מורים רבים חוששים לשוחח עם תלמידיהם בנושאים שנויים במחלוקת כמו הסכסוך הישראלי־פלסטיני, גזענות, קהילת הלהט"ב ויחסי דת ומדינה. עם זאת, המורים פחות חוששים לשוחח עם התלמידים על תכניות ריאליטי, שימוש בסמים וחינוך מיני - כך עולה ממחקר מקיף שבחן את ההתמודדות של המורים עם הנושאים הטעונים.
המחקר בחן עמדות מורים בנושאים מעוררי מחלוקת לקראת כנס דב לאוטמן לחינוך, שותפות ודמוקרטיה, שיתקיים היום בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה, קרן לאוטמן והאוניברסיטה הפתוחה. מהמחקר עולה כי המורים חשים שהם אינם מדברים על סוגיות נפיצות ושנויות במחלוקת בכיתה באופן משמעותי - כאשר לטענתם, במצב אידיאלי רמת העיסוק בסוגיות אלו הייתה צריכה להיות גבוהה יותר ממה שהם עושים בפועל.
ממצאי המחקר עולה כי בניגוד לתפיסת המורים ההורים ומערכת הבית ספרית אינם מעוניינים בכך שהם יגעו בנושאים הקונטרוברסליים, בין אם זה ביחסי יהודים־ערבים, גזענות ונושאים אחרים. המחקר נערך בקרב 862 מורים ו־55 הורים וכלל יהודים וערבים, כמו גם חילונים ודתיים.
56.3 אחוז מהמורים ציינו כי הם חוששים לדבר עם תלמידיהם על הסכסוך הישראלי־פלסטיני, 40.7 אחוז לא ידברו בכיתה על הנרטיב הפלסטיני, 34.2 אחוז על גזענות, 26.5 אחוז על היחס לפליטים, 24.8 אחוז על היחס לקהילת הלהט"ב, 24.6 אחוז על זכויות אדם, 19.5 אחוז לא יעלו ביקורת כלפי מוסדות המדינה, ו־16.9 אחוז לא יעזו לעסוק ביחסי גברים ונשים.
לעומת זאת, מהמחקר עלה כי רק 12.8 אחוז מהמורים חוששים לדבר על נושאים כמו בעליי חיים וצמחונות, על חינוך מיני (12.5 אחוז), 11.1 שימוש בסמים ו-8.2 אחוזים על תכניות ריאליטי. 28 אחוזים מהמורים כי יש להם נטייה לצנזורה עצמית.
עוד עלה מהמחקר כי רק כ־13% מהמורים עברו הכשרה בנושא ניהול שיח קונטרוברסלי ופחות מ 9% מהמורים מכירים את התכניות השונות המוצעות למורים בנושא.
ליאור בר־און, רכזת חטיבות בתיכון בשפיים, מעידה בכנות כי "ההימנעות מדיון נובעת לא פעם מההשלכות העלולות להיווצר - משפטי ראווה, סכנת פיטורין כמו במקרה של המורה אדם ורטה, או במקרה האחרון של מנהל שהוזמן לבירור לאחר שהזמין את 'שוברים שתיקה' לבית ספרו. יש תחושה שאין לצוות מספיק כלים וידע להתמודד עם הנושאים הללו. כיום, הדבר בעיקר תלוי במדיניות של מנהלי בתי הספר".
עמוס רבן מורה לאזרחות בתיכון עמל ליידי דייויס בתל אביב אומר כי "המורים, כמו רבים מהאזרחים בישראל, לא מאמינים שיש פתרון לסכסוך ומאוד קשה להם לדבר עם הילדים על נושא שהם לא מאמינים בו בעצמם". לדבריו, המורים חוששים מתגובות קיצוניות מילולית ופיזית מצד התלמידים, ואף מורה לא רוצה להיות זה שיופיע אחר כך במהדורות החדשות.
יעל נאמן, מנכ״לית קרן לאוטמן, אמרה, כי אחת הסיבות ההגיוניות לצנזורה עצמית של מורים, כפי שהיא עולה ממצאי המחקר, היא העובדה שרק 13% מהם דיווחו על כך שעברו הכשרה ורכשו כלים לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת.
הכשרות המורים, במכללות וכחלק מתהליכי התפתחות מקצועית, אינן כוללות ברובן מרכיב חובה שמכשיר את כל המורים לעמוד בכיתה ולדעת כיצד להתמודד, בין היתר, עם מצבים של התבטאויות קיצוניות, כעסים אידיאולוגים וכיו"ב.
בנוסף, מורה להיסטוריה בתיכון ממלכתי־דתי מספרת בזעזוע שלפני כמה שבועות השיעור בכיתתה כמעט נעצר: בזמן שלימדה על מלחמת השחרור ותיארה כיצד פלסטינים רבים הפכו לפליטים, תוך הצמדות לתוכנית הלימודים בלבד, התלמידים פשוט התמרדו. הם סירבו להמשיך וללמוד את החומר בטענה ש"בסוף עוד נרחם עליהם". המורה אמרה לאחר מכן "מה שעצוב לי הוא שמפחיד אותם לגבש עמדה מתוך ידע. הבורות היא מפלט נוח, נוח מידי".
