yed300250
הכי מטוקבקות
    מתוך אלבום משפחתי
    חדשות • 29.12.2016
    "או שמכרו אותה או שעשו בה ניסויים"
    המסמכים קובעים כי מלכה צורי נפטרה בבית החולים רמב"ם בגיל 14 חודשים • אחיה אבנר נשלח לחפש את קברה בבית עלמין בחיפה — אבל מצא שם רק עשרות מצבות נטולות שם
    צחי דבוש

    אבנר צורי היה משוכנע שברגע שבו ייפתחו התיקים הסמויים של הוועדות שחקרו את פרשת ילדי תימן הוא יידע סוף סוף מה עלה בגורלה של אחותו מלכה. אתמול, אחרי הציפייה הגדולה, הוא גילה שהמסמכים קובעים שמלכה נפטרה בבית החולים רמב"ם בחיפה ב־1953 בגיל 14 חודשים, לאחר ששתתה נפט. התיק של אחותו הנעדרת לא חידש לו דבר, והוא משוכנע שהאמת עדיין לא נחשפה.

     

    מצבות בלי כיתוב. צילום: אבנר צורי

     

    "אמרו להורים שלי, 'תלכו מבית החולים בלילה כי אסור להישאר", שיחזר צורי אתמול. "כשחזרו בבוקר אמרו להם שהיא נפטרה ונקברה באותו לילה. אבל לפי המסמכים היא לא נקברה באותן הלילה אלא כמה ימים לאחר מכן. כל השנים תהינו איך הם הספיקו לקבור אותה עוד באותו לילה".

     

    לדברי צורי, הרופא שקבע את מותה של אחותו, ד"ר גוטליב, קבע את מותם של הרבה ילדים נוספים בשלושת הימים הסמוכים לתאריך של אחותי. "בכל המקרים סיבת המוות זהה — דלקת סימפונות. זה מאוד מחשיד".

     

    לפני שבוע הגיע צורי לבית העלמין "מחנה דוד" בחיפה, המקום שבו לפי הפרוטוקולים שנחשפו אחותו מלכה נקברה בו. הוא גילה עשרות קברים קטנים, לא מזוהים, נטולי שמות, ללא כל הוכחה שמלכה אכן קבורה שם.

     

    צורי אומר שהוא לא תלה תקוות רבות בעבודת ועדת כהן־קדמי, שחקרה את הפרשה בשנות התשעים. "ההרגשה הייתה שהם סתם מזלזלים. אני לא מאמין למסמכים, הכל שקר. .

     

    צורי מאמין שהגורמים הבכירים במדינה ידעו היטב על הילדים שנלקחו ממשפחותיהם. "התעללו בהורים שלי. אלוהים ישמור, בדיוק אחרי השואה, שבה ניסו להשמיד את העם שלנו ועשו דברים מחרידים כלפי יהודים — באו יהודים שעשו את הדברים האלה ליהודים אחרים".

     

     

    התינוקת נעלמה בגיל שלושה שבועות

    עיון במסמכים שנחשפו השבוע מעלה כי בחלק מהמקרים הוועדות לא הצליחו לאתר את הילדים — ולא גילו מה קרה להם.

     

    כך למשל המקרה של רחל לדאני, שנפטרה בגיל שלושה שבועות ב־1950. אחיה מאיר הגיע לוועדת בהלול־מינקובסקי, שחקרה את הפרשה בשנות ה־60, והעיד כי רחל נעלמה. לדבריו, נאמר להוריה, ורדה ומנשה לדאני, כי היא נפטרה בבית־החולים, אך למרות דרישת ההורים, מעולם לא נמסרה להם גופתה.

     

    חקירת הוועדה העלתה כי ב־4 בינואר 1950 בני משפחת לדאני עלו ארצה מתימן ושוכנו במחנה העולים עין שמר. הוועדה קבעה כי אישה בשם ורדה לדאני נשלחה לבית־החולים ליולדות "מולדה" בחיפה.

     

    המשפחה הביאה את המקרה גם בפני ועדת קדמי שחקרה את הפרשה בשנות ה־90. החומרים שאיתרה ועדת קדמי רק הגבירו את המסתורין בפרשה. "חוקרי הוועדה ערכו סריקות מקיפות, אך לא הצליחו לאתר כל ממצא היכול להצביע על גורל בתם של מנשה וורדה לדאני". בדברי הסיכום נכתב בלאקוניות: "אין בידי הוועדה כל ממצא היכול להצביע על הגורם למות בתם. הוועדה משתתפת בצער המשפחה".

     

    תלם יהב

     

    לא שמעתי שגונבים ילדים

    אחד העדים בוועדת קדמי־כהן, שחקרה את פרשת ילדי תימן בסוף שנות ה־90, היה עמוס מנור, שכיהן כראש השב"כ בשנים 1953־1964. מנור, שהעיד בדלתיים סגורות במרץ 1998, טען שלשב"כ לא היה שום מידע על היעלמותם של הילדים.

     

    "לו היה משהו, איזושהי פעילות מאורגנת בנושא של היעלמות או העלמת ילדים תימנים, אני מניח שבשנת 51', 52'— בישראל הקטנה היו בסך הכול 1.2 מיליון איש — משהו היה מגיע לידיעת השירות", אמר מנור בעדותו. "לו היה דבר כזה קורה אני מניח שהיינו מוסרים זאת למשטרה, לא היינו מטפלים בזה", הוסיף מנור. "לא זכור לי אפילו שמץ של ידיעה, לא ידיעה, לא כמעט, לא שמץ או משהו בקרבה של המושג ידיעה שהגיע אלינו באותם ימים... לא שמעתי בכלל שתינוקות או ילדים נלקחים כדי לתת אותם לאימוץ".

     

    חברי הוועדה תיארו בפני מנור שמועות שהסתובבו בשנות ה־50, על "גניבת ילדים". בתשובה לשאלה, האם ידע על השמועות האלה, ענה מנור בקצרה: "לא שמעתי". יו"ר הוועדה שאל שוב: "לא שמעת שהיו שמועות במחנות שגונבים ילדים?" מנור ענה, "לא שמעתי".

     

    תלם יהב

     

     

    yed660100