המשטרה וצה"ל ודאי יקדישו את מרב האמצעים בחיפוש אחר המחשב עם החומר המסווג שנגנב מביתו של ראש אכ"א, האלוף חגי טופולנסקי, אבל לא יעסקו כלל בעובדה שאותו גנב נכנס לחדר הילדים של המשפחה השכנה, ובזמן שהם ישנו וחלמו חלומות מתוקים ותמימים — הוא טייל בין המיטות וגנב משם טלפון נייד.
מה היה קורה אילו הילד היה מתעורר לפתע ונתקל בפרצוף זר באישון ליל? תופעת הפריצות לבתים ומשקים באזור הדרום מסוכנת ומטרידה הרבה יותר מהחומר השמור על מחשבו של האלוף טופולנסקי, ובוודאי שזקוקה לטיפול מקיף — ולא רק כאשר קצין בכיר מעורב.
השוטר הראשון שהגיע ליישוב שבו פעלה כנופיית הגנבים שבין השאר פרצה גם לבית האלוף, החל מיד בחיפוש אחר מצלמות אבטחה ליד ביתו של טופולנסקי. הוא הידפק על דלתות השכנים, ביקש לגבות עדויות ובעיקר קיווה שיש מצלמות אבטחה שיביאו לפריצת דרך בחקירה. הוא עשה את עבודתו באופן מקצועי, עם הרבה דאגה ואכפתיות. אבל הוא התמקד בדבר אחד: סביבתו של הקצין. ככה ביקשו ממנו. אבל באותו הלילה נפרצו עוד שלושה בתים ונגנב רכוש רב ואפילו מכוניות.
אותה כנופייה פרצה לבית של משפחה שכנה. הילדים הקטנים ישנו והגנב טייל להם בחדר. כששמעתי את הסיפור הזה מאב המשפחה, אוהד, מושבניק חסון ושרירי, זה הדהים אותי. אילו האב היה מתעורר ומוצא גנב בחדר ילדיו, זה יכול היה להסתיים אחרת. באינסטינקט הראשוני, האבהי שלו, ודאי היה מתנפל על הגנבים. גנב, בחדר של הילדים שלי, מטייל ומחטט? מי יכול להגיב לכך באדישות. "אני מתנחם בעובדה שאותה כנופיה שגנבה את המיצובישי החדשה של אשתי גנבה גם את המחשב המסווג של חגי. אולי זה יהווה מוטיבציה לאתר את המכונית שלנו", אמר לי אוהד.
מדי לילה מתרחשות פריצות וגניבות ביישובים הכפריים ברחבי הדרום, והתופעה מתרחבת — ואין פתרונות. הם מקצוענים, הגנבים האלה, ויש להם תעוזה: הם נכנסים בשקט־בשקט, על קצות האצבעות, ולוקחים מכל הבא ליד. בבוקר מתעוררים תושבי הבית ומגלים חניה ריקה או ארנק שנעלם. זה מעצבן. זה מטריף. ובעיקר: זה מפחיד. ואז עוד מגלים שגם לשכנים קרה אותו הדבר.
כשגלי הפריצות גוברים המשטרה ומשמר הגבול מבצעים פעילות שמוגדרות "הגברת הנוכחות". במילים אחרות: הננו כאן, נראה אתכם מגיעים. אז במשך יומיים אכן שקט. אבל ביום השלישי הסיירים עוזבים, אולי שלחו אותם לתגבר בירושלים, אולי בקו התפר. הכנופיות, שמפעילות מערך מודיעין מתוחכם, מזהות את הנסיגה — ותוקפות שוב. וכך זה נמשך, לילה־לילה, במשך שנים. ה"שמיכה קצרה" מדי: לקחתם כוחות מפה, חטפתם משם ולהפך.
אז מה עושים? כדי לחסל את התופעה הזו יש צורך בעקביות. אומרים את זה בכירי המשטרה בעצמם. נוכחות רצופה ואיסוף מודיעין. זה לא קורה. המודיעין דל מאוד, והכנופיות מהתלות בכוחות וצוחקות כל הדרך לפריצה הבאה. מתי יתרחש המהפך? מתי הם יופתעו ראשונים וינוטרלו טרם הפריצה? זה יקרה רק כאשר מערכת האכיפה תחליט שהיא רוצה בזה. עד אז, איש־איש ישמור על ביתו, פעם בהצלחה, פעם בכישלון. √
