יש הרבה מאוד טענות ענייניות נגד הממשלה הנוכחית. אבל דווקא בעניין המגזר הערבי בכלל והבדואים בפרט היא עושה מאמץ רציני כדי להתגבר על בעיות שנוצרו בעשרות השנים האחרונות. כך תוכנית החומש למגזר הערבי, השקעה של מיליארדים, וכך התוכניות שעליהן פורסם רק לאחרונה, בעלות של כשלושה מיליארד, לצורכי המגזר הבדואי. על הרקע הזה, העימות עם תושבי אום אל־חיראן, בניגוד לתעמולת הזוועה, נמצא בניגוד קוטבי למדיניות הממשלה – הנוכחית וקודמתה – בשנים האחרונות.

בימים האחרונים נשמעו טענות שלפיהן המטה להסדרת התיישבות הבדואים רצה, במצוות הממשלה, להגיע לעימות באום אל־חיראן כדי לרצות את המתנחלים וכהמשך להריסת הבתים בקלנסווה. "לא רק שמדובר בהבל גמור", אמר לי אחד השותפים למשא ומתן, "אלא שההוראות שקיבלנו 'מלמעלה' היו הפוכות: נסו להתפשר, גלו נדיבות, כדי להגיע להסדר ברוח טובה".

וזה בדיוק מה שקרה. ב־11 בינואר, שבוע לפני העימות, נערכה ישיבה מסכמת עם תושבי המקום. לא היו שם נישול, אפליה או גזענות – להיפך. חלק מההסכמות הועלו על הכתב על ידי עורכי דינם של תושבי אום אל־חיראן, ובמכתב ששלחו למחרת למטה להסדרת התיישבות הבדואים הם ציינו: "חלה התקדמות משמעותית לעניין העברת בני הכפר למקום חלופי בשכונה 12 (ביישוב חורה), ועל כך יש לברך, שכן עניין זה מהווה את ליבת העניין אשר לגביו יש הסכמות עקרוניות חשובות".

ההסכמות הולידו דרישות חדשות. אחת מהן הייתה מתן יחידת זכאות נוספת לכל אישה פלסטינית, אף שמדובר באישה שנייה או שלישית או רביעית, ובנשים במעמד של שוהות בלתי חוקיות. איך בדיוק יכולה מדינה ריבונית להעניק "יחידת זכאות" לאישה בלתי חוקית שהיא גם שוהה בלתי חוקית?

אפשר להיכנס לפרטי פרטים כדי להוכיח שהמטה הלך עוד ועוד לקראת נציגי התושבים. זה לא עזר. לכל אורך הדרך ניהלו שלושה מבני שבט אלקיעאן את המשא ומתן – עלי, עטווה וראאד. שני הראשונים נטו להגיע להסדר. השלישי, פעיל בארגוני שמאל, הוא שהוביל את הקו המיליטנטי שהביא בסופו של דבר לשבירת המשא ומתן ולעימות המדמם.

צריך להזכיר: רוב בני השבט הסכימו להסדר ועברו לחורה. אלה שנותרו בעתיר, או ליד יער יתיר, הם "מחזיקים ברשות", שזכויותיהם הוכרו, ולכן הוצע להם הסדר הוגן. אלה שהתפשטו לעבר אום אל־חיראן הם פולשים לכל דבר, שלפנים משורת הדין זכויותיהם הוכרו – והמטה הלך לקראתם כברת דרך ארוכה. ההסדר ההוגן, הן ברמת הפרט והן ברמת הקהילה, היה מונח לפתחם, אבל הוא פוצץ בכוונה תחילה.

זו לא הפעם הראשונה שהמשא ומתן מתפוצץ. דורון אלמוג, שעמד בראש המטה להסדרת התיישבות הבדואים ונחשב לאדם ששואף בכל ליבו לשוויון, כתב עוד ב־2013: "המחאה אינה שייכת כלל למצוקת הבדואים. היא תוצר של הפגנות פוליטיות שמלבים חברי הכנסת הערבים מבל"ד והתנועה האיסלאמית".

התעמולה של הימים האחרונים מציגה מצג שווא הפוך. העובדות לא בילבלו את האמונים על הסתה ללא הפסקה. "איך הם ישנים בלילה החלאות הפושעים האלו?" - שאלה בפייסבוק אחת, נוני טל, בנוגע לפקידים שניהלו את המגעים. ואחרת, מירי ברק, ענתה לה: "כמו שמפקד מחנה ריכוז חוזר לביתו ומנגן בטהובן בפסנתר". אנחנו יודעים איך פעם פעלה הדמוניזציה נגד יהודים. סיקור המשבר הנוכחי, עם מיעוט קטן מהבדואים שמעדיף לחרחר מדון ודוחה כל הסדר, מבהיר איך פועלת בימים אלה הדמוניזציה נגד מדינת היהודים.