שישי 18 באוגוסט 2017
ידיעות אחרונות
יואב קיש. "מתן היה חלק מרכזי ובלתי נפרד מהמשפחה. הייתי מטייל איתו בכיסא הגלגלים וכולם ברחוב הכירו אותו וחיבקו אותו".
7 ימים • 01.02.2017
"צעקתי 'מתן' - אבל הוא לא נשם"
חבר הכנסת יואב קיש חושף את הטרגדיה הגדולה של חייו: הלילה בו גילה את בנו מתן ללא רוח חיים
שרי מקובר-בליקוב
זה קרה לפני שנים, בבריכה השכונתית. בחור צעיר עם רגל אחת וקביים גלש אט־אט אל המים. חבר הכנסת יואב קיש, אז ילד קטן, זוכר שעמד מולו ובהה בגדם רגלו. "זה היה מבט של 'וואו, מה זה הדבר הזה?'" הוא אומר במבוכה. "ולא הייתי היחיד. כל הבריכה נעצה בו עיניים. באותה תקופה תגובה כזו לא הייתה חריגה".

רצה הגורל וקיש עצמו הפך ברבות השנים אב לארבעה ילדים, שאחד מהם ילד נכה עם תסמונת נדירה. טייס הקרב לשעבר נאלץ להתמודד עם המורכבת שבמשימות ולסעוד את בנו מתן שלא היה מסוגל לדבר, ללכת, לאכול, לשיר או אפילו לחבק. "אם הייתי מגיע לכנסת לפני שמתן נולד, יכול להיות שהייתי סימפטי לבעלי מוגבלויות, אבל לא היה לי את הדחף לפעול למענם", הוא אומר בגילוי לב. "רק כשזה מגיע אל הבית שלך, זה משנה אותך".

באיזה מובן?

"ילד נכה מכניס פרופורציות והופך את החיים לבעלי משמעות. מתן הפך אותי לאדם יותר טוב, לימד אותי להודות על החסדים הכי קטנים ולראות הרבה מעבר למעטפת. בתוך הבועה הנוראה שהגבילה אותו, הוא היה ילד שמח. הייתי לוקח אותו לבית הכנסת ביום כיפור, מקפל את כיסא הגלגלים, סוחב אותו 20 מדרגות, ברגל ותמיד אמרתי שאם יש צדיק אחד שם, זה מתן, כי הוא לא חטא ולא פגע באף אחד. בסוף תפילת נעילה, כשכל הקהל היה שר את 'אבינו מלכנו', מתן היה מתפוצץ מצחוק. לדעתי, הצחוק הזה שלו הגיע עד כיסא הכבוד".

מתן קיש ז"ל נפטר שלושה חודשים לפני חגיגת בר המצווה שלו, בלילה, שאביו מכנה מאז "הרוצח השקט של הילדים הנכים". "במשך היום אתה כל הזמן איתם, העין שלך לא עוזבת אותם לדקה, אתה משגיח עליהם, עוטף אותם, הם מוגנים", הוא אומר. "אבל בלילה כולם הולכים לישון ואם משהו רע קורה להם ואף אחד לא נמצא לידם, לא תמיד הם יהיו מסוגלים לעזור לעצמם להיחלץ".

זה מה שקרה למתן?

"מתן היה מתעורר כמה פעמים בלילה כי הוא לא היה מסוגל להזיז את עצמו כדי לשנות תנוחה. הוא היה בוכה והייתי מתעורר, בא למיטה שלו ומזיז אותו. היו שנים שלא ישנתי לילה אחד ברציפות. הייתי מסובב אותו, נרדם לשעתיים, מסובב אותו ושוב נרדם, ככה עד הבוקר. כשהייתי טייס באל על הייתי ישן רק בחו"ל. בלילה שבו מתן מת, אח שלו, שחלק איתו חדר, ישן אצל סבתו. זה שישי בלילה. הייתי מאוד עייף. הרדמתי את מתן והלכתי לישון. באמצע הלילה שמעתי אותו בוכה, קמתי אליו, סובבתי אותו וחזרתי לישון. היה שקט בבית. ואז התעוררתי והלכתי לחדר של מתן. יכול להיות שהוא בכה ולא שמעתי, כי ראיתי שהוא ניסה להתגלגל בכוחות עצמו ונפל עם הפנים לתוך שמיכת הפוך. ובגלל שהוא לא היה יכול לזוז, הוא נחנק מהשמיכה.

"הפכתי אותו וראיתי שהוא מאוד לבן. צעקתי אליו, 'מתן, מתן', והוא לא הגיב. סטרתי לו, אבל הוא לא זז ולא נשם. הבנתי שהמצב גרוע. הזמנתי אמבולנס, ניסיתי לעשות לו הנשמה, אבל שום דבר לא עזר. גם באמבולנס ניסו להנשים אותו, גם בבית החולים. כשרצו להפסיק, לא הסכמתי. אמרתי להם, 'תמשיכו, תמשיכו בבקשה'. למחרת הגיע שוטר. אני זוכר שישבתי איתו ואמרתי לו, 'אני מאשים את עצמי במותו של מתן. כי לא שמעתי אותו בוכה. כי הייתי צריך לקום אליו ולא קמתי. כי אם הייתי קם ומזיז אותו, הוא לא היה נופל ונחנק מהשמיכה'. מאז אני אומר לכל ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים, תיזהרו מהלילה. הלילה, לפעמים, הוא רוצח שקט".

 

הראיון המלא - ביום שישי במוסף "7 ימים" ובאפליקציית ידיעות אחרונות