געגועים לפלאפל בכיכר הדווידקה

"הגעתי לירושלים כנער בן 15, חמש שנים אחרי שעליתי עם משפחתי מפולין. אני זוכר את עצמי מסתובב במרכז העיר, נעצר תמיד מול חלון הראווה של מסעדת פפרברג שבצומת הרחובות יפו והמלך ג'ורג' וחולם על היום שבו אהיה גדול ויהיה לי מספיק כסף ואוכל לקנות לעצמי את אחד העופות השלמים, השחומים, שהסתובבו שם תמיד על הגריל ועוררו את בלוטות הטעם שלי, ולאכול אותו בהנאה. איכשהו, עד שבגרתי המסעדה הזאת נסגרה, כמו רבות אחרות בירושלים, ולא הגשמתי את החלום התאוותני הזה.

מה שכן יכולתי להרשות לעצמי לאכול באותן שנים היה פלאפל בדוכן קטן שכבר איננו, ליד כיכר הדווידקה. זה היה חלק מטקס שסיגלתי לעצמי, כשהייתי בורח מדי פעם מפנימיית בויאר שבה חייתי ולמדתי.

היום, כשאני מסתובב במרכז העיר אני נהנה מהחומוס ומהפלאפל בטעמי או מהפסטה הזולה והמוצלחת במסעדת פסטה־בסטה בשוק. בכלל, תמיד נחמד להסתובב בשוק, לקנות קצת חלבה או גבינה צרפתית טובה, או לשתות בירה באחת החמארות.

חוויה נעימה אחרת מזמן בכל פעם מחדש בית הקפה אלה שברחוב הרצוג מול הגן הבוטני. הקפוצ'ינו שלהם נהדר וכשבא לי להתפנק אני מזמין לידו גם פאי תפוחים עם גלידה.

כשהגעגועים לאוכל של אמא מתגברים, אני קופץ לבתי האוכל הקטנים באזור מאה שערים, מצטייד בקציצות גפילטע פיש, תבנית קוגל ובלינצ'ס גבינה מתקתק שמחזירים אותי ברגע למטבח הצפוף בהרצליה שבו הכינה אמי פולה זכרה לברכה את המטעמים האשכנזיים הנהדרים האלה.

כשבא לנו לצאת למסעדה הבחירה לא מסובכת — בר היין טלביה שליד תיאטרון ירושלים מציע יינות טובים, אוכל מצוין ואווירה כיפית, ומסעדת מנזה במרכז העיר היא מהמקומות האלה שתמיד כיף לחזור אליהם, עם אוכל שלעולם לא מאכזב ושירות אדיב. העובדה ששני המקומות האלה עובדים גם בסופי שבוע, עניין לא מובן מאליו בירושלים, הופכת אותם לחשובים ואהודים במיוחד.

אני עדיין מתגעגע למסעדת גילי'ז, שהסטייקים המופלאים שהכין במטבחה גילי פפרמן הצדיקו לגמרי את העמידה הממושכת בתורים שתמיד השתרכו בכניסה אליה. גילי, אלוף הבשר בעיניי, עבר לתל־אביב כמו רבים אחרים, אלא שהמסעדה לא שרדה גם שם, ואני עוד מקווה שאצליח לשכנע אותו לפתוח אותה מחדש בירושלים. לצערי, הוא לא מוכן לשמוע על זה בכלל, ואני נאלץ להסתפק בזיכרון טעמם של הסטייקים שהוא מיטיב כל כך להכין.

אבל בסופו של דבר, המקום הכי טוב לאכול בו בירושלים הוא הבית, עם התבשילים הסוריים החמצמצים והנפלאים שמכינה עליזה, רעייתי שתחיה. הממולאים שלה, תבשילי הבשר ומרק העדשים הם הפסגה הקולינרית שלי".