פרשת עסקת הצוללות לא מפסיקה לספק גילויים מפתיעים: במשך שנים נלחמת ישראל כדי למנוע עסקאות בין מדינות בעולם לחברות איראניות, גם אם הן ברמת אחזקות נמוכה או דרך חברות בת, וכעת מתברר שכסף ישראלי מעסקת הצוללות מול החברה הגרמנית טיסנקרופ יועבר לידיים איראניות.

התאגיד הגרמני "טיסנקרופ" עלה לכותרות בישראל בשבועות האחרונים בעקבות עסקת הצוללות בין ישראל לגרמניה וסימני השאלה שעלו בעניינה. טיסנקרופ מייצרת את הצוללות, וכן את ספינות הסער 6 לחיל הים, באמצעות חברת HDW, השייכת לחטיבה הימית של התאגיד.

כעת מתברר, כי בהתקשרות עם התאגיד ישנו היבט נוסף שמעורר תהיות. חברה ממשלתית איראנית מחזיקה בקרוב ל-5% ממניותיה של טיסנקרופ. מדובר בחברת השקעות החוץ האיראנית (IFIC), חברה בבעלות ממשלתית שהיא החברה העיקרית שמשקיעה כספי ממשלה איראניים בעולם, השקעות אותן היא מבצעת בעיקר דרך שתי חברות בת.

המעורבות האיראנית מעלה גם סימני שאלה מדאיגים בנוגע לחשיפה אפשרית של בעלי המניות האיראניים לאחד הפרוייקטים המסווגים ביותר של צה"ל.

על פי פרסומי החברה משנת 2011, היא מחזיקה ב–4.5% מתאגיד טיסנקרופ. בראיון שנערך השנה, 2016, במגזין ההשקעות של מכון המחקר The Business Year עם ד"ר פרהאד זארגארי, יושב הראש של חברת השקעות החוץ האיראנית, אישר האחרון כי ל–IFIC עדיין יש מניות בתאגיד טיסנקרופ, אם כי לא פירט כמה. "בתור הגוף המרכזי האחראי להשקעות חוץ של הממשלה, ל–IFIC יש אחריות גדולה לחזק את היחסים הכלכליים העולמיים של איראן. IFIC נוכחת כיום בחמש יבשות, ויש לה השקעות ב-22 מדינות. יש לנו מניות בחברות חשובות כגון בריטיש פטרוליום, טיסנקרופ, אדידס ומותגים גדולים אחרים", אמר זארגארי בראיון שנערך לפני מספר חודשים למוסף מיוחד שהוציא מכון המחקר בנוגע להשקעות באיראן ב-2016. השקעותיה של חברת ההשקעות האיראנית בעולם אדירות. ב–2007 דיווח מנהל חברת ההשקעות כי עד אותה שנה הושקעו על ידה מיליארד וחצי דולר ברחבי העולם. על פי אתר החברה, 57% מההשקעות מתבצעות באירופה.

מעורבותה ההיסטורית של אירן בטיסנקרופ היתה משמעותית ביותר. בתקופת השאה השקיעה הממשלה האירנית בטיסנקרופ יותר ממיליארד מארק (שהיה שווה אז כ–400 מיליון דולר). החברה החלה להשקיע בטיסנקרופ ב–1974, וביצעה השקעה גדולה נוספת ב–1977, כאשר התאגיד נקלע למשבר. כתוצאה מהשקעות אלו החזיקה טהרן בסוף שנות השבעים ב–24.9% מהחברה. בשנים ההן, יש לציין, טיסנקרופ עדיין לא החזיקה במספנה האחראית לבניית הצוללות הישראליות, אלא התמקדה בתחום הפלדה, הרכב והמעליות. החברות המרכיבות כעת את "טיסנקרופ מערכות ימיות" (TKMS) נרכשו ב–2005.

בתחילת שנות האלפיים אף ישב סגן שר הכלכלה האירני, מוחמד-מהדי נאוואב-מוטלאע', במועצת המנהלים של החברה. אולם ב–2003, כאשר איראן הוכרזה כחלק מ"ציר הרשע" על ידי הנשיא בוש, איימה וושינגטון כי לא תחתום על חוזים חדשים עם טיסנקרופ כל עוד מעורבותה של איראן בחברה לא תצומצם. איראן החזיקה אז ב-7.8% ממניות החברה, בעל המניות השלישי בגודלו בקונצרן. על מנת לעמוד בתנאי האמריקאי נאלצה טיסנקרופ לרכוש 17 מיליון ממניותיה של חברת ההשקעות האיראנית, ובכך להוריד את אחוזיה בחברה לכדי מתחת ל-5%. הדבר עלה לטיסנקרופ ביוקר, שכן המניות נקנו במחיר כמעט כפול משוויין והרכישה כולה הסתכמה בכ-400 מיליון אירו. לאחר הרכישה נותרה החברה האירנית עם 4.5% מהמניות. עוד בעקבות הלחץ האמריקאי נאלצה החברה להוציא את נאוואב-מוטלאע' ממועצת המנהלים.

ב-2007 העריך מנהל חברת השקעות החוץ האירנית את שווי מניותיה בטיסנקרופ בכ-600-700 מיליון אירו. מאז 2010 נכנסו חברת השקעות החוץ האיראנית ושתי חברות הבת שלה באופן רשמי תחת הסנקציות האמריקאיות. אותה שנה הכריזה טיסנקרופ על הקפאת כל עסקיה עם איראן כולל חיסול חוזים קיימים בתגובה להחמרת הסנקציות הבינלאומיות, עליהן היו חתומים גם גרמניה והאיחוד האירופי. עסקיה של טיסנקרופ באיראן כללו אז בעיקר פרוייקטים הנדסיים בענף הבטון, ורווחיה במדינה עמדו אז על כ–200 מיליון אירו בשנה, כ-0.5 אחוז מרווחי הקונצרן. בכך בחרה טיסנקרופ להחמיר בפירוש הסנקציות הבינלאומיות, שהתמקדו בסקטור הגז והנפט. כיום החברה הממשלתית האיראנית מחזיקה על פי הערכות בקצת פחות מ-5% ממניותיה של חברת טיסנקרופ.

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה כי הם לא מכירים מעורבות איראנית בחברה.