"טים (מטוס ללא טייס) בישראל והסביר מה חיל האוויר מחפש. "לחיל האוויר נדרש מל"ט ביום אויב לאימוני יירוט", כדי לתרגל "ניהול סיכונים במתארי איום שונים", נכתב.
עד היום הטייסים התאמנו רק פעמיים בשנה באמצעות מל"טים מחו"ל. מעתה, הוסבר, יהיה בלתי אפשרי להמשיך כך, "מפאת הצורך בימי אימון רבים", ולכן לחיל האוויר דרושה במקום זה "פלטפורמה שתשמש לאימונים באינטנסיביות ובזמינות גבוהות לאורך כל השנה..."; שתהיה "זולה, בטוחה ופשוטה לתפעול, שתתמוך בצורכי ביום האיומים, ובעלת תכונות דומות עד כמה שאפשר למל"טי האיום".
איש לא חשב להפקיד משימה כזו בידי גורם שאין לו מושג בתחום, ולכן הודגש במסמכים שהחברה שתזכה תידרש להוכיח את "ניסיונה התפעולי, כמות טיסות, רמת אמינות, עמידה בתוכנית עבודה והתרסקויות עד היום – במידה שקיימים".
כדי שאף אחד לא יחשוב "להתגלח" על חיל האוויר הובהר בנוסף ש"לא ייבחנו מערכות בשלבי פיתוח", והאימון יבוצע ב"התבססות על מערכות קיימות ומוכחות".
הזוכה, הובהר, צריך להגיב לדרישות צה"ל בהתראה קצרה בכל אזורי הארץ, כדי שמטוסי חיל האוויר "יתרגלו איתור ויירוט מל"טי איום בכל אזור שיידרש, ביום ובלילה".
נראה שנתוני המזל"ט האיראני של חיזבאללה — שמהירותו מגיעה ל־160 קשר (כ־300 קמ"ש) — הם שעמדו לנגד עיני הגורמים המקצועיים. במסמכים נדרשה "מהירות טיסה מינימלית של 140־60 קשר, אופציונלי עד 250 קשר".
כל זה, כשהמוצר המבוקש הוא מל"ט עם מנוע "בוכנה", כדי שמערך ההגנה יתקשה לזהות וליירט אותו, כפי שנדרש מול האיום האמיתי. זמן הטיסה שנקבע הוא שהייה באוויר של "לפחות שעה". זו נקודה מעניינת, כפי שיתברר בהמשך.
לקראת המכרז פנה משרד הביטחון לשורה של חברות מובילות, בהן התעשייה האווירית, אלביט ורפאל, אבל כשהמועד האחרון חלף, התברר שלא נסגרה אף עסקה. "זה היה ברור", הסביר לנו גורם מקצועי. "הדרישות מחייבות הוצאה של סכומים גבוהים, אבל למרבה הפליאה, בפנייה אל החברות, בהתחלה לא התחייבו לשלם אפילו עבור יום אחד של עבודה. פשוט לא רשמו את מספר 'ימי ההפעלה' שיקבל המל"ט הזוכה. הוצאות סביב מערכת כזו יכולות להתקרב להערכתי גם למיליון שקל. איזה אידיוט יסכים להיכנס לסיפור כזה בלי התחייבות מינימלית? אנשי מקצוע מאוד רוצים לעבוד ולתרום לביטחון, אבל לי היה ברור שככה לא תיסגר שום עסקה".
וכך, יותר מחצי שנה לאחר מכן, בסוף 2014, הופץ לראשונה מכרז רשמי ובו שינוי שהוגדר "עדכון מספר 1": "הסרת הסעיף לאי־התחייבות למספר ימי הפעלה", כך שהזוכה יקבל תשלום על שמונה ימי הפעלה מלאים. תיקון נוסף נגע לשינוי "מספר ימי ההתראה", כלומר פרק הזמן שלפני ה"הקפצה" לפעילות.
אלה לא היו השינויים היחידים. בשלב זה היועץ המקצועי ורד כבר לא היה מעורב בהליך, והמתעניינים במכרז הופתעו לגלות שינויים מהותיים נוספים: משך השהייה באוויר של מל"ט, שקודם היה שעה, זינק לשלוש שעות. ולא רק זאת, כעת נדרש הזוכה להציג יכולת של עשר שעות טיסה רצופות מעל שני יעדים בכמה מל"טים. גם המהירות המבוקשת, שדמתה קודם יותר לזו של האבאביל האיראני, התכווצה: במקום מהירות של עד 250 קשר, נדרשה יכולת שיוט ב־100 קשר.
"השד יודע מה עשו שם", נשמע לאחרונה היועץ ורד אומר בשיחה סגורה. "החברים במינהל הרכש בישלו את מה שרואים שם. התעניינו די הרבה חברות בשלב הראשון, אבל אחר כך כמעט כולן נעלמו. משרד הביטחון החליט שהוא יודע לעשות לבד, והתוצאה זה כל מה שקורה עכשיו".
ואמנם, כשמועד מכרז המל"טים חלף בסוף שנת 2014, התברר שלמרות שינוי הדרישות, העסק תקוע. אף אחד לא התמודד, מלבד חברה אחת שלפי משרד הביטחון "חרגה מהאומדן פי עשרה", ולכן המכרז בוטל. אותה חברה טענה בפנינו כי לא התמודדה, אלא רק גיששה בעל פה ונסוגה כי הדרישות היו "הזויות", כהגדרת בכיר בה.
"התנהגו בחוסר מקצועיות, זאת הסיבה שאף אחד לא עמד בתנאי המכרז", הסביר לאחרונה רונן נדיר, מנכ"ל בלובירד, חברה מקצועית שמשווקת מזל"טים בכל העולם, שבדקה את הנושא ובחרה לא להתמודד באותו מכרז. "אני לא יכול למסור פרטים", אמר, וציין שבמערכת הביטחון התחילו להיכנס ללחץ. "מי שצריך להיות בפאניקה, נמצא בפאניקה".
ליירט או לא ליירט?
מתברר שדרישות המכרז ייקרו את המוצר המבוקש — עד כדי כך שלחיל האוויר לא יהיה משתלם להפיל אותו. "יש הבדל גדול בין מזל"ט שטס שעה לכזה שטס שלוש שעות", מסביר ג'ון דלמטר, מנכ"ל חברת מטרות אוויר אינטרנשיונל האמריקאית, שמייצרת מזל"טי מטרה לצבאות מערביים. "הוא צורך הרבה יותר דלק, הוא כבד יותר, ואם בנוסף לכך דורשים גם מהירות גבוהה — צריך מנוע אחר. בסופו של דבר זה בהחלט מייקר את מחיר המזל"ט".
ואכן, בגרסה הבאה של המכרז ביולי 2015, תחת מה שהוגדר כ"עדכון 3", שונתה בו מטרה מרכזית — בתקווה שאולי הפעם יימצא ספק מתאים. מתרגול שכולל "איתור ויירוט מל"טי איום" נקבע כעת כי המטוסים יתרגלו "איתור ונעילה" בלבד — כלומר ללא הפלתו של המל"ט בפועל. משרד הביטחון אף הוסיף הבהרה בעניין, כי יועבר תשלום מיוחד ב"מצב שבו חיל האוויר מחליט להפיל את המל"ט".
בעולם קיימת תעשייה נרחבת של מזל"טי מטרה, כשחלק מהיצרנים אכן מאפשרים לחסוך ולהיעזר במזל"ט שנועד לשימוש רב־פעמי, שאותו לא מפילים באמת. התקציב מתכווץ, אבל גם היעילות בדרך כלל פוחתת.
"כשלוחם מתאמן ובאמת נופל משהו, ההשפעה על היכולת שלו להיות מחודד היא אחרת", מסביר מילוא כשהוא מתבקש להתייחס לעניין באופן עקרוני. "הפלה אמיתית היא לא סימולציה. אין בדיקה יותר טובה מזה".
"אש חיה לפעמים הכרחית", מסכים דלמטר. "הצבא האמריקאי מתאמן ככה — הפלות מהאוויר וגם טילים מהקרקע. כדי לאמן את הצוותים לדייק, בודקים סטטיסטיקה של הצלחות ומשפרים".
דרישות המכרז המשופץ, מתברר, כללו גם בשורה עבור חברות המל"טים: הפעם כבר התחייבו לשלם לזוכה עבור 44 ימי עבודה בשנתיים, וגם להציג לו תוכנית עבודה מסודרת, חצי שנה מראש.
וכך, יותר משנה וחצי אחרי שההליך יצא לדרך, נמצאו שתי מתמודדות: בלובירד הוותיקה, שהציגה מחיר גבוה מהמתחרה, והחברה השנייה, ומי שהועדפה בפרויקט היוקרתי למרבה ההפתעה – חברה מהצפון בשם "פרוג'יפ", שעוסקת בהכשרה ובשיפוץ של רכבי 4X4 ובמכירת ציוד קמפינג.
כדי לברר אם זה ייתכן, טילפנו אליהם, ביקשנו להחליף פגושים ומושבים בג'יפ משומש, ועל הדרך שאלנו אם הם עובדים גם עם חיל האוויר. "עובדים בג'יפים", אמר מנהל החברה, גיא רפאל, "אבל פיתחנו מערכות".
ואתם תצילו את חיל האוויר מהמזל"טים של חיזבאללה?
"לא יודע מה אמרו לך, אבל אם אתה צריך מושבים לג'יפ, תבוא ביום שני. אנחנו פתוחים עד חמש".
מתברר שלאחר ההודעה על בחירתם, הגיעו מנהלי חברת הג'יפים לפגישה חגיגית עם אנשי חיל האוויר ומשרד הביטחון, ואחריה החליטו לרדת מהעניין.
זמן קצר אחר כך נחת במשרד הביטחון מכתב ראשון בעניין, ששלח מהנדס ותיק בשם אלון ולך, מנכ"ל חברת אויוניקה אלחוטית. ולך מתמחה זה שנים בתחום המזל"טים. הוא הכיר את הליכי המכרזים, ולכן הסביר בשקיפות לאנשי משרד הביטחון את התסבוכת, וגם גילה איך קרה שפרוג'יפ הגיעה בכלל למכרז.
"אתה לא מכיר אותי, אבל אני מרשה לעצמי לפנות אליך", כתב לאחראי במשרד, ליאור לביא. "תחום טיסני מטרה היה ממש מטה לחמי בפעילות מול צבאות נאט"ו... אין למיטב ידיעתי אף מזל"ט ישראלי סביר מבחינת מחיר וגודל שעונה על הדרישה שלכם, של 100 קשר ושלוש שעות שהייה באוויר..."
במכתבו גילה ולך שאדם בשם ארני גורן, שעבד איתו בתחום המזל"טים בארה"ב, הוא שחיבר את חברת הג'יפים למכרז ופעל מאחורי הקלעים כיועץ וכספק משנה. "אם לא קיבלת הודעה על כך עד כה", המשיך ולך, "אני מביא עכשיו לתשומת ליבך שפרוג'יפ כנראה לא ממשיכה בפרויקט, והיא יודעת זאת כבר כמה ימים... לידיעתך: פרוג'יפ מעולם לא הטיסה מל"טים, ואפילו לא טיסנים. אין לה יכולת עצמאית בתחום. ארני (גורן — ש"ג) היה זה הביא לידיעתם את קיום המכרז... ואף גרם להם להגיש את המכרז, לענות על שאלות, להתחרות ולזכות".
"אני מודה לך על מכתבך", השיב לו לביא. "לא קיבלתי שום הודעה מחברת פרוג'יפ שהיא הסירה אחריות מהמכרז... אנחנו נערכים כרגיל".
לביא דחה טענות שהעלה ולך על בעיות בתמחור וציין, כי לאחר בדיקה "מול התעשיות בארץ, ולאחר מכרז אחד שכשל, אנו סבורים שהמחירים אכן משקפים את המצב בשטח".
זמן קצר אחר כך כבר הגיעה למשרד הביטחון הבשורה הרשמית על נטישת חברת הג'יפים, והיה ברור שיש בעיה.
את ההשתלשלות מאחורי הקלעים שיחזר השבוע היועץ גורן, כאמור בעל ניסיון רב בתחום המזל"טים: "הגעתי לדיון במשרד הביטחון עם אנשי הג'יפים, והיה פשוט מביך. החבר'ה מפרוג'יפ העדיפו שאסתום את הפה כדי לא להרגיז, אבל הבעיות היו בסיסיות. מי שמטפל בזה במשרד הביטחון להערכתי לא הבין לגמרי. אי־אפשר למשל לבקש מזל"ט עם מנוע של טוסטוס, שיפעל טוב הרבה שעות בגובה — 10,000 רגל, וגם 15 אלף. ישבתי עם טייס של חיל האוויר, והוא שאל: 'רגע, באמת למה כל כך גבוה?' ואז התחילו שם להתלחש ביניהם".
"דרשו מרצדס במחיר של פיאט אונו", סיכם השבוע רפאל מפרוג'יפ. "הבנתי שאם אזכה אפסיד הרבה כסף".
עם פרישת חברת הג'יפים מהפרויקט, משרד הביטחון עבר לבלובירד, שכאמור התמודדה גם היא במכרז ונחשבת לחברה מקצועית ובעלת מוניטין בתחום. "נכון לרגע זה המכרז עדיין מתנהל", הודיע לביא ממשרד הביטחון לולך. "אנחנו ממתינים לכל האישורים מצד חיל האוויר".
אלא שדי מהר התברר שגם בלובירד לא יכולה להציג כלי טיס שעומד בדרישות החריגות. "יש להם מטוס מקצועי מאוד", מסביר גורן, "אבל הוא היה רחוק מהמהירות שנדרשה במכרז. היה ברור ששוב המכרז ייכשל, אחרי שגם החברה לשיפוץ ג'יפים ירדה".
ואכן כך היה. "המכרז בוטל", הודיע לביא לולך כחודש לאחר מכן. "ככל הנראה ייצא מכרז חדש בימים הקרובים".
"לא היה מספיק זמן"
זה היה באמצע פברואר, ובערך באותה תקופה פורסם מכרז נוסף בגרסה מתוקנת. הדרישות שוב התכווצו, בתקווה שאולי הפעם מישהו יצליח לזכות.
הבקשה לשלוש שעות שהייה באוויר אמנם נותרה, אבל המהירות הנדרשת צנחה ליכולת שיוט של 80 קשר בלבד – הרבה פחות מהמהירות שהתבקשה בתחילת הדרך כדי להתמודד עם המזל"ט של חיזבאללה. גם גובה הטיסה ירד ל־9,000 רגל.
אם מישהו ציפה שאריות התעשייה — אלביט, רפאל ואחרים — יסתערו על המכרז המדובר, שוב נכונה לו אכזבה. הפעם גויסה למשימה הביטחונית החשובה חי הפצה — אותה חברה משפחתית מנס־ציונה שמתמחה כאמור בשמן לצרכים תעשייתיים. אחד מבני המשפחה הוא גלעד אולינקי, שמלבד עבודתו בחי הפצה, עוסק בטיסנאות. אולינקי נחשב למשקיען, מהמוכשרים בתחום הטיסנאות, אבל הוא כמובן רחוק מהיכולת של החברות המקצועיות.
בשיחות סגורות הוא נשמע מאושר ואסיר תודה על הצ'אנס שקיבל ממערכת הביטחון. "אם החברות הגדולות היו מתמודדות, הן היו מצליחות בקלות", הוא נשמע אומר אז. "אני שמח מאוד שפנו אליי ועובד קשה מאוד בתקווה להצליח".
בינתיים, ב־17 ביולי השנה, חדר כאמור כלי טיס בלתי מאויש לגולן. כשנכשלו הניסיונות ליירט אותו — נראה שאצל ולך משהו התפוצץ. "אתמול היה ביזיון בשמי הגולן", הוא כתב לאנשי משרד הביטחון, "עם הפטריוטים ומטוסי חיל האוויר שלא הצליחו להפיל מזל"ט בודד... אני מזכיר מה שכתבתי לכם לפני לא מעט חודשים: אימון בטיסן מטרה (איטי), שלא כולל את הפלתו הפיזית במתכונת הפלת אמת, לא שווה כלום.
"הגישה בשלושת המכרזים... נועדה לכישלון מהדהד שאת תחילתו ראינו אתמול. אני קורא לכם להתאים את המכרז למציאות, או לבטלו (בזה אתם אלופים) ולהוציא מכרז חדש, נכון יותר".
כבר למחר שלח לו נציג משרד הביטחון תשובה קצרה, שבה נרשם: "יש לפנות ליחידה לבקרת הרכש במינהל".
ולך מצידו מיהר לשלוח תשובה מפורטת תוך שהוא מבקש לקרוא את כולה בעיון, "גם אם היא קצת ארוכה", כהגדרתו. "גלגול הכדור ליחידה שציינתם איננו במקומו", כתב תוך שהוא מסביר שבתסבוכת הזו, "ההגדרה הראשונית של הפתרון לבעיה איננו נכון. עניין מקצועי ולא פרוצדורלי. בפרוצדורה אתם בסדר דווקא.
"...מדובר בחיי אדם, בזבוז כספים וכו', שלא לדבר על הפאדיחה של חיל האוויר הטוב בעולם שכבר עשר שנים לא ממש מסוגל ליירט בזמן מזל"טים איטיים. התשובה איננה מחסור בציוד או בתקציב, אלא טיפול לא נכון בבעיה... אם יתאמנו נכון ויירטו טיסני מטרה, אז גם יידעו ברגע האמת ליירט מזל"טים מכל הסוגים.
"...שים לב שאני מתריע בשער כבר כשנה", הוסיף ולך במכתבו, "ומה שעשיתם היה בעיקר לנסות לסתום לי את הפה... יש לי לא מעט ניסיון רלוונטי בתחום, שאני מעביר לכם בחינם... למשל, כל הסיפור של הטסה במשך עשר שעות רצוף מעל מוקד קבוע הוא קשקוש, שמסיט את המאמץ הטכני והעלויות... האירוע בגולן הסתיים אחרי כמה דקות. האירוע מעל יער יתיר (המזל"ט בדרום ב־2012 — ש"ג) נמשך פחות משעה. האירוע ב־2006 (חדירת מזל"ט מעל קיבוץ כברי — ש"ג) עוד פחות מזה. אין צורך בטיסן מטרה שיטוס יותר משעה. זה טמטום מוחלט..."
המכתב הזה של ולך כבר לא זכה למענה, כפי שאולי ציפה, ובמקום זה המשיך המכרז להתגלגל במהדורתו העדכנית — בתקווה שהתשובה לחיזבאללה תימצא הפעם אולי בעזרת חי הפצה של משפחת אולינקי. האחריות הועברה לחברת השמנים מנס־ציונה, למרות שספק אם הייתה יכולה להוכיח כמה מדרישות המכרז, כמו דיווח על "התרסקויות עד היום", או להציג את "ניסיונה התפעולי" בתחום.
לפני קצת יותר מחודש, גלעד אולינקי היה אמור להציג בפני חיל האוויר הדגמה ראשונית של המזל"ט שבנה, אלא שזמן קצר לפני המועד שנקבע, הוא הודיע שלצערו לא יוכל להתייצב. מתברר שהמזל"ט שבנה בעמל רב נפל והתרסק כבר בשלב האימונים. "נכשלתי", אמר לנו באכזבה גלויה. "לא היה מספיק זמן".
כעת הוחזר השרביט לחברת בלובירד, שכזכור התמודדה במכרז לפני כשנה. ולמרות שגם היא לא הציגה אז "מערכת מוכחת" לפי הדרישות — מותר לקוות שאיכשהו הפעם העסק יצליח. לטובת ביטחון המדינה, כמובן. •
משרד הביטחון: פענו במקצועיות, המרכז נועד להוסיף יכולות
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה כי הוא "דוחה בתוקף את הטענות העולות ואת הניסיון של גורמים בעלי אינטרס עסקי מובהק להשפיע על מכרז מתנהל, תוך העלאת טענות שלא היו ולא נבראו.
"כל התהליכים בוצעו על פי חוק חובת המכרזים ובשום שלב לא הועדף ספק זה או אחר. ההפך הוא הנכון. משרד הביטחון לא יתפשר על ביצועים ואיכות, ויבחר אך ורק בספק שיוכיח עמידה בדרישות המבצעיות של חיל האוויר, בהתאם לתנאי המכרז.
"כל הליכי המכרז בוצעו לפי חוק חובת המכרזים ונוהלי משרד הביטחון, בשיתוף פעולה מלא עם חיל האוויר ולפי דרישותיו המבצעיות והטכניות. מלכתחילה, המכרז נועד להוסיף יכולות ולא להחליף את אימוני החיל המתבצעים זה שנים רבות עם מל''טי מטרה הנרכשים בחו''ל. היציאה למכרז משקפת את מדיניות משרד הביטחון להעדיף רכש כחול־לבן ולספק עבודה לתעשייה הישראלית.
"מינהל הרכש במשרד הביטחון פעל במקצועיות ובשקיפות מלאה לאורך כל המכרז, וכבר בשלב טרום הרכש פנה ביוזמתו לתעשיות המובילות בישראל (לרבות אלביט מערכות, התעשייה האווירית, רפאל ואירונאוטיקס). על בסיס התשובות שהתקבלו בשלב המקדמי, בוצע אומדן כלכלי שעודכן בהמשך, לאחר שהתברר כי ההצעות שהתקבלו היו גבוהות ממנו. בנוסף לכך, כדי להבטיח עמידה ביעדים המבצעיים, נקבע כי הזכייה תותנה במבחן מעשי להוכחת יכולת. המכרז, שבו חברת פרוג'יפ הייתה מועמדת לזכייה, בוטל לאחר שהחברה הודיעה כי לא תוכל לעמוד בדרישות המבחן המעשי. במכרז חדש שפורסם לאחר מכן התקבלו שלוש הצעות. חברת חי הפצה, שהגישה את ההצעה המיטבית, ריסקה את המטוס המיועד בהכנות למבחן המעשי. לכן אישרה ועדת המכרזים לבחון את ההצעה השנייה של חברת בלובירד, הנערכת בימים אלה למבחן המעשי".
יועץ משרד הביטחון אהרון ורד: "שלוש שנים אין לי כל נגיעה בתהליך, ולא יכולה להיות דעה בעניין".
מנכ"ל בלובירד רונן נדיר: "דבריי לא הובנו נכון. כשדיברתי על חוסר מקצועיות התכוונתי שבמכרזים נבחרו חברות שלא קשורות לתחום, ובדברי על 'פאניקה' התכוונתי שחיל האוויר מחפש פתרון, והפאניקה מתבטאת בזה שיורים לכל הכיוונים בצורה חסרת אחריות במקום לבדוק אם לחברות שנבחרו יש יכולת".
גיא רפאל, מנהל פרוג'יפ: "הדרישות במכרז לא היו סבירות, אבל גם קבלן המשנה שלקחנו לא עמד ביעדים והחלטתי לפרוש כדי לא להתבזות, אי־אפשר לבוא בטענות רק למשרד הביטחון. החברה שלנו לא עוסקת בציוד קמפינג, אנחנו סדנה לשיפורי רכב 4X4 ומבצעים הרבה עבודות מוסדיות. האגף שמתעסק עם המוסדיים נקרא פרוג'יפ־טק".
בחברת חי הפצה מסרו כי הם אינם קשורים למכרז המדובר או לתחום המזל"טים, מלבד בן המשפחה.
