חמישי 29 ביוני 2017
ידיעות אחרונות
יואב אלון
24 שעות • 10.01.2017
ממש אוצר
עם דנה ברגר על הבמה ויוסי מרשק בתפקיד המספר, "האוצר" מציע מוזיקה איכותית לילדים ולהורים
אמיר שוורץ

אם יש לכם ילדים בגילאי הגן, בטח שמתם לב לשפע המופעים והאלבומים שנוצרו כאן בשנים האחרונות. זה התחיל עם "ענן על מקל" האקוסטי, המשיך עם "ילדי בית העץ" הגרובי, "אינדי ילד" הרוקנרולי ו"פלא" השנטי של עלמה זוהר. ובטח שכחתי כמה.

 

 

כעת מתווסף שחקן חדש, משובח ומהנה לא פחות: "האוצר — המסע לארץ הכל ייתכן". גל זיו, שהלחין והפיק את שירי האלבום והמופע, קיבץ סביבו נציגות מכובדת מסצנת האינדי והאוף־מיינסטרים המקומית. על הבמה עולים בזה אחר זה גדי רונן (דבק, החצר האחורית), בועז ריינשרייבר (דבק), אלון עדר, יעל דקלבאום, דנה ברגר, ובין הנגנים תמצאו את יהוא ירון על הבס והמתופף אביב ברק (אלג'יר, נקמת הטרקטור). זאפה תל־אביב של שבת בצהריים לא מזכירה את הלילות בבארבי. את העשן והבירות מחליפות ארוחות ילדים, אבל על הבמה האנרגיות מרגישות טבעיות. חלק מהילדים שרים כל שורה ומתלהבים מיוסי מרשק המספר שמצטרף לבמה ("זה שלומקה מ'קופיקו'"). גם ההורים, שנהנים מכל רגע, מבינים שהחבורה שעל הבמה לא נמצאת כאן רק מטעמי השלמת הכנסה, אלא כי חלקם כבר הורים בעצמם הרוצים שילדיהם יספגו מוזיקה טובה יותר. והם סופגים. האמצעי שלי מתלהב מסולואי הגיטרה החשמלית ומהתופים ואפילו מחייך כשריינשרייבר הופך שיר על חילזון לקטע טום־ווייטסי, או כשדקלבאום קורעת את הגרון ב"היצורים" המצוין.

 

העיבודים של זיו רכים במידה ומותאמים לקהל היעד שסוחב מצוין שעה של שבת רוקנרולית שמורכבת מחלומות, דינוזאורים, אוצרות ונסיכה. ריבוי המשתתפים בהפקת "האוצר" גורם לבמה להיראות לעיתים כמו תחנת רכבת, אך זהו מופע מהנה למדי ואלבום שהילדים שלכם יאהבו לאהוב. וגם אתם.

 


פרסום ראשון: 10.01.17 , 19:13