שם דבאח הוא אולי לא מהמותגים המוכרים בענף המזון בישראל, אבל אי־אפשר לזלזל במעמד שלו: מדובר בבית המטבחיים הגדול בישראל שאחראי על כמחצית מהבשר הכשר בישראל. מהסיבה הזו, לדרך שבה מתנהלת השגחת הכשרות במפעל חשיבות ציבורית אדירה. אלא שתחקיר "24 שעות" מעלה סימני שאלה קשים בנוגע לפיקוח על כשרות הבשר בדבאח. על פי מסמכים ועדויות שהגיעו לידינו עולים חשדות כבדים כי אינטרסים כלכליים הם שמניעים את הפיקוח במקום, ולאו דווקא הדאגה לכשרות הבשר. בדרך למימוש האינטרסים הללו נראה כי הכל כשר: ניגודי עניינים, שימוש במקורבים, הגשת טפסים בעייתיים והישענות על כוח פוליטי.

החתימות שמוכיחות את הקשר בין שאול פרץ ואשתו לחברת "זבחי צדק" 

במרכז התחקיר ניצב שאול פרץ, היושב ראש הכריזמטי של המועצה הדתית בכרמיאל ואחד האנשים הקרובים ביותר לשר אריה דרעי. בכובע אחד, משמש פרץ כמעסיקם של מפקחי הכשרות המעניקים את תעודת הכשרות לדבאח. בכובע השני, פרץ מעורב עד צוואר בחברת כוח האדם המספקת את המשגיחים והשוחטים למפעל. ובמילים אחרות: שאול פרץ מפקח על עצמו בעסק כלכלי שמגלגל מחזור של מיליוני שקלים.

"כולם מפחדים"

פרץ, כך עולה מהתחקיר, מתפרנס יפה ממפעל דבאח, אותו מפעל שעליו אנשיו אמורים לפקח. ניגוד העניינים המובנה מיטיב לא רק עם פרץ, אלא גם עלול לאפשר לדבאח ליהנות מיד מקלה בכל הנוגע לפיקוח על הכשרות. עדויות של משגיחי כשרות העובדים בדבאח מאששים את ההנחה הזו. "יש פה מחדלים מאוד גדולים, מחדלי כשרות שאנחנו כבר לא מסוגלים לסבול", אומר אחד מהם. "פנינו לכולם אבל לאף אחד לא אכפת. כולם מפחדים".

פרץ, תושב כרמיאל וחבר מפלגת ש"ס, נבחר כבר בגיל 30 ליו"ר המועצה הדתית בעיר מגוריו. ב־2001 הוא נכנס לתפקיד במרץ רב ובתוך זמן קצר הרחיב את פעילותה של המועצה הדתית, דאג להעבירה למשכן חדש ומשודרג, וזכה למחמאות הן מראשי המועצה המקומית והן מאנשי משרד הדתות. לצד השבחים, קמו לפרץ באופן טבעי גם כמה מתנגדים. "הוא איש כוחני שעושה מה שהוא רוצה", מגדיר אותו אדם שעבד בצמוד עליו. זה לא מפריע לפרץ לכהן במשך כ־16 שנים במשרה כשהוא נשען על תמיכתה הפוליטית של מפלגת ש"ס ושל מקורבו אריה דרעי. פרץ נחשב לאחד מידידיו הקרובים של דרעי, והשניים מבלים סופי שבוע רבים ביחד. עד כדי כך, שבמשפחת דרעי מגדירים את שאול ואת רעייתו שולה כ"בני בית". קרבתו של פרץ לדרעי מעניקה לו כוח פוליטי רב. לאחר שובו של דרעי להנהגת ש"ס הוא מונה לתפקיד בכיר במטה הבחירות של המפלגה ב־2013 ושמו אף הועלה כמועמד אפשרי לכנסת. זמן קצר לאחר הבחירות אף התלווה דרעי לסיור מתוקשר בבית המטבחיים דבאח. במהלך הביקור בדק דרעי את כשרות הסכינים במקום והקפיד להצטלם עם אחד מהם. כאן חייבים להעיר כמובן, שאין הדבר מעיד על כך שדרעי היה מודע לניגודי העניינים ולשאלות הקשות שעולות ממעורבותו של פרץ במפעל דבאח.

במקביל לשליטתו במועצה הדתית כרמיאל, עוסקת משפחתו הקרובה של פרץ גם בניהול עסקים מעבר לכביש — בכפר דיר אל אסד ובבית המטבחיים הענק שפועל בו. דבאח הוא פרה מניבה, במלוא מובן המילה. המפעל המשפחתי, שהוקם בראשית שנות ה־70, צבר תאוצה והפך לבית המטבחיים הגדול בישראל. יחד עם מותג "אדום אדום" של תנובה, הוא שולט בשוק הבשר הכשר בישראל ללא מצרים. באופן טבעי, תחום הכשרות מהווה חלק ניכר מתקציב המפעל ויש לו חשיבות עליונה עבור בעליו. כדי לעמוד בדרישות של הרבנות הראשית, מועסקים בו כ־20 משגיחי כשרות ומספר דומה של שוחטים. על פי הערכות של גורמים שונים בשוק הבשר, דבאח מוציא מדי חודש כחצי מיליון שקל על משכורות למשגיחים ולשוחטים.

דבאח אינו מעסיק את משגיחי הכשרות והשוחטים שלו ישירות אלא דרך קבלן משנה, המספק לו כוח אדם וגוזר על כך קופון נאה. בעבר נעזר המפעל בשירותיה של חברת "אגודת זבח", החברה הגדולה בתחום בישראל. ואולם על פי מסמך שהוגש לרשם החברות, בפברואר 2004 הודיע המפעל ל"אגודת זבח" במפתיע כי הוא מסיים את ההתקשרות עימה. את מקומה תפסה חברה בעלת שם דומה למדי, שהוקמה רק כמה ימים קודם לכן — "זבחי צדק".

"דבר איתו.. אה, איתה" 

קשה להטיל ספק במעורבותו של שאול פרץ ב"זבחי צדק". החברה נרשמה ברשם החברות בפברואר 2004 על ידי גיסתו של פרץ, אסתר דרעי (אין קרבה משפחתית לאריה דרעי). כבר בינואר 2005, פחות משנה לאחר שהוקמה, הועברו כל מניות החברה מאסתר דרעי לשולה פרץ, אשתו של שאול פרץ. "אסתר לא הסתדרה שם, אז היא פנתה לאשתי והעבירה לה את המניות", מסביר פרץ בשיחה עימו.

למרות העברת המניות, במשך כמה שנים הוסיף שמה של דרעי להתנוסס על מסמכי החברה כמנכ"לית, מה שלא מנע משולה פרץ לחתום על המסמכים הללו בשמה. גם שאול פרץ עצמו מופיע על כמה ממסמכי "זבחי צדק". כך למשל, על מסמך מ־2006, מול בנק הפועלים, הוא חתום תחת התואר "מנכ"ל". גם במסמך מ־2010 מופיע שמו של פרץ, הפעם תחת ההגדרה "מנהל". לדברי פרץ, לא זכור לו שאי פעם חתם על מסמכי החברה. כך או כך, גורמים בדבאח סיפרו ל"24 שעות" כי מיד לאחר הפנייה לקבלת תגובה בנוגע לתחקיר, קיבלו המשגיחים הנחיה לומר לכל מי ששואל כי מנכ"לית החברה היא שולה פרץ. מי שלא קיבל את ההנחיה בזמן, נשמע מבולבל בשיחה איתנו:

"אני לא יכול להגיד לך מי הבעלים של החברה. אם אתה רוצה דבר איתו. אה... איתה", מסר נציג משרד רואה החשבון של "זבחי צדק".

איתו או איתה?

"ביי".

אגב, מאחורי הגשת מסמכי פתיחת החברה לרשם החברות עומד עו"ד חאתם דבאח, המכהן היום כמשנה למנכ"ל דבאח. לדברי בית המטבחיים באותה תקופה שימש דבאח כעורך דין פרטי ולא היה קשור לחברה. בכל מקרה, מעורבותו של עו"ד דבאח בחברת "זבחי צדק" יכולה להעיד על הקשר ההדוק בין משפחות פרץ ודבאח.

על תעודת הכשרות של דבאח חתום הרב הראשי של כרמיאל, אליהו מלכה. לפני כמה שנים הוקם ברבנות מוסד "כשרות ארצית", המפקח על בתי עסק כשרים הפועלים ביישובים ערביים, שבהם אין מועצה דתית. כאשר הוקם המוסד, פנה הרב מלכה לרבנות וביקש שהפיקוח על דבאח יישאר בידיו. באופן חריג, קיבל מלכה אישור לכך מהרבנות. למלכה היה אינטרס להישאר הרב המפקח על דבאח שכן הוא מינה את בנו, יצחק, לשמש כמפקח על המפעל. באופן תמוה ובניגוד לנהלים הרגילים של הרבנות והמשרד לשירותי דת, יצחק מלכה אינו מועסק על ידי המועצה הדתית כרמיאל, אלא על ידי חברת "זבחי צדק" של משפחת פרץ. ובמילים אחרות, המפקח מועסק על ידי אותה החברה שעל אנשיה הוא מפקח.

"למה להסתבך?" 

ניגוד העניינים הזה מאיים באופן חמור על כשרות הפיקוח בדבאח, אך יוצר מצב נוח מאוד לכל המעורבים. כחלק מתפקידו כיו"ר מועצה, שאול פרץ אחראי על הפיקוח על הכשרות באזור כרמיאל ביחד עם הרב מלכה. כך למשל, הצמד פרץ את מלכה יכולים לשלוט בהנחיות הנוגעות לעבודת המשגיחים בדבאח, תחת אצטלה שאלו דרישות המועצה הדתית או הרבנות. "הם יכולים למשל להגיד למפעל, 'אתה צריך עוד משגיח פה, אתה צריך עוד משגיח שם', וכך להגדיל את כמות המשגיחים", מסביר גורם מתחום הכשרות. גם אנשי דבאח יכולים ליהנות מהמצב, למשל על ידי כך שיעניקו לחברת "זבחי צדק" תוספת תשלום עבור הקלה בהשגחה במקומות הנוחים להם.

ובקיצור, לא נראה שיש למישהו מהצדדים אינטרס להעמיד קשיים בכל הנוגע לשמירה על הכשרות במפעל. "אני בטוח שהפיקוח על הבשר בדבאח הרבה פחות מחמיר מאשר בבתי מטבחיים אחרים, שבהם המפקח הוא לא בעל עניין במפעל", אומר גורם ותיק בתחום הכשרות.

הקשר בין שאול פרץ לחברת "זבחי צדק", ידוע היטב למנהליו במשרד לשירותי דת. במשך שנים איפשרו אנשי המשרד לרעייתו של פרץ להמשיך להחזיק בחברה, בעוד הוא מכהן כיו"ר המועצה הדתית. האישור הזה מאפשר לפרץ היום לטעון לניקיון ידיים. "המשרד יודע במפורש על העסק של אשתי, ואם היה ניגוד עניינים הוא היה מודיע לי כבר מזמן", מסביר פרץ בתגובה ל"ידיעות אחרונות". "אם המשרד יודע ונותן לי גיבוי, אני לא חושב שאני עובר על החוק".

יצוין כי למעט תקופות קצרות, במהלך כל תקופת כהונתו של פרץ כיו"ר המועצה הדתית כרמיאל, מי ששלט במשרד הדתות היא מפלגת ש"ס. האיום, אולי היחיד, על מעמדו של פרץ הגיע לאחר הבחירות לרשויות המקומיות ב־2013: סיעת הבית היהודי בכרמיאל דרשה להדיח אותו מתפקידו כתנאי להצטרפותה לקואליציה של ראש העירייה, עדי אלדר. אלא שברגע האמת, חזר בו אלדר מההסכם והשאיר את פרץ בתפקיד. לדבריו, לא הופעל עליו לחץ מצד דרעי לעשות כן. "אני לא נתתי יד לעניין הזה כי אני חושב שהוא יו"ר מועצה דתית מצוין", טוען אלדר בתגובה לתחקיר. גם בסביבתו של דרעי מכחישים כי השר פעל אי פעם למען פרץ. רק בימים אלה, בעקבות תלונות שהגיעו למשרד, נבחנת הסוגיה מחדש. גם ברבנות ובעיריית כרמיאל ידעו על הקשר בין פרץ לבין "זבחי צדק", אך נמנעו מלפעול נגד ניגוד העניינים שהוא מצוי בו. "למה להם?" מסביר גורם המעורה בפרטים. "המועצה הדתית מתפקדת והוא גם חבר טוב של אריה דרעי. למה להסתבך?"

תגובתה של שולה פרץ לכתבה לא התקבלה.

מהרבנות הראשית נמסר: "בידי מועצת הרבנות שיקול דעת להסמיך רבנויות מקומיות על מתן שירותי כשרות ברשויות מקומיות שבהם אין רב מקומי מכהן. הדבר נעשה ביחס לבית המטבחיים דבאח כפי שהוא נעשה ביחס למקומות אחרים. למרות זאת, נוכח תלונה שהופנתה לרבנות הראשית לאחרונה נגד נושא משרה במועצה הדתית כרמיאל, שנטען כי הוא מצוי בניגוד עניינים נוכח אינטרס עסקי שיש לו בבית המטבחיים דבאח, העניין נמצא בבדיקה בשיתוף המשרד לשירותי דת. ככל שהטענות יימצאו נכונות, מיותר לציין כי הרבנות הראשית תנקוט בצעדים המתבקשים".

מדבאח נמסר: "חברתנו מחזיקה בתעודת הכשר ופועלת בהתאם לנוהלי אגף הכשרות הארצית, תוך הקפדה על מילוי כל דרישות והנחיות רב בית המטבחיים, צוות המשגיחים ומפקחי הכשרות, ותחת בקרת הרבנות הראשית. ככל שקיימות טענות על הפרות כלשהן בתחום הפיקוח הרי שמדובר בטענות זרות, מופרכות ובלתי מבוססות". •