בין שמונת אנשי התקשורת הזרה שקיבלו מהשלטון הסורי אשרות כניסה ואישורי עבודה, לדווח על הלחימה בחאלב, הייתה גם ססיליה אודן, הכתבת הוותיקה ועטורת הפרסים של הרדיו והטלוויזיה בשטוקהולם. אודן מכירה היטב את השכונה שלנו. כבר עשר שנים היא מתגוררת ברובע מעאדי בקהיר, בעבר דיווחה מירדן, מפעם לפעם היא קופצת לירושלים ולרמאללה, דוברת ערבית שוטפת וחרוצה ומקושרת למי שצריך. ביום ראשון שעבר היא נחתה בדמשק ויצאה לכיוון חאלב, לא רואה את הסכנה בעיניים.
כמו לשאר עמיתיה, משרד ההסברה הסורי הצמיד לאודן מלווה אישי, שהציג עצמו כמורה למתמטיקה. תפקידו הסתכם, כמו שמתנהלים במשטרים דיקטטוריים, בהלשנה: איפה אודן מסתובבת, את מי הצליחה לראיין, ועל מה היא עומדת לדווח. העיתונאית, הנהג והמלווה הגיעו למערב חאלב, ואז קיבלו הוראה לא לצאת מהמלון. להיות סגורים ומסוגרים מסביב לעץ אשוח מעוטר בנוריות צבעוניות שהקימו, כמה אירוני, בלובי של מלון סאבחה — כאילו יש סיבה למסיבה דווקא כאן. העיתונאים התבקשו להמתין עד שאסד יחליט להסיר את המצור גם מעליהם והפקידים ייקחו אותם לסיבוב ניצחון. רק זה היה חסר לאסד, שהעיתונאים והצלמים יסתובבו בעיר המופצצת ויעבירו לעולם את סיפורי הזוועה.
מה עושה עיתונאי מתוסכל כשהבוסים שלו לוחצים? מצלם את מה שהוא רואה מחלון חדרו המשקיף על השכונות המופצצות של חאלב, מתגנב מאחורי גבו של המלווה ויוצא לחפש את הנמלטים, מתעד את סיפוריהם קורעי הלב, ומעלה לשידור ולרשתות החברתיות את כל מה שהוא מצליח לאסוף.
עוד התקשורת הזרה מסתובבת בידיים קשורות, בשאר אסד פיזר שני ראיונות לאנשי שלומו, להתלונן, בין השאר, על העיתונאים שמטפלים "מרחוק" בסיפור של חאלב, מפארים רק את מתנגדיו, ומזהמים את תדמית שלטונו "הנאור" וה"אנושי". זאת במקום להגיע לשטח, כך טען אסד, ולחשוף את "הסיפור האמיתי". בגירסתו העקשנית, מאה אלף המשפחות שנותרו בחאלב הפכו בני ערובה בידי "כנופיות טרור" והצבא הסורי בכלל יצא אל העיר הגדולה כדי לגונן על תושביה.
ביום שלישי בלילה, כשהסכם הפינוי הראשון איים לקרוס, אודן קלטה שהיא עלתה על הכוונת. המלווה הצמוד הזהיר אותה ש"בדמשק לא מרוצים מהדיווחים שלך", נציג השלטון אסף אותה מהרחוב ודרש לבדוק את ציוד השידור. למחרת בבוקר הישעו אותה מהסיור שמשרד ההסברה אירגן לתקשורת בפרברי חאלב, הרחק מהשכונות הנצורות. אז התייצבה בחדרה של אודן נציגת השלטון ונתנה לה הרצאה ארוכה על איך צריך לעבוד עיתונאי זר שזוכה ליחס מיוחד, אחרי שהעניקו לו אישורי כניסה ועבודה בתוך סוריה.
בצהריים כבר נחת עליה צו גירוש: ביקשו ממני לעזוב מיד את סוריה, מספרת אודן, הודיעו לי שאסור לי לשדר, ולקחו את האישורים, האשימו אותי בהפצת מידע שקרי ונתנו לי להבין שעליתי להם על העצבים. לא עזרה המחאה של שגריר שוודיה במשרד החוץ הסורי, וגם לא התלונה החריפה של מנהלת הרדיו והטלוויזיה בשטוקהולם. אודן עלתה על מונית, והחליטה שהנתיב הפחות מסוכן עבורה יהיה להגיע קודם כל לדמשק, להחליף רכב ולהמשיך לביירות.
היא כמובן כועסת, מתוסכלת, מאוכזבת. ממחסום יציאת עקורי חאלב הצליחה להוציא עדויות מטרידות של הנמלטים, שהעלתה בסוף השבוע לשידור ברדיו ובטלוויזיה. סילוקה פתח ויכוח סוער בין נאמני אסד למתנגדיו, עד לאיזה עומק מותר להרשות לעיתונאים, אם בכלל, לחטט בפצעים של סוריה ואיך לרתום אותם בשיטות מתוחכמות יותר, למבצע ההישרדות שלו. √
