את אמורה להיות חגיגה ספרותית: טקס מיוחד שיתקיים היום בכנסת במלאות 50 שנה לזכייתו של ש"י עגנון בפרס נובל לספרות. גם רשימת המשתתפים מפתיעה ומעוררת אופטימיות: בין הח"כים שאישרו את השתתפותם נמצאים אחמד טיבי ויהודה גליק. יצאנו לבדוק האם יש דבר אחד לפחות שגליק וטיבי מסכימים עליו? המציאות לא כזאת פשוטה.
"זה נכון שיש את הצד הספרותי של ש"י עגנון, השפה העשירה והמרתקת שלו", אומר טיבי, "אבל מצד שני הייתה גם האידיאולוגיה שלו — רעיונות ארץ ישראל השלמה והתנחלות יהודים בחברון. אני לא יודע לאיזו מפלגה הוא היה מצביע אם הוא היה חי היום, אבל נראה לי שזה היה קרוב יותר למפלגה מהקואליציה".
אז למה באמת אתה מגיע?
"כי אני גם אוהב להיות בוויכוח. אני לא פוסל ישר אנשים שלא חושבים כמוני. בעיקר לא אנשי תרבות. למדתי את ביאליק, וככל שאני לומד יותר עברית וספרות עברית, אני עשיר יותר. אני מציע שיהודים ילמדו היטב את דרוויש ואת שירתו. זה רק יעשיר אותם. יש על שמו של דרוויש כבישים בצרפת, ורק פה שרת התרבות יוצאת נגדו, ושר הביטחון, שמהווה אנטי־תזה לשירתו של דרוויש, משווה אותו לנאצים".
גליק רואה את הדברים לגמרי אחרת: "צריך להבין שכתיבת עגנון היא עוד חולייה בשרשרת הדורות, שמחוברת חיבור עמוק להיסטוריה היהודית, תוך הדגשים של ימינו. לעגנון הייתה הכרה עולמית ולספרות שלו יש אמירה פלורליסטית. הוא דיבר על אהבה, על תסכול, אמביוולנטיות ודברים שמוצגים לעולם הקוסמופוליטי. הוא חלק מחווית הגאולה של עם ישראל, שהיא חוויה עם מסר עולמי. שבנו לכאן עם מסר של שלום עולמי, ותראה שמעמדם של ערביי ישראל טוב לאין שיעור יותר ממעמדם של ערבים בעולם. אנחנו מתייחסים למיעוטים שבתוכנו בהתייחסות יהודית, שחלקה הוא מתן זכויות אדם. אין הרבה עמים שהכירו בדבר הזה והתייחסו למיעוטים כפי שישראל מתייחסת. ולעגנון יש חלק בכל זה".
ח"כ טיבי: "איזה זכויות? גזילת קרקעות בעמונה? שוד הקרקעות הגדול בהיסטוריה המודרנית, פגיעה בתנועה החופשית, נטילת חירות, השפלות ממשל צבאי, מחסומים — זה מחוות של רצון טוב? זה כיבוש שהוא כיבוש שהוא כיבוש. והוא כיבוש רע שנכנס לתוך הנשמות של כל הפלסטינים. חיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי בכתביו של עגנון התייחסות אכפתית לפלסטינים הנגזלים תחת הכיבוש".
"נימה של רוע"
ביום העיון בכנסת, שיתקיים ביוזמת בית עגנון, ישתתפו ח"כים נוספים כדב חנין, עליזה לביא, בני בגין ואחרים, אבל מעל הכל זו הזדמנות נוספת לבחון את השיח בין תרבות לפוליטיקה שכנראה אי אפשר להפריד ביניהם. "עגנון חתם חתם על מנשר למען ארץ ישראל השלמה", אומר טיבי, "וזה מסוג הדברים שעודדו את חוק ההסדרה, עמונה, מחסומים וגזל. אני לא מגיע לטקס על תקן אוהד עגנון".
גליק: "אין בכלל זכות השוואה בין הגמרא של דרוויש לזו של עגנון. הקטעים שנחשפתי אליהם אצל דרוויש רוויים שנאה ורוע שלא קיים בעגנון. אצל עגנון לא תמצא שנאה, אלא המון אהבה וחיפוש של אור ותשוקה לגעגוע. אמנם קראתי מתי מעט מכתביו של דרוויש, ואני לא בר סמכא, אבל בהחלט יש בהם נימה של רוע".
גם עגנון הביע לא אחת את זעמו כלפי צוררי היהודים.
"אולי בשוליים. הביקורת שלו היא פנימית בתוך החברה. מצד שני, אי אפשר להשוות כהוא זה את מה שצוררי ישראל עשו לנו — מאינקווזיציה ורצח קלשוני דם ועד תאי גזים וטבח — לאיך שמדינת ישראל מתייחסת לערביה. זה לא באותו רמה ואני מקווה מאוד שאף אחד בעולם לא מתחיל להשוות בין הדברים. יש את סוגיית מתן זכויות אדם, ויש רצח עם".
עגנון והמתנחלים
אי אפשר באמת לדעת מה עגנון היה חושב על הדיון הזה. אבל דבר אחד בטוח — הוא לא היה שש להוסיף אש למדורה. הסופר שהשקיע את מרבית זמנו בספרות ויהדות, לא ראה בעין יפה ערבוב בין סופרים לפוליטיקה. עם זאת, הוא לא שכח גם שבנה את ביתו לאחר מאורעות תרפ"ט. "גרתי לא הרחק מכאן", אמר בראיון, "ולאחר הפוגרום נדרתי נדר שאבנה בית על המקום שממנו ביקשו להבריח אותי".
"כל יהודי בישראל מחובר לעגנון", אומר גליק, "והתודעה ההיסטורית של עגנון מחוברת לירושלים ולבית המקדש. הוא כתב בנאום הנובל על כך שדמיין את עצמו בבית המקדש. עגנון הוא נכס צאן ברזל של כל ישראלי בן דורנו. זה החיבור הפרטי שלי אליו. במובן הרחב יותר, אני מתחבר לעיסוק שלו במקורות והשורשים, לצד המציאות העכשווית. אני מחובר לתנ"ך ולכתבי חז"ל וכתבי השו"תים, כפי שעגנון היה".
טיבי: "קשה לי להודות לעגנון שבירך את המתנחלים הראשונים בחברון, ואמר ב־68' 'שלא יהיה בארץ ישראל כפר או עיר שאין מקום בו לישראלים'. זה אנטי־גאולה. זה יצירת ריב ומדון. אני מעדיף את נתן זך ועמוס עוז, שמכירים בזכויות הפלסטינים, על ש"י עגנון.
"אנשים כמוהו או כמו נעמי שמר, שכתבה 'כיכר השוק ריקה' — למרות שהיא הייתה מלאה בפלסטינים — מבטלים את האחר באופן חד צדדי. דרוויש דיבר על האחר. אני בעד להכיר את האחר, גם אם האחר עוין אותך. אני מאוד מעריך את נכדו של עגנון, פרופ' אמוץ עגנון ומשפחתו. הם אנשים שבעד פיוס. חבל שאלו לא היו עמדות הסבא".•
