איך קרה שביומיים האחרונים מצאתי את עצמי עוקבת אחרי ביצת סיליקון שאמורה להיבצע מבפנים ולפלוט החוצה שניים מהיצורים המשגעים את עולם הצעצועים, ומחיריהם באיביי ובאמזון נעים בין 350 ל־2,300 שקל, אף שמחיר ההשקה שלהם היה 60 דולר?
"עכשיו את יכולה להתחיל לסחור בהאצ'ימלס. אין לי ספק שיהיו הורים שישלמו סכומים נכבדים תמורת כל אחד מהם", אמרה טל שרייבר, נציגת "ספין מאסטר" בישראל כשנכנסה למשרדי עם שתי החבילות שהגיעו בטיסה מטורונטו.
שני הורים וארבעה ילדים (שלוש בנות ובן בני 4, 4.5, 6 ו־8) השתתפו בחוויה של בקיעת ההאצ'ימלס. זהו סיפור ההצלחה הגדול של ערב חג המולד מאז אלמו ובובות הכרוב מנוחתן עדן. איך היה? ארוך ומסקרן. רגשות המבוגרים היו מעורבים, אבל הילדים לא רצו להיפרד מהבובות שבקעו מהביצים.
העיקרון שהוסבר לנו היה פשוט: יש להפריד מהאריזה את ביצת הסיליקון שגודלה כביצת יען, לשלוף שתי נצרות כדי להפעיל את המכשיר וללטף את הביצה בתחתיתה עד שהבובה שבפנים מתעוררת ועיניה נדלקות בשלל אורות. לכל צבע משמעות אחרת: ירוק — הבובה חולה, תכלת — קר לה, סגול — רעבה. הילד צריך לפעול כדי לשנות את הצבע. נשמע פשוט, אך בפועל נמשכת הערת הבובה 10־15 דקות.
זה קרה רק אחרי שהמבוגרים נכנסו לפעולה. ליטופי הילדים לא הספיקו, אולי מכיוון שהאצבעות דקיקות מדי, הידיים לא חמות דיין והמגע רך מדי. אחרי שהמבוגרים פעלו באסרטיביות הראויה התחיל התהליך של סיבוב הבובה וההקשות מבפנים. מקור הפלסטיק של ההאצ'ימל מנקר מבפנים את הקליפה ומשמיע קולות גרגור.
אף אחד בחדר לא נותר אדיש, מה גם שכללי המשחק מחייבים התייחסות: ללטף את הבובה כשקר לה, לנענע, להקיש כשהיא עוצרת. אבל למה זה צריך להימשך זמן רב כל כך? כשהיסדקות הביצה מושלמת נוצר מכסה הניתן להסרה. מושכים את ההאצ'ימלס, הלידה הושלמה, והבובה השמנמנה מתחילה לשיר "יום הולדת שמח" באנגלית. פותחים את כנפיה - והיא מוכנה למשחק.
שלב הבקיעה, מבטיח היצרן, נמשך כמחצית השעה. בפועל, אחרי 50 דקות נשברו המבוגרים. הילדים היו מוכנים להמשיך וללטף אולי עד עכשיו. המבוגרים הכריעו: ניתוח קיסרי של השלמת הבקיעה איפשר את הוצאתה של הבובה. 41% מהביקורות באמזון נתנו לבובה כוכב אחד, לעומת 35% שנתנו 5 כוכבים. הסיבה העיקרית לביקורות השליליות – זמן הבקיעה. במקום השני, המחיר הגבוה.
הנסייניות הצעירות פחדו בתהליך הבקיעה, הקולות והאורות הפחידו אותן, אבל הן היו מרותקות. הגדולים יותר היו סבלניים. כשהושלמה הבקיעה הצטרפו כולם לחגיגה, ליטפו את הבובה, שצורתה לא מרשימה במיוחד, ניסו לטפל בקולות שהשמיעה, בצבעי העיניים שהשתנו, מחאו לה כפיים בהתלהבות כדי שתנוע, פרסו את כנפיה והתקשו להיפרד ממנה.
