דקות ארוכות ישב ד' במונית שלו והמתין בחשכה הירושלמית בציפייה דרוכה. בשעה היעודה הבחין מבעד למראה האחורית בשלושה רכבי יוקרה שהתקרבו אליו באיטיות. אחד מהם אותת לו בפנסיו. ד' הינהן בראשו ונדרך. הוא קיווה ששום דבר לא מסגיר את הסוד הגדול שעליו שמר בחודשים האחרונים:
ד' הוא סוכן משטרתי סמוי שהושתל בתוככי סצנת הסמים הירושלמית.
דלתות הרכבים נפתחו, ושלושה גברים יצאו מהם. אחד מהם פתח את דלת המונית והתיישב ליד ד', בעוד שני חבריו נצמדו לחלון מבחוץ והושיטו לו חבילה עטופה היטב בשקית ניילון.
ד' פתח את השקית. היו שם כמה פיסות של "שוקולד שלם", הכינוי בעגה העבריינית לפלטות החשיש, לפני שחותכים אותן ל"שוקולדים", כלומר מנות. לפי הסיכום המוקדם, ד' היה צריך לשלם לגברתנים שסביבו 8,000 שקל עבור תכולת השקית. ברחוב, הערך שלה יוכפל פי כמה וכמה.
אבל ד' ידע שאם פשוט יוציא את הכסף וישלם, המוכרים יחשדו, ולכן מישש והריח כמה מפלטות ה"שוקולד". הוא בן טובים, אחרי שירות ביחידה מובחרת, ומעולם לא הייתה לו שום נגיעה לעולם התחתון. אלא שבחודשים האחרונים כשוטר סמוי למד הרבה מאוד דברים. אחד מהם הוא שמה שנמצא בשקית הניילון זה חומר גרוע במיוחד, שממש לא שווה את הכסף.
ד' הבין מיד: העבריינים בוחנים אותו. "הסחורה הייתה פגומה, החומר היה על הפנים", הוא משחזר, "ולמרות שהכסף היה בידיי, הגעתי ברגע להחלטה: לא לקחת את החומר — ופוצצתי את העסקה".
בדיעבד התברר שפעל נכון. "אם ד' היה מסכים לקנות את החומר, הוא היה נשרף, כי איכות הסמים לא הצדיקה את המחיר", מסביר המפעיל של ד', רס"מ ניסן משיח מימ"ר ירושלים. "ככה הוא הראה להם שהוא לא פראייר. סימסתי לו אחר כך הודעה: 'אתה ענק!'"
העסקה הזו התפוצצה, אבל סיפור הכיסוי של ד' דווקא התחזק. במשך שמונה חודשים חי ד' בעולם הדמדומים של סוחרי הסמים בירושלים. הוא נכח כסמוי בעשרות עסקאות סמים, קנה קוקאין, אבקת MDMA, פלטות חשיש ומריחואנה מגידול הידרו; הוא גילגל תחת ידיו מאות אלפי שקלים ואסף אינספור הקלטות וראיות. בשבוע שעבר, בסיום המבצע של ד', פשטו כמה צוותי משטרה ומג"ב על כמה מתחמים, ביצעו חיפושים ממוקדים ובראש ובראשונה — עצרו 30 סוחרי סמים, שעשרה מהם סומנו כיעדים מרכזיים של המשטרה. עדיין לא ברור נגד כמה מהעצורים יוגש כתב אישום ומי מהם יורשע – אבל בטוח ששוק הסמים בירושלים ספג מכה קשה.
למחרת, בטקס שנערך בארבע לפנות בוקר, קיבל ד' רשמית את תעודת השוטר, אבל לא רק הוא חש הקלה. "במשך כל התקופה שבה שימשתי סוכן סמוי, בני משפחתי היו בטוחים שירדתי מהפסים והידרדרתי לפשע", מספר ד' בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות", "והחברה שלי בכלל הייתה בטוחה שאני בוגד בה. המפעיל שלי הזמין אותם במיוחד לטקס הפיצוח, ובארבע לפנות בוקר הם עלו איתי לבמה, לקבל ממפקד המחוז, ניצב יורם הלוי, תעודת שוטר ואקדח אישי, אחרי שהפכתי להיות שוטר מן המניין".
אז איך עושים עכשיו את הסוויץ' וחוזרים לחיים נורמטיביים?
"תשאלי אותי בעוד חודש־חודשיים", צוחק ד'. "רק היום יצאתי משם. דבר ראשון הסתפרתי והורדתי את כל התכשיטים והבגדים של ה'עקומים רצח'".
"עקום רצח" הוא בעגה העבריינית הנוכחית כינוי לעבריין כבד. בדיוק כמו התפקיד ש־ד' גילם בשמונת החודשים האחרונים, עמוק־עמוק בתוך שוק הסמים של בירת ישראל.
"ישר, במכה אחת"
החיים של ד', רק בן 25, כבר זימנו לו לא מעט מבחנים. הוא נולד כבן למשפחה מרובת ילדים בכפר קטן, לא הרחק מהעיר גונדר שבאתיופיה. כשהיה בן שמונה עלתה משפחתו של ד' לישראל ועברה את המסלול הרגיל והמפרך של רבים מעולי אתיופיה – מרכז קליטה בנתניה, אחר כך המרכז הגדול שבמבשרת־ציון, ואז דירת שיכון בבית־שמש. הוא עצמו למד בכפר נוער וסיים בהצטיינות. בצבא התגייס לצנחנים, ושם התנדב לעורב, אחת מהיחידות המובחרות של החטיבה. סמוך לשחרור, כשמרבית חבריו למחזור התלבטו בין חצי שנה בהודו לטרקים בדרום אמריקה, ד' כבר ידע מה הוא עומד לעשות: להיכנס ל"אחיד", קורס אבטחת האישים היוקרתי של מערכת הביטחון. אחרי הקורס, הנחשב לקשה ומתיש במיוחד, הוצב ד' באחד ממעברי הגבול בין ישראל לרשות הפלסטינית. הוא היה משוכנע שהקריירה שלו במערכת הביטחון סלולה. אבל אז צילצל הטלפון הסלולרי שלו.
ד' היה בדיוק במוסך עם רכבו, והשיחה הייתה מסתורית במיוחד. האדם מהקו השני אמר שקוראים לו ניסן משיח ושהוא מוזמן לפגישה. "הוא אמר לי לא לגלות לאף אחד ושהוא רוצה לעשות איתי תרגילי שטח".
לאיזה תפקיד?
"הוא לא אמר. למעשה, במשך חודשים רבים של מיונים לא ידעתי לאן מייעדים אותי. עד לרגע האחרון".
משיח: "אמרתי לו רק שזה תפקיד ליחידה מובחרת. מתוך מאה מועמדים, רק אחד מתאים להיות סוכן משטרתי".
מבלי ש־ד' ידע באיזו יחידה ובאיזה תפקיד מדובר, הוא הסכים לעבור את המבחנים ("זה נשמע לי מעניין ומאתגר") והתחיל בתהליך שעמד לשנות את חייו לחלוטין. משיח: "במבחני השטח שלנו אנחנו בודקים אומץ, תעוזה, ביטחון עצמי, אמינות ורמת דיוק בדיווח. תוך כדי כך אנחנו לימדנו אותו את הקודים, ההתנהגות, צורת ההליכה, הלבוש והשפה של העולם העברייני — וכל זה בלי שהוא ידע בשביל מה".
ד', תן דוגמאות למבחני שטח שעברת.
"ביקשו ממני למשל ללכת לקבצן ולהוציא ממנו עשרה שקלים. בהתחלה זה נראה לי מצחיק. אז באתי אליו: 'שמע אחי, אני צריך כסף דחוף לעכשיו, אני אחזיר לך מאוחר יותר'. והוא פשוט נתן לי. אחר כך שלחו אותי לבית קפה. יושבים שם אנשים שאני לא מכיר, ואני צריך להשתלב איתם בשיחה. לקחתי כיסא, התיישבתי לידם, אמרתי להם: 'מה העניינים? מה קורה?' והשתלבתי בשיחה. זה הסתיים בחיבוק. בפעם אחרת שלחו אותי לאולם אירועים שהייתה בו חתונה, ונדרשתי להכיר את כל המוזמנים, לשבת עם האבא של החתן בשולחן וגם להצטלם איתו".
בהמשך התבקש ד' להיכנס למסעדה שבה ישבו סביב שולחן שישה עבריינים, לשבת איתם ולההפוך לחלק מהשיחה בלי לעורר תהיות. ד': "באתי אליהם כזה מהצד עם כוס קפה, שמעתי על מה הם מדברים, וכשמישהו מהם אמר משהו, ישר זרמתי והסכמתי איתו, וככה יצרתי איתם שיחה. מבדק נוסף היה כשביקשו שאגש ברחוב לאחד שנראה 'עקום רצח'. זיהיתי שהוא עבריין לפי צורת הלבוש ואופן הדיבור שלו. ניסן אמר לי: זה סוחר סמים, תתחיל להתערבב איתו ותחליף איתו מספרי טלפון. באתי אליו: 'אחי, אתה נראה לי מוכר'. התחלתי שיחה והחלפנו מספרי טלפון. רק בסוף התברר שזה שוטר שהתחזה לעבריין".
משיח, קורה שנכשלים במבחנים הללו?
"היה לנו מועמד שנתקע, גימגם, לא הסתכל בעיניים ונחשף. מרוב פחד הוא האמין שהשוטר באמת עבריין וממש נלחץ. גם זה קורה".
אבל ד', אומר משיח, התברר כעילוי. "המשימה שלנו הייתה להוריד אותו לשטח, כדי שיהיה במגע עם כמה שיותר אנשים. אז שלחנו אותו להתקבל לעבודה כצ'יפסר ומטגן פלאפלים בתחנה המרכזית, או לעבוד בקופיקס".
וקרה ש־ד' פישל?
"הייתה פעם אחת שהוא לא קיבל 100 וזה היה בגלל הסלנג. בשפה המקצועית שלנו, הוא היה 'בתול', 'ילד כאפות'".
ד' מחייך. זה קרה כי ביקש סליחה ממישהו שנגע בו, בניגוד לקוד העברייני. "זה כי כשאני נוגע במישהו בטעות, אני ישר מבקש ממנו סליחה. וזה אחרי כל החודשים שאימנו אותי שם".
בין לבין עבר ד' גם מבחנים פסיכוטכניים וראיונות – וגם מבחני אמינות, שהם חשובים מאוד במקרה של סוכן סמוי (משיח: "שמנו לו פיתיונות של כסף, לראות אם ייקח. לא נגע"). כל זה התחולל במקביל לעבודתו של ד' במעבר הגבול – וכאמור, מבלי שהוא ידע לאיזה תפקיד מייעדים אותו.
אחרי כמה חודשים, בסוף שלב המיונים, התקבלה ההחלטה ש־ד' הוא האדם הנכון למשימה החסויה. אבל איך אדם שנמצא יום־יום במעבר הגבול נעלם לפתע והופך ל"עבריין"?
זה קרה באמצעות תרגיל שרקם משיח: יום אחד הגיעו שוטרים למעבר הגבול שבו עבד ד' וחיפשו אותו. כשזוהה, הם התנפלו עליו ברעש גדול – כאילו מינימום נלכד כאן ראש משפחת פשע — והכריזו בקול: "אתה עצור בחשד להחזקת סמים". כל זה התחולל לנגד עיניהם הפעורות של חבריו של ד' במעבר הגבול. השמועה עשתה לה מהר מאוד כנפיים: "ד' מעורבב בסמים".
תרגיל יפה.
משיח מחייך: "תחשבי, איך הופכים בבת אחת מאבטח לעבריין? מכניסים אותו ישר, במכה אחת, אל תוך העולם הזה".
להקפיא במבט אחד
אז ד' כבר עבר את המבחנים וכבר היה לו סיפור מדוע הוא אינו מגיע למעבר הגבול. השלב הבא היה לבנות אותו כעבריין. משיח: "אני בונה לו טַייפ של טיפוס: עם רעמת שיער, עם כובע קסקט, עגילים, שרשראות. בגדים. כמו שאת הולכת לשוק ובוחרת פירות וירקות? ככה אני הולך ברחוב ומחפש עבריינים שאני רוצה שהוא יראה כמוהם. רציתי שהוא יהיה ברמה של עבריין בינוני ומעלה. לא הנרקומן, לא המשתמש בסמים, אלא הסוחר בעצמו. ככזה, הוא צריך להיות לבוש 'עקום': טרנינג, נעלי אדידס וכובע קסקט. ואז צריך ללמד אותו איך להתנהג, מה שפת הגוף, איך לדבר בסלנג העברייני. צריך ללמוד מושגים מעולם הפשע, לשנות את דפוסי הדיבור ועוד".
מאיפה הבגדים?
משיח: "הכל אנחנו קנינו לו, מ־אלף ועד תיו".
ד': "אני שומר את הבגדים למזכרת. אחרי שהלבישו אותי, נכנסתי לכיסוי שלי: נהג מונית. אז במשך חצי שנה עשיתי באמת קורס נהגי מוניות".
למה נהג מונית? זה לא מקצוע שאתה חושב עליו בהקשר של עבריינים.
משיח: "גם את זה תיחקרנו. יש מאות סוגים של נהגי מוניות: מפנסיונרים ועד קציני משטרה, מאָמנים ועד אנשים 'חצי עקומים'. רצינו שכשעבריין ייכנס למונית שלו, אחרי שתי דקות נסיעה הוא כבר ידבר עם ד' על סמים. וכשהוא יבין שאפשר לסמוך עליו, העבריין ייקח אותו לנסיעות בגלל איך שהוא לבוש, איך שהוא מתנהג, איך שהוא מדבר".
ד': "את, למשל, בחיים לא היית נכנסת למונית שלי. נראיתי עבריין ממש מפחיד, כולל מבט מקפיא".
ד' לא היה צריך ללמוד מחדש רק מקצוע ואיך להתלבש, אלא גם איך לדבר בעבריינית מדוברת. "שיחה על סמים לא אורכת חמש דקות", מסביר ד'. "זה בחיים לא יקרה. זה שתי שניות וזהו: 'מה אחי? כמה?' וסוגר את הפינה. כמויות ומספרים זה לפי 'בגטים', כל 'בגט' זה גרם. למשל: 'אה, אחי, אתה יושב היום בשולחן? כמה בגטים אתה רוצה?' אז אני אומר לו: 'אני יושב עם 40 חבר'ה, תביא לי 40 בגטים'. לא מדברים בק"ג, רק בגרמים. תביא לי 2 מהגבוה, תביא לי 3 מהגבוה – זה שניים או שלושה גרם קוק. כל מה שמבטא ירוק — זה הידרו, כולל מכבי חיפה. בן אדם יכול לומר לך: 'תביא 40 בגטים למשחק של מכבי חיפה', אתה יודע שהוא רוצה 40 גרם הידרו.
"כל מי שנכנס אליי למונית, השיחה הראשונה היא: 'מה קורה, אח שלי? מה העניינים?' ויאללה מתחילים לדבר. אתה רואה איך הוא מעשן במונית, ואתה מגשש: 'אין לך איזה קטנה בשבילנו?' הוא עונה: 'בטח, יש. כמה אתה רוצה?' ואתה אומר נגיד: 'תן לי 2 של 100', והכוונה שני גרם חשיש ב־100 שקל לגרם, או: 'תן לי אחד ירוק', והכוונה: 'תן לי גרם הידרו', שזה בערך 120 שקל.
"אתה חייב גם להכיר את כל שיטות התמחור. בהידרו, למשל, ככל שהכמות יותר גדולה, המחיר לגרם יורד. ואם אני לא מבין את זה, אני עלול להיחשף. הסוחר לא ימכור לי 40 גרם לפי 120 שקל לגרם, כי אני לא פראייר, אני כביכול עבריין שמבין. אחרת הוא יבין שאני שוטר. רק שוטרים יקנו במחיר כזה. ואז מתחילים לדבר מחירים. הוא אומר לי: 'אני אעשה לך 80 שקל', ואני אומר לו: 'לא, אני מתחרט, עזוב אחי, אני אקח מחבר'. הוא אומר לי: 'בכמה?' ואני אומר לו: '60־50 שקל', וזהו. סוגרים עסקה".
לא ילד קקה
ד', שהיה אלמוני לגמרי מבחינת העולם התחתון הירושלמי, היה חייב להתחיל להכיר את האנשים הנכונים. אז במשך שבועות ארוכים הוא פשוט הסתובב עם המונית בעיר, אסף נוסעים ודיבר איתם. הוא הציג את עצמו בשם "אסי". ד': "השם שלי עבר מפה לאוזן. ראו אותי עם הבגדים האלה והמבט שאני דופק, ואז אני פותח את החלון וזורק, 'מה העניינים, אח שלי?' וברגע שאני פותח את הפה, הם יודעים אם אני עבריין. ישר מבינים אם הם מתעסקים עם ילד קקה (עבריין צעצוע, בלי כבוד, בד"כ צעיר – ש"מ) או לא. כולם מדברים אותו דבר, את קולטת אותו והוא אותך. זאת שפה מוסכמת של עבריינים".
אחרי כמה שבועות החלה להתפשט בעיר השמועה על "אסי", נהג המונית עם "הדיבור הנכון". משיח: "ד' היה החלום של כל סוחר סמים, כי הוא נהג מונית. כל סוחר מחפש לשנע את הסמים ממקום למקום והיה יכול לסמוך עליו".
ד', איך התחברת לסוחרים?
"נגיד, יש סוחר קטן, שאני קונה ממנו. אחרי כמה זמן אני מבקש יותר. הוא אומר לי: 'יש לי חבר, דבר איתו'. בהתחלה, בשביל ליצור אמון, אני כאילו מסרב: 'יאללה, לא רוצה לראות את הבן אדם. אני לא רוצה לראות אנשים אחרים חוץ ממך'. והוא אומר לי: 'תתחבר, שמע לי' ומכיר לי אותו. ואני זורם עם החבר שלו הלאה".
או־קיי, אז שרטט בבקשה פרופיל של סוחר סמים. איך נראים החיים שלו? איפה הוא גר, מה הוא לובש, במה הוא נוהג?
"סוחר סמים, לא משנה כמה הוא כבד - תמיד חי בפחד. יכולים להיות לו כל מיני סוגים של רכבים, כי מדובר ברווחים של הרבה מאוד כסף, אבל הרבה מהם מעדיפים רכבים כמו סיאט והונדה, שהם חזקים ונראים יוקרתיים. בדרך כלל לא יסתכנו בב־מ־וו או במרצדס, כי יקפצו עליהם ישר.
"מבחינת בגדים, הם לובשים בדרך כלל טרנינגים, הדתיים שבהם גם עם כיפה לבנה וציצית זרוקה וישר יודעים שזה עבריין. חתך הגילים נע מ־17 ועד 40, אבל הגיל הממוצע בין 26 ל־30. כולם עובדים לבד, כולם גרים בדירה לבד. מדובר באנשים מאוד זהירים, הם לא מכניסים כל אחד הביתה. היו כאלה שהקיפו את עצמם במצלמות אבטחה. הדירה יפה, רגילה. יש כאלה שחיים בשני חדרים. יש ביותר. יש בהם גם מהמרים".
איך הם מבלים?
"יוצאים לאזור השוק, או למרכז העיר. שותים, משתכרים, יש סוחרים שגם מעשנים (הכוונה לסמים – ש"מ). קרה שביקשו ממני להצטרף לעשן - אבל יש לי סיפור כיסוי בתור נהג מונית, ואין אחד שלא אכל את זה. היו גם אנשים שהסניפו לידי במונית. אפילו לא שאלו אותי. פתאום מוציאים את הסם – ומשתמשים".
במשך כל החודשים הללו, ד' השתנה לנגד עיני בני משפחתו וחברתו. הוא, כמובן, לא היה יכול לספר להם מה באמת עובר עליו. "הם היו בשוק. לא הבינו מה קורה לי, פתאום עזבתי עבודה מכובדת, לבשתי בגדים מוזרים, גידלתי רעמת שיער, הפכתי מסתורי. בגלל שכל הזמן הטלפון שלי היה תפוס – החברה שלי הייתה בטוחה שיש לי רומן. הרגשתי רע עם זה, קרה שעמד לי על קצה הלשון לספר, אבל מיד נשכתי שפתיים, כי אין ברירה וזאת העבודה שלי".
משיח: "השתדלנו לשחרר אותו בסופי שבוע כדי לתת לו את השקט שלו. היה לנו יתרון שהחברה שלו היא לא ירושלמית, כך שזה היה עולם השקט והרוגע שלו, כשהוא נסע אליה".
וגם אז, בטח לא באמת נרגעת.
ד': "לא. קרה שהלכתי עם החברה לחנות, ואחד 'עקום רצח' שאל אותי: 'איך קוראים לך?' ונפלט לי השם של ההפעלה: 'אסי'. חברה שלי הסתכלה עליי בתדהמה ושאלה: ' למה אתה משקר?' ואמרתי לה: 'לא, סתם לא בא לי להגיד לו איך קוראים לי'".
אגב, איפה הכסף ששילמו לך עבור הנסיעות במונית?
"הכל ספור ובדוק", ד' צוחק. "הופקד למען משטרת ישראל".
"יש פה מֵנָאייק"
העסקאות החלו בקטן ולאט־לאט גדלו. ד' — או "אסי" בשם הרחוב שלו — החל לתעד קניית סמים (לשוטר סמוי אסור למכור סמים, כמובן), בתחילה בסכומים נמוכים ובהדרגה הרחיב והגדיל את הביקוש שלו. "את רוב העסקאות עשיתי ברכב, כדי לתעד אותן. ואם סוחר אמר לי: 'בוא לדירה', עניתי: 'אני לא עולה, תרד אתה'. הוא שואל: 'למה אתה לא עולה?' ואני משיב: 'מה, אני מכיר את הבית שלך? אני יודע מי יקפוץ עליי שמה?'"
כמה כסף עבר לך בין הידיים?
"בסך הכל, מאות אלפי שקלים. אבל זה לא בבת אחת, לפני כל עסקה הייתי מקבל כסף מהיחידה לפי מה שסוכם".
מה העסקה הכי גדולה שעשית?
"העסקה הכי גדולה הייתה קנייה של 300־250 גרם הידרו, עסקה של עשרות אלפי שקלים. הידרו זה סם שיותר קל למכירה, לעומת קוקאין, שקשה להשיג בירושלים. אבל זו הייתה עסקה לא קלה".
למה?
"קבענו במרכז העיר, באחד הרחובות. אני מגיע לשם, והמוכר מתקשר ומשנה את המיקום, 'כי יש פה הרבה מֵנָאייק (כינוי גנאי לשוטרים – ש"מ), תבוא למקום אחר'. אני עם המונית, מגיע לאזור שהוא קובע איתי, והוא מצלצל אליי שוב: 'אני תוך חמש דקות בא'. מחכה. לא בא. אני מתקשר אליו שוב: 'מה נהיה?! גם אני ממהר. יש לי קליינטים שמחכים לי'. בפועל, העסקה הזאת נקבעה ל־12:00 בצהריים, והוא כל עשר דקות שינה את המיקום. אז אני אומר לו: 'שמע, אחי, אם אתה לא מגיע תוך שתי דקות, אני הולך'. בגלל שמדובר בכמות גדולה של עשרות אלפי שקלים, הוא גם מפחד. אבל אני תמיד צריך לזכור: הוא יותר רוצה למכור לי, מאשר אני רוצה לקנות".
ואיך זה נגמר?
"הוא הגיע עם שקית ניילון של סופרמרקט, התקרב למונית שלי ואמר: 'צא מהרכב, בוא נלך לשם'. אני אומר לו: 'אני לא יוצא מהרכב. אתה רוצה להביא לי — תיכנס. לא רוצה? אל תיכנס'. בסוף הוא בא, נצמד לחלון וזרק לי את זה פנימה".
קרה שנאלצת לבדוק בעצמך את הסחורה?
"היה מישהו שביקש שאטעם כדי להוכיח לי כמה טובה הסחורה שלו, ואמרתי לו ככה, בעצבים, כדי להרתיע אותו: 'אני מתעסק עם זה מגיל צעיר, אני לא צריך לעשן כדי לדעת'. גם הכיסוי של נהג מונית עזר: הייתי אומר שאני לא יכול ככה להיות על הכביש".
משיח: "חוץ מזה, לאחר ההכשרה שלו, ד' מכיר את הסמים יותר טוב מאשר הסוחרים".
ואילו סמים עברו אצלך במונית?
ד': "קוקאין, הידרו, חשיש ו־MD, מה שקוראים לו עכשיו 'המים של הרב': זה סוג של סמים שטובלים אותם במים ושותים, ואז יש הזיות. אנשים נדלקים מזה. אדם ששותה יכול לתפוס עץ ולהשתגע איתו במסיבות".
מה הסם הכי יקר כרגע?
"הקוקאין בירושלים יותר יקר מאשר ברמלה־לוד, כי קשה יותר להשיג פה סמים: 500 שקל לגרם, לעומת 300 שקל ברמלה־לוד. זה בעיקר כי המשטרה יושבת פה חזק. העבריינים יודעים את זה, ואחד מהם אפילו אמר לי: 'אי־אפשר לנהל פה עסקאות בשקט, כל רגע קופץ איזה סוכן, כל אחד פה סמוי, מביא לי ניידת'".
לא מלחיץ כשאדם כזה אומר לך את זה? אתה סמוי בעצמך.
"למה שאני אבהל? הרי אני כביכול אחד כמוהו ואני משתתף איתו במה שהוא מרגיש. עניתי לו: 'כן, כוסאומם אלה'. אז הקוק כל כך יקר בירושלים, שלפעמים הוא מהול".
במה?
"קנינו 5 גרם קוקאין, ויצא לנו בבדיקת המעבדה שזה קוקאין מעורבב עם ריטלין — שזה גם סם לפי פקודת הסמים המסוכנים".
משיח: "אבל יש מנגנון פיצוי אצל הסוחרים. סוחר יודע שאת הסמים ש־ד' קונה — הוא מוכר ללקוחות, וכשהוא מקבל מהם ריג'קטים שהחומר חרא — ד' רוצה פיצוי. האינטרס של הסוחר למכור לנו הוא גדול יותר מהאינטרס שלנו לקנות, והוא יפצה".
החודשים חלפו. ד' תיעד עוד עסקה ועוד סוחר, התברג עמוק יותר ויותר. למעשה, הוא היה עד כדי כך טוב, שסיירי משטרת ירושלים – שכמובן לא ידעו שמדובר בסמוי — עצרו אותו. "זה קרה לי שלוש פעמים", מחייך ד'. "הייתי עם הרכב והם פירקו לי אותו, כי נראיתי להם סוחר סמים. כמובן היה אסור לי להיחשף בפניהם. זה רק חיזק לי את הביטחון שאני נראה אמין".
מה קורה אם באמצע עסקה מישהו חושף אותך? יש מילת קוד שאומרים, ואז החיפוי שלך מגיע?
"יש מילת קוד שאם קורה משהו — אתה אומר אותה, אבל אלו דברים שאני לא יכול לחשוף. לכל אורך הדרך היה לי ליווי צמוד 24/7 מניסן, המפעיל שלי. הוא האבא שלי, המדריך שלי, המנחה שלי ומי שדואג לשלומי ומאבטח אותי בכל האמצעים שיש. הייתי בטוח בכל עסקה שעשיתי. לא פחדתי באמת, כי הייתי ממש חלק מהסוחרים. אם הם מפחדים — אני כאילו פוחד ביחד איתם". משיח: "הוא כל הזמן היה תחת אבטחה מטורפת שלנו".
ונניח שלא נחשפת, אבל מישהו מתחיל לתקוף אותך. מה אז?
ד' חוזר מיד בדיבור שלו ל"אסי", נהג המונית: "אז אני יוצא על אמא שלו, מעיף אותו בבעיטה. הרי עברתי קורס אחיד".
"אין להם מילה"
בליל שני שעבר, החלו הפשיטות המשטרתיות על היעדים ש־ד' הצביע עליהם. בסך הכל עצרה המשטרה באותו לילה כ־30 איש – עשרת היעדים שנקבעו למשימה ועוד 20 ש־ד' הביא כ"בונוס". ייתכן שיהיו עוד נוספים. מובן ש"אסי" לא יכול להמשיך להסתובב במונית הסמים שלו. הכיסוי שלו נחשף. לכן באותו לילה, גם למפעיל ניסן הייתה משימה: הוא נסע לאמו למשפחתו של ד' וסיפר להם את האמת על מה שקרה ל־ד' בחודשים האחרונים. בארבע לפנות בוקר, כאשר קיבל את תעודת השוטר, ד' הופתע לגלות שם את בני משפחתו – וגם ואת חברתו — מאושרים לא פחות ממנו.
מה עבר עליך בליל המעצרים?
"זה משהו שרציתי שיקרה, שהם לא יהיו יותר ברחובות, שלא ימכרו יותר סמים לילדים ובני נוער, כי אלו אנשים שלא אכפת להם מכלום — רק מהכסף שלהם. אז הרגשתי סיפוק".
תצטרך להעיד נגדם בבית המשפט. זה מלחיץ?
"אני שוטר, אני לא קשור לעולם שלהם, אז אני לא נלחץ. גם אין לי פחד מנקמה. אני לא הייתי מעולם חבר שלהם, לא התחברתי לאף אחד, הייתי בתפקיד. אני צריך לפחד מהם? הם צריכים להתבייש".
בכל החודשים האלו, מצאת אצלם גם משהו חיובי?
"לא. אין להם מילה, אין להם ערכים, לא ראיתי אצלם שום דבר טוב. עבריינים שמעניין אותם רק כסף".
מרגיש הקלה?
"יש הקלה, אבל נראה לי שעוד אתגעגע למשימה הזו. הרגשתי כיף: אתה קונה מאחד, ואז בא לך עוד אחד ועוד אחד. זה גם אקשן, ואתה גם יודע שאתה עושה משהו טוב ומועיל לחברה".
גם החברה של ד' חשה הקלה. ראש מפלג המודיעין בימ"ר ירושלים, סנ"צ אודי לוי: "ה'איום' הגדול שלנו בהפעלת סוכנים הוא הנשים שלהם. מה שעבריינים לא הצליחו לקלוט, החברה של ד' הבינה. היא חשדה בו, אמנם מהסיבות הלא נכונות. כמובן ההפעלה של ד' הייתה יוזמה שלנו, לאור התופעה של סוחרי הסמים. לרשות המפעיל שלו עמדו כלל האמצעים שיש ליחידת מודיעין והם סייעו בליווי המשימה".
ד', בעוד 51 שנה אתה מטייל עם האישה והילדים, ופתאום בא מולך אחד הסוחרים שהכנסת לכלא. מה קורה אז?
"מה שקורה לכל שוטר שמכניס עבריין לכלא: אני איש חוק והוא העבריין – ולכן הוא זה שצריך לפחד ממני, לא להפך".
משיח: "תשמעי, יש קוד ברור בין שוטר לעבריין: עבריין שנופל על ידי שוטר סמוי — בא ולוחץ לו את היד".
וכמו נבואה שמגשימה את עצמה, כשאנחנו יוצאים לחניה, יוצא בדיוק אחד העצורים בפרשה, אזוק בידיו וברגליו, כשהוא מובל בדרך לבית המשפט. הוא מזהה את ד', ניגש אליו, לוחץ את ידו ומסנן לעברו רק משפט אחד: "כשאני אצא, אודה לך, כי אני יודע שעשיתי משהו רע".
אחר כך, לקול קרקוש אזיקיו, הוא מדדה לניידת, להארכת מעצרו.
