אם חיפשתם את ההגדרה המדויקת והרלוונטית ביותר למדיניות הממשלה, אם תהיתם לכדי מה מסתכמים מאות שעות דיונים בוועדות ובמליאת הכנסת, אם שאלתם את עצמכם "אוקיי, אז מה התכל'ס?" או אם סתם איבדתם עניין בסבך הקשקשת הפרלמנטרית, קיבלתם אתמול תשובה. היא קצרה יחסית, ניתן לסכם אותה בטבלה אחת המשתרעת על פני שני עמודים בלבד, וקוראים לה: קיצוץ רוחבי של 1.2 מיליארד שקלים בתקציב משרדי הממשלה.

אלה שוב המספרים שדוחקים הצידה את להטוטני הלשון, מייתרים באחת הצהרות שקריות והבטחות שווא של פוליטיקאים, ומביאים לקדמת הבמה את האמת העירומה המכונה "אידיאולוגיה": המספרים אינם יודעים להתאים עצמם לרטוריקה שנועדה לעוור ולטשטש בוחרים, הם מבטאים עניינית וללא נטייה ערכית את הבחירה המודעת שמבצעת המנהיגות בכספי משלם המסים ומספרים את סיפורו של העידן שבו אנו חיים.

וזהו סיפור מרתק של חברה שהחליטה לאבד את עצמה לדעת ולפגוע ביודעין בחינוך ילדיה, בבריאות אזרחיה, בעתידם האקדמי, בביטחונם האישי ובאיכות חייהם. זה סיפור על חברה מתוקנת שהחליטה באופן דמוקרטי להפנות גב לקשישים, לעניים, לנכים ולמוחלשים. היסטוריונים בוודאי יחקרו את השאלה כפי שזואולוגים חקרו את תופעת הלמינגים המתאבדים, ואז גילו שלא מדובר בהתאבדות אלא בחוסר היכרות של השטח ובקוצר ראייה, ואולי גם הם יסיקו לבסוף שחברי הקואליציה במחזור אפריל 2015 רצים אל התהום כי הם בטוחים שיש שם אלוהים שיציל אותם מההתרסקות.

הקדוש ברוך הוא, כך נראה, יהיה חייב להחזיר את ההשקעה העצומה בו ובמנגנון הארצי שלו: שיעורי תורה, מכוני מחקר תורניים והלכתיים, מינהלת לזהות יהודית, הנצחת הרבנים הראשיים, מיזמים במועצות הדתיות, תמיכה בקברי אבות – כולם יחוזקו בעשרות מיליונים שיוזרמו מהבריכה הכמעט יבשה של מערכת הבריאות הקורסת, של מערכת החינוך המקרטעת ושל מערך הרווחה חסר התקציבים. אם לשפוט על פי ההיגיון התקציבי שעומד למשל מאחורי העברתם של כמה מאות מיליוני שקלים לצורכי דת ומסורת, הרי שחייבת להיות איפה שהוא איזו הבטחה, או ערבות, אולי מחקר קטן שמוכיח כי שיעורי תורה אפקטיביים יותר מתקן נוסף לרופא בבית חולים.

את ספר התקציב של 2017 ניתן יהיה בעתיד לקרוא כדוקומנט היסטורי המעיד על כניעתה המוחלטת של החברה האזרחית לסוכניו עלי אדמות של אלוהים ועל מיליוני הישראלים המקריבים את מסיהם לעולה. כמו היום, גם בעתיד יהיה קשה להסביר למשל כיצד מקצצת המדינה כמעט ארבעה מיליון שקלים משירותי הכיבוי והצלה, פחות מחודש אחרי אירועי השריפות הקשים, ובה־בעת מעבירה מיליונים לחיזוק המינהלת לזהות יהודית: מה הטעם בזהות יהודית, אם האש מתפשטת לעברה במהירות של 100 קילומטרים לשעה ונגמר התקציב לזרנוקי מים, ומה יועילו רבנים בתקנתם כשאין מיטה להשכיב בה חולה. מתברר שזו כבר לא בושה לנופף באלוהים בזמן שאתה לוקח מחלשים.

נדמה שאין צורך להמתין למסקנות המחקר ההיסטורי בעוד כמה עשורים. כבר היום אפשר לקבוע בוודאות שחיזוק אגרסיבי של מוסדות הדת על חשבון שירותים חברתיים בסיסיים אינו עניין מקרי או תוצר נלווה של הסכמים קואליציוניים שיש לכבד. זהו שלב נוסף בהשתלטות הדתית על האזרח הקטן, בשעבודו לתשלומי המסים והפיכתו לעני יותר ודתי יותר. לא מפתיע אם המוצא היחיד שיוותר לו יהיה תפילה לבורא עולם. √