הפיל הוא החדר
יומני שישי, כל הערוצים
אין דרך הגונה לכתוב ביקורת טלוויזיה — כפי שהחתום מעלה משתדל לעשות בשלוש וקצת השנים האחרונות — על שידורי סוף השבוע בלי להתייחס לסיקור פרשת מוזס־נתניהו. ואומנם, מעט מאוד מחזות מוזרים — ומעציבים וקשים לעיכול — מזדמנים לו לאדם כמו לצפות באחרים עוסקים בהרחבה במקום העבודה שלו. אבל מי שמבקש את הזכות לבקר אחרים, חייב לנהוג ביושר כשהפיל שבחדר כל כך ענק ומכוער עד שהוא הופך לחדר עצמו.
כרגיל, מי שהוביל ובהפרש ניכר את המרוץ הוא גיא פלג מחדשות ערוץ 2. הכתב המצוין לענייני משפט הוא סיבה מרכזית לכך שכבר שבוע אנשים נדרשים — ובדין — להתייצב מתחת למשקוף בכל ערב בשמונה. כך היה גם ב"אולפן שישי" (ולמחרת ואף ביתר שאת בחדשות השבת), עם חשיפת פרטים חדשים ודרמטיים על הפגישות בין ראש הממשלה למו"ל "ידיעות אחרונות". הפעם המידע איפשר גם את קיומו של הטקס האהוב "גיא פלג מקריא תמלילים", שנכנס לקאנון התרבותי — ולפחות אצלי גם לחלומות — בזכות ערן זרחוביץ' ו"ארץ נהדרת". לא פלא שכשדני קושמרו חזר על הטקסט בסיום המהדורה, זה לא היה זה.
לאירועים המשלבים פוליטיקה ותקשורת — למשל פרשת הרפז — יש נטייה להיתרגם לשידורים רועשים עוד יותר מהמקובל. הקוקטייל של אדרנלין טבעי, הזדמנות לנבור בקרביים של תעשייה צפופה ויצרית וכמובן שמחה לאיד הוא ערובה לבלגן טלוויזיוני. ואכן גם "אולפן שישי" וגם "שישי" של ערוץ 10 התנהלו בחלק של "תיק 2000" באנדרלמוסיה צעקנית, וחבל. הגילויים עצמם חשובים ומטרידים גם ככה.
לצד דיונים, פרשנויות וראיונות עם כתבים ופרשנים ב'"ידיעות אחרונות", שודרה ב"אולפן שישי" כתבת מגזין של יגאל מוסקו על העיתון. כמו בכל הטור הזה, אין מילה שאכתוב בעניינה ולא תיחשד במשוא פנים. ובכל זאת: זו כתבה מתבקשת. היא בוודאי עדיפה על סיור "מה חושב הציבור" שערכה אילה חסון בין בסטיונרים משוק התקווה, ילדים מרמת־השרון ופרלמנט באשדוד.
למוסקו היו טיעונים טובים יותר ופחות ושאלות שבהחלט דרשו מענה. אלא שהנפנוף דווקא בכיתוב תמונה של ליהיא לפיד היה גול עצמי. מדוע? כי בנובמבר 2014 שודרה ב"אולפן שישי" כתבה יוצאת דופן מאת הבמאית רוני קיי — לא בדיוק חלק מצוות התוכנית ויותר במאית בקמפיין "באנו לשנות" של יש עתיד — שליוותה את לפיד כשזו מצלמת ומראיינת נשים במסגרת פרויקט להעלאת המודעות לנושא האלימות נגד נשים. אחת המרואיינות הייתה אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, שלא נשאלה על עדויותיו של מני נפתלי, שהתראיין שבוע קודם לאותה תוכנית. המסקנה העגומה היא שאין מספיק חמאה במדינה לכל אלו שמוציאים את ראשם החוצה בימים אלה. ואם נותר ספק, אז גילוי נאות: אני אחד מהם.
בקטנה
והיו גם נושאים אחרים. מרגול, למשל. גם "שישי" וגם "אולפן שישי" ניסו להבין מה עמד מאחורי הפיצוץ ברכבה של הזמרת. אבל במקום מידע חדש וקונקרטי שישפוך אור על האירוע, גם אפרת לכטר וגם מאור צור ראיינו פחות או יותר את אותם אנשים — איזה סופ"ש היה לישראל בונדק! — והעלו את אותן ספקולציות. כנראה שככה זה כשגיא פלג עסוק.
לפנייה לכתב/ת 
