"אל הנהלת המכס. מאת לשכת שרת החוץ. ב־24 באוגוסט 1958 חזרה שרת החוץ הגברת גולדה מאיר מחו"ל והביאה עימה פטפון ללא ארגז בשווי של 14 לי"ש שנקנה בלונדון. הפטפון הועבר יחד עם שאר חפציה האישיים של גברת מאיר ולא עבר ביקורת מכס. אודה לכם מאד אם תואילו להודיעני מהו שיעור המכס שמוטל על גב' מאיר לשלם. בברכה ל. שרון. מזכירת שרת החוץ". תכתובת משרדית, 1958.

ביום שלישי לפנות ערב, כשחזרתי ממסע של יממה לגליל העליון, נתקעה מאחוריי, במבואות תל־אביב, למרגלות מתקני השב"כ, שיירת ראש הממשלה (אלא אם כן יש עוד שיירה ארוכה ושחורה). היא נתקעה, צפרה, דחפה, ונהג הניידת המובילה ציווה עליי ברמקול, "תיצמד לימין". בתי צחקה מהוראת השוטר. נצמדתי לימין כמו לפני כל רכב חירום, ירדתי לדרך צדדית והשיירה נהמה במעלה הדרך בעת שהרדיו שידר את הידיעה שנלכדה חוליית ערבים ישראלים שברשותם, כך נאמר, תמ"ק קרל גוסטב שוודי או שמא היה זה הנשק המכונה "קרלו" ממסגריית שטחים ששמו המלא כארלו ג'וסתאף. תת־מקלע.

זו ארץ קטנה והכל קורה בבת אחת: גילוי מסמכי הילדים החטופים, נאום קרי, חקירת רה"מ עתידית. מלחמה על ניו־זילנד. בתי ואני שבנו מהגליל היכן שדרך עפר משובשת ירדה מצומת מחניים והובילה אותנו לחוות ינאי. הסובארו החבוטה עשתה דרכה תחת גשם שוטף. האוויר הצונן היה מתוק ולהקות ציפורים חוללו בשמיים צורות גליות נהדרות. בחווה צנף הסוס הזקן, נבח הכלב חרמון והפרות הלכו לאט אחרי ערימת החציר שהוביל סלאח שמנהל את חוות ינאי כבר 40 שנה, מאז היה נער וראה את אריק שרון מגיע לחברו הקאובוי ינאי.

כשאתה יוצא ממרכז הארץ המפויח ומן המחלפים, הנוף נפתח ועימו הנפש. אתה נזכר כי את המקום הזה הקימו חלוצים ועולים במשך יותר מ־130 שנים והנהו הולך ומשתנה ברוחו לדבר מה שממנו הם נמלטו. אבל היופי והנוף משכיחים את הצער על המנוולים. הלב מתמלא ביפי המרחבים הירוקים אחרי קיץ ארוך מדי ואתה מוצא שם בני אדם כמו מטילדה שבאה לפני 30 שנים לחווה של ינאי, שגידל בקר על פיסת אדמה סלעית, התאהבה בו ובאדמה ונשארה גם אחרי מות אהובה שהיה גבר חסון גם בגיל 80 ומשהו.

עתה מטילדה שם עם 250 פרות ועגלים ונוף פתוח. אישה אופטימית, מחוברת לאדמתה, שאינה רואה גם בגילה שום קופת חולים או כדורים. נרדמנו בקור העז תחת שמיכות עבות וקמנו בבוקר לח לכלב ולסוס שחיכו לנו. הדרך חזרה דמתה לתנועה נגד רצונך לתוך מערבולת ומועקה. ככל שרבתה הצפיפות בכבישים, כן התרבו הדוחפים, העוקפים והזוממים. 125 הק"מ של הדרך דמו לחציית תת־יבשת עצומה שיש בה הכל מהכל.

מוכנים למות בשבילו

כשהיינו בצפון, שהה לא רחוק מאיתנו בנו של אריק שרון, עמרי, חבר לשכונה לשעבר ומין ידיד. הוא היה בכנס מגדלי בקר בדלתון. עמרי עזב את העיר ואת הפוליטיקה שבה הציב אותו אביו ושב דרומה. נתכנסו השרונים לחוותם לצד קברי האב והאם. השבוע יזכירו 11 שנה להיעלמותו של האיש הכי חזק בישראל מאז ב"ג ועד היום. גנרל ופוליטיקאי כוחני מאוד שרק לעת זקנה כראש ממשלה, הפך עורו והחל לתקן, לשנות ולנהל היטב. "אתה צריך לפחות שני עמודים בשביל לרשום למה אני מתגעגע כיום בשרון", אמר לי אילן כהן, מנכ"ל משרד רה"מ של שרון, בין 2004 ל־2006. אחרי שרון שב כהן להיות יזם היי־טק.

"היינו מוכנים שם למות בשבילו", אמר כהן על ימי הלשכה בלי להזכיר את השליט הנוכחי. "עבדתי עם המנהלים הכי בכירים במשק ולא ראיתי דומה לו ב'מנהיגות משנה מציאות'". אריק החליט וביצע, לטוב ולרע. ממלחמת יום כיפור וחציית התעלה דרך מלחמת לבנון ועד ההתנתקות, שהייתה מהלך מטורף אצל אדם שהקים בעצמו את הכל. כשהבין בפרגמטיזם שלו שהישיבה בעזה מסכנת את ישראל, החליט וביצע ללא ניד עפעף. בביקור בצרפת אמרו לנו בארמון ששרון הוא כמו דה גול באלג'יר שלנו. חשבתי שהיה אמיץ מדה גול. וזה היה אצלו בכל: מהתפלת מים דרך הגז ועד הקרב בתאונות הדרכים. הייתה תחושה עזה של נווט מנוסה שמכיר היטב את המפה. זה חסר לי מאוד עכשיו".

מכניזם של שכחה

מי שתיעד מקרוב את היעלמותו של שרון, היה ציקי אבישר. הוא עבד עם ח"כ אלי אפללו בליכוד ועבר איתו לקדימה, ולצד שרון כיהן כאחראי אינטרנט ואחר כך כתב ספר "שרון - חמש שנים קדימה". ציקי ראיין קרוב למאה איש וגילה, כך אמר לי השבוע, כי "בשל דעיכתו הממושכת של שרון אחרי השבץ המוחי, לא נוצר בעצם מכניזם של הנצחה כמו במקרים של ראשי ממשלה שמתו. ההתנתקות על חלקיה החשובים נשכחה, ובהיעדרו טרחו המתנחלים להשמיצו ולהציגו כמין פושע התנתקות הרסנית. הדיון המלא בחשיבות ההתנתקות לא נעשה עד היום".

אבישר עבד אחר כך אצל היורש אולמרט ש"היה מנהל מצוין, חד, יעיל, מקצוען ואיש של פרטי־פרטים". עד נפילתו בשל חמדנות. אבישר מתאר בספרו בדיוק רב גם את יומו האחרון של שרון עד השבץ בשל פריכות כלי הדם. "הסקתי מכל מה שחקרתי, כי לולא קיבל טיפול וי־איי־פי לדילול הדם, היה אולי חי". שלוש שעות טרם השבץ השני הקטלני עברה ברשת הקשר של המתנחלים הודעה כוזבת שאריק קיבל שבץ. הוא נתפס אצלם כבוגד שהכי מסוכן להם. אריק היה שב ואומר, "יהודים יודעים לשנוא".

ב־20:55 קישרה מזכירת הלשכה בין שרון לרמטכ"ל חלוץ. "חשתי כי קולו של ראש הממשלה אינו כתמול שלשום", תיאר לימים חלוץ בספרו. "המילים התארכו, החדות האופיינית לא הייתה בהן, הקול התלעלע ודעך לאיטו, וההפסקות בין המילים התמשכו. הרגשתי שמשהו רע מתרחש מעברו השני של הטלפון. סימנתי לדובי ויסגלס שמשהו אינו כשורה... לאחר מספר משפטים נוספים שעסקו במצב המדיני, אמר ראש הממשלה, 'אני מבקש מכם לפעול, כי בסופו של דבר זה הכרחי'". אחר כך כבר התמוטט בשירותים. כל השאר - נתניהו והיסטוריה.

נ.ב.

השבוע נפתחו בו־זמנית מסמכי החקירות הישנות על ילדי תימן הנעלמים ואפשרות הפיכת הבדיקה הממושכת של ראש הממשלה לחקירה. מעתה נצפה בקוצר רוח לחשיפת מסמכי הצוללות. פחות טראגי ויותר אקטואלי. סיפור של מאה אחרת. ¿