לא משנה כמה היא תנסה לגזור אותן, על הטי־שירט של שרונה פיק תמיד נשארות תוויות: הבת של צביקה פיק, הבת של הפזמונאית מירית שם אור, אחות של דניאלה מהאחיות פיק, שיוצאת עם אחד, קוונטין טרנטינו.
לפני חמש שנים התווספה לה עוד תווית. פיק התחתנה עם דניאל פדרמן, בנו של מיקי פדרמן, בעל השליטה ברשת מלונות דן ובחברת 'אלביט מערכות', מקום 11 בדירוג המשפחות העשירות בישראל. כשאנחנו קובעים להיפגש היא מציעה לוקיישן משפחתי: שולחן בלובי של המלון בתל־אביב, שורה ראשונה מול חוף הים. הדלתות נפתחות לנו מעצמן. מקום טוב לערוך ראיון או לחיות בו לנצח. מסתבר שלא רק אני חושב כך: במלון יש עוד אורחים מהמשפחה, "קוונטין פה עם דניאלה. תמיד כשהוא בא הוא פה במלון", היא מספרת.
הפעם האחרונה שקיבלנו ד"ש מפיק בת ה־36 הייתה ב־2009 כשהשתתפה עם אחותה דניאלה בעונת ה־וי־איי־פי של האח הגדול. כמה שנים לפני כן, כשהייתה בת 23, הן היו צמד שהקפיץ את המדינה והחיה מעט את הפופ המקומי - עם כמה שירים מוצלחים במיוחד כמו 'השיר הזה' ו'שוב הגשם'. כנצר לשושלת פיק הן קיבלו מהתקשורת תשומת לב מיידית. מיני־אלבום שהוציאו הגיע למעמד זהב, הרדיו ניגן וכולנו רקדנו. אבל אחרי פחות משנתיים הן פירקו את העסק. שרונה ניסתה גם סולו, הוציאה לרדיו כמה שירים, בהם 'טומי' ו'למה לא', עבדה על אלבום שלא יצא, והבינה שזה לא המקום שלה. "לא נהייתה לי הצלחה מטורפת", היא אומרת. מאז, רגל אחת שלה רחוקה מהשואו ביזנס כמה שאפשר. הרגל השנייה רוצה לחזור.
אז מה עשית מאז?
"ניסיתי לכתוב מוזיקה לאמנים, אבל זה לא כל כך הלך בכיוון שרציתי. שנה אחרי 'האח הגדול' הכרתי את בעלי. התארסנו ואז תיכננו את החתונה חצי שנה קדימה, זה עולם שלם. זה מאוד מעסיק. ואז נסענו לירח דבש, ואחר כך הייתי בהיריון ונולדה לי תינוקת, אלינור, ואחרי שנה כבר הייתי שוב בהריון עם רפאל".
היית עסוקה.
"עדיין. זה 24/7, אני אמא פול טיים, כל היום עם הילדים. יש לי מישהי שבאה פעמיים בשבוע מארבע וחצי עד שמונה לעזור לי, וגם אז אני לא משאירה אותה והולכת. אין לי הרבה זמן לחשוב כמעט על שום דבר חוץ מלוגיסטיקה. לתכנן יום הולדת, להכין את התיקים בבוקר לגן ולתכנן פליידייט אחרי הצהריים. אני די מתעסקת בזה רוב הזמן".
לא חייבים להיות כל הזמן עם הילדים.
"גם לא חייבים קריירה".
לפעמים ברגע שנכנס כסף זה מוריד את המוטיבציה.
"הדבר היחיד שטיפה הוריד לי את המוטיבציה בשנים האחרונות זה שיש לי ילדים וזה מאוד ממלא אותי. יכול להיות שטיפה פחות התאמצתי מבעבר, אז הייתי עושה גם דברים שאני לא כל כך רוצה בשביל להתפרנס".
אז הכסף הוא בכל זאת ההבדל העיקרי.
"כן, אני לא עושה יותר דברים שאני לא רוצה. גם לפני לא היה חסר לי כלום, אף פעם לא היה לי את הדבר הזה שאני צריכה לעבוד ולהתאמץ. אף פעם לא גרתי לבד, קודם גרתי אצל אבא שלי ואצל אמא שלי, ועכשיו אני נשואה, ולא היה לי את המאבק הזה, האישי. אבל החיים שלי זהים למה שהם היו לפני שהתחתנתי".
אולי חסר גוף יצירה שלך.
"זה נכון, עוד לא יצרתי משהו שהיה לו את החותם שלי, שזה רק אני וזו ההצלחה שלי. אני כל הזמן מנסה, מנסה, מנסה, אבל בגלל שזה לא ממש יצא לפועל ולא הצליח אז מהצד לא יודעים את זה. כנראה שזה עוד לא קרה".
מה את חושבת על העולם הזה של השואו ביזנס?
"שאני קצת לא מתאימה לו".
* * *
אבל זה בכל זאת בוער בה. עכשיו היא שוב יוצרת, הפעם מאחורי הקלעים. בימים אלה עולה אופרת רוק באנגלית שמחזירה את שיתוף הפעולה המשפחתי - אמא מירית כתבה באנגלית, דניאלה מככבת, ושרונה הלחינה את "Swan Lake Rock Opera" המבוססת על הסיפור והמוזיקה של "אגם הברבורים" (את המופע הבא תוכלו לראות ב־4.3 בהאנגר 11 בתל־אביב). "לקחתי את היצירה הקלאסית והפכתי אותה לשירי רוק־פופ. הוספתי קצת מוזיקה משלי, בעיקר עבודה של הפקה מוזיקלית. כל הסיפור מסופר בצורה סקסית־מודרנית מדליקה כזאת. זו הפקה פרטית. שותפים שקטים".
ניסית למכור את זה לתיאטראות?
"לא. אין בזה שום תוכן ישראלי, וגם לא התחברנו להיות בתיאטרון ממסדי. כל האווירה שיש לנו היא קברטית, זה נורא נעים. חוץ מזה, מתי פעם אחרונה עשו מחזמר מקורי בארץ? גם רוב מה שעשו בשנים האחרונות מבוסס על שירים מוכרים - של שלמה ארצי או מייק ברנט או 'מרי לו'".
'מרי לו', אפרופו, ממחזות הזמר המצליחים בישראל, מבוסס על שיריו של אביה. את רובם כתבה אמה שאחראית גם לסיפור העלילה. "מחזות זמר היו חלק מהבית שלנו, ההורים שלי הכירו דרך 'שיער' כשאמא שלי, שעבדה באיזה עיתון באה לראיין אותו. הוא שיחק בתפקיד הראשי".
הוטבלת לעולם הזה?
"מעולם לא ייעדו אותי אליו. הייתה לנו את הילדות הכי נורמלית שיכולה להיות, אמא בבית, אבא בבית, אבא הולך להופעות לפעמים בערב. חוץ מזה הוא היה אבא מאוד נוכח ונורמלי, דאגן, פולני, רגיש. בשבת היינו נכנסים לאוטו ונוסעים לטייל ולאכול צהריים בכנרת וחוזרים. בית רגיל, כולם עם טרנינג".
מתישהו כידוע, ההורים התגרשו. גם לזה, מן הסתם, התרגלה. "ההפתעה הייתה עם החברה הראשונה של אבא שהייתה צעירה ממנו, מילנה, יותר מבוגרת ממני אבל לא בהרבה. ואז שירה, היא יותר צעירה ממני, הם ביחד איזה 12 שנה. זה לא היה מוזר, הוא לא הראשון שיוצא עם בחורות צעירות".
אז היא לא האמא החורגת שלך.
"היא לא הייתה וגם אף פעם לא תהיה".
הילדים שלו הם דודים של הילדים שלך.
"משהו כזה. נולדו להם שניים, אחד כמעט בן שלוש ואחד כמעט בן שנה. הבן שלי קרוב בגיל לבכור שלהם. לצורך העניין שירה היא סבתא של הבת שלי, ובפועל נוצר איזה משהו שהוא לא ממש מוגדר. הילדים לא מבינים, מבחינתם הם פוגשים ילדים, זה לא משנה, ולנו זה המשך טבעי של המשפחה המורכבת שלנו".
ולמשפחה הצטרף הדוד קוונטין, שהגיע למופע הבכורה שלכן לפני שבועיים.
"הוא מאוד נהנה ונתן כמה הערות בונות. הם יחד כבר המון זמן, קשר רציני, היה ברור שהוא יבוא. היא על הקו איתו, נוסעים לכל מיני מקומות. מכאן הם המשיכו ללוס־אנג'לס. דניאלה משתתפת בהצגה ועובדת על דברים משלה, היא תמיד פעילה, אף פעם לא הפסיקה".
את רגילה להסתובב ומכירים את האנשים סביבך.
"אנשים רואים אותי ברחוב ואומרים לי, 'היי, הבת של צביקה פיק'. ככה מזהים אותי, לא משנה באיזה גיל אהיה. אני ובעלי היינו בפריז עם דניאלה וקוונטין, ושם לא מזהים אותי או את אבא שלי, אבל את קוונטין כן. מדי פעם אנשים עוצרים ורוצים להצטלם ובעיקר רק רוצים להגיד כמה הם מעריצים אותו. התכונה הבולטת של קוונטין היא שהוא גאון וזה בא לידי ביטוי בכל אבחנה שלו על כל דבר הכי קטן. הוא כריזמטי ואינטליגנטי ואוהב את דניאלה וזה הכי חשוב. הוא חברותי, לא במאי של סרטים עם שתיקות".
עוד אדם מאוד מצליח סביבך.
"עכשיו זה חבר של דניאלה, במקרה הוא מאוד מפורסם, ככה יצא".
זה בטח לא פשוט להיות אדם צעיר שמוקף באנשים כל כך מצליחים.
"הקושי הזה חשוב למי שחשוב לו להתבלט ולהצליח ויש סביבו אנשים כאלה. יש אנשים שגדלים ככה ונהיים עם אמביציה מטורפת. האישיות שלי אחרת, לפעמים אני מאוד רוצה להצליח ולפעמים פחות, פשוט לקח לי הרבה זמן למצוא את עצמי ואת הבמה. כל השואו ביזנס יש בו משהו הפכפך. אני לא יודעת אם המאמץ וההיסטריה והמרוץ יביאו לך את ההצלחה. אני התחלתי קצת על הדרך וזה הצליח, וכשהתאמצתי נורא אחר כך להצליח ולעשות שלאגר זה לא הצליח. אין חוקים וזה לא שווה את ההיסטריה הזו".
* * *
זה ברור, היא מוקפת במצליחנים. מגה־מצליחנים. וכשהרף כל כך גבוה זה עלול לשתק. ולמרות זאת, פיק השאירה את החותם שלה כבר בגיל 23, ואולי באמת זה התאפשר כי זה קרה לה ממש בקלות. "למדתי אז מינהל עסקים במרכז הבינתחומי, הייתי תלמידה נורא טובה. לא חשבתי שאכנס למקצוע הזה, בניגוד לדניאלה שתמיד ידעה. יום אחד ניגנו בבית ושרנו, הייתה לנו מנגינה ואז אמרנו לאמא, 'תכתבי מילים' - כתבה, הלכנו והקלטנו.
"זה התחיל בתמימות ואז הכל התבלגן, סוג של נשאבתי. זה רץ שנתיים ואז פחות הסתדרנו, לדניאלה ולי היו כיוונים אחרים לגבי המוזיקה. אני רציתי פופ 'ביי דה בוק', לא היה לי אכפת שזה נראה מטופש. להיות 'נערת פופ' זו תדמית מאוד פלקטית, חשבו שאני איזו קלולסית שכל היום מסתובבת בחצאיות מיני ומתאפרת, ואתה רואה, אני הכי לא כזאת. לא שהתאמצתי להראות שאני איזה חנונה. לדניאלה זה הרבה יותר הפריע, 'למה לא לוקחים אותנו כמוזיקאיות רציניות?'"
כי בדרך כלל כוכבות פופ צעירות נתפרות לתעשייה, יוצרים אותן.
"נכון. והיה ברור מההתחלה שאנחנו משהו אחר, כתבנו את המוזיקה לבד, לא נראינו כמו מוצר שמישהו עיצב. דניאלה רצתה לנסות דברים פחות פופיים, וגם יותר לבטא את עצמה. ההופעות עייפו אותי, והתווכחנו. צריך גם לנהל קריירה שלמה עם אלף החלטות כל רגע, זה קצת התיש, והייתה החלטה ספונטנית להפסיק".
כמו שהתדמית של נערת פופ לא מתאימה לך, גם להיכנס לאח הגדול לא מתאים לך.
"חשבנו על זה הרבה, זה לא נורמלי להיות סגורה בבית חודש. הציעו תשלום נחמד, ואנשים קרובים אמרו שכדאי לי, כי ככה יכירו אותי והתדמית שלי נורא לא דומה למה שאני באמת".
ומה ההמשך בקריירה?
"כרגע אני עובדת על עוד מחזמר שונה לגמרי עם מוזיקה מקורית שלי, ורוצה לכתוב עוד שירים, גם לזמרים אחרים. כתבתי שירים למיכל אמדורסקי, שיר לאישתר. נורא רציתי לכתוב פופ ותמיד ביקשו ממני לא בדיוק פופ, קצת יותר ישראלי, כביכול 'איכותי'. זה חוסר הבנה. לכתוב שיר פופ שיהיה להיט ושגם יישאר, אין דבר יותר קשה מזה. אמא שלי גאונה בזה, וזה כישרון שלפעמים פחות מוערך".
המשפחה שלך משני הצדדים זה קצת "העשירים והמפורסמים".
"אבל זה נראה רגיל. כן, אנחנו נוסעים לנסיעות משפחתיות פעם בשנה, כל המשפחה ביחד. בעוד חודש נגיד נוסעים לסקי בשווייץ. בקיץ כל אחד עושה מה שהוא רוצה. אבל לרוב נוסעים לנסיעות משפחתיות כמו כל המשפחות".
אצלנו לא נוסעים לסקי בשווייץ, נוסעים לרמת הגולן.
"גם אנחנו נוסעים לרמת הגולן".
