פרק ראשון מהספר "ערות - נשים מדברות מיניות" של תמר מור סלע
באחד הבקרים של אוגוסט האחרון יצאתי לרוץ על חוף הים של תל אביב. היה חם מאוד אפילו שעוד לא זרחה השמש. כשסיימתי לרוץ החלטתי להיכנס למים. והים של אוגוסט משוגע וסוער ומלא זרמי מעמקים. ידעתי את זה. ובכל זאת נכנסתי. הרחקתי אל תוך המים העמוקים ופתאום, משום מקום, ראיתי גל עצום מתקדם לעברי. בלי לחשוב יותר מדי, בעיקר כי לא היה לי זמן לחשוב, צללתי תחתיו כדי שלא יתנפץ עלי אבל שם, מתחת לגל, נקלעתי למערבולת שלא יכולתי לשער את עוצמתה. בבת אחת נשטפתי ונזרקתי והתגלגלתי בעוצמה, כמעט נחבטת עם הראש בקרקעית וזה היה מפחיד, מרגש ומלא חיים. אני זוכרת את כל מה שהבנתי בשברירי השנייה הקטנים. שעלי להניח לה לקחת אותי. לשטוף אותי. לגהור מעלי. לערבל אותי בתוכה. לא היתה בי התנגדות וממילא לא היה בה טעם. לא יכולתי לעצור אותה. הייתי ערה מאוד ורפויה מאוד. מתוך עומק הסחרור והפחד ידעתי שאצא משם ערה עוד יותר. וחיה.
שלוש שנים כתבתי את הספר הזה. והוא היה כמו אותה מערבולת של אוגוסט חם. ידעתי שהיא שם. ובכל זאת נכנסתי. יצאתי למסע אישי. מה שאני עושה בדרך כלל כשמתעורר בי עניין לבחון משהו בתוכי. הלכתי לדבר עם נשים את הדבר הזה שאין מדברים בו. שאולי מדברים בו בחדרי חדרים. אולי בין החדר הימני העליון לחדר השמאלי התחתון של הלב, מתקיימת מדי פעם שיחה חטופה. שברי מילים שעפות באוויר באופן מקרי. לא יותר. אני רציתי יותר. רציתי לצלול אל הזרמים התת-קרקעיים של המיניות הנשית. להבין מה מניע אותה ומה עוצר בעדה. מה מדליק אותה ומה מכבה אותה. מה מאפשר אותה ומה לא מניח לה לבקוע.
עשרים ושלושה סיפורים מרכיבים את הספר הזה. כתבתי את כולם בגוף ראשון. כולם אמיתיים מראשיתם ועד סופם. כולם נכתבו לאחר מפגשים ארוכים ועמוקים עם עשרים ושלוש נשים שהיו מוכנות לדבר איתי בפנים גלויות ובשמן האמיתי (חלקן מופיעות בשם בדוי, בעיקר מטעמים של דת ותרבות). הן דיברו באופן אמיץ ופתוח את המקום שלמדנו שאסור. שאסור להחצין. אסור לספר. אסור לגלות. המסרים שמוטמעים בנו כילדוֹת, כנערות ואחר כך כנשים בוגרות הם תמיד כפולים: תהיי צנועה וחסודה. אל תבלטי מדי. אל תחשקי מדי. אל תהיי מינית מדי. אל תפתי מדי ואל תתפתי מדי. ומצד שני תהיי יפה, מושכת וסקסית. מיום היוולדנו מרחפת מעלינו רשימה ארוכה של סטנדרטים שאנחנו אמורות למלא כדי להיחשב יפות ומיניות.
שנים ארוכות עוברות עד שנשים מעזות לחשוף בפני עצמן את האמת המינית העמוקה שלהן. עד שהן מבינות שמיניות היא לא רק מין אלא האופן שבו את מרשה לעצמך להלך בכל שדה ברגליים יחפות. היא ההלימה בין מי שאת באמת, לבין מי שאת מרשה לעצמך להיות בעולם. היא ההבנה של מה עושה לך טוב. למה את משתוקקת. שנים רבות עד שמתחברים הפנים והחוץ לכדי אחדות. עד שמתבטל הפיצול בין הגוף לבין המהות הפנימית. עד שהרצון והעונג נפגשים. דרך המונולוגים שבספר נפרמים הקשרים הסבוכים שבין אשמה לבין תשוקה ועונג. נחשף המבנה החברתי המרחיק נשים מעצמן ומשתיק את מיניותן, ובה בעת מתוארים הכוחות שחותרים במעלה הזרם ומשמיעים את קולן של נשים המתעקשות לחגוג את תשוקותיהן ואת האש הבוערת בהן.
מומלצים
