אתמול היבהבו כדורי הבדולח על עצי אשוח בביתם של רבבות נוצרים בישראל, וילדים בכובעים מפונפנים חיפשו מתנות בגרביים. ולמי לא נשאר? לצליינים בבתי המלון, לקהילה הנוצרית המקומית ולסטודנטים הערבים־נוצרים באוניברסיטאות. ייתכן שבסופו של יום בכל זאת נשאר להם משהו ירוק בידיים, רק שהעלבונות שספגו בדרך לעץ המושלג הקפיאו את החשק לחגוג.
זה התחיל בשבוע שקדם לחגי ישראל והנצרות הבאים עלינו בכפיפה אחת. בתי מלון שמארחים תיירים נוצרים קישטו את הלובי בעצי אשוח מעוטרים מתוך כוונה לציין על הדרך גם את סוף השנה האזרחית. הרבנות ראתה ביוזמה חירות חצופה, ונציגיה בירושלים דרשו מהמלונות לסלק את הכריסמס מהעיר. לכך הוסיפו המלצה חד־משמעית להימנע ממסיבות סילבסטר כי ראש השנה יש רק אחד והוא עברי.
באותו זמן ובאותה רוח מחו סטודנטים בטכניון על עץ אשוח עם קישוטי החג שהוצב במוסד המעורב לצד חנוכייה כשרה. רובם היו חובשי כיפה, שדרשו התחשבות ברגשותיהם הדתיים על חשבון רגשותיהם הדתיים לא פחות של הסטודנטים הנוצרים. רב הטכניון, דוקטור למדעי המתמטיקה, כינה בעמוד הפייסבוק שלו את המנהג הנוצרי, "סמל פרובלמטי, פגאני, עבודה זרה", וקבע כי חל איסור הלכתי לסעוד בקרבת התועבה. גם בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית הוצב עץ אשוח וחולל מהומת אלוהים קטנה. וגם באוניברסיטת חיפה.
אתמול ושלשום בערב דלקו חנוכיות בכל בתי ישראל. באותה שעה עלו שלהבות חנוכה גם ברחבי אירופה הנוצרית ובקהילות היהודיות ברחבי הגלובוס. שליחי חב"ד השלימו את בשורת פך השמן מהודו עד כוש. אפילו בבית הלבן הדליק הנשיא נר חנוכה לכבוד העם היהודי. נגוהות האש הסבו קורת רוח רבה ליהודי התפוצות. כמה נאה ומתחשב. כמה ידידותי ומכבד.
ככה זה עובד בדרך כלל. העם הנבחר דורש התחשבות מופלגת גם על חשבון האחר, וגם כשהאחר בכלל לא מתקרב לאזורי הנוחות שלו. כל התקפה על סמל יהודי במרחב ציבורי היא איום אנטישמי ולפחות עלבון עמוק. אבל כשנציגי דת אחרת מצפים לאותה התחשבות, הם חוטפים לרוב כתף קרה וגלגולי עיניים.
יש משהו צורם בעובדה שאת ההתקפה על חופש הדת מובילים דווקא רבנים, החותרים לעולם הלכתי גאה ונטול התנגדויות. נדמה ששיבשו את הצו המוסרי הקפדני "לא תסורו ממנו ימין ושמאל", לקנאות בשם האל גם מחוץ לתחום סמכותם. כמה עצוב שלא השכילו לתרגם את הניגוד התורני המרתק של תקיפות לצד חמלה ודקדוק לצד הכלה אל מחוץ לגבולות. וכמה מקומם שדווקא הם, המסובבים תרנגולת מעל ראשם בערב יום כיפור ושולחים את האומללה לשחיטה לכפרת עוונות, לא מסוגלים להסתכל לסנטה קלאוס בעיניים.
במוסדות להשכלה גבוהה בישראל לומדים סטודנטים וסטודנטיות יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים. האקדמיה היא סמל יהודי, ובה בעת במה לזכויות המיעוטים. קוראים לזה פלורליזם. פתיחות. נאורות. בבתי המלון מציבים עצי אשוח רק במקומות שיש בהם ריכוז נוצרי ותיירות חוץ שמחזקת את הכלכלה ומתפעלת גם מחנוכיות של יהודים. הדלקת נרות פומבית והצבת החנוכייה בחלון מסמלת את השאיפה הנצחית לקרב בין העמים. כשהציבור הנוצרי מאיר עץ אשוח, הוא מצפה ליחס דומה. הניסיון להגביל את חופש הדת שלו פוגע ברגשותיו, אבל בראש ובראשונה, ודווקא כיהודים, הוא מבייש אותנו.
