"אני לא בטוחה שאני אצליח, אני ממש לא בן אדם עצבני", חייכתי לעמית מגר, הבעלים של 2Break, חדר הזעם החדש שנפתח בתל אביב. לבשתי את ציוד הבטיחות הכבד והלא סקסי בעליל ונכנסתי באדישות למה שהוא כנראה חלומם הרטוב של רבים. ובכן, מסתבר שטעיתי. מאוד. יש לי אגרסיות חבויות וברגע שנתתי להן דרור הן יצאו החוצה. ביג טיים. כי מסתבר שלא משנה כמה רגועה חשבתי שאני, תמיד אפשר למצוא על מה להתעצבן.
אם השם "חדר זעם" זורק אתכם לפינת העונש בגן הילדים זה בסדר, כי מדובר בטרנד חדש שפעיל בארץ כשבועיים בלבד. הקונספט, שעשה עלייה מקנדה, הוא פשוט: אתם, חדר קטן, אלת בייסבול או לום וחפצים דוממים להוציא את הכעס עליהם.
"יש לנו חדר בריחה שעובד וקיים", מסביר לי מגר איך הכל התחיל. "וחיפשנו, אני והשותף שלי, תום פלד, להביא אטרקציה חדשה שאין בארץ. נדלקנו על הקונספט הזה. בעצם נותנים לך מקום שאתה נכנס אליו בצורה מוגנת ואתה יכול לנפץ ולשבור ולהוציא את כל האגרסיות. לקחנו יועץ בטיחות שילווה אותנו כי זו פעילות שצריכה להיות גם כייפית ומהנה אבל גם בטיחותית. אז הוא ליווה אותנו בתהליך והסביר לנו מה מותר לשבור ומה אסור ועם איזה ציוד מגן צריך להיות בפנים. אנשים יוצאים מפה בתחושות כייפיות ומשחררות".
למה? על זה צורך זה עונה לאנשים?
"זה לא בהכרח עונה על הצורך של זעם. אנשים שבאו לפה הם לא בהכרח עצבניים. הם באו כי היה להם יום קשה או יום עמוס בעבודה. אנחנו אחת המדינות שעובדים הכי הרבה שעות. אנחנו עובדים קשה ויש לנו ימים מאוד מאוד עמוסים. אז יש כאלה שהולכים הביתה, מחליפים בגדים והולכים לרוץ - ועכשיו אני רוצה לתת לאנשים עוד הזדמנות לבוא ולפרוק את כל האגרסיות. היה לי למשל לקוח שעבד בתחום המחשבים. הוא ישר התלהב מזה שיש פה מודם לשבור. הוא אמר לי 'תקשיב, אני חייב לשבור מודם. אני רוצה להוציא את כל מה שהיה לי כל החיים על המודמים האלה, שכל החיים הייתי צריך לטפל בתקלות שלהם".
זה הפתרון של החברה הישראלית לכעס שלה? במקום להוציא את הזעם בכביש או בטוקבקים בפייסבוק?
"אני לא פסיכולוג. אבל את לא תעשי דברים כאלה בבית, וגם אם תעשי את זה, כנראה תתחרטי. פה זה בסדר. פה זה מותר לעשות את זה, ועוד בצורה בטוחה".
