זה קרה לפני כמה שנים. מירי מסיקה עברה תקיפה מינית והאשימה לפני הכל את עצמה. "באתי לחדר של אותו שחקן. עכשיו תשאל, למה בכלל מצאת את עצמך בחדר שלו?"
לא שואל.
"כי אנחנו בחו"ל וחברים לקאסט וזה מקובל. ישבנו שם, והוא פתאום פשוט נישק אותי בפה. אוי, זה היה נורא. כמובן שהדפתי אותו. הוא עשה את זה מאוד לא בטקט, אפילו בגסות. זו הייתה התנהגות מגעילה. הוא נישק אותי out of nowhere. אבל לפחות כשאמרתי 'לא', הוא לא המשיך".
מה קרה אחרי?
"יצאתי מהחדר רועדת ולא הבנתי למה. הרי אני בעצמי בנאדם נוגע. אני, שרק רוצה שכולם ינשקו אותי ויחבקו אותי, יצאתי רועדת! כן, אז האשמתי את עצמי, שאולי הוא פירש אותי לא נכון, ובכל זאת לא הפסקתי לרעוד".
למי סיפרת?
"דיברתי על זה עם קרן (פלס) והיא אמרה לי, 'מה פתאום, אל תאשימי את עצמך'. ואז אחרי כמה שנים יצאו מלא דברים עליו והבנתי שאני באמת לא אשמה".
למה לא התלוננת?
"כי ברגע שאמרתי 'לא', הוא כיבד את זה. אז על מה אני אתלונן? על חוסר טקט? בן אדם ניסה לנשק אותי בבוטות, אבל לא אנס אותי. קרן רצתה שאתלונן אבל ויתרתי".
* * *
בדרך כלל מירי מסיקה לא מוותרת, לא לעצמה ולא לסביבה. היא פיתחה קריירה מפוארת בלי לחשבן להמון גלגולי עיניים שנקרו בדרכה במהלך 12 השנים שעברו מאז הוציאה את הסינגל הראשון. הסתובבתי איתה בשנה שלאחר הפריצה הגדולה עם 'נובמבר', 'לשם' ו'אף אחת'. היא סירבה ליצור מחיצות בינה לבין המעריצים שעלו על גדותיהם כשחיבקה אותם ברחוב. השנים עברו ומסיקה לא השתנתה. מסיקה אוהבת לדבר בנגיעות, להתקרב, ללטף. למי שלא מכיר אותה, זה יכול להיראות מוזר, אפילו חשוד.
האזינו לשיר החדש
"לפעמים יש אנשים שנבוכים מזה. התראיינתי לא מזמן בטלוויזיה, ביום התרמה, וליטפתי איזה מראיין צעיר, כולם העירו לי שזה נורא מיני. אמרתי, 'על מה אתם מדברים?' ואז צפיתי וזה באמת מצטלם קצת בעייתי. אבל אני לא מוכנה להפסיק לגעת".
את המון שנים בזוגיות עם אורי זך ויש לך אופי פלרטטני. איפה עובר הקו?
"אני בן אדם חסר גבולות. אז צריך להציב גבולות ואני עושה את זה לעצמי דרך האהבה שלי לאורי. להתחשב ברגשות שלו. כן, אני בן אדם מאוד נוגע. גם בבנים וגם בבנות. גם עם המתמודדים ב'דה ווייס' אני ככה. אביב כבר אמר לי, 'מה הם במבי, מה את מלטפת כל אחד?' אבל זו בכלל לא חרמנות. אני פשוט רוצה לחבק. שיתבעו אותי על הטרדה מינית, נראה אותם".
לאורי זה לא מפריע?
"תמיד הייתי כזאת. הוא לא רוצה שאני אהפוך לבן אדם קר ומחושב. ואני לוקחת אחריות על הפלרטטנות שלי, ואם אני הולכת עם מחשוף, אז אני לוקחת בחשבון שיסתכלו לי על החזה. אבל זו בשום אופן לא הצדקה לכל סוג של הטרדה. רק פשוט צריך להניח את זה על השולחן. גם אם תשב מולי בחורה עם מחשוף, אני אבהה לה במחשוף. אני גם לא יכולה שלא להסתכל על חזה של בחורות יפות. אבל אני לא אגע".
היה לך פעם משהו עם אישה?
"כן, בסביבות גיל 20. נשים זה דבר יפה נורא. אבל אני תמיד מתאהבת בבנים, אפילו בגן. זו הייתה התנסות חד־פעמית, וגם אז זה היה כמו פור־פליי, וחיכיתי שיבוא איזה גבר. אבל הוא לא בא. אז הבנתי שאני לא לסבית כנראה".
הכי קלישאה של סרט פורנו.
"אני קלישאה מהלכת. אני זוכרת שאמרתי לה, 'איזה יפות אנחנו'. כאילו הסתכלתי על זה מהצד. לא הייתי בתוך החוויה. הסתכלתי איך זה מצטלם יפה. כי נשים יותר יפות מגברים. באישה יש משהו נורא נעים ורך וזה. אבל זה לא זה".
אז לא יצאת מבולבלת?
"להפך. כמעט לכל מי שאני מכירה הייתה התנסות עם אישה. אני מסתכלת הרבה יותר על נשים יפות ברחוב מאשר על גברים. עכשיו הצטלמתי עם איזה דוגמן - חיצוניות של גבר לא עושה לי כלום. מה שעושה לי את זה אצל גברים זה כוח, אינטליגנציה, חדות, הומור, כישרון, כמו אורי שכל הזמן מציל אותי. הוא כתף, הוא אבא מדהים, זה סקסי בעיניי. בעיני אורי זה סקסי שהייתי עם אישה. אתה תראה המון נשים יפהפיות עם גברים לא כל כך יפים. והפוך לא - כי אתם עם שטוח ודוחה".
מסיקה ואורי זך הכירו בבית ספר רימון לפני כ־15 שנה. הם התחתנו ב־2005 ושנתיים לאחר מכן שרדו פרידה של חודש. מאז נולדו לבני הזוג שתי בנות, תמר ויובל.
היית סולחת לאורי אם היה בוגד בך?
"בסיטואציה קיצונית כזו היינו מתרחקים מאוד ואז, עם הזמן, הייתי סולחת. כי בגידה היא תוצאה של חוסר. תראה את יו גרנט, הייתה לו אחת מושלמת, אבל הוא חיפש משהו אחר. אורי הוא בן אדם מאוד שלם ומאוד בטוח בבחירות שלו. אני מקנאה בו על זה. ברור שהוא נמשך למיליון נשים, אנחנו מדברים על זה. אבל מונוגמיה זה דבר טריקי".
שנרחיב?
"אמרתי לאורי, 'אם היית יכול להיות עם מישהי ולדעת שאני לא אעשה כלום בתגובה, היית עושה את זה?' הוא אומר ברור. כלומר, מה עוצר אנשים? שבן הזוג השני ייפגע ושגם הוא יבגוד".
ואם תעשי את זה עם בחורה?
"מזה הוא היה ממש שמח. וברצינות, אני בן אדם שיכול להתאהב בקלות. השאלה היא מה אתה עושה עם ההתאהבויות האלה".
והתשובה?
"שחקנית ותיקה אחת אמרה לי פעם משהו שהציל לי את הנישואים. 'מירי, בכל הפקה שאני עושה, אני מתאהבת במישהו. אבל אני חוזרת עם האנרגיות האלה הביתה'. אז ההתגברות על כל זה היא אדירה. כי אני אוהבת בן אדם אחד, וזה אורי. אנשים אומרים, 'לך אחרי הלב שלך' אבל הלב הכי שקרן. חכה רגע, תן גם לראש לעבוד. תבין דברים ואז תבחר".
כי?
"לבחור מתוך התאהבות זה כמו לקחת אם־די. לא טוב לעשות בחירות כאלה כשאתה כאילו מסומם. כשאנחנו יושבים באוטו, אני, אורי ושתי הבנות שלנו, יש לי שמחה רחבה בלב. מתפללת שאצליח לשמור על זה. זה כמו ההבדל בין ג'אנק פוד לבין אוכל בריא שעושה לגוף שלך טוב. מדי פעם בא לך לעשות רע. וסליחה שאני משווה הכל לאוכל".
המשקל תמיד היה סוגיה כבדה בחיים של מסיקה, מהרגע שבו צדי צרפתי הורה לה להשיל קילוגרמים רבים כדי להיכנס לשמלה זעירה בתפקיד כלשהו ושלח אותה לדיאטה שכולה כרוב. מאז היא עברה לשיטה מנצחת: התעלמות מהמשקל. אבל עכשיו היא יושבת מולי ומזמינה סלט חסה, לא פחות.
מירי, חסה?
"בערב אני בטח אוכל ג'חנון. אני עושה ספורט ולא נשקלת, אז לא יודעת אם רזיתי או לא. יש לי חילוף חומרים של דוגמנית בת 17".
אז לא נכנעת לטרנד הרזון? אפילו אדל כן.
"אדל עדיין שמנה. פשוט קצת פחות. והיא יפהפייה. הייתי מתה להיות פצצה. אני לא צבועה. אבל אני יותר אוהבת לאכול מאשר לעבוד בלהיות רזה".
אז לא יישרת קו עם המגמה?
"בוא נאמר שיישרתי קו עם אדל. בסדר?"
אבל לא עם נינט ומארינה וקרן פלס.
"אני לא יפה כמוהן. קרן רזתה מלא, כי זה היה חשוב לה. את נינט וקרן בשיא הרזון לא הייתי רואה אוכלות בכלל. אני לא מעוניינת בזה".
הן לא מעבירות מסר שבסוף אישה צריכה לרזות כדי להצליח?
"ממש לא, הן מהממות. למה לא? הן אוכלות דברים בריאים, עושות ספורט, קוקאין, ויסקי (מתגלגלת מצחוק). הן נשים יפות בכל המשקלים".
קרן ספגה המון על קטע הריקוד שלה לצד רמי קלינשטיין.
"אמרתי לה שמגיע לה. אני בכלל לא הייתי יודעת אם היה עליי כזה קטע, אני לא ברשתות החברתיות, אני לא רואה כלום. היא כל הזמן שם - אז תקבלי את הסטירות. תכלס, היא חווה הצלחה שמעטים זוכים לה, אז זה מה שיהרוס אותה?"
* * *
לצד תפריט שמנמן של הופעות, לוח מופעים צפוף במחזמר 'עלובי החיים' של הבימה ועבודה על אלבום חדש, מסיקה הוסיפה לעצמה גם משבצת מחייבת במיוחד, מנטורית בעונה החדשה של 'דה ווייס' מבית זכיינית ערוץ 2 רשת (המשודרת בימי רביעי ושבת), לצד אביב גפן, שלומי שבת ואברהם טל.
חזרת לריאליטי שירה אחרי חוויה לא ממש טובה ב'כוכב נולד', בעונה הכי גרועה שלה.
"הייתי גם בעונה הכי טובה שלה. אז בשיא ואחריו".
גידי גוב אמר בראיון כאן שסבל בעונה הזו.
"אבל גידי בדרך כלל סובל. הוא לא כל כך אוהב לעשות דברים, כמוני. לשמוע שנהניתי באיזשהו מקום זה דבר מאוד נדיר. אני הפרעת קשב מהלכת. איפה היינו?"
ב'כוכב נולד'.
"אני לא יכולה לנתח, אני לא מבינה טלוויזיה. אבל כן, היה שם משהו קצת ארכאי, קצת זקן, קצת שמיצה את עצמו. בחירות מסוימות, כל מיני 'על הגורן', הרגיש כמו ערוץ 1".
לא פחדת להגיע שוב לריאליטי אחרי דבר כזה?
"לא, להפך. באו אליי עם 'דה ווייס' עוד לפני העונה השנייה שלי ב'כוכב נולד', אבל הייתי נאמנה ל'כוכב'. זה כזה בולשיט. הרי מדובר בעסקים ולמרות ש'דה ווייס' הציעו לי הרבה יותר, לא עברתי. אחר כך שמעתי שהמון זמרות נבחנות ל'דה ווייס' ואמרתי, 'למה לא פונים אליי? אולי פוחדים ששוב אסרב?'"
שירי מימון הייתה אמורה לעבור מ'אקס פקטור'.
"אחרי שעשו אודישנים לכולם, כבר אמרו, 'טוב, עם שירי זה עובד, ניקח אותה'. וגם לה עשו מצ'ינג, מבחני התאמה עם המנטורים. אני היחידה שלא עשו לה מצ'ינג ולא אודישן ולא כלום. פנו אליי, באתי, החתימו אותי, יאללה, בואו נתחיל לצלם. בדיעבד, חבל שלא עשינו אודישן - אחרי התגובות שראיתי מהם, הייתי מבקשת יותר כסף".
אז ככה הסכמת, בקלות?
"האמת שסירבתי בהתחלה. זו תוכנית שכבר רצה שש עונות, בחייך".
שלוש, לפי הספירה שלי.
"מה באמת? נראה כמו שש בשבילי. גם היה לי נורא נוח במקום שלי, לאסוף חומרים, לעשות תיאטרון, להופיע, להיות אמן. אבל המנהלת שלי אמרה כן ושיכנעה אותי. הציעו לי קודם גם 'בית ספר למוזיקה' ולא רציתי".
למה הסרבנות הזו?
"זה לא מתאים להיות כל כך חשוף וכל כך בחוץ בלי שיש לך קבלות כזמר".
בלי קבלות? יש לך 20 להיטי פלייליסט.
"כן, אבל זה עוצר את ההתפתחות. אם אני מתחרטת על 'כוכב נולד' בגלל משהו, זה בגלל שזו הצלחה עם אלמנט שקרי, כי מתאהבים בך ולא בזכות המוזיקה שלך. ואז אתה נח. לא נאבק, לא נלחם, לא בחיפוש. הכל מלא אהבה, מלא קמפיינים, מלא פסטיגלים".
באת לתוכנית שיש בה מלך, אביב גפן.
"לשעבר".
הוא אמר פה פעם שהיה כותב שירים כמו שלך עם כף הרגל.
"לא שלי. של קרן".
אז את זוכרת.
"אבל אתה זוכר מה אמרתי לך אז? שאני חושבת שהוא מאוהב בי. אביב הוא פרובוקטור. אני מתה עליו. יש לי פה יותר גדול משלו. אנחנו עשויים בדיוק מאותם חומרים".
כלומר?
"מתי אתה נופל מול אביב? כשאתה עונה לו באמת. כשאתה מגן על עצמך. הוא כמו ילד שמושך בצמות. אם יש לך הומור עצמי, זה פשוט עובר מעליך. אנשים תמיד אומרים לי, 'אביב מתנשא'. אבל הוא לא יכול להעליב אותי, כי אני באה ממקום שלם, לא מתגונן. ייאמר לזכותו שאני אומרת לו דברים חמורים בתוכנית והוא יודע לצחוק על עצמו".
מה למשל?
"על שיר אחד אמרתי, 'זה מהתקופה שאביב עוד כתב שירים יפים'".
אז מה הוא ענה?
"שאני אופירה אסייג של התוכנית. אביב הוא ילד שנורא רוצה שיאהבו אותו ויחבקו אותו. הוא נורא כריזמטי וחכם. לא הייתי רוצה מישהו אחר. אם לא היה אביב, לא הייתי באה לתוכנית. אני רוצה קונטרה. אני רוצה שיציקו לי, אני רוצה דיאלוג".
מה הדבר הכי קשה שהוא אמר לך בתוכנית?
"וואו, כל כך הרבה. הוא המציא כל מיני אסונות שקרו לכל אלה שיושבים בכיסא שלי והגיע למסקנה שרמי קלינשטיין הוא הכי מסכן, כי הוא נתקע עם קרן פלס".
קרן לא תקנא בחברות הזו? אביב נוהג לעקוץ אותה.
"אם אביב היה מכיר את קרן, הוא היה מתאהב בה בחמש דקות. נופל. יושב מתחת לביתה ומתחנן שתתייחס אליו. אבל הוא פשוט מתייחס לפרסונה מהתקשורת".
איך הולך לך עם שלומי שבת?
"מהמם. הוא אחד האנשים שהכי מצחיקים אותי, עד דמעות. מי שמכיר את שלומי רק מ'דה ווייס', לא מבין עד כמה הוא שנון ומצחיק וחד".
למה את חושבת שלא ראו את זה?
"הוא לא הרשה לעצמו. לבשתי באחד הימים שמלה רחבה, שבלשון המעטה לא כל כך החמיאה לי. הלכתי לחבק מתמודד. כשחזרתי הוא אמר לי באוזן, 'הלכת לחבק את המתמודד, השמלה נשארה על הכיסא'. נקרעתי מצחוק. אני אומרת לו, 'שלומי, למה אתה לא אומר את זה בתוכנית?' הוא ענה לי, 'כי את תיעלבי'. אמרתי לו שזה מקסים. הוא הרבה יותר פעיל העונה לדעתי".
ואברהם טל?
"נשמה טהורה. מוזיקאי־על. טוב לב וחמוד ומדויק, וזה לא מקום שטבעי לו, טלוויזיה. הוא זהר כשאיפשר לעצמו להיות עצמו. בהתחלה טיפה הרגשתי שכאילו הפורמט זר לו. אולי היה מודע מדי למצלמות. וגם אין בו טיפת ציניות".
שזה לפעמים חיסרון עבור פרסונה טלוויזיונית.
"תראה, אני יכולה לומר דברים מאוד אכזריים באודישנים, אברהם מדי פעם הזכיר לנו שיש שם בן אדם. זה עזר לי. אני התבלבלתי קצת מזה שיושבים עם הגב למתמודדים. לא ראיתי אנשים מולי, התייחסתי אליהם כמו לנתון במתמטיקה. זה לא טוב".
* * *
היא בת 38, גדלה בשכונת שביב בהרצליה, אמה עבדה כגזברית במפעל טקסטיל ובמדרשה לאמנות. אביה צבע מטוסים. "שכונה קשת יום, אבל לא, מעולם לא הרגשתי מקופחת. היו לי המון הזדמנויות להרגיש שלא נוח. אבל ההורים שלי בבית לא אמרו, 'איזה מסכנים אנחנו, איזו חלשה את, איך לוקחים לך, איך גוזלים ממך, איך לא נותנים לך הזדמנות'. אמרו לי, 'את מלכה, את יכולה להשיג מה שאת יכולה. את לא צריכה שום אפליה מתקנת. את תהיי המצטיינת של הכיתה'".
הגענו לנושא הכי חם השנה, מזרחים מול אשכנזים.
"לא הייתי רוצה שיכניסו אותי למקום רק כי אני מזרחית, אלא כי אני ממש טובה במה שאני עושה. אפליה מתקנת זה הדבר הכי מעליב והכי מתנשא. אני חושבת שכבר מזמן אין אפליה נגד מזרחים. אני כן חושבת שיש בעיה אמיתית ואפליה וחוסר שוויון כלפי יוצאי אתיופיה שמתייחסים אליהם בצורה מזעזעת".
שרת התרבות מירי רגב טוענת שיש אפליה נגד מזרחים.
"היא יצרה יש מאין. היא מחזירה מה שהיה לפני 30 שנה. איפה שאין רגשי נחיתות, לא קיים קיפוח. זאת אומרת שהעבודה היא לא להגיד, 'יש קיפוח', אלא 'תאמין בעצמך'".
מאיה בוסקילה, למשל, הלכה עם המאבק עד הסוף מול גלגלצ והצליחה לרתום את רגב. היא מרגישה שקופחה.
"עכשיו כן משמיעים אותה?"
לא בגלגלצ.
"נו, אז במה היא הצליחה? כשהיא תוציא שירים שימצאו חן בעיני אנשים שם, ישמיעו אותה. זה לא בגלל שהיא מזרחית, יש גם המון אשכנזים שלא משמיעים. אבל האמת היא שמאיה בוסקילה יכולה גם לעשות מיליון צפיות ביוטיוב ובכלל לא צריכה את הרדיו".
אז אין מלחמת תרבות?
"כל העיסוק הזה בכלל מעליב אותי כמזרחית. אני מסתכלת על הקאסט של 'עלובי החיים' בהבימה: אמיר דדון, מירי מסיקה, הראל סקעת, רוני דלומי, כולם מזרחים. גם שרית חדד אישה ומזרחית, ואיך היא מושמעת ברדיו? במקום שבו אני לא מצליחה, אני שואלת את עצמי איפה אני לא בסדר, ומתקנת דברים בעצמי. לא מפנה אותם כלפי האחר. בוא נבין איפה הכשל שלנו ולא נאשים אחרים".
אי־אפשר להתעלם מזה שהייתה פה אפליה.
"זה קרה בתחילת דרכה של המדינה, אבל זו היסטוריה. מגוחך להתעסק בזה. במקום להעצים ילדים מעדות המזרח, להגיד להם כמה הם שווים, אומרים להם שהם מקופחים. כשמחנכים אותך שאתה מלך, אתה יוצא לעולם מלך. מה מירי רגב אומרת לאוכלוסייה הזאת? 'אתם מעוכים, אתם מסכנים, בואו אני אעזור לכם'. זה מעליב אותי! אפליה? להפך, כל אחד מתגאה ברבע שמינית של מוצא טריפוליטאי".
מסכים.
"אני רוצה להגיד עוד משהו על מזרחיות שקשור למשהו נורא עמוק הבתוך המזרחים עצמם וגם בתרבות הערבית. כשמזרחים רוצים להגיד שהם בעצם נורא מתקדמים, מה הם אומרים? 'אני מדבר צרפתית, אני מדבר איטלקית, אני למדתי באליאנס, אנחנו מצרפת'. ערבים, לאן שולחים את הילדים שלהם ללמוד? לערב־הסעודית? לא, הם שולחים אותם ללמוד בלונדון. זאת אומרת, גם הערבים עצמם, שבזים לתרבות המערב מגדירים את עצמם דרך תרבות המערב".
והמסקנה?
"מי שהכי גזען זה המזרחים עצמם. תתקנו את הגזענות בתוככם. תאמינו בעצמכם שאתם יותר שווים. תיצרו מקומות שאליהם אשכנזים ירצו לבוא".
* * *
לחנוך זמרים אלמוניים זה נחמד ומשלם את המשכנתה, אבל מסיקה היא קודם כל זמרת מצליחה שהוציאה השבוע סינגל יפהפה, 'תשים, תשים', בדרך לאלבום חדש שאמור לצאת בחודש מרץ. השיר החדש מגיע לאחר שינוי משמעותי בצוות שעוטף אותה מבחינה מוזיקלית מאז תחילת הקריירה. בעלה אורי זך היה המפיק, המלחין, המעבד והמנהל האמנותי של ההופעות למן הרגע הראשון. הגבר מאחורי האישה המצליחה. עכשיו הוא לראשונה בחוץ. במקומו הגיע רוני בראון, בעלי הליקון, האיש שאחראי להצלחות כמו ריטה ורמי קלינשטיין, יחד עם איתי צוק וניר מימון.
איך הוא לקח את זה?
"זה בא ממנו. ביקשתי ממנו עזרה והוא אמר לי לא. הוא אמר, 'לא, את צריכה למצוא את הפתרון לבד'".
זה בטח קשה. הוא הפיק את כל האלבומים שלך.
"בסוף היום אני הולכת אליו לשמוע את דעתו. אגב, זה עשה לנו מדהים לזוגיות. אני מסרסת אנשים אחרים. כשהייתי מתלוננת בפניו הוא היה מתגונן והיינו רבים".
לא הבנתי אם היה קשה יותר או שזו הקלה.
"אנחנו מכירים אחד את השני כל כך טוב - אם אני רוצה לחפש סאונד אחר, מקום שעוד לא הייתי בו, אני חייבת להיפרד כדי לחזור. גם הבנתי שההתנהגות שלי מאוד חריגה באולפן. אחרי הפעם הראשונה שהקלטנו, רוני בראון התקשר לאורי ואמר לו שצריכים לנטוע עץ על שמו כי הוא קדוש".
את האלבום האחרון שלך לא השמיעו ברדיו.
"נכון. דווקא בגלגלצ השמיעו. אבל אתה יכול להשמיע שיר בגלגלצ מבוקר עד ערב, אם הוא לא מספיק מוצלח, זה לא קורה. אני רוצה שירים חדשים טובים ורוצה שישמיעו אותי".
פעם כל שיר שהוצאת, בום, עכשיו לא.
"נכון. ברור שהאלבום האחרון שלח אותי לחשבון נפש. עובדה שעשיתי שינוי. אתה מרגיש שלא הבאת לעולם אפילו שיר אחד שנשאר, ששרים אותו. זה ההישג שלא היה פה. זה טילטל אותי וגרם לי לכתוב".
מכה לאגו?
"מכה לעצלות, לחוסר חדות. אני מכורה לאהבה וקיבלתי המון. זה טישטש אותי. הכל היה קל מדי. ברגע שיצא האלבום הראשון, זו הייתה הצלחה מיידית. הייתי גם בתיאטרון, וסרט קולנוע, תוכניות ריאליטי, פסטיגלים. וכאילו אמרתי, אני זמרת מעולה, אם אני לא כותבת מעולה - לא מעניין אותי. אם אני לא שלום חנוך, אם אני לא מתי כספי, אז בשביל מה לכתוב? אבל זה לא עובד ככה. טיפול בשיטת ימימה גרם לי לכתוב".
איך?
"הטיפול הוביל אותי להבין שאני אומרת על עצמי דברים לא נכונים. למשל, שאני לא יודעת לכתוב. אבל לא ניסיתי ולא התאמצתי. עשיתי מה שבא לי בלי מאמץ - לשחק ולשיר. פה הגיע רוני בראון ועזר לי להתעקש על טקסטים. תמיד הייתי לוקחת שירים, אומרת, 'פה יש לחן יפה, אז לא נורא המילים'. או 'המילים מהממות, הלחן פחות'. זה לא יקרה יותר".
המהפכות של מסיקה לא נגמרו בצוות המוזיקלי סביבה. את האלבום הבא היא כבר לא תוציא בחברת 'עננה' של יניב דוידסון, שהיה גם מנהלה האישי עד לא מזמן. ההתקשרות בין השניים נולדה כשהייתה אלמונית, אז חתמה איתו על חוזה בלתי נתפס ל־18 שנה שזיכה אותו ב־50 אחוז מרווחיה, כולל ההופעות. הצדדים החליטו לפני שנתיים במשותף להתיר את החוזה ובימים אלה נסגרים הפרטים האחרונים.
"חתמתי על החוזה נורא בתמימות וממקום שבאמת לא עניין אותי כסף, אלא רק לשיר. זה היה מאוד בעייתי".
אז למה לא נלחמת?
"כי המלחמה הייתה מוציאה לי את החשק לחיות ואת החדווה. בזכות ההצלחה לא היה אכפת לי שאני לא עשירה".
איה כורם נאבקה.
"היא מהממת והיא אמיצה, והיא שילמה מחיר מאוד כבד. היא לא שרה הרבה שנים. אני לא הייתי יכולה לשלם את המחיר שלה. גם היה לי הרבה יותר מה להפסיד ממנה. אבל להגיד לך שהמאבק שלה לא צודק? הוא צודק. ויש לה אלבום מאסטרפיס".
מתי הבנת שטעית?
"ידעתי מהרגע הראשון שזה חוזה לא טוב, אבל כשאת רואה את ההצלחה והכסף לא נכנס בהתאם לבנק - אז זה באמת חורה לך".
מה אמר יניב כששאלת על זה?
"'זה עסקים. אין צדק בעסקים'. זו תשובה לא יפה. שאלתי אותו אם היה נותן לבת שלו לחתום על חוזה כזה והוא ענה שלא".
מצד שני הוא השקיע בך, הימר עלייך.
"הסכומים שהושקעו בי היו זעומים. האלבום הראשון שעשיתי הוא בדיחה במובן של השקעה והוא מכר המון. ייאמר לזכותו שהוא תמיד נתן לי לעשות מה שאני רוצה. מנהלים אחרים לא היו נותנים לי לסרב לקמפיינים ולהעדיף תיאטרון בשיא ההצלחה".
בדיעבד, הפסדת הרבה כסף?
"כן. אם הייתי עושה את האלבום לבדי ומשקיעה את הכסף, כמובן שהייתי מרוויחה יותר. אבל כסף זה לא מה שמניע אותי בעולם. אני צריכה ליהנות. בהופעה מכורה הכי מחורבנת אומרים לי, 'מירי, לא נורא, תחשבי על הצ'ק' - זה לא מנחם אותי".
על חלק מהשירים של האלבום החדש עבדה מסיקה עם דודי בר דוד, "מתמודד שהעפתי מ'כוכב נולד' ובסופו של דבר התחננתי שייתן לי שירים. מי שהמליץ לי עליו היה ליאור דיין. אנחנו חברים".
במאי האחרון היא שרה באזכרה לזכרו של אסי דיין את 'שיר הפרחה' שכתב, בבית הקרבות בנהלל. "הייתי חברה של אסי", היא מגלה, "הוא בן אדם עם לב פתוח וטוב ואתה בשנייה נופל לתוכו".
איך הכרתם?
"לפני תשע שנים הסרט שלי, 'שלוש אמהות', היה בפסטיבל בכל העולם, מאוד הצליח. באותו זמן בפריז הציג גם סרט של אסי. הייתי שם ואמרו לי, 'אסי קורא לך לבוא לחדר שלו, לדבר'".
מלחיץ קצת.
"זה בכלל לא כמו שזה נשמע. רק לדבר, להכיר. אני חשבתי שהוא יהיה קצת מתנשא, בגלל שהוא מהאצולה הישראלית. גיליתי בן אדם כל כך עממי, בלתי אמצעי, מקסים ומהמם וטוב לב, הייתי בהלם והתחברנו מיד. והוא בא להופעה שלי. בדיוק באותה תקופה עזבתי את הבית לחודש והייתי באה אליו, לדבר. השיחות איתו זה הדבר הכי מרתק בעולם כולו. הוא כתב לי מיילים שהיו יותר יפים מרוב השירים שאני מקבלת".
נשמע רומנטי.
"יש מייל שהוא כתב לי אחרי רבע שעה היכרות, זה נשמע כאילו הוא מאוהב בי לחלוטין, אבל לא היה בינינו כלום. תאמין לי. אם היה, הייתי אומרת לך, הייתי אפילו מתגאה בזה, אבל לא היה".
תובנות ממשפחת דיין?
"אלה באמת היו אנשים גדולים, הקימו את המדינה. מצד שני, כאנשי משפחה, הם דפקו את הילדים שלהם קשות. יהונתן גפן יגיד לך את זה, אסי בטח היה אומר לך את זה. כדי להקים מדינה, כדי לעשות דברים כאלה גדולים, אתה צריך להיות בן אדם מאוד חדור מטרה. האידיאולוגיה יותר גדולה מעצמך ויותר גדולה מהילדים שלך. אלה אנשים מאוד שכלתניים. ואז יש בעיה עם הלב. כשאתה מגדל ילד, אתה צריך לב, לא אידיאולוגיה".
כלומר?
"הם אנשים מאוד חשובים ובלעדיהם לא הייתה המדינה, אבל לא הייתי רוצה לגדול בבית כזה. never ever. יש משהו על גבול הלא־שפוי לחיות כמו שהחלוצים בדגניה חיו, לדוגמה. אני מעריצה את ההורים שלי הרבה יותר היום. משה דיין, אסי, יהונתן, אלה אנשים נורא מוכשרים אבל זה גם מזעזע שלא רואים אותך, הילד. שיש דבר שהוא יותר גדול מהילדים שלך".
והנה סגרת מעגל גם עם אביב.
"והוא כבש אותי ברגע הראשון כשראיתי אותו עם דילן. את האבא שבו. וגם ליאור דיין, שאני בכלל לא מבינה איך יצא שפוי, שניהם אבות מהממים".
