yed300250
הכי מטוקבקות
    נחום
    חדשות • 05.12.2016
    שלום אחרון
    נחום ברנע

    נפל בחלקו של מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, לשאת את נאום הסיכום בפורום סבן השנה. אותו קרי נשא את נאום הסיכום של הפורום גם בשנה שעברה, באותו אולם.

     

    זה היה אותו הנאום, אותה הטפת מוסר מלאת כוונות טובות וחסרת אונים. ההבדל הוא שבשנה שעברה היה עוד מי שישמע אותו, או לחלופין חשש, שמאחורי דברי ההטפה של קרי ניצב כוחה האדיר של ארצות־הברית.

     

    אתמול הוא דיבר על תקן של ברווז צולע – מי שיבלה את החודשיים הבאים בהמתנה לאיש שיעלים אותו ואת המאמצים שהשקיע בעולם כולו בארבע השנים האחרונות.

     

    בשנה שעברה זה היה מכמיר לב. השנה זה היה פתטי. בכלל, בוגרי ממשל אובמה מצויים כרגע בשלב השני או השלישי של האובדן שלהם, מתקשים להיפרד מהכוח ומהמדיניות שבה הם מאמינים, אבל יודעים שבקרוב יצטרכו לארוז.

     

    קרי, בתשובה לשאלותיו של העיתונאי ג'פרי גולדברג, ידע לפרט את כל מעשיה של ממשלת ישראל בתחום ההתנחלויות: כמה יישובים חוקיים יש וכמה מאחזים בלתי חוקיים נוספו אליהם, אילו מאחזים תהפוך הממשלה לחוקיים (85 מתוך 100) ואילו יישארו בלתי חוקיים בעתיד הקרוב.

     

    הוא חזר ברגש רב על כל מה שאנחנו יודעים, על כך שלא יהיה הסכם בין ישראל למדינות המתונות בעולם הערבי כל עוד לא הושג הסכם בין ישראל לפלסטינים. על כך שבניית התנחלויות מעבר לגדר ההפרדה הורסת את הסיכויים להגיע להסכם ועל כך שרוב השרים ורוב החברים בקואליציה הנוכחית מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית.

     

    קרי תיאר את מדיניות החוץ שלו במזרח התיכון כשורה ארוכה של הישגים. ממשל אובמה מוריש לממשל הבא תנועה לקראת יתרון בכל מקום – בלוב, בעיראק, אפילו בסוריה. נדמה שמעבר לכוונות הטובות האיש חי בסרט.

     

    אחד המשגים הבסיסיים של מדיניות החוץ של ממשל אובמה הוא שניסתה תמיד להסביר לאחרים מה טוב בשבילם – לא מה טוב בשביל אמריקה. בעולם הלא דמוקרטי הדבר הזה נתפס כחולשה כרונית. בעולם הדמוקרטי זה נתפס כהיעדר מדיניות. מעצמת־על לא יכולה לדבר עם שאר העולם על תקן של אם פולנייה. זה לא עובד אפילו בפולניה.

     

    קדם לנאומו של קרי נאום המשודר בווידאו של נתניהו, ממשרדו בירושלים. אם קרי נשמע כמי שמפקיד את עצמו ואותנו, בטון עגום, נתניהו נשמע זחוח ומחכה בנחת לבעל הבית הבא בבית הלבן. ישראל מעולם לא הייתה חזקה יותר, פופולרית יותר, חכמה יותר, מצליחה יותר, אפילו מתונה יותר מכפי שהיא היום. נותרו לה שני אויבים: איראן והתקשורת הישראלית. "מה תהיה המורשת שלך?" שאל אותו המראיין חיים סבן. נתניהו פכר את אצבעותיו בחיפוש אחר תשובה: למה לדבר על מורשת, כשלפניו עוד עשרות שנים בראשות הממשלה.

     

    מה שאמר על איראן ראוי לציון לקראת כניסת טראמפ לבית הלבן. הוא אמר שמה שמדאיג אותו איננו הפרת ההסכם מצד איראן אלא להפך – שאיראן תקיים את ההסכם כלשונו, ובתום התקופה תתחמש בנשק גרעיני. אם נתניהו מתכוון למה שהוא אומר, הוא צריך להפציר בנשיא טראמפ, כאשר ייפגשו בפברואר בוושינגטון, לבטל את ההסכם. התוצאה האפשרית שעליה מדברים המומחים כאן בדאגה לא מבוטלת היא מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון, בכיכובה של איראן. נתניהו משחק באש.

     

    yed660100