yed300250
הכי מטוקבקות
    גבריאל בהרליה
    7 ימים • 14.12.2016
    קרב מצדה
    מצדה זאבי, בתו של רחבעם זאבי ז"ל, מדברת על העדויות נגד אביה, מות אמה והקרב על המורשת
    שרי מקובר־בליקוב
    יעל זאבי ז"ל הלכה לעולמה בצער. סערת עברו ומעלליו של בעלה רחבעם לא החלישו את הגעגועים ולא פגמו בזיכרונותיה. "אמא אהבה את אבא עד יומו וימיה האחרונים, ממש כמו נערה שאוהבת את גבר חלומותיה", אומרת בתה, מצדה זאבי. "היא הייתה הצל שלו, הקול השני שרואה ושומע ולוחש לו בשקט על האוזן. גברים, את יודעת, מאוד פרגמטיים, אימפולסיביים, שועטים קדימה. אבל לאמא היו חושים ותובנות אחרות".

    15 שנה אחרי הירצחו של בעלה ראתה יעל זאבי בעיניים כלות איך מתגברת המחאה הציבורית נגד הנצחתו. איך ותיקי הפלמ"ח מוחים נגד הכוונה לקרוא לאתר שער הגיא על שמו, איך רק כ־35 חברי כנסת הגיעו למליאה לטקס לזכרו, ואיך נחשפה שורה של עדויות לפיהן בעלה הטריד ותקף מינית נשים בכהונתו כאלוף והתחבר עם עבריינים.

    "זה הכאיב לאמא ושרט אותה יום־יום, עד למותה", מספרת מצדה. "היא איבדה את חדוות החיים ואת הרצון לחיות והייתה מלאה צער ובושה והשפלה. היא לא רצתה לצאת מהבית, רק אם הייתה חייבת. לא פעם אמרה לי שהיא מבקשת את מותה. הייתי אומרת לה, אמא, תני ליקום לעשות סדר. תני ליקום לנקום את הדם של אבא. אבא נרצח ביום ההולדת של אמא, ואמא נפטרה באותו השבוע באיחור של 15 שנה. זה מצמרר אבל לא מפתיע. הם היו בדואט בחייהם וגם במותם".

    הן היו קרובות מאוד, האם והבת. יחד חלקו הערצה עיוורת לראש המשפחה, גאות במורשתו הצבאית ובפעילותו הציבורית. "בשבעה על אמא, רובי ריבלין סיפר שכשאבא היה נואם בכנסת, אמא תמיד הייתה ביציע. אחרי כל נאום, אבא היה מסתכל עליה, היא הייתה נותנת לו כאילו אישור עם הראש, ואז הוא היה ממשיך. רובי אמר לנו, 'בשלב מסוים שקלתי לסדר לה כיסא לידו במליאה'".

    חודש למותה, ומצדה עדיין לא מסוגלת לדבר עליה בלשון עבר. "אמא האמינה באבא גם ברגעים השמחים וגם ברגעים הקשים", היא אומרת. "תמיד עטפה אותו, חיזקה אותו, אהבה אותו. היא חיה את חייה למענו. היה כל כך יפה לראות אותה מתרגשת ממנו, מגוננת עליו, גם בגיל 50 ו־60, גם לפני מותה. היא לא הייתה המקרה הקלאסי של אישה שבעלה מצליח והיא איזו עקרת בית. אמא שלי הייתה מאוד מוכשרת, אבל ידעה שהיא צריכה להקטין את עצמה בשבילו. וזה היה מאוד יפה".

    יפה?

    "בזוגיות, אם את רוצה להיות אישה ואמא ובעלת משפחה, ושהאושר יעטוף אתכם — זו הנוסחה. את לא צריכה לצעוק, 'אני דעתנית, אני פמיניסטית'. יש דרכים אחרות לקבל את מה שמגיע לך. כי מה פמיניסטיות רוצות, להילחם בגברים ולהישאר לבד? אמא שלי לא רצתה להילחם באבא, היא רק רצתה לאהוב אותו ולהיות איתו. היא לא הייתה פמיניסטית. אמא שלי האמינה בכוח הגברי, בהובלה הגברית. היא אהבה להיות אישה של גבר".

    גם את חושבת כמוה?

    "אני חושבת שאם היה מתאפשר, כל אחת הייתה רוצה להיות אישה של גבר כמו אבא שלי — הקוסם מעץ עוץ, דומיננטי, מוביל, התרנגול של המשפחה, זה שהיה הכתף לכל שאלה, בקשה, תלונה. הוא היה עטרת ראשנו. פעם חשבתי שכותבים ככה רק במודעות אבל, אבל אבא שלי באמת היה עטרת ראשנו".

     

    הראיון המלא עם מצדה זאבי – ביום שישי במוסף "7 ימים" ובאפליקציית ידיעות אחרונות

     

    yed660100