שתיקת הכבשים
הטרגדיה של פינוי אום אל־חיראן, והמהירות שבה התייצבו השבוע כולם, מראש הממשלה ושריו ועד לצמרת המשטרה, כדי להכריז שמדובר בפיגוע עוד לפני שנבדקו הגרסאות - מעוררת מחשבות נוגות על השתיקה והמסמוס של נושאים אחרים שנמצאים על סדר היום.
שבועיים חלפו מאז נכנסה לחיינו פרשת תיק 2000, ולא נראה שהיא מתכוונת לעזוב אותנו בקרוב. כמעט בכל ערב אנחנו נחשפים לשיחות מצמררות בין שני האויבים שפעם חרפו איש את רעהו והיום מתברר שחרפו נפשם כדי לסגור עסקה שתהיה טובה לשניהם.
עם זאת, אני מוכרחה לומר שלמרות שהוא אמת הז'אנר של "נוני לא דיבר איתי אף פעם", ו"אף אחד לא הורה לי מה לכתוב" של עיתונאי "ידיעות אחרונות", די מיצה את עצמו. כך גם הבון־טון שפשה בחוגים של פוליטיקאים ואנשי תקשורת בעבר ובהווה שמהותו, "הייתי ברשימה השחורה של 'ידיעות אחרונות'". אם אותה רשימה שחורה של "אכלו לי, שתו לי" אכן כללה את כל מי שמתגאה עכשיו שהיה בתוכה — קשה להבין איך בכלל הוצאנו עיתון.
אבל מה שמתסכל במיוחד הוא, שלמעט כמה עיתונאים שהבינו שלא נכון יהיה לשפוך את התינוק עם המים, השמחה לאיד של הקולגות הצליחה להשכיח את העיקר, והוא, שאמנם מו"ל ועורך אחראי נמצא תחת חקירה, אבל מנגד, אם הדברים שנאמרים בציטוטים בערוץ 2 אכן נכונים, יש פה ראש ממשלה, נבחר ושליח ציבור שהיה מעורב עד מעל ראשו בעסקאות ותיווכים עם טייקונים, בעלי הון ובעלי עיתון.
אם מעורבותו של מוזס אמורה להטריד את עורכי ועיתונאי "ידיעות אחרונות", והם הביעו את הסתייגותם מהפרשה בצורה המכובדת ביותר, כולל קריאה למוזס להשעות את עצמו מתפקידו כעורך האחראי, היה צפוי שמעורבותו של ראש הממשלה בפרשה תדליק אור אדום במפלגתו של נתניהו ושיהיו כמה צדיקים בסדום שאף יביעו בקול את מחאתם ויקראו להשעייתו מתיק התקשורת.
אז זהו, שלא. בליכוד דממה. ביום שני, בפתח ישיבת הסיעה, חיכו לראש הממשלה קומץ של פעילי המפלגה שקיבלו את פניו במיטב שירי השרשרת של "ביבי מלך ישראל". אפשר לומר שהיה שם הרבה יותר רעש מאשר אנשים. בפנים חיכו לו חברי סיעתו, רוטטים מהתרגשות, וניגשו ללחוץ את ידו של בנימין דרייפוס, האיש שנגדו מתנהלת עלילת דם, ושנגדו חברו רשויות החוק, הסמול והתקשורת.
כששאלתי השבוע שר בכיר מהליכוד, איך הם יושבים בשקט לנוכח הגילויים על העסקאות שרקם ראש הממשלה מאחורי גבם, וההודאה שלו עצמו כי הוא פירק את ממשלתו בגלל חוק "ישראל היום" — אמר לי אותו שר שלשתיקת הבכירים דווקא יש משמעות. מעניין, אמרתי, ממתי לשתיקת הכבשים יש משמעות?
תראי מה עושים הנגבי, לוין, ביטן ואמסלם, הוא אמר, הם תוקפים את רשויות אכיפת החוק. ואת זה השרים לא מוכנים לעשות. אז הם שותקים. כי מה מצפים משר הפנים, שיתקוף את המשטרה?
אפילו אופיר אקוניס לא יוצא להגנת נתניהו, אמר השר. כי אין אדם נורמטיבי שיהיה מוכן להידחף ולתקוף את רשויות החוק או בכלל להיות בקרב הזה, בין החוק, ביבי ונוני.
מצד שני, אין להם לדבריו עניין וסיבה לתקוף ראש ממשלה שנמצא בשלבי חקירה. אבל הבשורה הטובה לדעתו היא שרק קומץ מוכן ללכת על הקו של "לא יהיה כלום כי אין כלום".
אותו שר גם הגן על היעדרותם של השרים מישיבת הסיעה, שנתפסה כמעין מחאה של פחדנים. קודם כל, אמר, היו שרים. וחוץ מזה, ההיעדרות היא שגרתית. כבר חצי שנה השרים מדירים רגליהם מישיבות הסיעה, כי כל מה שיש שם זה פוטואופ לתקשורת, נתניהו נותן הצהרה והולך. לדעתו של אותו שר, נתניהו עושה טעות שאינו אומר, כפי שאמרו בעבר ראשי ממשלות שנחקרו, שהוא סומך על רשויות החוק וממתין לתוצאות חקירתן. במקום זה ראש הממשלה מייצר דה־לגיטימציה לחקירה. אולי בגלל שהוא יודע מה יהיו תוצאותיה — דברי אותו שר.
היחיד משרי הליכוד שהתייחס לפרשה היה ישראל כץ שאתמול הצהיר על אמונו המלא בראש הממשלה ויצא בקריאה הנרגשת "העם איתך". עם כל המחמאות שהרעיף עליו, אני במקום נתניהו הייתי מודאגת.
בוגד וכסיל
מול כל שרי הליכוד, דווקא שר החינוך היה זה שהתייצב כדי להגן על ראש הממשלה. בשביל סיגרים, אמר, לא מפילים ממשלה. סיגרים, מר בנט? אפשר לחשוב שמדובר בפקט של סיגריות שנקנו עבור נתניהו בדיוטי־פרי, ולא בסיגרים יוקרתיים במאות אלפי שקלים. וחוץ מזה, מה עם תיק 2000? האם מקובל עליך שממשלה בישראל נפלה בגלל חוק "ישראל היום", כפי שהודה השבוע ראש הממשלה, חוק שאתה תמכת בו?
כחלון שותק, ולמעט הערה על כך שהוא עצמו לא מקבל מתנות, הוא לא מגיב על הגילויים האחרונים, כי בעיניו זו נעיצת סכינים מיותרת. יאיר לפיד, שמסומן כראש הממשלה הבא, שתק במהלך השבועיים האחרונים. יחסי הידידות שלו עם מילצ'ן ידועים, ונוני מוזס היה הבוס שלו. ביום רביעי הצלחתי להשיג ממנו תגובה: "במישור הפלילי, כל אדם זכאי עד שהוכחה אשמתו וצריך לתת לרשויות החוק לפעול. יחד עם זאת, החקירה וההליך המשפטי צריכים להיות מהירים. הביטחון, הכלכלה והחברה הישראלית לא יכולים להרשות לעצמם ראש ממשלה שמבלה את מרב זמנו בחקירות ובהתייעצויות עם עורכי דין.
"ובמישור הציבורי", אמר לפיד, "מו"ל של עיתון וראש ממשלה פשוט לא יכולים לנהל שיחות כאלה. זה עיוורון מוסרי. זהו סחר־מכר של חופש הביטוי ושל אמון הציבור".
וגם אחרי הדברים האלה, עדיין חסר הקול הצלול, הברור, שיאמר את הדבר הנכון, הערכי, המוסרי. בלי להתחמק ובלי שנרגיש שהוא מתהלך על ביצים.
נראה שהציבור הרבה יותר ראוי ממנהיגיו: סקר ערוץ 2 שפורסם ביום שני, מגלה ש־54% מהציבור לא מאמינים לנתניהו ו־44% חושבים שעליו להתפטר. האם אין לזה שום משמעות בקרב נציגיהם בכנסת?
אבל בליכוד שותקים. למעט ח"כ ביטן שכמו תמיד יוצא להגנת אדוניו. וצחי הנגבי, שעבר זה מכבר מטמורפוזה משועל לחתול. האם זה האיש שאריק שרון אמר עליו פעם שהוא הכי מתאים להיות היורש שלו? השבוע ציטט הנגבי את המשורר אורי צבי גרינברג, שאמר פעם "כל בוגד הוא כסיל". הנגבי אמר את זה כשנשאל אם יש היתכנות שמפלגת העבודה תתמוך בכחלון לראשות ממשלה. הנגבי חשב שזה יהיה מעשה בגידה ושכחלון הוא לא בוגד ולא כסיל.
ויש את — אה, רגע, ביטן כבר אמרנו?
אפשר להיות בטוחים שלמרות השתיקה, עם משמעות או בלעדיה, מרבית חברי סיעת הליכוד ובמיוחד השרים, יושבים ליד שולחן הממשלה ומחזיקים אצבעות שיוגש כתב אישום נגד העומד בראשה.
הנסיך יאירי
השבוע, אחרי חקירתו של נתניהו, נחקרו במשטרה גם שרה ויאיר. אנחנו עדיין ממתינים לקריאה לאבנר ולכלבה קיה.
והאחשדרפנים יצאו שלוחים כדי להסביר כי מדובר במתנות בין חברים. ח"כ דודי אמסלם התוודה שגם הוא, שאמנם אינו שותה ואינו מעשן, נוהג בשובו מחו"ל להביא למי מחבריו קרטון מרלבורו, או בקבוק קוניאק VSOP. לפעמים חברים גם לנים אצל חברים בנסיעותיהם. ככה זה בין חברים. והוסיף אמסלם, כי רק טיפוסים שאין להם חברים, חושבים שמתנות הן פשע.
עו"ד שמרון, הבנדוד, מתמחה במתנות נתניהו עוד מפרשת עמדי, נבצר ממנו להסביר לנו שוב זוטי דברים ובמקומו התייצב יעקב וינרוט. הוא, מסתבר, אינו זקוק לוואליום. לדבריו, רק שמע את מסכת ההוכחות נגד נתניהו בתיקים 1000 ו־2000, ומיד נרגע. הוא אפילו הטיף מוסר לנו, שעיננו צרה באישיות המקבלת סיגרים ושמפניה במאות אלפי שקלים, ובסך הכל מותר גם מותר.
אמנם תשומת הלב הוסטה בימים האחרונים מתיק 1000 לתיק 2000, אבל כדאי בכל זאת להקדיש כמה מילים לתפיסת עולמה של משפחת נתניהו, המתנהלת ללא ארנק כבר עשורים, והעבירה את המסורת הזאת גם לדור השני.
מה מנסים להסביר לנו יחצ"ני המשפחה? ככה זה בין חברים. פעם זה מביא מתנה לזה, ופעם זה מחזיר לו. יוצאים לאכול ביחד, פעם זה משלם ופעם זה. הבן יוצא לטיול תרמילאים מכסף שחסך כמלצר ב"ארומה" והוא ישן על הספה בסלון של החברים.
וככה זה גם בבית משפחת נתניהו: פתאום דפיקה בדלת, ארנון וארנונה קופצים לביקור בהפתעה, וכדי שלא לבוא בידיים ריקות, הביאו בקבוק. בפעם הבאה, כשיקפצו שרה וביבי, הם יביאו צנצנת קונפיטורת תאנים שרקחה שרה. רק צרי עין, שמאלנים הרוצים להדיח ראש ממשלה מכהן, עיתונאים רשעים וחשוכי חברים, רק הם מוצאים בכך פסול.
אלא מה, האמת קצת שונה, עד כמה שלאמת יש עדיין משמעות בימינו.
מילצ'ן ופאקר אינם קופצים לשום ביקור. וכשאוזל מלאי הסיגרים והשמפניה, מצלצל מי שצריך למי שצריך, הזמנה חודשית נרשמת, הנהג של הנותן או המקבל מבצע את ההעברה והמסירה, וחשבונית נרשמת בהתאם.
אפשר, אולי, לראות את הצד החיובי שבמתנות אלו. אם לצטט את מני נפתלי: "אני לא יודע מה יש בשמפניה ורודה, אבל היה חצי יום שקט". גם לסיגר אמור להיות אפקט מרגיע על אנשים שחשוב לנו שיהיו רגועים.
ועכשיו נעבור ליורש העצר. הנסיך יאירי. השבוע הוא העיד במשטרה שלאביו אין קשר לחברותו עם המיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר, וכי ראש הממשלה לא ידע מי מממן אותו. במילים אחרות: את המיליארדר הוא בכלל הכיר במסיבת פול מון בקופנגן, כשהוא התגורר בתל־אביב בדירת הפאר ברויאל ביץ' השייכת לפאקר, הוא סיפר לאביו שהוא מתגורר אצל חבר בדירת חדר בפלורנטין וכשהוא טס לאספן, לסקי, על חשבונו של הברון - אבא שלו בכלל חשב שהוא בגסט האוס בהודו.
נו, באמת. עד כמה מטומטמים הם חושבים שאנחנו. שיקום מי שמאמין שנתניהו לא ידע איפה ועם מי הבן שלו מסתובב, וששרה לא עודדה את היחסים האלה בין בנה לבין המיליארדר. הרי כל זה המשך ישיר לדיווח על אספקת מנות הקרב של הילד, סושי וסשימי במגשי ענק על ידי נהג במשרה ציבורית, היישר לחפירות הקדמיות של משרדי דובר צה"ל.
הטענה שהמתנות ניתנו ללא תמורה, מגוחכת. מתנות בסכומים כאלה לא נותנים אפילו מיליארדרים. והאבסורד באמירה שנתניהו לא ידע על ההטבות לבנו. מי האידיוט שירעיף על יאיר את כל הטוב הזה מבלי שאבא שלו, ואף חשוב מכך אמא שלו — לא יידעו.
האיש ללא הארנק
יאיר שלנו אינו יוצא לטיול תרמילאים. הוא טס במטוסים פרטיים, שט ביאכטות, גר בדירות פאר ומקבל מתנות, דרך שגרה, מידידו המבוגר יותר, מעין "שוגר דאדי". ומתברר שלא רק מפאקר, גם ממילצ'ן היו מתנות ליאיר. אנחנו ממתינים עכשיו לשמוע דיווחים על ההדדיות שבה השיב יאיר למיטיביו.
ושרה. איך אפשר להגיד על שרה שהיא רק דורשת ואינה נותנת. למזלנו, חובה בבית הלבן לתעד היטב כל מתנה שניתנה לנשיא או לרעייתו, ולשמרה באזור מאובטח. ואכן, תיעוד רשמי שפורסם בארה"ב מפרט כי אי שם במרתפי הבית הלבן, ליד היהלומים וחפצי האמנות שהביאו שועי עולם לנשיא אובמה, מתועדות גם שלוש מחברות ספירלה, בכריכה פרחונית, שהביאה שרה נתניהו במתנה לידידתה מישל, לצד מתנות נוספות.
שלוש מחברות ספירלה בכריכה פרחונית.
ולא מדובר רק בסיגרים ושמפניה ורודה. טיסות במחלקה ראשונה או במטוסים פרטיים של בעלי עניין. מגורים בסוויטות פאר בבתי מלון ובווילות פרטיות. מתנות בסכומי עתק מעבריינים צרפתים, טייקונים בעלי אימפריות הימורים, בעלי אינטרסים כלכליים בישראל ובחו"ל, הרשימה מתארכת מדי יום.
חליפה במתנה מרון לאודר. ריבונו של עולם, חליפה! מה עוד? אריזה של ארבעה תחתוני בוקסר של ג׳וקי בצבע שחור, מידה 46 אמריקאית?
האיש ללא הארנק.
ומה עם המתנות שאינן מטריאליות, אלא שירותים בשווה כסף. עורכי הדין העובדים עשרות שנים בחינם, ורק בתנאי שלא יספרו לנתניהו, בשום פנים ואופן ובהוראה מפורשת, ממה הם באמת מתפרנסים. שירותי יחסי ציבור ודוברות. אפילו עו"ד דרשוביץ, מאלו שחילצו את או ג'יי סימפסון נקי מאשמת רצח, גם הוא, איש המוסר והאמת, שולח מאמריקה, כנראה ללא תמורה, חוות דעת אוהדת ותומכת.
אומרים שמה שלא עשה השכל או המצפון, הניסיון כבר לא יעשה אף פעם. אילו טיפוסים צריכים להיות בוגרי פרשת עמדי, כדי להמשיך לקבל, חד־צדדית, מתנות במאות אלפי שקלים? ואילו טיפוסים צריכים להיות האנשים שסביבם כדי להגן עליהם?
ואילו עוד חברים, נותני מתנות ללא תמורה, מסתתרים בצללים? בעלי עניין בתקשורת? בגז? בצוללות? בתחזוקת ספינות? אנחנו ממתינים בחשש למידע, שיודלף במוקדם או במאוחר. אני מודה שעד לא מזמן חשבתי שמילצ'ן מקורב לראשי ממשלות בגלל אישיותו. מה שמתברר עכשיו זה שכל אחד יכול להיות מקורב לראש הממשלה שלנו, אם רק יספק לו את הסחורה.
אבל אם תשאלו את נתניהו, או שרה, או יאיר - הם באמת ובתמים לא מבינים על מה הרעש. הכל מגיע להם בדין. הם הרי עושים טובה גדולה למדינת ישראל בעצם מוכנותם למשול עליה. הרי הם משפחת המלוכה. הקיסרות בכבודה ובעצמה. ומה יכול להעיד יותר על הלך הרוח הזה, מאשר האופן שבו נלקח השבוע ראש ממשלת פולין לקברו של יוני נתניהו כדי להניח עליו זר פרחים.
במילים אחרות, קברו של יוני הפך להיות מאוזוליאום, עוד מקום ביקור של מנהיגי עולם, כמו יד ושם. ולמה דווקא קברו של יוני כשבתי הקברות מלאים לצערנו בגיבורים? האם זה לא מטורף? האם הפכנו כולנו לעיוורים? האם לא עברנו מבלי לשים לב למשטר מלוכני?
וכל זה קורה בשבוע שבו יש החלטה להקים את מעונו החדש של ראש הממשלה, בעלות של 700 מיליון שקלים, תוך התעלמות מהפרסומים האחרונים על מצב העוני ועל מחירי הדיור.
אז איך כתב חנוך לוין בשירו "שחמט"?
"בכי בחדרים ובגנים שתיקה, על לוח ריק רק מלך ומלכה".
