להרבה ישראלים התברר השבוע שבגלל קפה תמים ממכונה, שהם שותים מדי יום בעבודה או בבית קפה, יש סיכוי שגופם הועמס בעופרת. "שליש מהמכונות שנבדקו במכון התקנים פלטו עופרת בשיעורים חריגים", זעקה ההודעה הרשמית של משרדי הבריאות והכלכלה. עוד הזהירו כי חשיפה לעופרת עלולה לפגוע בלב, בכלי הדם, בכליות ולהקפיץ לחץ דם. בהיריון? הדורות הבאים בסכנה. ההמלצה המיידית: הימנעות טוטאלית מקפה במשרד או בבית קפה.
האופן בו פירסמו משרדי הכלכלה והבריאות את האזהרה הוא שערורייתי. מפחידים, אבל לא הולכים עד הסוף. מגלים את הטפח שנוח למשרדים הממשלתיים הנכבדים האלו, כדי שיוכלו להצטייר כמגני הצרכן, אבל מכסים את הטפחיים הקריטיים של המידע. מתעלמים מהשקיפות שחייבת להיות חלק מובנה בהודעות מן הסוג הזה ומשאירים אותנו באפלה. ובדרך גם פוגעים קשות בשורה של גורמים עסקיים. רשתות בתי קפה. יבואנים. להם אני פחות דואגת. הם יידעו להילחם את מלחמתם. מי יילחם את מלחמת הצרכנים?
מה לא סיפרו לנו במשרד הכלכלה והבריאות? הם לא גילו איזה דגמים של מכונות קפה בעייתיים. נכון, הם חשפו את שמות החברות: ביאנקי ולה פבוריטה. הראשונה, על פי האתר שלה, מייצרת 11 דגמים. אבל כמה מיובאים לישראל? וכמה כשלו בבדיקה? לא ידוע. השנייה - לה פבוריטה הישראלית - משווקת על פי אתר החברה לא פחות משישה דגמים וגם בונה מכונות לפי דרישת הלקוחות. האם בכולן גילו עופרת בבדיקת המעבדה? בחלקן? גם על זה לא קיבלנו תשובה.
כלל ראשון בפרסום אזהרות וממצאי בדיקות מחייב רשות ממשלתית, כמו גם אותנו העיתונאים, לספק לצרכנים פרטים מדויקים של המוצר הסורר, כדי שנוכל לזהותו בכוחות עצמנו. זאת במיוחד לאור סטנדרט האכיפה הירוד של משרדי הכלכלה והבריאות.
האם מדובר במכונות חדשות? ישנות? מי סיפק את המכונות למעבדה - פקחי משרד הכלכלה? היבואנים? המתחרים האלמונים ששיכנעו את אנשי משרד הכלכלה לבצע את הבדיקה? על פי תגובת משרד הכלכלה לשאלותיי מתברר שגם וגם. המכונות הגיעו למכון התקנים גם מיבואנים מתחרים וגם מפקחי המשרד. כמה מ־25 המכונות שנבדקו - וחשוב יותר מבין שמונה המכונות עם שיעורי העופרת הגבוהים - נאספו על ידי המפקחים וכמה הובאו על ידי מתחרים? האם מכונות שהביאו מתחרים יכולות לשמש בסיס לפסילת דגם? הנתונים חסויים. משרד הכלכלה סירב לחשוף אותם, גם לבקשותיי החוזרות, למעט הודאה שמדובר במכונות חדשות ומשומשות גם יחד.
בגלל האבנית
סיפור העופרת ומכונות הקפה לא חדש. בגרמניה חשף כבר ב־2013 מכון המחקר הנחשב BfR כי קיימת אפשרות לשחרור עופרת ממכונות קפה, גם ביתיות. אלא שבבדיקות של המכון נקשרה התופעה לטיפולים להסרת אבנית במכונות ולרכיבים החומציים בחומרים להסרת אבנית שהוציאו עופרת מחלקי המתכת. ההמלצה: לשטוף היטב את מכונת הקפה אחרי כל טיפול להסרת אבנית, ובמקרה של מכונות תעשייתיות - הגברת השטיפה. אצלנו ההתנהגות הפרקטית לא חשובה. העיקר ההפחדה. הפחדה הולידה את ההמלצות לצרכנים.
כי משרדי הכלכלה והבריאות מפחדים. לא רוצים שיתקיפו אותם כמו שהתקיפו אחרי משבר הקורנפלקס של תלמה. יש להם ממצאי בדיקה? בום! הם בחוץ, עם ממצאים חצי־אפויים, עם יותר שאלות מתשובות.
עד כמה הם מפחדים נוכחתי אישית כשפניתי למכון התקנים ולמשרד הבריאות בשורה של תהיות ושאלות בקשר לפירוט החלקי והלקוי של הממצאים. "זה לא אנחנו, הכתובת היא משרד הכלכלה", הגיבו בשני המקומות. ומה אומרים במשרד הכלכלה, שמסרב לפרט נתונים? "נתונים פרטניים לא ניתן לפרסם עד לסיום הליכי זכות הטיעון" (של היצרנים והיבואנים שמכשיריהם כשלו בבדיקות - ש.ח). והדובדבן שבקצפת: "לאור העובדה כי משרד הבריאות אינו מגדיר את החשש לבריאות הציבור כחשש מיידי, נוכל לספק מידע מפורט יותר רק לאחר שיסתיים הליך זכות הטיעון".
הבנתם? למשרד הכלכלה יש מחלקה משפטית שנזהרת. הם עוד יכולים לחטוף תביעה משפטית מצד יבואנים על פרסום שגרם להם לנזק. ליבואנים ולמשווקים, ביניהם החברות הגדולות שטראוס ומי עדן (המייבאות מכשירים של ביאנקי האיטלקית), יש עורכי דין שנעמדים, סביר להניח, על הרגליים האחוריות כדי להוכיח שלא כצעקתה. שלא לדבר על הסיכון לתביעה מהחברה האיטלקית הגדולה המתמחה במכונות קפה ובמכונות אוטומטיות לחטיפים ולמשקאות.
אבל לנו, הצרכנים, אין עורכי דין שילחמו על האינטרסים שלנו. שני הגופים הצרכניים שאמורים להגן עלינו - הרשות להגנת הצרכן והמועצה הישראלית לצרכנות - מצויים תחת מטריית משרד הכלכלה, ושניהם מגמגמים חלושות. אז אותנו אפשר להפקיר, ולספר שהחשש לשתות קפה עם עופרת לא מוגדר כחשש מיידי לבריאות הציבור.
