חשבון חשמל

שבת 20 באפריל 2024

עקבו אחרינו

בפייסבוק בטוויטר באינסטגרם

נגישות

הכי מטוקבקות

איור: שחר לוי, אנדרומדיה

7 ימים • 25.01.2017

חשבון חשמל

זו נחשבת לאחת מפרשות השוחד הגדולות בישראל: שורת בכירים בחברת החשמל נאשמים שקיבלו מיליונים בתמורה לקידום עסקאות בכ–2.5 מיליארד שקל עם חברת סימנס. תמלילי החקירה שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" חושפים איך לפי העדויות עבדה השיטה: הביקור החשאי בחדר הכספות מתחת לאדמה בלונדון, הזרמת הכספים דרך הונג–קונג או דובאי והבכירים שהתרסקו בחדרי החקירות. חברת החשמל: "כתב האישום נוגע לאירועים מלפני שנים נגד גורמים שאינם בחברה"

שחר גינוסר | איור: שחר לוי, אנדרומדיה

בתחילת החקירה ישב דוד קון, שהיה האיש החזק בחברת החשמל, כשהוא זחוח. "אני לא זקוק לעורך דין", הבהיר לחוקרים, "מאיפה הרעיון האידיוטי שלקחתי שוחד?" קון, שכיהן כמשנה למנכ"ל החברה הממשלתית, היה משוכנע שהצליח להסביר כיצד הגיעו לכספת שלו 200 אלף דולר, כששלף סיפור על חבר מסתורי שגר בפולין ופעם העביר לו סכומים שצמחו, גדלו ותפחו עם הזמן.

"מיליון דולר שוחד?" אמר בתדהמה לחוקרים, "לא היה ולא נברא".

יצחק הירש מסימנס תיאר את שנגלה לעיניו כשפתח את הכספת. "היה הרבה פאונדים, היה הרבה דולרים. כזה תערובת. לא ממש חבילות כמו שאתה רואה בסרטים שמישהו פותח מזוודה", סיפר. "פעם ראשונה שאתה רואה כזה סדר גודל של סכום במזומן?" שאל החוקר. "פעם ראשונה ואחרונה", השיב הירש

וכך, אחרי עשרות שעות של הכחשות גורפות וחקירה מנומסת, החוקרים החליטו לשנות את הטון. "אתה, במידה מסוימת הנוכחות שלך מיותרת פה", אמר ראש צוות החוקרים לקון.

"מה?" הופתע קון.

יונה שוויצר. “טעות שהסכמתי לקבל את הכסף הזה. אני מתחרט על זה עד עצם היום הזה ומהרגע הראשון"

חוקר: "הנוכחות שלך מיותרת פה".

קון: "כן, כן".

עובד סימנס העיד כי בזמן שבדק את המזומנים בחדר הכספות בלונדון, בכיר חברת החשמל, דוד קון, המתין בחוץ בתחפושת. "הוא היה עם קסקט כזה גדול ומעיל", תיאר, "אני חושב שהיה לו צעיף... בליבי צחקתי. הבנתי שהאיש רוצה להסתתר מתחתיו... הכובע ממש היה מגוחך... הוא היה בלחץ, הוא היה משוגע"

חוקר: "אתה אה... בבור של חרא, אם ניקח את העולם המושגים העממי".

קון: "כן".

יעקב (יאשה) חאין. “זה היה ברעיון ש'תשמע, יש כסף, אתה יכול לתת לי חשבון בנק בחו"ל'"

חוקר: "מאוד עמוק".

קון: "או־קיי".

בחדר החקירות יונה שוויצר הסכים לגלות מידע לחוקרת, רק בתנאי "שלא תגלה לאף אחד" ואחרי שהפסיקה את פעולת מכשיר ההקלטה. "מי שהעביר לי את הכסף זה מנהל החשבונות של החברה. בהונג–קונג", סיפר לה, "הנה עכשיו את יודעת את האמת ואני מסובך עד הסוף"

חוקר: "הידיעה שלי לגבי ההתנהלות שלך לקבלת שוחד... היא חד־משמעית, מלווה בראיות חיצוניות, מלווה בעדויות".

קון: "בסדר גמור".

דוד קון. “הקשקושים שלך בנוגע לפולין והכסף המזומן לא מחזיקים מים", הטיח בו החוקר

חוקר: "...השקרים שלך לגבי הכסף הפולני ומיסטר איקס והחארטה שאתה מזמזם לי... יכולים להוות איזושהי גרסה מבחינתך, אבל מבחינתי זה אוויר חם. לא נתמך בשום דבר. משכת מכספת בחו"ל מזומן בסכום מכובד מאוד. הקשקושים שלך בנוגע לפולין והכסף המזומן לא מחזיקים מים... אין לך אפילו בדל של ראיה שתתמוך בגרסה שלך... לא שאני לא מאמין לך, הראיות מוציאות אותך בין שקרן לטמבל".

עד לפני כעשור כיהן קון כמשנה למנכ"ל חברת החשמל. הוא בכיר רשימת הנאשמים בקבלת השוחד, שבימים אלו מנהלים מול הפרקליטות "הליך גישור פלילי", כשהם מלווים בסוללה של פרקליטי צמרת, המנסים לחלץ אותם בזול מכתב האישום החמור שהוגש נגדם לאחרונה.

"טעיתי כשהסכמתי לקחת, בגלל זה אני יושב פה עכשיו", התוודה בחקירתו יאשה חאין, לשעבר המשנה למנכ"ל חברת החשמל, לאחר הכחשות חוזרות. "בפנים, פחדת שזה יתגלה? עשר שנים אתה ישן עם עין אחת פקוחה", התעניין החוקר. "זה לא סיפור הכי מוצלח שלי בחיים", אמר חאין

הפרשה נוגעת לעסקאות ענק בין חברת החשמל לסימנס, חברה בינלאומית שמרכז עסקיה בגרמניה, ולשוחד ששולם באותו פרק זמן לבכירים בחברת החשמל. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, תחילת שנות ה־2000, אושרו על ידי חברת החשמל התקשרויות עם סימנס סביב פרויקט רכישת טורבינות גז בשווי כולל של כ־2.5 מיליארד שקל.

לפני כמה שנים, כשנחשף קצה הקרחון של פרשות השחיתות של חברת סימנס והתשלומים לדירקטור, השופט לשעבר דן כהן, הגיבה חברת החשמל בזעזוע. היא הכריזה שבמקביל להליך הפלילי תתבע את המעורבים ותדרוש פיצוי מלא על כל הנזקים שנגרמו לה בגלל פרשות השוחד. אבל מהמידע והעדויות שהגיע לידינו, נראה שעולה תמונה אחרת. כך, למשל, היועץ המשפטי של החברה העיד במשטרה, שלא קיבל סיוע כשניסה לפעול מול סימנס.

השופט לשעבר דן כהן. הראשון שהורשע בפרשה

העדויות שנחשפות כאן מלמדות שפרשת החברה הממשלתית וסימנס היא הרבה יותר מסיפור רגיל של שוחד. שבע שנים אחרי הגשת כתב האישום הראשון, נגד הדירקטור דן כהן, כבר ברור שלא מדובר בתפוח רקוב בודד. לפי תמלילי החקירות, שורה של בכירים בצמרת חברת החשמל קיבלו שוחד והצעות לשוחד, ואף אחד מהם לא חשב לפנות משטרה ולדווח כדי לבלום את מה שנראה היום כאחת מפרשות השחיתות הקשות בישראל. "זה נורא", העיד במשטרה היועץ המשפטי של החברה, "הבנתי שכולם סביבי קיבלו שוחד".

כשהתופעה מתרחשת בהיקף כה נרחב, ומככב בה מספר כזה של בכירים, ייתכן שניתן לראות בה גם מעין מדגם סטטיסטי. "מדגם עם משמעות עגומה על אופי האדם", כהגדרת גורם משפטי שנדהם מהיקף הממצאים.

לששת הנאשמים הנוכחיים צריך להוסיף את דן כהן, שכבר הורשע, וגורם בכיר נוסף שנפטר בינתיים.

תמלילי החקירות הנרחבים שנחשפים כאן לראשונה מציגים כמה ממי שהיו בכירי החברה הממשלתית הגדולה במלוא עליבותם. את התירוצים, ההתפתלויות, סיפורי הכיסוי וההסתתרות, הקודים הסודיים של המשחדים וההתמודדות המביכה בחדרי החקירות אל מול שלל ראיות על מנגנון הזרמות כספים חובק עולם, מגרמניה, דרך הונג־קונג או דובאי, ומשם במזומנים לכספות או לחשבונות בנק עלומים באירופה, שסופקו לנציגי סימנס על ידי אותם הבכירים.

יונה שוויצר כיהן כמנהל אגף התכנון ההנדסי בחברת החשמל, ו"ישב בצומת מאוד קריטי", כפי שהגדיר בחקירה נציג סימנס. שוויצר, הסביר נציג סימנס, "עמד בראש הארגון הטכני. הוא ידע להפעיל את המערכת, ומאוד חשוב שהאגף שלו יתמוך בפתרון של סימנס".

כמו עמיתיו להנהלה, גם שוויצר החל את חקירותיו בהכחשה גורפת והגיב בפליאה לשאלה אם אחרי שנתפס דן כהן, חיכה שהחוקרים ידפקו לו על הדלת. "זה נפל עליי כרעם ביום בהיר", אמר והכחיש בתוקף הכל. "זה לא הסטייל שלי. בחיים אני לא הייתי לוקח... לא קיבלתי שום כסף".

"מסרת פרטים על חשבון בנק כדי שיעבירו כספים?" שאלה החוקרת.

"לא מסרתי", הוא השיב בלהט. "לא מסרתי, לא מסרתי... לתיאוריה שלך אין אחיזה במציאות".

"ספר לי על חשבון הבנק שיש לך בחו"ל", ביקשה החוקרת.

"אין לי".

"ובכל זאת?"

"בכל זאת אין לי", השיב שוויצר.

"אתה לא יודע שישבתם במסעדה בנמל תל־אביב ושם סגרתם את הפרטים והסכמת לקבל את הכסף?" התעקשה החוקרת.

"אני לא זוכר".

"תנסה להיזכר, יש לנו זמן... לא נראה לי שהייתי שוכחת כל כך הרבה כסף שהייתי מקבלת".

"לא קיבלתי, לא קיבלתי, לא קיבלתי", השיב שוויצר.

אחרי הכחשות חוזרות, נכנס ראש צוות החקירה והסביר לשוויצר את מצבו הנואש. "אני רוצה טיפה לחדד לך, בסדר...? עשית טעות, ואת הכסף העברת בהעברה בנקאית. זה אומר שיש אסמכתה, וברור לך שחקרנו בשווייץ, קיבלנו את כל המסמכים לגביך, וכל חבריך שניהלו שם חשבונות עלומים וקיבלו מאות אלפים... בעיני רוחך אתה עדיין חושב שזה מילה מול מילה. נכון? וברגע שעשית את הטעות הראשונית... ועשיתם העברה בנקאית, ברגע הזה אכלת אותה. מה לעשות, יונה? אכלת אותה".

"אכלתי אותה", חזר שוויצר.

"אכלת אותה בגדול. בסופו של דבר אדון יונה שוויצר תצטרך לתת הסבר לכסף הזה. אתה יודע למה?"

"לא".

"כי אם לא תיתן...” אמר החוקר, “מבחינת הראיות שיש לנו זה שוחד, מסריח, שחור. אתה יודע מה עוד הבעיה שלך? שאתה לא לבד. ראית את חבריך בחצר?... כל אחד קיבל בדרכים שונות, בתאריכים שונים, סכומים שונים".

מאוחר יותר החל שוויצר לגלות סימני שבירה ראשונים, במונולוג מביך במיוחד, שנבע ככל הנראה מכך שלא הכיר את נוהלי החקירה. רק אחד ממכשירי ההקלטה הונח בגלוי על השולחן מולו, והטייפ השני, ששוויצר לא היה מודע לקיומו, פעל במקביל. וכך, אחרי שהוטחה בו מנה גדושה של ראיות, הסכים שוויצר לגלות מידע רק "באופן אישי" לחוקרת, כאשר הבחין שהפסיקה את פעולת הטייפ שמולו. שוויצר דיבר אל החוקרת כנראה בהנחה שאיננו מתועד, ומתוך ציפייה שתשמור את המידע לעצמה ו"לא תגלה לאף אחד".

"מי שהעביר לי את הכסף", סיפר לה על התגלגלותו, "זה מנהל החשבונות של החברה. בהונג־קונג... הנה עכשיו את יודעת את האמת ואני מסובך עד הסוף". בהמשך הבהיר שוויצר לחוקרת בתמימות, שאת המידע שמסר אסור לה לגלות: "אני באמת משביע אותך. שלא תגידי מילה. לא תגידי מילה... אם את מבטיחה שאת מבטיחה ואני מאמין לך, שאת לא מספרת לאף אחד".

"אני לא מספרת", השיבה החוקרת.

"אני יכול לתת לך את השמות", הוסיף שוויצר, סיפר לה על אנשים שקיבלו כספים באירופה וציין שפעל כך, "כי לא רציתי להשאיר עקבות". בהמשך הצביע על הטייפ הכבוי והבהיר לחוקרת: "...את לא יכולה להשתמש בזה. את לא יכולה שום דבר. ראי הוזהרת".

"אתה מזהיר אותי?" התפלאה החוקרת. "אתה מאיים עליי, יונה?"

"לא, אבל את הבטחת לי", הוא השיב בתמימות. "זה מה שנקרא, את במצב קשה. זה נקרא הפרת אמונים".

"אני במצב קשה?" תהתה החוקרת.

"בטח", ענה שוויצר. "הפרת אמונים".

יום אחר כך נראה שהאסימון נפל, ומנהל האגף הבכיר אולי הבין שבין שניהם, הוא זה שנחשד בפלילים. בחקירה הבאה הוא נשבר סופית. "אני מאשר את הדברים שאמר אהרונסון (אורן אהרונסון, נציג סימנס — ש”ג)..." הודה שוויצר, ושיחזר איך רשם בפתק את מספר חשבון הבנק באירופה, שאליו ביקש להעביר סכום של 200 אלף דולר. "הוא (נציג סימנס — ש"ג) אומר, 'יש לי בשבילך, אתה יכול להביא לי מספר חשבון איפה להעביר אותו'... העברתי לו מספר חשבון, לפי מיטב זיכרוני בנמל תל־אביב. במסעדה, אני מעביר לו את הפתק. נדמה לי שזאת מסעדת אולימפיה. עוברים כמה ימים... והוא מתקשר אליי ואומר, זה הגיע. נכנס אה... 200 אלף דולר".

כמו בכירים אחרים, גרסת ההמשך של שוויצר היא שלא נתן לסימנס תמורה. "הוא הציע מיוזמתו, ללא שום התניה לתמורה כלשהי, וממילא לא עשיתי שום פעולה להצדיק את קבלת הכסף", טען.

אלא שהחוקרת הכירה את הפרטים היטב. "לפני כן, קדם לזה איזשהו אירוע. הרי בעצם מה הסיבה שאורן רוצה להעביר לך 200 אלף דולר”, שאלה, “נסעתם לסימנס, אתה, אורן, אייל, יאשה?"

שוויצר: "יאשה (נאשם בכיר נוסף — ש"ג) אומר משהו שמצדד בסימנס... ואז אני מתפרץ ושואל אותו, מה אתה בצד שלהם? אתה מכור לסימנס? והתביישתי... כולם שתקו מסביב".

חוקרת: "ה־200 אלף דולר חיכו לך לא הרבה זמן אחרי אותה ישיבה".

שוויצר: "אני מניח שכן... הנחתי שההתנהגות שלי לא מוצאת חן בעיני סימנס. שאני עומד על דברים של חברת החשמל”.

"טעות שהסכמתי לקבל את הכסף הזה", אמר שוויצר בהמשך, "אני מתחרט על זה עד עצם היום הזה ומהרגע הראשון".

יעקב (יאשה) חאין, שכיהן בתפקידים בכירים בחברת החשמל ופרש לאחרונה כמשנה למנכ"ל, הוגדר על ידי נציגי סימנס בחקירות "איש חזק... התמיכה שלו חשובה". למרות שנאשם שקיבל בעצמו 290 אלף דולר, בחקירה הוא התקשה להאמין להיקף השחיתות שיוחס לחבריו הבכירים. "מה אתה אומר על דוד קון, שלקח כסף מסימנס", הוא נשאל. "אני לא מאמין", השיב. "הוא איש מאוד ערכי, מאוד מכובד. אני לא מאמין".

חוקר: "ויונה שוויצר?"

חאין: "גם".

חוקר: "אותו דבר?"

חאין: "כן".

חוקר: "וצבי אייל?"

חאין: "אותו דבר".

חוקר: "חיים ברנר?"

חאין: "אותו דבר".

חוקר: "כולם ערכיים?"

חאין: "כן".

כמו שאר חברי ההנהלה, המשנה למנכ"ל פותח את עדותו בביטחון מוחלט ומוסר גרסה שבהמשך תישמע מגוחכת. "האם אי פעם אהרונסון העביר לך כספים כלשהם?" הוא נשאל.

"לא", השיב.

"ולאנשים הקשורים אליך?"

"לא".

"אני שואלת שוב, יש חשבונות בנק נוספים בבעלותך או בבעלות קרובי משפחתך בחו"ל?"

"לא", השיב חאין.

שמונה חודשים אחר כך, באוגוסט 2015, הוא במצב אחר לגמרי. "מה שהראיתי לך, זה לא חשבון שלך, יאשה?", שאל החוקר.

חאין: "אני שומר על זכות השתיקה".

"...הוצגו לך שתי העברות בסכום כולל של 290 אלף דולר. לבנק HSBC בשווייץ”, אמר החוקר, “יש לך מה להגיד על למה קיבלת את הכסף?"

"לא", השיב חאין.

"כי אתה שומר על זכות השתיקה?"

"כן".

"אמרת קודם שזה לא החשבון שלך. זו אמירה תמוהה”, אמר החוקר, “זה צילום הדרכון שלך, החתימות שלך על כל המסמכים, השם שלך. תיארת פה אפילו איפה אתה עובד... אתה לא מעוניין להתייחס להעברה הזאת?"

חאין: "אני שומר על זכות השתיקה".

חוקר: "...קיבלת כסף. ומה התמורה שסיפקת?"

חאין: "שום תמורה".

חוקר: "בן אדם שילם לך 290 אלף דולר ולא סיפקת לו כלום?"

חאין: "אני טוען שלא".

חוקר: "בוא לא נשכח שעד לפני שעתיים גם אמרת שלא קיבלת כסף".

חאין: "טוב".

אבל גם חאין נשבר בשלב מסוים. "טעיתי כשהסכמתי לקחת, כי בגלל זה אני יושב פה עכשיו. זו הטעות", אמר וסיפר כיצד קיבל כסף מנציג סימנס. "זה היה הרבה־הרבה אחרי כל המכרזים... זה היה ברעיון, ש'תשמע, יש כסף, אתה יכול לתת לי חשבון בנק בחו"ל'. לא היה לי ברור שזה כסף שלי או מה הכסף היה... אמרתי, כן, יש חשבון בנק בחו"ל, לא הסתרתי אותו".

"בפנים, פחדת שזה יתגלה?" מתעניין החוקר לקראת סיום. "עשר שנים אתה ישן עם עין אחת פקוחה".

חאין: "...לפעמים אני ישן טוב, לא טוב, לא יודע".

חוקר: "הסיפור הזה הטריד אותך".

חאין: "זה לא סיפור הכי מוצלח שלי בחיים".

הבולט בין הנאשמים הוא דוד קון, שכיהן כמשנה למנכ"ל החברה, ולפי האישום, גם השוחד היה בהתאם למעמדו. לפחות מיליון דולר, כך לפי תמלילי החקירות, הוסכם שיקבל כמי שעמד גם בראש ועדת המכרזים והוביל בהליכים מזורזים את הרכישות מסימנס. את השוחד דרש במזומן, בסכום שהמתין לו בכספת סודית בלונדון.

מי שהמריא איתו ללונדון היה יצחק הירש, עובד סימנס בישראל. בחקירות העיד הירש על מסירת החלק הראשון של השוחד, בכספת שהייתה רשומה תחילה על שם הירש עצמו. "אתה לוקח את הכספת, היא סגורה, זה קופסת אלומיניום כזו עם מכסה... היא הייתה שלושת רבעי מלאה", תיאר הירש. "בחזית הרבה־הרבה דולרים, ובגב פאונדים... היה הרבה פאונדים, היה הרבה דולרים, בשטרות קטנים. כזה תערובת. לא ממש חבילות כמו שאתה רואה בסרטים שמישהו פותח מזוודה... הסתכלתי ככה, ניסיתי להעריך, לספור, וזה לקח לי קצת זמן... ועשיתי איזושהי הערכה. ואז מימשתי את יצר הרע", הוסיף והסביר, שבהוראת קון נטל לעצמו סכום צנוע של כמה עשרות אלפים, "פאונדים, קצת ערימה מהדולרים וסגרתי. לא הסתכלתי מה זה אפילו".

"...פעם ראשונה שאתה רואה כזה סדר גודל של סכום במזומן?" התעניין החוקר.

"פעם ראשונה ואחרונה, באמת".

הירש העיד כי בזמן שבדק את הכסף, בחוץ חיכה לו קון, כשהוא בתחפושת שנועדה להקשות את זיהויו. "הוא היה עם קסקט כזה גדול ומעיל", תיאר הירש. "אני חושב שהיה לו צעיף... אולי משקפיים... כובע גדול שיורד עליו. לא ראיתי אותו עם כובע אף פעם. אני בליבי צחקתי. הבנתי שהאיש רוצה להסתתר מתחתיו... היה לבוש ככה שיהיה לא נוח לזהות... הכובע ממש היה מגוחך... כובע צמר שנופל לך על הראש, כזה רחב... כל ההסוואה בשביל להקשות את הזיהוי".

הירש העיד כי כשסיים לבדוק את המזומנים, יצא לרחוב וגילה שקון איבד מזמן את סבלנותו. "הוא היה בלחץ, הוא היה משוגע... הוא אומר, צילצלתי אליך איזה 700 פעם, ואתה לא עונה. אי־אפשר לענות שם, אתה במקלט, אין קליטה, זה מתחת לאדמה. עמוק... ממש צעק עליי, כמו אבא על איזה ילד".

למרות עדותו המפורטת של הירש, במשך 11 חודשים התבצר קון בעמדתו והכחיש בתוקף שקיבל מסימנס אפילו אגורה. "המצפון שלי נקי. אני לא לקחתי שוחד. לא הוצע לי שוחד", התעקש. "איך הוא בכלל היה יכול לחשוב שהוא יכול להמציא כזה שקר, שהוא יבוא לאיש הלא מושחת, יציע לו שוחד... הייתי איש עם קלאסה... הקוד מוסרי הוא חד־משמעי בעיניי... "

קון התעקש, אבל היו כמה שאלות שעליהן התקשה לענות. "לא יכול להגיד למה באותו תאריך שהייתי בלונדון היה גם הירש", הסתבך בשלב מסוים. "לא יכול לתת לך תשובה... זה הסיפור שלי... כמה שכולו מטומטם, הוא סיפור שלי".

אחרי כמעט שנה, בסוף 2015, כשהחוקרים השיגו מסמכים מפלילים מלונדון, קון כבר נשמע אומלל בחקירות כשנתקל בגשם של ראיות. "אלו... טופסי הכנסת שותף לכספת", מציג בפניו החוקר. "קח, תקרא... ראית פעם את המכתב הזה?"

"אני שומר על זכות השתיקה", הוא משיב.

"ואז בא מכתב שלישי, והוא מעניין..." ממשיך החוקר ששולף עוד ניירות, "נוסף בכתב יד 'קון דוד'... אתה מכיר את המכתב?"