את הימים הראשונים של יולי 1976 בילה האלוף שלמה גזית כשהוא רכון מעל מפות של אוגנדה. צה"ל תיכנן אז את אחד המבצעים המזהירים שלו, וגזית, כראש אמ"ן, היה אחראי על ריכוז המודיעין. בזכות המידע האיכותי שסיפק הצליחו אנשי סיירת מטכ"ל וחטיבת הצנחנים לנחות בשדה התעופה באנטבה, לשחרר את הישראלים החטופים שם ולשוב בשלום לישראל.

רוני פרנקל דובר צהל

כמה שעות לאחר סיום המבצע, כשהוא עייף אך מרוצה, חזר גזית לביתו ברמת־השרון. לפניו עמדה כעת מטלה מורכבת לא פחות — להאכיל את הילדים.

זכויות רבות עומדות לגזית, מי שהחל את דרכו בפלמ"ח, זינק במעלה סולם הדרגות והספיק לעבוד צמוד לשלושה ראשי ממשלה. תחת יצחק רבין שירת כראש אמ"ן, אז נקרא לשקם את חיל המודיעין לאחר הטראומה של יום כיפור; למנחם בגין סייע כאחד מאדריכלי הסכם השלום עם מצרים; ושמעון פרס מינה אותו לשליח המיוחד לשיחות הראשוניות עם אש"ף. לאחר שחרורו מצה"ל כיהן כנשיא אוניברסיטת בן גוריון ומנכ"ל הסוכנות היהודית, וכתב ספרים רבים העוסקים במדיניות ישראל בשטחים. איש רציני לכל הדעות.

אבל כעת, בגיל 90, אחד הקצינים המוערכים בצה"ל כובש פסגה נוספת. השבוע יצא לחנויות ספר הילדים "סבתא תרנגולת", אותו כתב גזית ביחד עם בתו הבכורה אסנת ישפה־גזית. במרכז הספר הצבעוני וההומוריסטי עומדת סבתא ציפורה, שכל היום אוכלת עוף. יום אחד היא מתעוררת ומגלה... שהפכה לתרנגולת.

"מדי פעם, לרוב בשבת בבוקר, הייתה מוטלת עליי המשימה להאכיל את צאצאיי", נזכר גזית בחיוך. "לא הייתה לי הרבה סבלנות, אז המצאתי סיפורים שנועדו לזרז את המלאכה. אחד מהם היה 'סבתא תרנגולת', שסיפרתי לבתי הצעירה כשהייתה בת עשר, בערך בתקופה של מבצע אנטבה. סבתא תרנגולת היא סבתא שמשוגעת על עוף, ואוכלת עוף בבוקר, בצהריים ובערב. עד שקורה דבר נורא והיא הופכת בעצמה לתרנגולת. זה עבד! בתי הייתה פותחת את הפה ואוכלת בהתלהבות".

"כילד, לי לא הייתה מסורת של סיפורי ילדים", הוא ממשיך. "היה לי נתק לשוני מהוריי. הם עלו ארצה בגיל שהיה כבר מאוחר מדי ללמוד עברית. נשארתי בעצם בלי שפה משותפת איתם, ובוודאי שלא היה מצב של סיפור סביב השולחן או לפני השינה. לא היו סיפורים שגדלתי עליהם, ואולי בגלל זה כאשר הפכתי לאבא, הייתי צריך להמציא אותם".

הספר חושף לא רק את צידו האבהי של גזית, אלא גם את חוש ההומור המיוחד שלו. וכן, הבדיחות שלו אולי עבדו בכל הקשור להאכלת הילדים, אבל סיבכו אותו לא פעם עם הממונים עליו בשירות הצבאי. "אהבתי מאוד לעשות מתיחות של האחד באפריל", הוא מגלה. "כשנכנסתי לתפקיד ראש אמ"ן, הייתה בעיה גדולה של מורל במערך המודיעין ורציתי להעלות אותו. ואז, ערב האחד באפריל 1975, התפרסמה באחד העיתונים קריקטורה שמציגה כביכול את הפתרון לסכסוך הישראלי־מצרי. השיטה הייתה להציף את חצי האי סיני במים, ולהפוך אותו לחלק מהים התיכון. לקחתי את הקריקטורה הזו והפכתי אותה למקור מודיעיני אמין, והפצתי את זה כמסמך רשמי. הדים שהגיעו אליי מלשכתו של ראש הממשלה רבין, הבהירו לי שהוא לא צחק מהבדיחה".

תנו לילדים יותר קרדיט

בגיל 90 רעמת השיער המפורסמת של גזית עדיין משוכה לאחור וזיכרונו חד כתער. אני נפגש עימו בביתה של בתו, אסנת, שם ארבעה כלבים נמרצים מקיפים אותנו בזמן הראיון. הדינמיקה בין האב לבתו משעשעת, והם מחליפים זה עם זה קריצות וחיוכים. הצמד הזה הוא גם זה שאחראי על הספר "סבתא תרנגולת".

אסנת, מורה לילדים מחוננים, היא גם סופרת ומאיירת ילדים חובבת. באמתחתה אוסף של כ־3,000 ספרי ילדים והיא עצמה כתבה ואיירה שורה של ספרי ילדים שראו אור בשנים האחרונות ("גן הבוכים", "האגדה על השיח הקטן"). "כשהספרים שלי הצליחו, לאבא שלי דיגדג", מספרת אסנת. "הוא הציע שאולי נוציא גם את 'סבתא תרנגולת', הסיפור המפורסם שלו. עשיתי את האיורים, ופניתי להוצאות לאור".

אלא שגם הפעם, לא כולם הבינו את חוש ההומור המיוחד של משפחת גזית. "אף אחת מההוצאות הגדולות לא הסכימה", אומרת אסנת. "היו להן כל מיני תירוצים: שאולי ילדים יפחדו להפוך לתרנגולת, שהם יסרבו לאכול עוף או יהיו צמחוניים. היו כאלה שהרחיקו לכת וחששו מתגובות נזעמות של מועצת הלול".

אסנת התייאשה והחליטה להוציא את הספר במהדורה משפחתית, כמתנת יום הולדת 75 לאביה. אבל איש כשלמה גזית לא יוותר בקלות. "אבא לא נרגע", צוחקת אסנת. "הוא המשיך להתעקש שנוציא את הספר לקהל הרחב".

וכך, 15 שנה מאוחר יותר, יצא הספר בהוצאת "קונטנטו", הראשונה שהבינה את חוש ההומור הגזיתי. "אל תחששו, תנו לילדים קצת יותר קרדיט", אומרת אסנת. "אם הורים יחשפו אותם להומור בגיל צעיר, זה יעשה להם רק טוב".

שלמה: "אני יכול להבטיח לכולם, אני השתמשתי בסיפור הזה עם ילדיי, נכדיי וניניי. לאף אחד מהם אין טראומה וכולם אכלו יפה מאוד".

אין אצלנו מנהיגות

ספר אחר שיצא לאחרונה משולחנו של שלמה גזית הוא ספרו האוטוביוגרפי "בצמתים מכריעים" (הוצאת "ידיעות ספרים"). גם הספר הזה נולד כתוצאה מאחד מצאצאיו, הפעם נכדו, שהיה צריך להכין עבודת שורשים לבית הספר. בעקבות זאת החל גזית לחקור את עברה של משפחתו, ובמהרה נסחף לכתיבת סיפור חייו. הספר, שהפך לשילוב בין האישי למקצועי, חושף לראשונה כמה מהסיפורים המרתקים של קהילת המודיעין הישראלית.

באירוע ההשקה לספר, שנערך לפני כשבועיים במרכז למורשת המודיעין בגלילות, נאם ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. ברק מתח ביקורת על גל הלאומנות השוטף את ישראל ועל המנהיגות הפופוליסטית, לדבריו, המגבה אותו. גזית תומך בדברים ומצטרף לחששו של ברק מהעתיד. "אני מודאג בצורה קיצונית", הוא אומר.

כמי שהיה מתאם הפעולות הראשון בשטחים והמעריך הלאומי, כדאי להקשיב לדברים שאומר גזית היום. במשך שנים, עוד מ־1968, הוא תמך בפינוי השטחים והקמת מדינה פלסטינית. כשברקע פרשת עמונה, הוא מתקשה להירדם בלילה. "אני מאוד חרד לעצם הקיום של ישראל. אנחנו מידרדרים למצב של מדינה שאי־אפשר יותר לחלק אותה, מדינה שיהיה בה במקרה הטוב מיעוט ערבי של 40% והיא תחדל להיות המדינה היהודית בעבורה נלחמתי".

לדבריו, יש שתי בעיות יסוד שעומדות בפני ישראל. "האחת היא שהעולם נמצא היום בתהפוכות משוגעות, ממש מלחמת עולם שלישית. בשיטפון הגדול הזה, צעד לא נכון שלנו ולך תדע איך זה ייגמר. האתגר השני הוא האתגר הפנימי. החברה הישראלית נקלעה לבעיות פנים משוגעות, לקרע פנימי בתוך האוכלוסייה.

"אל מול רעידת האדמה העוברת היום את העולם — נכשלנו. נכשלנו בניסיון לגבש חברה לאומית מלוכדת, נכשלנו בבניית סדרי שלטון וחברה יציבים, וכמובן, נכשלנו בכך שאנו שבויים בדילמה של יישוב הסכסוך שלנו עם הפלסטינים. בחרנו בדרך של יצירת מציאות חדשה, כמעט בלתי הפיכה ביהודה ושומרון, ונכשלנו בבניית חברה ישראלית קוהרנטית. ומה שמטריד במיוחד — אינני רואה אצלנו את המנהיגות המרחיקה־ראות, מנהיגות העוקבת אחר השינויים הפוקדים היום את העולם, מנהיגות הנשמרת היטב שלא להישטף במבול".