בסיום התוכנית "שבת ביציע", שבה סיפר מאיר איינשטיין על מחלת השרירים הקשה שלו, ליוותה אותו בתו יסמין בכסא הגלגלים אל מחוץ לאולפן. חברי הפאנל והנוכחים הביטו בו באהבה כשהם מעריכים היטב את האומץ שנדרש לצעד שלו. בחודשים האחרונים מוצפות המרכזיות של ערוץ הספורט, צ'רלטון ורדיו ללא הפסקה בשאלות בלתי פוסקות של מאזינים וצופים: מה שלומו של השדר מאיר איינשטיין, מדוע הוא מדבר לאט לפתע. הרבה מאוד ספקולציות הסתובבו באוויר עד שבמוצאי שבת, באומץ לב, חשף איינשטיין עצמו את הסיבה. "אני מתמודד עם מחלת שרירים", אמר, והשאיר את הצופים המומים. אתמול, בתוכניות הרדיו שלו, השתדל איינשטיין לשמור על נימה מבודחת, ונזף בחברים שלו לפאנל, שכתבו לו תגובות דביקות מדי לטעמו.
האיש שהרעיד את המדינה עם הזעקה "שער" בפארק דה פראנס 1993, זה שהתרוצץ בין מגרשים ביבשות שונות והעביר לנו ישירות כמה מרגעי הספורט הגדולים בהיסטוריה, מתקשה לנוע בכוחות עצמו ונאלץ להיעזר בחודשים האחרונים בכיסא גלגלים. אבל איינשטיין, עיתונאי מצוין ועקשן גדול, לא מוכן להרפות לרגע מהשידורים, לא מבקש הקלות בשיבוצים, לא מוותר גם לעצמו.
הודעתו של מאיר איינשטיין על ההתמודדות הקשה
חבר מערוץ הספורט מספר: "מאיר הוא באמת מודל, פיגורה. הוא הלב הפועם של התוכנית. שדר ספורט מצטיין שהפך לדעתן ולאיש טלוויזיה מצוין. אחרים היו מוותרים ולא באים יותר לשדר, אבל מאיר מתעקש. זה האיש. מנכ"ל ערוץ הספורט, תומר תורג'מן, החליט לתת לו להמשיך להגיש את 'היציע' - זו תוכנית לא פשוטה, וזה כל כך מרגש ויפה. בקטע הזה מגיע לו שאפו. בהרבה ערוצים היו אומרים, 'מאיר, תודה על מה שעשית', לא בערוץ. הוא שידר וימשיך לשדר".
"האיש מדהים", מספר עליו חבר בצ'רלטון, "ההתמודדות שלו ממש מעוררת השראה. שאלנו אותו כמה וכמה פעמים אם הוא רוצה יותר לנוח, פחות לשדר, והוא אמר 'עסקים כרגיל, אני ממשיך'. גם הקולגות בערוץ, אלה שתמיד נלחמים על כל שידור, אמרו חד־משמעית: 'כל עוד מאיר לא אומר בעצמו שהוא לא רוצה לשדר, תתנו לו לשדר כמה שיותר'".
הקול הלך ונחלש
השינוי במצבו של איינשטיין החל לפני כשנה, כשהמחלה החלה לתת אותותיה. אחרי מעידה באולפני הרדיו הוא עבר לשדר את תוכנית הספורט היומית של 103 מביתו והתנייד בכיסא גלגלים לאולפני צ'רלטון, שם הוא מלווה בקולו משחקים מהליגה האנגלית, ליגות נוספות באירופה וליגת העל, וכן להנחיה פעם בשבוע של התוכנית "שבת ביציע" של ערוץ הספורט. במשך כל תקופת מחלתו נמנע מאיר איינשטיין מלדבר עליה, למעט עם בני משפחתו והחברים הקרובים אליו ביותר. החברים בערוץ הספורט וברדיו ללא הפסקה, שם הוא משדר, הבחינו בהידרדרות מצבו הבריאותי — הוא התקשה ללכת ובהמשך התנייע בכיסא גלגלים, ודיבורו הפך איטי יותר ויותר — אבל נמנעו מלשאול אותו. גם כששאלו אותו מה שלומו, פטר אותם בתשובה, "יהיה בסדר, הכל בסדר", והם הניחו לו. ביום שישי החליט לצאת בהודעה בתוכנית שלשום והודיע על כך למנהלים בערוץ הספורט, שכמובן כיבדו את רצונו. "לכל הדורשים בשלומי", אמר, "אני רוצה לספר לכם שאני מתמודד עם פגיעה במערכת השרירים, לכן הדיבור איטי, לכן אני יושב בכיסא גלגלים". אמר, והמשיך לשדר. אבל גם אז, לאחר הפצצה שהטיל בחלל האולפן, הקולגות הקפידו להתייחס לאיינשטיין בצורה עניינית, ללא אמוציות, כי ידעו שהוא לא אוהב את המחוות האלה. בתו, יסמין, ליוותה אותו לביתו.
"זה לא שמאיר אמר לנו 'אל תדברו איתי', אבל לאף אחד לא היה נעים לשאול אותו", אומרים אנשים בסביבתו. "מאיר הוא גם אדם פרטי מאוד. אחד שלא משתף יותר מדי במה שעובר עליו. ברור שבמהלך החודשים האחרונים כל מי שפגש אותו הבין שעובר עליו משהו לא פשוט, אבל לא שאלו. כיבדו את רצונו, למרות שלא אמר את זה במפורש".
חבר ברדיו מספר: "אפשר היה להבין לפי הקול שלו, שהלך ונחלש, שמשהו לא בסדר איתו. ועדיין, הוא המשיך להנחות כמעט כל שבת את תוכנית סיכום ליגת העל, 'שבת ביציע', אותה הוא לא יכול היה להנחות מהבית. מובן שראו שמשהו לא בסדר. הוא ישב קצת יותר נמוך מהאחרים. בהתחלה היו מעבירים אותו מכיסא הגלגלים לכיסא רגיל, אבל בשלב כלשהו הוא נשאר לשבת על כיסא גלגלים, נמוך מהאחרים".
במה זה עוד התבטא?
"בסוף 'שער השבת', התוכנית שקודמת ל'שבת ביציע', המנחה של 'שבת ביציע' נכנס לאולפן כדי לקדם את התוכנית הבאה. בשבועות האחרונים שלחו מישהו מהפאנל לתת את ההיי־לייטים במקומו. בדרך כלל זה היה משה פרימו, חברו הטוב".
ניסית בכל זאת לדבר איתו?
"לא. הוא לא דיבר על זה עם אף אחד. לא ידעו בדיוק מה שיש לו. היה ברור שזה לא משהו טוב. היה ברור שזה אחת משתיים: סרטן או מחלת שרירים. גם עם אנשים שביקרו אצלו בבית הוא העדיף לא לדבר על המחלה. מעטים גם ביקרו אותו. מאיר לא אוהב שבאים אליו. גם לפני המחלה הוא לא היה אדם שמשתף יותר מדי. בכל תוכנית הגיעו למקורבים ולעורכים אסמסים ואימיילים של אנשים שהבינו שמשהו לא בסדר, ואיש לא ידע מה לענות".
בחצי השנה האחרונה הפסיק לשדר מהמגרש את שידורי ליגת העל בכדורגל שמזוהים איתו כל כך. "כמעט בכל המגרשים אין גישה לנכים לעמדות שידור", אומרים חבריו לעבודה של איינשטיין. "צריך לעלות הרבה מדרגות כדי להגיע לשם ובטח לעמדת השידור".
גם הרצון להימנע מחשיפה לעיני הצופים הייתה אחת הסיבות לכך שהדיר את רגליו ממגרשי הספורט.
"מאיר העדיף שהצופים לא יראו אותו במצבו. גם לאליפות אירופה בכדורגל, ששודרה בקיץ האחרון, איינשטיין לא נסע, ושידר את המשחקים מהאולפן בהרצליה".
נדב יעקבי, חברו לערוץ הספורט: "כל מי שנמצא בעולם תקשורת הספורט ידע כבר לא מעט זמן על מצבו הבריאותי של מאיר, ולכן הווידוי שלו שלשום לא הפתיע אותי, אבל בהחלט גרם לי להעריך אותו ואת אישיותו המיוחדת עוד יותר. כי לא כל אחד מסוגל להתייצב כך מול העולם כולו, באומץ שכזה. ומה שהוא בעצם אמר זה: נכון, אני חולה, אבל זה לא אומר שאני מפסיק לעסוק במה שאני הכי אוהב: בספורט. וזה הולך ביחד עם העובדה שמעבר להיותו שדר ענק ומיתולוגי, מאיר נשאר אדם צנוע, שתמיד מדבר איתך בגובה העיניים, כזה שמסתובב בסנדלים ובג'ינס פשוט. הוא מעולם לא החזיק מעצמו כוכב ותמיד נשאר עם הרגליים על הקרקע. גם עכשיו, בתקופה הלא פשוטה הזו בחייו".
אבי נמני, חברו של איינשטיין ליציע העיתונות, הוסיף: "אני כואב את מצבו של מאיר ומאחל לו שיצליח להישאר עם אותה שמחת חיים שאיפיינה אותו לכל אורך הדרך".
"מודל של מקצוענות"
איינשטיין, נשוי, אב לשתיים וסב לנכדה ונכד, נולד ב־1951 וגדל בהרצליה, למד בתיכון עירוני ובצבא שירת בחיל הים ובשריון. אחרי השחרור למד תקשורת בקולג' בלונדון ושהה שם חמש שנים. בלונדון החל לשדר פינת ספורט לקול ישראל וכשחזר לארץ הצטרף ככתב וכשדר לספורט ולחדשות הרדיו. לרשות השידור עבר אחרי המונדיאל של 1990. הרזומה שלו מרשים: הוא שידר ב־7 מונדיאלים, 5 אולימפיאדות, אליפויות עולם באתלטיקה ומשחקי היורוליג של מכבי ת"א. שימש ככתב כלכלי וכתב בצפון בקול ישראל, הגיש תוכניות אקטואליה כמו "הכל דיבורים" ועסק במנעד רחב של נושאים במהלך הקריירה, עד שהתרכז כולו בספורט, שם הפך לאחד הבולטים ביותר בתחום.
הקולגות עטפו אותו אתמול באהבה. מירי נבו, מגישת "חדשות הספורט", צייצה: "מאיר איינשטיין, אתה איש אמיץ ועבורי ההשראה למקצוענות ולתשוקה שאיננה דועכת למקצוע שלנו. תהיה חזק".
ניב רסקין, איש גלי צה"ל ושדר ספורט בולט, כתב: "מאיר איינשטיין. קולגה, מודל וסמל למקצוענות". גם חבר הכנסת נחמן שי (המחנה הציוני) הביע את הערכתו לווידוי של איינשטיין בטוויטר שלו: "מאיר איינשטיין לימד את כולנו אמש מהו אומץ ומהו כבוד. על כך אני מוקיר לו תודה ומחבק אותו חיבוק גדול, אתה המנצח, מאיר".
שוער העבר קובי בלדב כתב: "מאיר היקר. ריגשת מעומק הלב. מאחל לך הרבה בריאות ורגעים של אושר".
איינשטיין שייך למשולש המנצח של שידורי הספורט בעשרות השנים האחרונות, יחד עם הקולגות יורם ארבל ורמי וייץ. גם הם שלחו לו אתמול איחולי החלמה. "זה עצוב מאוד, ואני לא מאמין שזה נכון עדיין", אומר וייץ, "אני מאוד מקווה שמפה והלאה זה רק ישתפר. נפגשנו במלון קטן במטולה לפני 35 שנה כששנינו נשלחנו לצפון שנה לפני מלחמת שלום הגליל, אני ככתב מבט לחדשות והוא ככתב קול ישראל. ישבנו בלילה בלובי הקטן אחרי שכל אחד סיים את המשימה שלו וככה הכרנו, עוד לפני שידענו שנצטלב עוד הרבה פעמים בשידורי הספורט. היינו הרבה יחד בערוץ 1 ובשנים האחרונות בצ'רלטון, מונדיאלים, אולימפיאדות, טורנירי יורו. אני מקווה בכל ליבי שהוא ייצא מזה ויקום".
"בניגוד לתדמית שהוא לפעמים ניסה לטפח בשידורים, מאיר אדם טוב ואני מאוד מחבב אותו", אומר יורם ארבל. "למרות שיש תחרות בינינו, היחסים הוגנים ומפרגנים. זה מצער אותי מאוד. אנחנו יודעים את זה חודשיים־שלושה, והיו כל מיני ניחושים. ההודעה שלו הייתה מעשה אצילי, הוא הרגיש שהוא חייב הסבר, וזה מעורר כבוד ומאוד יפה בעיניי. מאחל לו רק בריאות. אם הוא הצליח לנצח את צרפת בפארק דה פראנס, הוא יוכל לעשות את זה גם הפעם".
