yed300250
הכי מטוקבקות
    איור: גלעד סליקטר
    7 ימים • 18.01.2017
    צג מחיר
    "חוק הסרטונים" שנחקק לפני שלוש שנים היה אמור לעצור את מגיפת הפצת התמונות האינטימיות וסרטוני המין הפרטיים ברשתות החברתיות. ואכן, כשהופצו תמונותיה של השדרנית שרון פרי, המשטרה ידעה לפעול מהר ובנחישות. אבל כשמדובר במתלוננות פחות מפורסמות, מתברר שהתמונה שונה לגמרי: נתונים שמתפרסמים כאן לראשונה מלמדים כי מתוך 461 התיקים שנפתחו מאז הוחל החוק, רק כמה עשרות הבשילו לכתב אישום ובודדים הסתיימו בהרשעה. והקורבנות? הן נותרות לבד, חשופות. המשטרה: אנו פועלים באופן נחוש ומקצועי | הכתבות והטורים מסוף השבוע - כל השבוע בעיתון המלא
    ליאת בר-סתו | איור: גלעד סליקטר

    הסיפור הזה התרחש בתחילת 2015. תלמידה מדרום הארץ, אז בת 16, צולמה ללא ידיעתה בזמן שהתקלחה במקלחת שבמתחם בית הספר, ותמונותיה האינטימיות הופצו מאחורי גבה, תוך שהן הופכות אותה לשיחת היום בבית הספר.

     

    "היא אפילו שמה חברה שתשמור לה על הדלת", מספרת לנו אורלי (שם בדוי), אמה של אותה תלמידה. "בחיים היא לא דמיינה לעצמה שכמה נערים יבואו מסביב, יציצו לה ופשוט יצלמו אותה".

     

    לדברי האם, אחד הנערים צילם את בתה, ואחרים השתתפו בהפצת התמונות. רק לאחר שתלמיד אחר ניגש למנהלת עם התמונות האינטימיות שנחתו אצלו במכשיר הסלולרי, נודע הדבר לבתה.

     

    "היא בכלל לא ידעה שזה רץ", מספרת אורלי. "הוציאו אותה מהכיתה וסיפרו לה על מה שקרה. היא הייתה בהלם, לקח לה זמן עד שזה שקע והיא הבינה. היא הרגישה מאוד מושפלת, הביטחון שלה נפגע. היו לה גם רגשות אשמה: 'למה לא התקלחתי עם בגד ים? איך לא שמתי לב שמצלמים?' וזה אבסורד כי ברור שזו לא אשמתה.

     

    צילום: שאטרסטוק
    צילום: שאטרסטוק

     

    "רק כמה שבועות קודם", ממשיכה האם, "הייתה הרצאה בבית הספר על העניין הזה — שזו עבירה פלילית, שאפשר לתבוע, שאפשר לפתוח תיקים. גם משרד המשפטים יצא בקמפיין גדול מאוד שמדובר בעבירה, עד חמש שנות מאסר – אבל בפועל? נאדה. שום דבר".

     

    האם מספרת שכבר למחרת התייצבו במשטרה והגישו תלונה. "אבל תקופה אחרי זה במשטרה לא עשו כמעט כלום", מתארת אורלי. "לאורך חודשים הבת שלי גם הייתה צריכה להמשיך ללמוד באותו בית ספר עם הנער שפגע בה. אחרי שמישהו במשטרה רמז לנו שאולי יסגרו את התיק, לקחנו עורכת דין שעשתה רעש — ורק אז עשו משהו. אחרי זמן ממושך אותו הנער והשותפים שלו זומנו למשטרה, אלא שאז היה קשה יותר לבדוק, כי הכל כבר נמחק מהטלפונים. ואז, אחרי עוד כמה חודשים, קיבלנו מכתב שהתיק נסגר".

     

    בפרקליטות נימקו את ההחלטה בכך, ש"נתקבלה החלטה שנסיבות העניין בכללותן אינן מצדיקות פתיחה בחקירה, שכן מדובר באירוע אשר ההליך הפלילי איננו מהווה מסגרת מתאימה לבירורו".

     

    "משרד המשפטים יצא בקמפיין נרחב נגד התופעה הזו, אבל עינינו הרואות שדיבורים לחוד ומעשים לחוד", אומרת עו"ד לימור רוט־חזן, שהחליטה לא לוותר והגישה ערר על החלטת הפרקליטות.

     

    שרון פרי. "קיבלתי המון פניות מנשים שקרו להן דברים דומים"
    שרון פרי. "קיבלתי המון פניות מנשים שקרו להן דברים דומים"

     

    במאי 2016, שלושה חודשים לאחר הגשת הערר, התקבלה תשובת הפרקליטות. עכשיו פתאום נכתב ש"תלונתה של העוררת ונסיבות ביצוע העבירה בהחלט מצדיקות פתיחת חקירה", אלא שלא היה בכך כדי לשנות את השורה התחתונה: "הוחלט שלא להעמיד לדין את הנילון בין היתר עקב לקיחת אחריות מלאה על מעשיו, לרבות השתתפות בשיחות טיפוליות".

     

    מהפרקליטות נמסר השבוע בתגובה לפנייתנו כי בנוסח המכתב הראשון שנשלח למתלוננת חלה טעות, שתוקנה בהחלטת הערר. עוד נמסר כי, “המשנה לפרקליט המדינה דחה את הערר על סגירת התיק, ואישר את ההחלטה לסווגו כ’טיפול מותנה’, וזאת משום שאין בהליך פלילי כדי לתרום את תרומתו לאינטרס הציבורי”.

     

    "זה הזוי", אומרת האם. "הבת שלי אמרה לי שאם היא הייתה יודעת שככה יתייחסו, היא לא הייתה פונה למשטרה. כבר בגיל הזה אין לה אמון במערכת.

     

    "אין לנו מטרה לפגוע במישהו או במשהו, המטרה שלנו היא שהצדק ייעשה. אבל מתייחסים לזה כאילו זה דבר של מה בכך. אומרים, 'אלה נערים, לא נפגע להם בחיים', אבל מה איתה? היא תישאר עם זה לכל החיים. זו תחושה מאוד־מאוד קשה. היא הולכת בבית ספר בתחושה שכולם כבר ראו הכל. אני לא אומרת שיכניסו אותו לכלא לעשר שנים, אבל עדיין, מעשה כזה שהוא עבריינות לשמה, תיק פלילי זה המינימום. כי מה המסר? אם מוותרים ככה, זה לא ירתיע אף אחד מלעשות את זה שוב".

     

    עו"ד רון מיור
    עו"ד רון מיור

     

    "נמוך, מגעיל ומכעיס"

     

    אותה תלמידה שצולמה מתקלחת רחוקה מלהיות לבד. זה כמה שנים שהתופעה של הפצת תמונות וסרטונים אינטימיים היא מגיפה מסוכנת בישראל ומחוצה לה. לעיתים נדמה שלא עובר יום מבלי שבאחת מקבוצות הווטסאפ או הפייסבוק שאנו חברים בהן צצים סרטון או צילום חושפניים, בדרך כלל של אישה צעירה, שקמה בוקר אחד ומגלה שתכנים אישיים שלה מופצים לכל דורש. תהיה הסיבה אשר תהיה — נקמה של האקס, מעשה קונדס, זליגה של תכנים ממחשב שנפרץ או טלפון שנגנב, או סתם טעות – מרגע שזה קרה, את הגלגל כמעט אי־אפשר להחזיר לאחור.

     

    ככל שחולף הזמן, התופעה הולכת ומשתכללת: יותר ויותר פלטפורמות ויראליות מאפשרות הפצת תכנים, חלקן מאפשרות גם להסתיר את זהות השולחים — ואפילו להעלים את התוכן לאחר זמן קצוב.

     

    וככל שהתופעה הוויראלית הולכת ומתרחבת, רשימת הקורבנות גדלה. אם בשנת 2015 התקבלו בקו החם של איגוד האינטרנט הישראלי 111 פניות על הפצת תכנים מיניים, בשנת 2016 כבר טיפס המספר ל־235.

     

    עו"ד לימור רוט־חזן
    עו"ד לימור רוט־חזן

     

    הנתונים של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מטרידים אף יותר: בשנת 2014 התקבלו במרכזי הסיוע 800 פניות על הפצת תכנים מיניים. ב־2015 כבר זינק המספר לכ־1,300 פניות. רבים מנפגעי העבירות מסוג זה הם בני ובנות נוער בגילאי 18־13, אך גם בקרב בגירים הולכת התופעה ומתרחבת.

     

    כדי להילחם במגיפה יזמה לפני כשלוש שנים חברת הכנסת לשעבר יפעת קריב את תיקון מספר 10 לחוק למניעת הטרדות מיניות. החוק קובע כי להטרדה מינית ייחשב "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום", ודינו יהיה עד חמש שנות מאסר.

     

    החוק, שנכנס לתוקף בתחילת 2014 וזכה לכינוי "חוק הסרטונים", נועד להפוך את מפיצי אותם תכנים מיניים – גם אם לא היו המפיצים המקוריים — לעברייני מין שייתנו על כך את הדין.

     

    הקשיים באכיפת החוק היו ברורים למשרד המשפטים כבר בתחילת הדרך. הראשון נוגע לאכיפת החוק בקרב צעירים ובני נוער, והשני ל"מפיצי המשנה" – אלה המקבלים את התכנים הפוגעניים ופעולתם מסתכמת בכך שהעבירו אותם הלאה. אלו עלולים להיות רבים, ולעיתים מורכב להתחקות אחריהם.

     

    עו"ד אורית חיון
    עו"ד אורית חיון

     

    “חלק גדול ממבצעי העבירה הזו הם קטינים, שפעמים רבות לוחצים על קליק אחד וגורמים נזק כבד. אין יחס ישר בין הפעולה המבוצעת לבין הנזק שנגרם”, אומר מנהל יחידת הסייבר בפרקליטות המדינה, ד”ר עו”ד חיים ויסמונסקי, “בנוסף, שרשרת הפרסום יכולה להיות מאוד ארוכה, והשאלה היא בעצם איך אתה ממקד את החקירה. כל חקירה כזו יכולה לכלול עשרות חשודים פוטנציאליים אם לא מאות, היא יכולה להיות גם בינלאומית, ואי־אפשר לקפח אף אחד בשרשרת. אם אני, לדוגמה, מעמיד לדין רק את חוליה מספר שתיים בשרשרת של שבעה אנשים, אז אני מפלה אותו לרעה”.

     

    כדי להגביר את מודעות הציבור, עם השקתו של החוק יצא משרד המשפטים בקמפיין פרסומי נרחב. ממשרד המשפטים נמסר לנו לאחרונה, כי כמעט שלושה מיליון שקל הושקעו בו.

     

    אלא שלמרות הציפיות הגדולות שעורר החוק החדש, תחקיר "ידיעות אחרונות" מגלה כי בשטח התופעה דווקא מתרחבת – בעוד הרשויות מתקשות בהתמודדות עם התלונות שזורמות אליהן ובטיפול בהן.

     

    נתונים שאנו חושפים כאן, ואשר הושגו בסיוע התנועה לחופש המידע, מגלים פערים גדולים, מטרידים, בין מספר התיקים שנפתחו בגין “חוק הסרטונים” ובין אלו שהבשילו בסופו של תהליך לכתב אישום והובילו להרשעה.

     

    מבין האלפים שנפגעים מדי שנה מפרסום תמונות או סרטונים אינטימיים, רובם נשים, רק חלק אוזרים אומץ לפנות למשטרה. בשלוש השנים מאז יצא לדרך חוק הסרטונים, נפתחו במשטרת ישראל 461 תיקים בגין הפצת תכנים מיניים לפי החוק החדש (הנתונים נכונים לאמצע נובמבר 2016). 257 מאותם תיקי חקירה נסגרו – 157 מהם בשל מה שמוגדר "עבריין לא נודע", 67 מפאת חוסר ראיות, ו־31 תיקים נסגרו מחוסר עניין לציבור.

     

    הלאה. לפי נתוני הפרקליטות הנוגעים לחוק הסרטונים, מתוך כלל ההמלצות לכתבי אישום שהעבירה אליה המשטרה, 13 תיקים נסגרו, ורק 29 תיקים הבשילו, נכון לנובמבר 2016, לכתבי אישום. מתוכם רק מקרים בודדים הסתיימו בהרשעה.

     

    "כל עוד ההתייחסות להפרה גסה זו של הפרטיות לא תיחשב בישראל עבירה של ממש, ימשיכו נערות ונשים לסבול מהפצת תמונותיהן", אומרת ד"ר דנה פוגץ', ממייסדי מרכז נגה לנפגעי עבירה. "הציפייה היא שרשויות התביעה בישראל יתאימו את עצמן לעידן שבו אנו חיים, יבינו את החומרה שבמעשה, יגישו כתבי אישום וידאגו לכך שהמפיצים ייתנו את הדין על מעשיהם. ראוי לתעדף תיקים כאלה, ולא רק במקרה של שדרניות מפורסמות".

     

    פוגץ' מתכוונת למקרה של שדרנית הספורט שרון פרי, שתמונות אינטימיות שלה הופצו ברשת בספטמבר 2016 – זאת לאחר שהטלפון הנייד שלה נגנב. אז החליטה המשטרה לפעול בנחישות רבה: בתוך פחות משבוע נעצר חשוד בגניבת הטלפון ובהפצת התמונות, וימים ספורים אחר כך גם הוגש נגדו כתב אישום.

     

    "כשזה קרה לי קיבלתי המון פניות מנשים שקרו להן דברים דומים, אבל לא ידעו מה לעשות", סיפרה השבוע שרון פרי. "שאלו מה לעשות, למי לפנות. אחת כתבה לי שהיא כבר חודשים לא יוצאת מהבית ומתביישת. לא לכולן יש אומץ, יש הרבה ששותקות. גם נורא קשה לעצור את זה. התמונות ממשיכות לרוץ בכל מקום אפשרי, ובחצי שנייה, בלחיצת כפתור, אפשר למצוא אותן.

     

    "התלוננתי במשטרה כמו כל אחד, אבל זה שהוחלט לשים את זה בסדר עדיפויות גבוה — זה לא כי אני ביקשתי או משהו כזה. בכל אופן, אני חושבת שכל תלונה שמגיעה מבחורה או מבחור שהוטרדו באופן זה או אחר, שהופצו תמונות שלהם ללא אישורם — צריכים להתייחס אליה באותה חומרה ולשים בסדר עדיפויות גבוה. זו מחלה פשוט נוראית.

     

    "באופן אישי אני פועלת כדי להגיש תביעות אזרחיות נגד אנשים, שהצלחתי לתפוס שהפיצו את התמונות או שמו אותן בפייסבוק — למען יראו וייראו. המפיצים המשניים אפילו יותר גרועים מהמפיץ הראשי. אם הם לא היו רוקדים על זה, זה לא היה מגיע לממדים האלו. זה פשוט נמוך, מגעיל ומכעיס".

     

    "ברחתי מזועזעת"

     

    "כשהמשטרה רוצה, כמו אצל שרון פרי, היא יכולה לפעול מהר מאוד", אומרת לנו גלית (שם בדוי), "אבל אצלי כבר יותר מחודשיים לא קורה כלום. כל פעם אומרים לי: עוד שבוע, עוד שבועיים. אבל יש להם את הכל, אני לא מבינה למה לוקח זמן להזיז את התיק. יודעים במי מדובר, אבל אפילו לא זימנו אותו לחקירה".

     

    גלית, בשנות ה־20 לחייה, מתארת כיצד סטוץ של לילה עם בחור שהכירה באתר היכרויות הפך לסיוט מתמשך. "יום אחד אני מקבלת מידיד שלי הודעה שבווטסאפ רץ איזה סרטון, שרואים בחורה בזמן אקט מיני, ושהוא ממש מקווה שזו לא אני כי היא נראית כמוני", היא משחזרת. "הוא שלח לי את הסרטון הזה וקפאתי במקום. הייתי בהלם. אני מכירה סיפורים כאלה, אבל לא חשבתי שאני אהיה מאלה שזה קרה להן".

     

    לדברי גלית, במהלך רגע אינטימי עם הבחור שהכירה, הוא שלף טלפון והחל לצלם. "עצרתי הכל ואמרתי לו: 'מה נראה לך שאתה עושה?'" היא משחזרת. "הוא הפסיק את הצילום, ואני ברחתי מזועזעת — לא לפני שדרשתי ממנו שימחק את הסרטון. הטעות שלי היא שהייתי נאיבית והאמנתי שהוא מחק, לא וידאתי את זה. הוא לא הצטייר לי כמישהו שיעשה דברים כאלה. בחור נורמטיבי, בגילי".

     

    כמה חודשים לאחר אותה פגישה גילתה גלית כי הסרטון החל להיות מופץ. "כשידיד שלי סיפר לי, אמרתי שזו לא אני, אבל זה לא עזר כי הוא זיהה אותי. גם לנסות להבין דרך מי זה הגיע אליו היה חסר טעם, כי זה התחיל לרוץ ממש חזק, ועלה לרשת והגיע לכל מיני אתרי פורנו. ואת יודעת מה הקטע? שבסוף הסרטון שומעים אותי אומרת לו: 'מה אתה מצלם אותי?'

     

    "נכנסתי לאטרף", היא ממשיכה. "אני יודעת מה קורה לבנות במצבים כאלה, אנשים מתאבדים, אנשים מאבדים את זה. אותי, כל מה שעניין באותו רגע היה להעיף את הסרטון הזה".

     

    מהר מאוד גילתה גלית עד כמה קשה להעלים תכנים מהרשת. "היא פעלה מהר. בערב יצרה איתנו קשר, ובבוקר כבר הייתה במשטרה בשביל לטפל בזה", מספר עו"ד ליאור שני, ממרכז נגה למען נפגעי עבירה, שליווה את גלית. "זמן הוא קריטי במקרים הללו – צריך למנוע את המשך ההפצה של הסרטונים, כי זה כמו אש בשדה קוצים. מתישהו זה מגיע לשרתים בחו"ל ואז זה אבוד. מהבחינה הזאת המשטרה לא עזרה לה הרבה".

     

    בסיוע מרכז נגה הצליחה גלית למנוע את המשך הפצת הסרטון ולהסיר אותו מהרשת. אך למרות שמדובר בתיק שנראה פשוט — גלית מתלוננת שלמשטרה לא בוער לטפל בתלונה. "התחושה שלי היא שבמשטרה לא ממש יודעים איך להתמודד עם התלונה שלי", היא אומרת.

     

    מהמשטרה נמסר בתגובה: "תיק החקירה נשוא הפנייה עודנו מתנהל בימים אלו. לאחר שבוצעו כמה פעולות חקירה, בימים הקרובים יזומן החשוד לחקירה במשטרה".

     

    ישנן כאלו שממתינות זמן ממושך בהרבה מגלית. רנין (שם בדוי), צעירה מאחד מיישובי המגזר הערבי, נואשה מלהמתין שהמשטרה תחקור את התלונה שהגישה בגין תמונות אינטימיות שלה שהופצו בקיץ 2014. בלית ברירה החליטה לפעול במישור האזרחי ולהגיש תביעה נגד אלו שלטענתה פגעו בה.

     

    "היא מגיעה מקהילה שמרנית, כך שמעבר לאי־הנעימות, ההפצה הזו שמה אותה בסכנה של ממש", מספר עורך דינה, רון מיור. "יום אחד היא גילתה שתמונות אינטימיות שלה החלו להיות מופצות באינטרנט, בקבוצות ווטסאפ ביישוב, אצל עמיתים שלה לעבודה. זה הגיע אליה מכל הכיוונים, והתגובות שהיא קיבלה היו איומות ונוראות: היא ספגה תגובות של בוז והשפלה, מבטים שבורחים ממנה, התלחשויות מאחורי הגב – התייחסו אליה כאל זונה. היא נאלצה להתמודד עם המציאות הזו כל יום מחדש במשך חודשים ארוכים. הדברים הגיעו לידי כך שהיא אפילו קיבלה איומים שישרפו אותה חיה".

     

    רנין חשדה כי את התמונות הפיצו בני זוג, שבעבר היו קרובים אליה אולם לאחר מכן הידרדרו היחסים. היא פנתה למשטרה, אלא שזה לא ממש הועיל.

     

    "לא קרה עם זה כלום", מספר עו"ד מיור. "באחד המקרים זימנו את האישה שנגדה היא התלוננה לשיחה, אבל זהו. זה לא הבשיל לשום דבר, לא נעשתה שום פעולה של המשטרה לסייע לרנין — למרות שהיא נתנה פרטים מפורשים". במשטרה אומרים מנגד כי, “נפתחה חקירה בסיומה הוחלט לסגור את התיק, לאחר שלא נמצאו ראיות לקיומה של עבירה פלילית”.

     

    בלית ברירה החליטה רנין לפעול בדרך עוקפת למסלול הפלילי – ובתחילת 2016 הגישה תביעה אזרחית על פגיעה בפרטיות ולשון הרע. "מבחינתה, גם עצם זה שיודעים שהיא תובעת יעורר ספק בקרב מי שראו את התמונות, וזכייה תוכל להבהיר שהיא הקורבן פה”, אומר עו"ד מיור. "אחרת איך היא תנוקה?"

     

    בתצהיר שהגישה במסגרת תביעתה כתבה רנין: "התמונה שצילמתי את עצמי בהלבשה תחתונה נועדה לצרכים פרטיים ואינטימיים שלי... מעולם לא מסרתי תמונות חושפניות שלי לאחרים במטרה להפיצן ברבים, ומעולם לא נתתי את הסכמתי להפצת תמונות אינטימיות שלי... אני חשה השפלה שאין לתארה במילים והבושה גדולה מנשוא... אני מצויה בפחד ממשי לביטחוני ומסתובבת בקהילה רק בליווי בן משפחתי ששומר עליי".

     

    לדבריה ישנה חומרה לדברים, כיוון "שהינני אישה מוסלמית, החיה בקהילה מוסלמית – שהיא שמרנית מטבעה בכלל, ובכל הקשור לכבוד האישה ולכבוד המשפחה בפרט".

     

    השבוע מסרה לנו באמצעות בא כוחה, כי "אני חשה שמדובר בזלזול בפרט, בחייו ובביטחונו. התחושה שקיבלתי היא שכל אחד יכול לפגוע בך, לגרום לך לחיות בפחד. למה מחכים, שיישפך דם ואז יפעלו?"

     

    "הושפלה עד אפר"

     

    טענות נוספות עולות בעניין התמודדותם של גורמי האכיפה עם "מפיצי המשנה", אלו שחלקם מסתכם בקבלת תכנים והעברתם הלאה. כמו במקרה של רוית (שם בדוי), מורה מדרום הארץ, שגילתה לחרדתה שתמונות אינטימיות שלה הופצו בסוף 2014. היא סיפרה שהשאילה לאחת מתלמידותיה את מכשיר הטאבלט שלה, אלא שתלמיד אחר ניצל את ההזדמנות כדי לחטט בו ולהפיץ את שמצא לאחרים שהשתתפו בחגיגה.

     

    "היא לא הייתה מודעת לזה שבאמצע שיעור התמונות האינטימיות שלו מתחילות לרוץ בין התלמידים", מספרת לנו באת כוחה של המורה, עו"ד אורית חיון. "היא הגיעה אליי בטראומה, אחרי שהושפלה מינית על ידי תלמידים בוגרים, בני 17 פלוס. בבית הספר לא תמכו בה. היא אמרה לי, 'איך אני אדרוך בבית הספר הזה? איך אני אחזור ללמד?' השפילו אותה עד עפר".

     

    סיפורה של רוית זכה לפרסום תקשורתי רב, מה שפחות מוכר הוא מסלול ייסוריה מול גורמי האכיפה. "הזלזול של המשטרה בתלונה שלה היה נוראי", אומרת עו"ד חיון. "האשימו אותה בזה שהתמונות היו על הטאבלט, התייחסו לזה כאל שובבות של ילדים. המשטרה לא לקחה מיד טלפונים, לא עשתה הרבה כדי להביא ראיות לגבי מי התלמיד המקורי שהפיץ את התמונות. ועד שעשתה, כולם כבר מחקו הכל".

     

    במשך חודשים שלחה עו"ד חיון, בשמה של המורה, שוב ושוב מכתבים לגורמים במשטרה ובפרקליטות. "זוהי פנייתי החמישית", כתבה למשל בפברואר 2015. "התנהלות המשטרה בחקירה זו הייתה רשלנית, חסרת מקצועיות בעליל, תוך שלא מבוצעות פעולות חקירה בסיסיות לצורך גילוי האמת..."

     

    במכתב מאוחר יותר הלינה בפני נציגת המשטרה על פרק הזמן, חודשים ארוכים, שלקח לתלונה להגיע לפרקליטות. "האם זהו ניהול מהיר, מקצועי וראוי לטעמך?" תהתה.

     

    בסוף ספטמבר 2015, קצת יותר משנה לאחר האירוע, הוגש כתב אישום נגד אחד הנערים. נגד שלושה אחרים נסגרו תיקי החקירה. "זה קרה בשל חקירה רשלנית של המשטרה, שלא תפסה ראיות דיגיטליות כנדרש", אומרת עו"ד חיון. "התמשכות החקירה הובילה לכתב אישום אחד בלבד — ועד היום לא הסתיימו בו ההליכים, למרות שחלפו יותר משנתיים ממועד ביצוע העבירות. התנהלות המשטרה במקרה הזה הביאה לפגיעה בהרתעת הציבור, לזלזול ולפגיעה בחוק".

     

    במשטרה דחו את הטענות ומסרו בתגובה כי, “עם הגשת התלונה נפתחה חקירה שבמהלכה בוצעו פעולות רבות, ובסיומה התיק הועבר לפרקליטות, שהחליטה על סגירתו עבור שלושה חשודים. כנגד חשוד נוסף מתנהל הליך משפטי”.

     

    בפרקליטות הוסיפו כי, “אין שחר לטענה הנטענת בדבר עיכוב בקבלת ההחלטה, אשר גרמה לסגירת תיק נגד שאר החשודים, שכן חלק ניכר מהראיות נמחקו ממכשירי הטלפון הניידים של החשודים ושאר המעורבים בפרשה בסמוך לחשיפתה, עוד בטרם התיק הגיע לפרקליטות”. •

     

    המשטרה: כתבי האישום אינם התמונה המלאה

     

    “מעבר לטיפול בתיקי הפצת תכנים מיניים, המשטרה פועלת גם בהיבט של שינוי התפיסה הציבורית, הסברה ומניעה”, אומרת רפ“ק ליאת קילנר, ראש תחום חקיקה ומשפט ביחידת הסייבר של המשטרה, “יש קשת רחבה של מקרים שרלוונטיים לעבירה הזו, אבל לא כולם דומים ולא כולם יטופלו אותו דבר. לפעמים האפקט ההרתעתי שמתקבל מעצם פתיחת החקירה מעביר את המסר. ההצלחה לא נמדדת רק בכתב אישום או הרשעה.

    “מספיק שתמונה תהיה כמה שניות בודדות באתר, וגם אם תוסר — התפוצה שלה יכולה להיות אדירה ולהגיע למיליונים. כאשר תוכן מופץ בתוכנת מסרים חברתית, הרי שלא עוברים מכשיר־מכשיר כדי להסיר את התכנים. אף אחד גם לא רוצה שלמשטרה תהיה את היכולת להיכנס למכשירים ברמה הזו. המפתח הוא מניעה ומודעות”.

    ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המשטרה מכירה בהשלכות הנלוות להפרת החוק המדובר ופועלת באופן נחוש ומקצועי לאכיפתו, ובמקביל להסרת התכנים הפוגעניים, לרבות באתרים שאינם מנוהלים בישראל ואינם כפופים לדין הישראלי, באמצעות שיתוף פעולה עם מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה ושיתוף בינלאומי ככל שניתן.

    "אכיפת הנושא מטופלת במלוא החומרה והרגישות על ידי מערך מיומן ומקצועי של חוקרי סייבר. תכלית החקירה הינה הגעה לחקר האמת, ונתון הגשת כתבי אישום אינו מהווה כשלעצמו תמונה מלאה של תוצרי החקירה. לצד זאת, המשטרה שבה וקוראת לציבור לפעול בזהירות ובאחריות בכל הנוגע לתיעוד והחזקה של תכנים, שהפצתם עלולה להוות פגיעה בפרטיותם בעידן שבו ניתן בלחיצת כפתור להפוך כל מידע לוויראלי.

    "המשטרה פועלת כל העת לחשיפת עבירות ועבריינים בתחום עבריינות הרשת והודות לפעילות מאומצת ונחושה של יחידות הסייבר במשטרה, נחשפו עשרות פרשות והוגשו כתבי אישום נגד עבריינים העושים שימוש ברשת האינטרנט לביצוע עבירות פליליות".

    ממשרד המשפטים נמסר כי בשל חשיבות הנושא, “הוחלט ליזום גישה אכיפתית חדשנית שתעסוק בהעלאת המודעות לקיומה של העבירה הפלילית, במניעתה ולא רק באכיפתה. הפעילות מתבצעת בכמה רבדים: הנחיות של הנהלת הפרקליטות לגישה המחמירה שיש לנקוט ביחס למבצעי העבירה; פעילות במישור ההסברתי, שבמסגרתה התגייסו שרת המשפטים ומאות ממשפטני המשרד להעביר מערכי שיעור בנושא בבתי ספר; ופעילות בנושא הסרת תכנים מסוג זה מול ספקיות השירות המקוונות. לא נמצא שיהוי בטיפול בתיקים בעבירה זו. תיקים אלה זוכים לתעדוף גבוה בפרקליטות”.

     


    פרסום ראשון: 18.01.17 , 17:43
    yed660100