yed300250
הכי מטוקבקות
    המחסום בג'בל מוכבר. "בעוד כמה ימים יזיזו את הקוביות הצידה. אבל לא ייקחו אותן, שנזכור מה יכול לקרות אם יהיו עוד בעיות"
    המוסף לשבת • 12.01.2017
    החיים בג'בל
    על קיר בית הספר בשכונת ג'בל מוכבר רוססה השבוע הכתובת "רחוב השהידים, פאדי קונבר", על שם המחבל שביצע את פיגוע המשאית ובאמצע הכביש, בין ערימות הזבל, הונח מחסום בטונדות זמני. כשהשכונות במזרח ירושלים הופכות חממה לטרור, גוברת הדרישה להיפרדות קבועה מהן, אבל מחמוד עוויסאת מציע להתחיל בהענקת שירותים בסיסיים לתושבים
    עודד שלום, אליאור לוי | צילומים: יריב כץ

    כשבאנו ביום שלישי השבוע אל שכונת ג'בל מוכבר במזרח ירושלים, שבה התגורר המחבל פאדי קונבר, כיתרו אותה כמה עשרות שוטרי יס"מ. ירדנו אליה מרחוב שכיראת שכל רוחבו שלושה מטרים בלבד והוא דו־סטרי. אין בו מדרכות להולכי רגל והוא זרוע בורות שמי גשמים עדיין ממלאים אותם. בתי התושבים בנויים ממש על הרחוב, וכל ניסיון לתמרן בו כדי ששני רכבים הבאים זה מול זה יוכלו לעבור הוא חסר סיכוי. דגלי חמאס ירוקים התנופפו על חוטי חשמל, והשוטרים מנעו ממי שאינו תושב השכונה להיכנס לתוכה.

     

     

    עוויסאת. "כמה עולה לסתום בור בכביש?"
    עוויסאת. "כמה עולה לסתום בור בכביש?"

     

    אחר כך, כשיצאנו מהשכונה לעבר טיילת ארמון הנציב, שבה אירע פיגוע הדריסה ביום ראשון, מדדנו פחות מחמש דקות נסיעה. זה כולל את העיקולים והתנועה האיטית ברחובות הצפופים. קונבר, שהתחזק לאחרונה בדת וצפה בסרטונים של דאעש, תימרן את משאית המרצדס שלו החוצה מכפר הולדתו, ומרגע שהתגלו בפניו בתיה המטופחים של שכונת ארמון הנציב הסמוכה, כל שהיה צריך זה לסחוט את דוושת הגז ולכוון אל קבוצת הצוערים.

     

    קונבר, שרצח במשאיתו קצינה ושלושה צוערים ופצע 15, התגורר לא הרחק מרסאן ועודאי אבו־ג'מל, שביצעו את הפיגוע בבית הכנסת "קהילת בני תורה" בשכונת הר נוף בירושלים, בנובמבר 2014. באמצעות אקדח, סכין וגרזן הם רצחו חמישה מתפללים ושוטר בטרם חוסלו. שנה לאחר מכן רצח בן דודם עלא אבו ג'מל בפיגוע דריסה ובמכות גרזן אזרח ישראלי במערב העיר. עלא אבו־דהים, שהתגורר בקצה השני של הכפר, ביצע במארס 2008 את הפיגוע בישיבת מרכז הרב, שבו נרצחו שמונה תלמידים. גם בהא עליאן ובילאל ראנם, שביצעו באוקטובר 2015 את הפיגוע בקו 78 בשכונת תלפיות שבו נרצחו שלושה אזרחים, נולדו וחיו בכפר.

     

    ד"ר א־סביח. "החולים הולכים ברגל למרפאה" | צילום: יריב כץ
    ד"ר א־סביח. "החולים הולכים ברגל למרפאה" | צילום: יריב כץ

     

    וזו רשימה חלקית בלבד. בשנתיים האחרונות יצאו מחבלים גם מבית חנינא, מחנה הפליטים שועפאט וצור באהר. 60 אחוז מהפיגועים שאירעו בירושלים בשנתיים אחרונות יצאו מהכפרים הללו. מבצעי מעצרים בשכונות הנמצאות תחת ריבונות ישראלית מלאה מתנהלים כמו פעולות צבאיות לכל דבר. כך שעל רקע התגברות הפרות הסדר, זריקות האבנים, השלכת בקבוקי התבערה והפיגועים הרצחניים, מתחדדת סוגיית מזרח העיר.

     

    כיתות בתוך דירות

    כ־30 אלף איש חיים בג'בל מוכבר, במקור כפר של בדואים שהפך אחרי מלחמת ששת הימים לשכונה ירושלמית. שכונת סלאמס מדכאת שהזבל גולש ממכולות האשפה המפוזרות בה ומכסה את הרחובות, שאין בה גינות משחק ואין בה שטחים ירוקים וחסרים בה כיתות לימוד וגני ילדים, ורק לפני כשנתיים נפתח בה התיכון הראשון לבנים לאחר תחינות של תושבים במשך 20 שנה. משלמים כאן מסים למדינה וארנונה לעירייה, אך התמורה לא נראית לעין.

     

    בעוד ש־36 אחוז מהתלמידים בירושלים הם ממזרח העיר, חסרות בשכונות המזרחיות 2,247 כיתות לימוד. רק בג'בל מוכבר חסרות כ־100 כיתות גן ובית ספר. לפי ועד ההורים של הכפר, כ־40 אחוז מהתלמידים נושרים מבית הספר לפני שסיימו 12 שנות לימוד. מחמוד עוויסאת, 40, אב לשישה, חבר בוועד ההורים של הכפר, אומר שלנשירה גורמים רבים. "זה המצב הכלכלי בבית שמוציא ילדים לעבודה, אבל גם הצפיפות הגדולה בכיתות, או העובדה שאין מגרש קט־רגל וגינה עם מתקנים. אני משלם ארנונה כמו כל תושב אחר בירושלים, אבל הילדים שלי לא לומדים בבתי ספר נורמליים. הם לומדים בתוך דירות שהעירייה שוכרת וקוראת להן בית ספר".

     

    נפגשנו במעלה רחוב חי אל־מדארס, רחוב בתי הספר בכפר. כמה שעות לאחר הפיגוע ביום ראשון הציבה המשטרה שש קוביות בטון לרוחב הכביש. אפשר לעבור ביניהן רק ברגל. סמוך לשמונה בבוקר נוצרים כאן עומסי תנועה שפוקקים את כל הכפר, כי הילדים לא יכולים להגיע בהסעות לבית הספר שבמורד הרחוב. גם החולים שצריכים להגיע למרפאת קופת חולים כללית, הנמצאת כמאה מטר מהחסימה, נאלצים ללכת ברגל.

     

    מנהל המרפאה, ד"ר מחמוד א־סביח, אומר שהענישה הקולקטיבית מחמירה את תסכולם של התושבים. "זה רק מוסיף בעיות", הוא אומר, מתנשף מהעלייה ברגל אל רכב הסעות שאמור לקחת אותו לביקור בית אצל חולה. "תחשבו על אנשים זקנים, חולים, שיכולים להגיע ברכב רק עד הקוביות, ומכאן להמשיך ברגל. הם לא יכולים ללכת את המרחק הזה, בטח שלא לעלות בחזרה מהמרפאה לכאן ולחכות לרכב שיבוא לקחת אותם. אנשים שואלים את עצמם: עד מתי נמשיך לסבול?"

     

    זה רחוב שיש בו תשעה בתי ספר וגני ילדים שאליהם מגיעים בכל בוקר כ־3,000 תלמידים מכל רחבי הכפר, שמוגדר בעירייה כשכונה. יצאנו לסיור ברכבו של עוויסאת. על קיר תיכון הבנים רוססה השבוע הכתובת "רחוב השהידים — פאדי קונבר". לא הרחק מבית הספר עומדת מכולת זבל. היא מלאה עד מעל גדותיה, והזבל גולש החוצה ומקיף אותה מכל עבר. ספרנו שלוש מכולות מפוצצות בזבל אחת אחרי השנייה, ואחר כך הפסקנו לספור. במורד הרחוב עקף עוויסאת מכתש גדול שנפער בכביש. "כמה כסף יעלה לעירייה לסתום את הבור הזה? אולי 100 שקל חומר ועוד 300 שקל עבודה".

     

    אביב טטרסקי, תחקירן עמותת "עיר עמים" הפועלת לשוויון ועתיד מדיני מוסכם בירושלים, אומר שהעמותה עתרה לבג"ץ יחד עם תושבים מכפר עקב, הנמצא מעבר לגדר ההפרדה אך נותר בשטחה המוניציפלי של ירושלים, על כך שהעירייה אינה סוללת כבישים ומתקינה תשתיות ביוב בתוך השכונה. "בנובמבר 2015 פסק בית המשפט שהעירייה צריכה למלא את אחריותה כלפי התושבים, וקצב לה תשעה חודשים לביצוע העבודות", אומר טטרסקי. "שנה ושלושה חודשים עברו מאז וכלום לא קרה".

     

    אלעד מלכא, פעיל ליכוד ירושלמי ועד לפני שבעה חודשים חבר מועצת העירייה מטעם תנועת "התעוררות", אומר שהפער בתשתיות בשכונות הערביות נאמד בכ־2.5 מיליארד שקל. "מדינת ישראל לא מקיימת את האחריות שלה במזרח העיר", הוא אומר, "לא בחינוך, לא בבריאות, לא בתשתיות ביוב ומים ולא באכיפת משטרה. אנחנו ב'התעוררות' הצלחנו להוסיף שלושה מיליון שקל לתברואה במזרח העיר, אבל ברור שזה לא מספיק. צריך לפעול יותר לצמצום הפערים, להקצות יותר משאבים לשכונות הערביות, דווקא על רקע העובדה שאחוזי גביית הארנונה בשכונות הללו לא רעים. אבל זה לא רק התשתיות. החזקתי בתיק הנוער בעירייה והיו לי לא מעט פגישות עם תושבים ממזרח העיר. באחת הפגישות אמר לי תושב א־טור שפעם אחת הוא ראה שמרביצים לבן שלו והתקשר למשטרה והם לא באו. בפעם השנייה הוא ראה מכירת סמים ליד הבית שלו, התקשר למשטרה, והם שוב לא באו. כמה שבועות אחר כך הייתה זו המשטרה שהתקשרה אליו אחרי שעצרו את הבן שלו על זריקת אבנים. לראייתם המשטרה מגינה רק על היהודים ורואה בהם, תושבי מזרח העיר, אויבים".

     

     

    טטרסקי. "החלטת בג"ץ נותרה על הנייר" | צילום: יריב כץ
    טטרסקי. "החלטת בג"ץ נותרה על הנייר" | צילום: יריב כץ

     

     

    עוויסאת מחזק את דבריו של מלכא. "משטרה היא טובה כשהיא משרתת את הציבור, אבל פה ראינו הרבה פעמים שוטרים שתופסים ילדים קטנים שמשחקים ברחוב ומעמידים אותם לקיר לחיפוש. לא היה שום דבר שהצדיק חיפוש עליהם, כי לא היו קודם זריקות אבנים. קחו למשל את החסימה שעשו פה. למה זה טוב? אם מישהו ירצה לזרוק אבן או זיקוקים, זה ימנע ממנו? להפך. לא רק שזה לא מרתיע, זה מתסיס. הכפר גם לא סגור. אני יכול עכשיו להגיע לכל מקום במערב העיר ממקומות אחרים. ואתם יודעים איפה ישימו את הקוביות האלו בעוד כמה ימים, כשיחליטו שנענשנו מספיק. שם", אמר והצביע על המדרכה ליד, "יזיזו אותם אבל לא ייקחו. זה בשביל שנזכור מה יכול לקרות אם יהיו עוד בעיות פה".

     

    מנופי לחץ

    לפני כשנה אישרה הממשלה תוספת תקציבית לגיוס 1,260 שוטרים למחוז ירושלים. את תוספת כוח האדם אמורה המשטרה לקבל בפריסה בשש השנים הקרובות. מרבית השוטרים שיגויסו יופנו לטובת שיטור בשכונות מזרח ירושלים.

     

    גורם בכיר במחוז ירושלים אומר שהמשטרה פועלת כדי לחזק את אמון התושבים בה. "מתוכננות לקום חמש נקודות משטרה חדשות בתוך השכונות במזרח העיר. המודל שיופעל יהיה חדשני ויקרא מש"מ, מרכז שירותים מקומיים. מלבד שוטרים יהיו שם משרדי רשויות כמו העירייה, ביטוח לאומי ומשרד הפנים. יהיה גם מוקד חירום רפואי שיפעל בלילה. זה עניין דרמטי. השוטרים שיוצבו שם יהיו שוטרים קהילתיים. הם לא יחלקו דו"חות ולא יבצעו מעצרים, כדי שלא ייתפסו כשוטרים הרעים. הנקודה הראשונה אמורה להיפתח בצור באהר וכבר איתרנו עבורה מבנה. אם זה ילך שם טוב נמשיך לשכונות אחרות".

      

    הגורם המשטרתי הבכיר לא רואה בחסימה ברחוב בתי הספר עונש קולקטיבי. לדבריו, מדובר בניסיון להפוך את התושבים המקומיים לחלק מהמאמץ למניעת הפרות סדר. "החסימה שם הוצבה אחרי שביום ראשון בערב נורו מהרחוב הזה זיקוקים בכינון ישיר על צוות טלוויזיה ועל שוטרים. זו חסימה במסגרת המאמץ החקירתי להגיע למי שירו את הזיקוקים. בכך שסגרנו את הרחוב יצרנו לחץ, והלחץ הניע תזוזה פנימית שהובילה למעצר של שלושה חשודים במעשה. השלושה האלה הובילו אותנו בחקירתם לשבעה חשודים נוספים.

     

    "בקיץ האחרון היה לנו אירוע של מחבל עם מטען ברחוב יפו במרכז העיר, וסגרנו שם קטע מהרחוב לכמה שעות. סגרנו עסקים, חנויות, בתי קפה. אף אחד מהסוחרים או התושבים לא קרא לזה עונש קולקטיבי. אנחנו עוסקים בהחלטות מבצעיות נטו, לא בענישה.

     

    "יש פה עניין נוסף, והוא להניע את התושבים למעורבות חברתית. האמירה שלנו היא שאנחנו לא מתכוונים לרדוף אחרי כל ילד שמיידה אבנים. זו מלחמה אבודה, אבל אם ילד מגיע עם אבן לפינת רחוב ומחכה שתעבור ניידת כדי לזרוק עליה אבנים, אז יש מי שרואה אותו מגיע עם האבן ומחכה לזרוק אותה. יש מי שרואה אותו זורק ובורח, יש מי שרואה לאן הוא בורח. אנחנו רוצים להגיע למצב שהאוכלוסייה עצמה תמנע אירועים כאלו. איך עושים את זה? מערבים את האנשים שם באירוע. הולכים ומתחקרים את כל בעלי העסקים באזור, עוברים בית־בית ומחפשים, שואלים שאלות. בעצם אנחנו 'מזיזים' את השכונה".

     

    אוהל האבלים שהקימה משפחת המחבל. לא רחוק משם גרו מבצעי הטבח בהר־נוף | צילום: איי.אף.פי
    אוהל האבלים שהקימה משפחת המחבל. לא רחוק משם גרו מבצעי הטבח בהר־נוף | צילום: איי.אף.פי

     

    המודל הזה, אומרים במשטרת ירושלים, הוביל לירידה משמעותית במספר אירועי זריקות האבנים, השלכת בקבוקי התבערה, ירי הזיקוקים וחסימות הכבישים בסלעים או צמיגים. ב־2016 נרשמה ירידה של 63 אחוז בהפרות הסדר שנרשמו במזרח העיר לעומת 2015. גם היחס מצד השוטרים לתושבים השתנה. "אנחנו חייבים לתת לאוכלוסייה במזרח העיר להבין שהמשטרה לא רק התקפית", אומר הקצין הבכיר. "מרבית האוכלוסייה היא נורמטיבית, כך שהטמענו אצל השוטרים גישה של כבוד לאנשים. אנשים שמתבקשים על ידי שוטרים לעצור כדי להיבדק משוחררים להמשך דרכם בלחיצת יד אם הכל בסדר איתם. עם טפיחה על השכם, בלי קללות, בלי מילים לא במקום והשפלות. גם זה שינוי דרמטי, והוא חלק מהידיעה שרוב התושבים רוצים לחיות את חייהם בשקט".

     

    אבל המציאות רחוקה מלהיות אידיליה. חבר המועצה לשעבר מלכא אומר שהוואקום שמותירה ישראל בשכונות מזרח העיר מושך אליו גורמי טרור. "כבר יש מאחזים של חמאס ושל הרשות הפלסטינית בחלק מהמקומות, אם לא בכולם. יש צופים שממומנים על ידי חמאס, ופעילויות אחרות בחסות הרשות. אסור לנו להמשיך להתעלם ממזרח העיר".

     

    ב־1967 כללה מזרח ירושלים שש שכונות בלבד על שטח של כשישה קמ"ר. בתום המלחמה החליטה ממשלת ישראל להוסיף לשטח העיר 64 קמ"ר נוספים, ובהם 22 כפרים שלא היו עד אז חלק מירושלים. ג'בל מוכבר היה אחד מהם. כיום מתגוררים בשטח המוניציפלי של ירושלים 305 אלף פלסטינים. הם מהווים 37 אחוז מכלל האוכלוסייה בעיר, אך נהנים רק מעשרה אחוז מתקציב העירייה. בתקציבי הרווחה, הספורט וקידום הנוער עומד חלקה של האוכלוסייה הערבית במזרח העיר על חמישה אחוז בלבד. הנתונים מספרים את סיפורה של ההזנחה: מאז 1967 ועד 2012 ניתנו רק 4,300 היתרי בנייה בשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים. זה הצמיח תרבות של בנייה לא חוקית, המוערכת כיום בעשרות אלפי יחידות דיור. רק 64 אחוז ממשקי הבית בשכונות הללו מחוברים באופן מסודר לרשת המים. למעשה, חסרים כ־30 ק"מ של צנרת מים בחלקים הערבים במזרח העיר.

     

    נסענו יחד לראות את הפרויקט שהוקם בצפון השכונה לפני כעשר שנים ונקרא נוף ציון. מדובר ב־90 דירות בבתים מדורגים המיועדים רק ליהודים. יש שם גן שעשועים עם מתקנים מושקעים ומגודרים בגדר גבוהה. עוויסאת אומר שהעירייה אישרה לפני כחודש בניית מקווה ובית כנסת לנוף ציון, "וכל זה מהארנונה שאנחנו משלמים. זו התנחלות בתוך השכונה שלנו שרק מראה לנו כמה אנחנו לא במעמד שווה".

     

    אחר כך, כשנסענו מג'בל מוכבר לסילוואן ועברנו ברחוב עין אל־לוזה, נופפו אלינו ילדים ששיחקו ליד קיר שעליו רוססה כתובת ענקית לציון יום השנה ה־29 לייסוד חמאס. מעליהם, על כבלי החשמל החוצים את הרחוב, התנופפו דגלי חמאס. עוד רחוב מוזנח, מלוכלך, מלא בורות. על 100 דירות ברחוב הזה תלויים ועומדים צווי הריסה.

     

    את כאב הראש הזה ישנם מי שרוצים להסיר מעל ישראל באמצעות גדר הפרדה. "התנועה להצלת ירושלים" מובילה את רעיון ההיפרדות מהשכונות הערביות במזרח העיר. היוזמה כוללת הקמת גדר שתותיר מחוץ לירושלים את מרבית הכפרים שסופחו אליה, בהם צור באהר, ג'בל מוכבר, בית חנינא, עיסאוויה ומחנה הפליטים שועפאט. האזורים הללו יהפכו לשטח C או B, והאחריות האזרחית עליהן תועבר לרשות הפלסטינית. השליטה הביטחונית תישאר בידי ישראל.

     

    השר וחבר הכנסת לשעבר, חיים רמון, ממובילי היוזמה, אומר שאין מנוס מהמהלך הזה. "כבר היום אבו דיס היא בשטח B והרשות פועלת בה עם משטרה ומשרדי ממשלה", אומר רמון. "ואבו דיס זה שני ק"מ מהכותל. אם הרשות לא תסכים לקבל אחריות על האזורים הללו, נכריז עליהם כעל שטח C והם יתנהלו כמו שטחי C בגדה. יש כיום 100 אלף פלסטינים בשטחי C. מה, אף אחד לא דואג להם? מהלך כזה ישנה את כל התמונה. הקהילה הבינלאומית גם כך לא מכירה בריבונות שלנו שם, אז מה, יגנו אותנו על מהלך כזה? לדעתי הקהילה הבינלאומית תשקיע הרבה כסף כדי לשפר את המצב הנורא שנשאיר שם. אם אנחנו רוצים רוב יהודי בירושלים בעוד 10־20 שנה, אנחנו חייבים ללכת על מהלך כזה. הוא גם מתחייב מהבחינה הביטחונית. כשנלחמנו על גדר ההפרדה אמרו לנו מהימין שזה לא יעזור. היום אנחנו יודעים שזה עזר. ועוד איך עזר".

     

    טטרסקי מ"עיר עמים" אומר שמדובר ברעיון הזוי. "בטח שהיינו רוצים שהרשות תקבל את האחריות על הכפרים והשכונות האלה, אבל גם ברשות מבינים שכל העניין פה הוא לזרוק אליהם אוכלוסייה חלשה וענייה. למה שהם יעזרו לנו לטפל בכאב הראש הזה בלי לקבל את אל־אקצה, בלי הסדר מדיני שפותר את סוגיית ירושלים כולה? הרשות יודעת שאם היא תהיה חלק ממהלך כזה, בלי הסדר, היא תאבד את מעט הלגיטימיות שעוד נותרה לה ברחוב הפלסטיני".

     

    בסוף היום עמדנו עם מחמוד עוויסאת ליד קוביות הבטון. סיפרנו לו על היוזמה להקיף את כפרו בגדר ולהסיר ממנו את האחריות המדינתית של ישראל. במקום תקציבים זעומים, תעברו לאפס מאופס, אמרנו לו. "זה לא הולך ככה", ענה, "איך יעשו דבר כזה, מה, ככה אפשר לשחק עם חיים של אנשים? אתם צריכים להבין שההזנחה וההתייחסות אלינו כאל אויבים לא מתקבלת כאן באדישות. בטח שאנשים עושים משהו. ההזנחה הזו לא מאפשרת לנו לכוון את הילדים שלנו לחיים נורמליים. מה נגיד לילדים שלנו, לכו לשחק כדורגל במגרש? תלכו להתנדנד בגינה? אז הילדים כל הזמן בכבישים או מול הטלוויזיה או האינטרנט, רואים כל מה שקורה מסביב. זה גורם לאנשים לקבל רעיונות. אתה לא יודע מה בן אדם חושב או חולם בלילה ומה הוא יעשה עם זה בבוקר. במקום לחשוב על גדר תתחילו לחשוב על מה שמגיע לנו, הדברים הבסיסיים, אתם יודעים, בית ספר, גינה קטנה, כבישים ומדרכות נורמליים, כמו במערב העיר".

     

    "ברקת מצמצם את הפערים"

    מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, מוביל בשנים האחרונות מהלך מקיף לצמצום הפערים בשכונות הערביות בירושלים. בתקופת ברקת נבנו במזרח העיר יותר מ־800 כיתות לימוד חדשות, ועוד כ־1,000 נמצאות בשלבי תכנון וביצוע. הוקמו בתי ספר טכנולוגיים מהמתקדמים בארץ, נפתחו שני מינהלים קהילתיים חדשים, נבנו ונסללו עשרות כבישים בהשקעה של מאות מיליוני שקלים, ומושקעים תקציבים גדולים בשיפור השירותים העירוניים, פתיחת טיפות חלב, מתן שירותי רווחה וקהילה, שירותי דואר ועוד. כמו כן שודרגו מגרשי ספורט רבים, הוקם מרכז תעסוקה בשועפאט ועוד. בנוסף מפעילה העירייה בשנתיים האחרונות פרויקט יום לימודים ארוך בבתי הספר העל־יסודיים במזרח העיר עד השעה 17:30. לצערנו, תנופת צמצום הפערים באה לביטוי בעיקר בשכונות שבתוך גדר הביטחון ולא מחוצה לה, זאת בשל האתגר הביטחוני והצורך בסיוע גורמי הביטחון בפעילות בשכונות אלו. העירייה מעלה זאת בכל הזדמנות בפני הדרג המדיני הבכיר כדי להוביל מתווה שיאפשר מתן שירותים ואכיפה עירונית באופן שוטף גם באותן שכונות". ¿

     

     

     


    פרסום ראשון: 12.01.17 , 16:34
    yed660100