עד העונג הבא
המטרה: לחגוג את המיניות הנשית ° האמצעי: לדבר על סקס ° בקרוב אגיע רחוק
קצת מוזר להגיד את זה בעידן שהוא לכאורה כל כך פתוח. העירום הנשי בימינו הוא כל כך נוכח, כל כך טבעי, שבכל קליפ שתיפלו עליו ביוטיוב אפשר לראות איך ביונסה או ריהאנה או ניקי מינאז' "שולטות" בגוף שלהן ובמיניות שלהן. לבושות בפיסות בד כל כך פרובוקטיביות שהן גורמות לחזייה ותחתונים להיראות כמו מעיל ברברי מכובד, הן מתפתלות ועושות טוורקינג וגונחות כפנתרה הכורעת ללדת ועושות הכל כדי להבהיר: אנחנו נשים מיניות שלוקחות יוזמה, תכרע ברך בפניי, ביץ', אני החלום־סיוט הסקסואלי הכי גדול שלך. כך שלכל מי שמסתכל רק על פני השטח, נראה כאילו המהפכה הצליחה. לנשים היום מותר לעשות מה שבא להן עם הסקס שלהן, הן חופשיות לגמרי לחקור את המיניות שלהן ולקחת אותה בטינדר אפילו למיליון נסיעות מבחן אם יבוא להן.
רק שאם המהפכה הצליחה, איך זה שעדיין כל כך מעט נשים גומרות? מחקר שנערך לאחרונה בקרב 2,700 נשים מערביות קובע ככה: בעוד 95 אחוז מהגברים גומרים בכל פעם שהם עושים סקס, רק 57 אחוז מהנשים מגיעות לאורגזמה כשהן מקיימות יחסי מין. הפער הוא בלתי נתפס, כמעט 40 אחוז לטובת ההנאה המובטחת שיש לכל גבר לעומת טוטו האורגזמות שהאישה נאלצת לעבור. שזה כבר משונה, כי הייתי מצפה מהנשים של שנות האלפיים שייקחו שליטה על ההנאה שלהן ולא יתביישו לתבוע את הסוף הטוב שלהן.
עם כל הפתיחות המדומיינת שקוראים עליה מסביב, היה אפשר לחשוב שנשים יידעו בדיוק איך ללחוץ על כל הכפתורים של הגוף המפואר שלהן. זה שהן מנופפות בו בפייסבוק בתמונת ביקיני לכבוד שבת ומקעקעות כל חלקה טובה בו ויוצאות איתו לעבודה בג'ינס עם בגד גוף מקטיפה שלא סתם חזר לאופנה. בפעם האחרונה שבה נשים לבשו לנז'רי בתור בגד לגיטימי לצאת איתו לרחוב, מדונה הייתה המלכה של היוניברס, והמסר שלה היה ברור: אישה אמורה ליהנות מסקס.
והנה, מתברר שכל הרעש והצלצולים האלו שהמיניות הנשית עושה סביבה לאחרונה הם די חרטא. גברים רבים עדיין לא יודעים איפה ממוקם הדגדגן ומה עושים איתו, חוץ מלשפשף אותו בארשת מרוכזת ומלאת טמטום כאילו היה סמרטוט לניקוי המכונית. עובדה: 65 אחוז מתלמידי קולג' אמריקאי, שהתבקשו לציין במחקר איפה לעזאזל הוא נמצא, טעו – וברמת הקילומטרים דרומה. שזה כבר מוזר, כי הייתם מצפים מדור של גברים שצופים כל כך הרבה שעות בפורנו שלפחות זה יעשיר את הידע שלהם ויגרום להם להיות מאהבים טובים יותר. איפה.
אז הגברים לא ממש התקדמו, בסדר, אבל מה עם האחריות של הנשים לעונג שלהן? זה כל פעם מפתיע אותי מחדש לגלות כמה מעט מהחברות שלי אשכרה מגיעות לאורגזמה.
ואני לא מדברת רק על הנשואות והמבוגרות שבהן, אני מדברת על נשים בנות 20 פלוס, נציגות גאות ופמיניסטיות של דור ה־Y, זה שאמור להביא את השינוי. אז כן, סקס בשבילן הוא מוצר זול, עושים אותו מתי שמתחשק ונכנסים לטינדר כדי להזמין פיצה עשויה מגוף אדם בלי למצמץ פעמיים.
גם העלייה המטורפת בכמות האלכוהול שנשים צעירות בעולם צורכות מעידה על כך. בחורות רבות מסממות את עצמן באמצעות שתיית חמישה צ'ייסרים של אלכוהול כדי שיהיו "חרמניות מספיק" וירצו לזרום עם איזה היפסטר רנדומלי שהן יפגשו במועדון על הדרך. מה ששוב מעלה את השאלה: אם התקדמנו כל כך מבחינה מינית, איך זה שאישה עדיין נאלצת לשתות כמו מלח סיבירי כדי להצליח לשכנע את עצמה לזרום עם מישהו הביתה? לא הייתם מצפים שהיא תוכל לסמוך על עצמה ועל הגבר שאיתה שהיא תגיע לסיפוק גם בלי כמויות וודקה שמספיקות לתדלק מטוס?
המסקנה ברורה, והיא עצובה מאוד. הגוף הנשי הזה שלנו, זה שאנחנו מורטות ומייפות ומציגות בגאווה ומנענעות את הבוטי שלו כמו מילקשייק, הגוף הזה עדיין לא שייך לנו במלואו. רבות מדי מאיתנו משתמשות בו כדי למשוך גברים, כדי להצליח להנחית לעצמנו מחזרים, אולי אפילו בן זוג. יש כאלו שאפילו מעבירות אותו עינויי אזמל במרפאות פלסטיות, כשהן טוענות לאורך כל הדרך ש"ניתוח הציצי שעשיתי בקיץ? עשיתי אותו בשבילי, כדי להרגיש טוב עם עצמי". שזה סבבה, רק ששני בלונים יפהפיים שעשויים מגומי לא עושים כלום כדי להגביר את ההנאה המינית שלך מעצמך, כפרה, ולא מקדמים את האורגזמה שלך לשום מקום. בכזה יקום אנחנו חיים, העיקר שהגוף שלי ייראה טוב ויקרין כמה שיותר סקסואליות, שאני אציג מצג שווא מהמם של מינימום ביונסה. פחות חשוב ללמוד איך הוואגינה שלי נראית מקרוב, ואיך היא פועלת ואיך משתמשים בצעצוע הוורוד והנפלא הזה כדי לעוף.
מגיל מאוד צעיר יש תמיד מישהו שמבהיר לך שאם תשחקי יותר מדי עם צעצוע הפלאות שברשותך, יקרה לך משהו רע. שלא כמו גבר שנשלח לעולם לחקור את המיניות שלו בשיא הכיף, את יוצאת לאודיסיאה המינית שלך עם מדריך למשתמשת מלא בהגבלות ובתתי־סעיפים. גם אם אמא דאגה שירשמו לך גלולות בגיל 12, לנצח יקנן בך חשש שהסקס שלך הוא חרב פיפיות.
ועוד לא דיברנו על תקיפות מיניות ועל הפחד שבמסע החיפוש הזה שלך תיפלי על חתיכת טורף חסר לב. ועל הקושי להגיד לגבר שנמצא איתך עכשיו: עצור, אתה לא נוגע בי כמו שאני אוהבת, בוא אני אדגים לך איך. לא יעזור כלום, נשים רבות עדיין מתביישות לתת לבחור הוראות לגבי איך להביא אותן לשמה. הן לא רוצות לפקוד עליו בקול, "כן, שם, לאט יותר", מחשש שייצאו רס"ריות מיטה מסרסות ומבאסות שלא יודעות איך לזרום בטבעיות עם מה שקורה. רק שהמילה הזו, זורם, היא שוב המצאה גברית שאין לה שום קשר עם המיניות שלנו. מה לעשות שאנחנו לא גומרות בכל פעם ולא יכולות סתם לשכב על הגב ולזרום כמו פאקינג האקלברי פין באיזי על רפסודת הסקס ולקוות לטוב. המיניות הנשית דורשת השקעה ועבודה וסבלנות, ועם יד על הדגדגן, לכמה מאיתנו נעים או אפילו מספיק חשוב לדרוש אותן?
אז נכון, כל מיני בחורות בפייס טוענות שהן פמיניסטיות אמיתיות ועושות סקס בדיוק כמו גבר, רק שאם זה ככה, למה לא יותר נשים יכולות לדווח שהן מגיעות לסוף טוב? זה ככה כי המהפכה היא רק על פני השטח, רק קולות של ליברליות מדומה שסקסולוגיות בשם מלכה עושות בתוכניות הבוקר. בפועל, מערכת היחסים בין אישה לצעצוע הפרטי שלה היא עדיין מסובכת ומעוותת מאוד.
מהפתיחות המינית החדשה, עלק, מרוויחים כרגע בעיקר גברים. הם אלו שנהנים מהחיקויים שאנחנו דופקות לביצועים שראינו בפורנו כדי שיחשבו שאנחנו סקס טוב. כל עוד האודיסיאה המינית של כל אישה היא משהו שיש בו נראות, יש בו תמיד את העין הגדולה של החברה שמשקיפה ומפקחת, ואין שום סיכוי שנעוף בחופשיות המינית שמגיעה לנו.
ולכן חשוב שנקשיב לכל אישה ואישה בספר "ערות" של תמר מור סלע. כל וידוי כזה, כל סיפור של אישה שמדברת בגלוי על מין, מסיר את הרעלה שעדיין חוצצת בינינו לבין המיניות הלגיטימית שלנו. את השער הכבד שהחברה מציבה בפנינו ובפני האיבר המתוק ושוחר הטוב שלנו, זה שאפילו שם נורמלי עוד אין לו בשפה העברית, זה או כוס או פות ואת שניהם אני נבוכה לכתוב כאן, מה שבעצם אומר הכל. בסופו של דבר, זו רק ואגינה, וזו רק הנאה, זכותנו האנושית הבסיסית על פני הכדור הזה. בואו נדבר עליה באמת ונכתוב עליה באמת ונפסיק לשתוק לגבי המיניות שלנו, כי זה יהפוך אותנו ללא מספיק ליידי או לוולגרית או למאיימת. בואו נסיר מעליה את כל החברה והתרבות והציפיות והפחד, נבצע בעצמנו ברית מילה מהרעלה.
לפנייה לכתב/ת 
