כשהלקוח שלך הוא הילד של כולנו במשפט הכי מתוקשר בארץ, לכל אחד יש מה להגיד. "וכל הזוי שמגיע, אתה צריך לפחות לתחקר אותו", מסביר עו"ד אילן כץ. "אולי באמת יביאו לך עכשיו את ראיית הזהב? את האקדח המעשן? אז אני מקבל טלפונים. מישהו מתקשר: 'יש לי מידע שיפיל אותך מהכיסא, התיק סגור'. אוקיי, מה? 'בוגי הוא זה שירה את הכדור באבו־ג'יהאד בטוניס. תבדוק את זה'. באמת תודה רבה! אתמול בן אדם התקשר אליי שבע פעמים. 'לא שמעת את זה ממני, אבל תבדוק מה בוגי יעלון עשה באנטבה'. אני שואל אותו מה בוגי עשה באנטבה, וההוא עונה: 'אני לא אגיד לך, תבדוק לבד'".
גם עו"ד אייל בסרגליק, שותפו לצוות ההגנה, לקח חלק בבדיקות. "כל בדל ראיה אנחנו בודקים, כל דבר שיכול להוביל לזיכוי. היה איזה מומחה שרצה לקבל 30 אלף שקל מראש ואז הוא יוכיח שכל התיק הזה הזוי ושאין כל שחר. ישבנו איתו. לא יצא מזה כלום. מישהו אמר שיש לו ראיה שמנסים להסתיר ושאין אותה אצל אף אחד מעורכי הדין. ביקשתי ממנו, שנוכל לבחון את זה. הוא אמר: 'אם תשתמש בזה תיתן לי להציג את זה'. אמרתי לו 'נהדר'. ואז אני מקבל פקס: 'איזהו הצדיק? זה שצודק'. שלושה עמודים של ציטוטים מהגמרא. אתה אומר לעצמך — אוקיי, זה מזכה ברמי לוי אם אתה רוצה החזר, לא במשפט".
העזרה לא עזרה, ולפני יומיים ספג צוות ההגנה במשפט אזריה הפסד חד־משמעי, פסק דין שלא רק הרשיע פה אחד את הלקוח שלהם בהריגה, אלא גם קבע: "גרסתו של הנאשם בלתי מהימנה. ההגנה לא הציגה בדל ראיה לביסוס טענתה".
הם כמובן לא מסכימים עם הקביעות הללו, ויש להם לא מעט טענות כלפי בית המשפט, אבל נדמה שקודם הם צריכים לקחת כמה ימי חופש, אחרי עשרה חודשים ושבוע שהם בעסק הזה.
כץ: "זה התחיל ביום חמישי בערב. אני אוהב רוק כבד והחלטתי שאני הולך ללמוד גיטרה חשמלית. ישבתי עם הגיטרה, ואני מקבל טלפון משרון גל: 'אני כרגע בבית של המשפחה של החייל'. מאוד רציתי לטפל בתיק הזה, המומחיות שלי זה משפט צבאי. מאותו יום הפסקתי ללמוד גיטרה". בסרגליק נתקל בפוסט בפייסבוק על כך שהמשפחה מחפשת עורך דין פלילי, ומשם התגלגל לתיק. אשתו ושותפתו למשרד, עו"ד כרמית שחיבר (31) הצטרפה גם היא לצוות ההגנה. מאז, מספרים הסנגורים, אין להם יום ואין להם לילה.
"התיק הזה גוזל ממך משאבים, זמן אדיר", אומר כץ. "אתה מוותר על כל החיים שלך. מתעורר עם אלאור אזריה והולך לישון לידו. כולם אומרים לנו: 'התיק הזה הביא לכם הרבה תיקים'. בדיוק ההפך! הייתה לנו לקוחה משותפת שאמרה לנו: 'בטח, אין לכם זמן בשביל הבן שלי כי אתם עסוקים עם אלאור אזריה'. זה לא היה נכון, היינו שניים, אז אחד חיפה על השני, אבל זה לא עזר. לא הייתי בחופשה יום אחד מאז שנכנסתי לתיק הזה, אין לי צוות שאני יכול להפיל על אנשים: 'תעשה ככה ותעשה ככה'. כל החיים החברתיים שלך מתנהלים סביב התיק. הפייסבוק שלך מופצץ. התומכים כותבים: 'אתם צדיקים', 'כל הכבוד'. הנבלות כותבים: 'אתם עוזרים לרוצח' או 'סיבכתם את אלאור'. אתה בא לאירוע: 'מה עם החייל? מה עם החייל?'"
זה כמו היריון. יותר מתשעה חודשים.
"והתינוק מת!"
לא מת, אבל אולי ילך לכלא.
"התינוק של כולנו".
תעשיית האשליות
כץ אומר את זה בציניות, אבל יודע שעבור המון אנשים שום דבר בתיק הזה לא ציני. מקרה אזריה יושב על וריד מתפקע במצח של החברה הישראלית, כך שצוות ההגנה היה צריך להתעסק לא רק בעניינים משפטיים. "התיק הזה מעורר את השסעים החברתיים במלוא כיעורם. אתה נקרע. מצד אחד מגנה את אלה שמאיימים על השופטים, מצד שני כואב על אמירות של השמאל, או התבטאויות כלפי אלאור אזריה: 'ערס', 'זבל גנטי של שלוחה צפון אפריקאית'. דברים איומים! מגעיל אותי לחיות בחברה הזאת".
בגלל השסעים הללו יש תחושה שהרבה פוליטיקאים עשו עליו סיבוב.
בסרגליק: "חופשי עשו עליו סיבוב".
תסבירו.
כץ: "יעלון אמר את מה שהוא אמר בהתחלה והיום פתאום הוא אומר: 'פוליטיקאים חגגו עליו'. גם הוא חגג עליו".
בסרגליק: "הרבה מאוד פוליטיקאים התבטאו ועשו עליו סיבוב, כל אחד מהאג'נדה שלו".
זה השפיע על ההליך המשפטי?
כץ: "ההתבטאויות של הפוליטיקאים מימין ומשמאל גרמו נזק במישור המשפטי. ויש גם את מה שאני קורא לו 'תעשיית האשליות'. יכול להיות שבתוך תוכו החייל חושב: 'הנה מחר בבוקר מסדרים לי חנינה'".
המשפחה מודעת לזה שעשו עליהם סיבוב?
בסרגליק: "לא רק שיודעים את זה, גם מאוד לא אוהבים את זה שתפסו עליהם טרמפ. אבל היות והמשפחה חשה שהופקרה לחלוטין על ידי צה"ל, אין לי ספק שכל עידוד שהם קיבלו תרם להם. המשפחה חיפשה חיבוק, והצבא לא חיבק אותם. במערכת מתוקנת הייתה צריכה לבוא קצינת נפגעים או ת"ש לאדון צ'רלי אזריה הביתה: 'בוא תראה לי את המקרר, תראה לי איך אתם מתפקדים, אני יכולה לעזור במשהו?' הוא חייל צה"ל שכרגע נכנס לאירוע גדול פי 100 ממידותיו. אף אחד לא עשה את זה".
ולוואקום הזה נכנסו אנשים עם אינטרסים.
כץ: "אם דרך הסיבוב הזה הם יכולים להפיק טובת הנאה, הם יעשו את זה. אם פוליטיקאי בסופו של יום יצליח לסדר חנינה, אז מה, הם יגידו 'בגלל שהוא בא לעשות עלינו סיבוב לא ניקח?' ודאי שהם ייקחו את זה".
בסרגליק: "כשאתה במצב נואש ומרגיש שהמערכת זנחה אותך ואת הבן שלך, לא היית נאחז בכל קרש של תקווה?"
כץ: "היו מתנחלים שבאו ואמרו: 'אלאור אזריה הרג מחבל, כל מחבל שבא להרוג אותנו דינו מוות, בין אם הוא מסוכן או לא – וכך צריך להתנהג'. זה סיבוב, נקודה. משתמשים באירוע כדי להביע דעה מה צריך לעשות במקרה מסוים, בדיוק כמו שלפני האירוע של אלאור גם יאיר לפיד ומלא פוליטיקאים אמרו שמחבל שבא להרוג צריך להרוג אותו, אבל אז לא היה להם את אזריה".
עד כמה אתם והמשפחה לקחתם חלק בבלגן שהתרחש מסביב?
כץ: "מעולם לא יזמנו הגעה של פוליטיקאי לבית הדין. זה ממש לא היה באג'נדה שלנו. כל מה שעוזר לאלאור – אנחנו האחרונים שנתנגד. רק שיפרעו את השטרות. שלא יהיה מצב שמישהו אומר 'החייל לא אשם' אבל כשמגיע הזמן הוא לא עושה כלום".
בסרגליק: "היה איזה יום שאלאור השתחרר לסוף שבוע ואמרנו שאנחנו לא רוצים שום חגיגות, רעש, צילומים. זה יכול לפגוע בחופשות עתידיות. בא לשם איזה רב, מקובל מטעם עצמו, והגיס שלו צילם את אלאור ללא ידיעת המשפחה, ליד איזה תרנגול. אנחנו מסתכלים על זה ואומרים: 'עד מתי אנשים ינצלו את המצוקה שלהם?'"
זה פגע בכם במשפט?
כץ: "בוודאי. כשבא ימין קיצוני ומאמץ אליו את אלאור, אז מה אומרים השופטים? שהעדים מקריית ארבע, מחברון, הם עדים מגמתיים. לא רצינו את האירועים האלה, גם לא שיבואו לצעוק ליד בית הדין. הרי בסופו של דבר השופטים באים הביתה, מדליקים את הטלוויזיה, רואים את ההפגנה. בכל הפגנה יש מפגינים נורמליים ומפגינים לא נורמליים, במירכאות או שלא במירכאות. עכשיו, מה אומרים? 'אלה החברים של אלאור'. זה לא משפיע? כל בן אדם יש לו איזושהי השפעה, אחד באחוז, אחד בעשרה אחוזים".
טוענים שהפכתם את אלאור לגיבור, וזה פגע בו.
כץ: "מי הפך אותו לגיבור? השמאל. ברגע שבוגי אמר שהחייל סרח, הוא הפוליטיקאי הראשון שדיבר. שר ביטחון צריך לבוא ולהגיד: 'האירוע נראה לא טוב, אבל יש חקירת מצ"ח, בואו נמתין'. ברגע שהוא אמר 'החייל התבהם, סרח', הרמטכ"ל מיד רץ אחריו, ביבי גם אמר כמה דברים. בא הימין, ליברמן, מגיע לבית הדין בקסטינה ואומר: 'הראיות קרסו, אין בתיק הזה כלום'. בא אורן חזן — אין בתיק הזה כלום. מתחיל הפינג־פונג. הפוליטיקה הפכה אותו בעל כורחו לגיבור".
היו כמה רגעים במשפט שבהם לוחמים וקצינים העידו בצורה שתרמה להרשעתו של אלאור. בית המשפט אימץ את עדותם — המח"ט, המג"ד, המ"פ, חבר ללחימה. תפקידכם היה להוציא אותם שקרנים.
כץ: "מי ששקרן צריך להוציא אותו שקרן".
גורם בכיר בצה"ל מכחיש את טענת הסנגורים על הפקרת המשפחה, ואומר כי הצבא עשה וימשיך לעשות ככל יכולתו כדי להעניק להם תמיכה וליווי. "מפקדי חטיבת כפיר ניסו ליצור קשר עם משפחת אזריה מספר פעמים, אך נדחו על ידם פעם אחר פעם", אומר הקצין.
חשבון ישן עם יעלון
אייל בסרגליק, 37, גר בקריית־אונו, עורך דין פלילי, בצבא שירת כעוזר ראש מדור חוק ושיטור. "שלוש שנים הייתי אחראי על כל פקודות המשמעת בצבא". אילן כץ, תכף בן 58, גר בהוד־השרון, אלוף־משנה במילואים, סגן הפצ"ר לשעבר, ויש לו חשבון פתוח עם משה (בוגי) יעלון לא מהיום. הוא היה מועמד להיות הפרקליט הצבאי הראשי, ואז יעלון מונה לרמטכ"ל. "הייתי אמור לקבל דרגה ויעלון טירפד לי את זה בגלל פוליטיקה פנימית בצבא. היה תקן אחד ושני אנשים שהתחרו עליו, ואחרי שכבר הובטח לי זה נלקח ממני וניתן למישהו אחר. ואז פרשתי מהצבא. אבל חוסר ההערכה שלי כלפיו לא נובע מהעניין האישי אלא מעניינים אחרים שראיתי במהלך שירותי הצבאי".
אז אתה מסתובב עם נעליים גבוהות?
כץ: "כן, רק שהוא הנחש ואני צריך נעליים גבוהות".
כץ עזב את המערכת המשפטית־הצבאית, והיום יש לו לא מעט טענות כלפיה. "שואלים אותי, מה פתאום נהיית צדיק עכשיו? בטוח שעשיתי טעויות, ויש שיר 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם', אבל בתקופה שאני הייתי פרקליט וסגן פצ"ר, נתנו משקל לעמדות מפקדים ולשטח. אלא שאז מפקדים התנהגו באופן הפוך לחלוטין ממה שהתנהגו מפקדיו של אלאור אזריה".
אתם טוענים שבית הדין הצבאי מוטה. זו טענה קשה. תסבירו.
כץ: "אני לא חושב שבית הדין קיבל הנחיה מגבוה להרשיע. מה שכן, תיק כזה נופל לידיהם של שופטים פעם בדור. כמו תיק כפר־קאסם, להבדיל אלף אלפי הבדלות. ידעתי מההתחלה שהולך להיות פסק דין של טוהר הנשק. אמרתי את זה".
ידעת שאתה הולך להפסיד?
"אבל לא ידעתי איך. אמרתי לאייל שראשת ההרכב תרצה להיות זו שמוזכרת בדברי הימים של המשפט הצבאי כמי שכתבה את פסק הדין המנחה בעניין טוהר הנשק. לדעתי הרבה יותר קשה לזכות, אפילו מחמת הספק, משום שיש קונספציה. הקונספציה אומרת שהמחבל היה מנוטרל והחייל ירה לו בראש. ברגע שהוגש כתב האישום, בית הדין הצבאי כיוון לתוצאה, והשופטת תפסה לצערי את הצד של הקצינים והמפקדים ולא של החיילים. היא הגנה על הקצינים ולא רצתה לקבוע שהם שיקרו. אנחנו טוענים שהמח"ט משקר, המג"ד מגמתי והמ"פ חד־משמעית שיקר. בית המשפט צריך להגיד: 'המפקדים שלנו לא גיבו את החיילים'. ציפיתי שתהיה אמירה שהחייל נקלע לסיטואציה שבה המפקדים לא פיקדו, ועל רקע זה התרחשו דברים, לא רק המעשה של אלאור".
חשבתם להגיד: זה לא חייל במלחמה, זה חייל בשטח צבאי כבוש? הוא מתנהג אחרת?
"לא. מבחינה משפטית, הוראות הפתיחה באש מחייבות את כל חיילי הצבא. אבל הכשל בזירת האירוע נובע מהמציאות הזו. חייל לא בנוי לפעולת שיטור. תפקידו להילחם באויב. כשיש לך חייל בגבול אתה אומר לו: 'אם סורי מנסה להיכנס, מותר לך להרוג אותו כי הוא אויב. נקודה. פה אתה שם חייל בשטח שיש בו פלסטינים, שחלקם הגדול אנשים תמימים, לא מחבלים, שרוצים להתפרנס ולחיות ולעבור ממקום למקום ללא הפרעה. אבל הם לא יכולים כי יש מחסום. מצד שני, יש מחבלים שבאים לדקור או להניח מטעני חבלה. ומצד שלישי, יש מתנחלים שמרגישים בעלי הבית במקום. המציאות הזאת יכולה לבלבל אותו".
טענתם שהמחבל היה מת לפני שנורה בידי אלאור, וגם שהמחבל הזיז את ידיו ואז באה הירייה. זה לא סותר?
בסרגליק: "יש טענה משפטית ויש טענה פתולוגית. אלאור ראה את המחבל זז. רואים את התזוזה בסרטון. פרופ' היס אמר שהוא לא יכול לקבוע בצורה חד־משמעית שהירי של אלאור הוא זה שהרג את המחבל. היו חמישה־שישה כדורים לפני כן. יכול להיות שהוא ירה בגופה".
אם המחבל כבר היה מת, למה לירות בגופה?
כץ: "כי הגופה זזה".
זו הייתה טענתכם שהופרכה.
"הטענה הייתה תזוזה של המחבל, בין אם היה מת ובין אם היה חי".
לא הוכחתם להצליח שהוא היה מת, וגם לא שאדם מת זז לפעמים. תסבירו את ההיגיון.
"אלאור חשב שהוא יורה באדם חי, אבל אנחנו טוענים שייתכן והוא היה אדם מת. זה לא סותר. בוא נחשוב שפעם אחת הוא זז כי הוא היה חי, ובסיטואציה אחרת הוא זז כי חיברו לו לתחת — סליחה על הביטוי — משאבת אוויר. הוא היה מת אבל זז מהלחץ אוויר. בסיטואציה הזו לא דחפו לא משאבת אוויר, אלא בגלל תהליכים אלקטרוכימיים במוח של אדם מת. מבחינת אלאור, כך או כך המחבל זז, ובשתיהן הוא חשב שהמחבל חי. בשדה המשפטי, אם אתה לא מביא ראיה, אומרים לך 'התרשלת', ואם אתה הולך על טענה חלופית אומרים לך, 'זה אבסורד וחוסר היגיון'. זה כמו לוחם עם אקדח, תת־מקלע וטיל לאו. אם הוא יודע שיש בחוץ רק פיל, הוא ייצא רק עם טיל לאו? יש עוד חיות יותר קטנות ואולי הוא ירצה להרוג את השפן עם האקדח?"
יכולתם לבוא ולהגיד חייל, אירוע מבצעי ראשון, נתקל בסיטואציה, התבלבל, איבד את העשתונות, נבהל, מתנצל, לא התכוון. במקום זה נהייתה חגיגה גדולה, גם תקפתם את בית המשפט, את התביעה, באופן אישי את התובע. בסופו של דבר הלקוח נדפק.
"את הטענה הזו שמעתי. 'עורכי הדין סיבכו את אלאור'. קודם כל, עורך דין הוא לא קוסם. עורך דין פועל לפי בקשת הלקוח. ישבנו עם אלאור, אמרנו לו: 'בוא תגיד לנו מה היה. באמת חשת סכנת חיים?' גם אלאור וגם המשפחה עמדו על כך שהגרסה שלו היא שהוא לא התבלבל ולא חשש ולא פעל מתוך היסטריה".
ידע בדיוק מה הוא עושה.
"בדיוק. הוא אמר: 'היה לו סכין, חששתי שהיה לו גם מטען וחשבתי שהוא יכול לדקור, ראיתי אותו זז. אני יריתי כי הוא סיכן לטעמי'. אמר שזו הייתה החלטה קשה בשבריר של שנייה, שלא היה לו פשוט".
אתם יכולים להגיד לו: "גיבור תהיה בבית — בבית המשפט אנחנו נגיד אחרת".
בסרגליק: "ונפעל בניגוד לאמת של הלקוח? לקוח אומר לך: 'אני חף מפשע'!"
ובסוף הוא יצא גיבור ומופסד.
כץ: "לא תמצא בשום מקום שאמרנו שהוא גיבור או שמגיע לו פרס על מה שהוא עשה. טענו שחייל באירוע מבצעי ראשון, פעם ראשונה שהוא רואה דם, אירוע דקירה, חבר שלו פצוע, רואה הרוגים ופצועים מול העיניים, בנסיבות האלה צריך להתייחס לאישיות שלו ולצעירוּת שלו. הטעות שלו היא טעות כנה, כי הוא האמין שהמחבל אכן מסכן אותו. עכשיו בית הדין בא ואמר: הטעות שלו היא לא כנה, כי הוא שקרן".
איפה טעיתם?
"הטעות שלנו הייתה הפוכה, שלא היינו מספיק תוקפניים".
איזה בן אדם הוא, אלאור?
בסרגליק: "בן אדם טוב, תמים ולעיתים גם לא מבין איפה הוא נמצא".
כץ: "היום ירדו לי דמעות. עמדתי בצד, אתה רואה ילד! עזוב כן של כולנו, לא של כולנו, ילד! מצד אחד חזק, כוח רצון, הוא היה ילד שמן, עשה כושר כמה שנים כדי להתגייס ליחידה קרבית. לא צפוני, גם לא ערס".
איך אתם מרגישים עם כל מה שקרה במדינה לאורך עשרת החודשים הללו?
כץ: "אמרנו לאורך כל הדרך שאין מנצחים בתיק הזה, רק מפסידים. את הקרע הזה אפשר היה למנוע, לעצור בכל שלב, אולי אפילו גם היום".
מפגינים תומכי אלאור שרו לרמטכ"ל: "גדי תיזהר, רבין מחפש חבר".
כץ: "זה חמור מאוד, זו הסתה".
בסרגליק: "זה לא משהו שמקובל עלינו. זה משהו שאנחנו מגנים בכל תוקף".
שפטל הגיע בהנחתה
בימים הקרובים ייכנס לצוות ההגנה שחקן חיזוק, עורך דין יורם שפטל. "שרון גל הודיע לנו על זה", מודה בסרגליק, ונראה שברור גם לו שמדובר בעיקר במהלך יחצ"ני. תגובתם? אין תגובה, אבל ברור שהם לא שמחים על כך. מצד שני, הם בכל מקרה לא שמחים.
פוליטיקאים העלו את האפשרות של חנינה.
כץ: "חנינה רק הנשיא יכול לתת".
תגיעו לשם?
"נמצה כל הליך. כרגע אנחנו הולכים לערעור. קודם גזר דין, אין ברירה, אי־אפשר לעקוף את זה. אני לא יודע איזה עונש יקבעו. אם הרשיעו אותו בהריגה הוא לא יקבל חצי שנה עבודות שירות. החוק אומר עד 20 שנות מאסר".
אז תחכו לראות מה גזר הדין ואז תגישו ערעור?
בסרגליק: "בוודאי. ואם הוא יישלח למאסר, נבקש עיכוב ביצוע. עכשיו הוא במעצר פתוח ביחידה עד גזר הדין. ההרכב אמור לאפשר לנו לפחות לקבל עיכוב ביצוע עד להגשת הערעור, שזה לא הרבה זמן".
זאת אומרת שהסיפור לא נגמר.
"לא, הוא רק התחיל".
