כמאמן קבוצת יורוליג בעונה מפרכת ומופרכת, רמי הדר פועל תחת קונפליקט תמידי. הוא חייב לתחזק סגל רחב של לפחות 12 שחקנים שיעמוד בעומס ויידע לספוג פציעות, היעדרויות, תשישות ושינויים בכושר האישי לאורך העונה.

מצד שני, כדי להתמודד ולנצח בכל משחק בודד הוא זקוק רק לשמונה שחקנים ברוטציה. למה? כי שחקן צריך לדעת את מקומו. הוא צריך ביטחון לדעת שמותר לו לשגות. והוא צריך לקחת אחריות. ואת כל זה לא ניתן לייצר אם מיקומך לא ברור, משתנה בין משחקים ובתוכם. 

ולכן כשהדר, תחת לחץ המשחק, בחר להחזיר את גל מקל לספסל אחרי 19 שניות, הוא הביע בכך נאמנות קנאית לשיטה ולהיררכיה שלו, שחשובות יותר מכל שחקן בודד. ברמה הזו ניצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר, הוא הדבר החשוב היחידי (וינס לומברדי).

אז אולי הדר צדק ברמת המשחק הבודד, אבל טעה בניהול העונה והרוח הקבוצתית. מרגע שהכניס את מקל, היה צריך לתת לו לשחק, כי הוא נכס חשוב לשיטה בהסתכלות עונתית, ובעל יכולות מיוחדות שחשובות לקבוצה.

גל בעצמו הבין את החילוף, וכל הנעלבים והמושפלים בשמו יאפשרו נא לצדדים להתנהל בעצמם. הדר לא השפיל, ומקל לא בחר להיעלב. הדר כבר הבין שטעה וסגר את זה בתוך המועדון ועם מקל, כמו שצריך.

הבעיות של מכבי ת"א גדולות הרבה יותר. הגנת הגבוהים שלה לא מתייצבת, ושוב קבוצה עם קו קדמי אתלטי וחזק פירקה אותה בצבע. מקל שיחק בדקות ההכרעה ליד ווימס וגאודלוק, שמר מצוין והשתדל לא להפריע בהתקפה לכוכבים, ובדקות ששיחק מכבי ניצחה ב־14. ואם הגנת הלחץ שניצניה נראו אמש ברוממה תיכנס רשמית לשיטה, ייתכן שזה יגדיל את הרוטציה . ודרך השיטה מקל ינצח עוד משחקים למכבי, גם באירופה.