"בוא נגיד אמת", ביקש אברי גלעד מכתב ערוץ 2, גלעד שלמור, שדיווח מעמונה על ההיערכות לפינוי בית הכנסת. "כל הרצון להתבצר, זה רק כדי לייצר עוד תמונות עבורכם, עבור המצלמות שלכם. לא שאני אומר שאפשר לא להיות שמה, אבל בעצם הכל־הכל היה יכול להתנהל לגמרי אחרת".
פינוי בית הכנסת בעמונה
להוציא ההתחסדות המסורתית של המגיש ("עבורכם", כאילו שהוא רק עובר אורח סקרן ולא איש תקשורת בכיר), טענתו מתמצתת סיפור מרכזי במראות היומיים האחרונים: פינוי עמונה הוא אירוע שהתרחש בשני מישורים מקבילים, הממשי והטלוויזיוני. וכל השחקנים שהשתתפו בו – מתנחלים, שוטרים וכמובן פוליטיקאים – פעלו מתוך הפנמה מלאה של המצב וניסו למצות מתוכו את המיטב ולצרוב בתודעה מסר שישרת אותם.
שלמור אישר זאת. "ברגע שהסתיימו אתמול המהדורות", סיפר, "נרשמה כאן איזושהי רגיעה וגם הפינויים שנמשכו היו הרבה יותר רגועים". כלומר בתוך ההיבט האידיאולוגי קיים חישוב תועלתני. אף האיפוק המדובר של המשטרה הוא לא רק טקטיקה מבצעית, אלא דוברותית. לצד אחד מועילים מחזות קורעי לב של ילדים מוצאים מביתם, למען הבטחת עתידו של מפעל שנוי במחלוקת. לצד האחר חשוב להימנע מדימוי כוחני מול ציבור מאורגן היטב מבחינה פוליטית ומצולק מטראומת עמונה 2006 וההתנתקות. ולמערכת הפוליטית זאת הזדמנות לקדם רעיונות שפירושם סיפוח.
לכן אתמול בצהריים הכל חזרו למערכה אחרונה בבית הכנסת. "בהצגה תקשורתית שלא מביישת אירוע אדיר, אנחנו מקיפים בית כנסת ובתוכו 100 נערים לאחר פסיקה מפורשת משפטית", אמר מואב ורדי מערוץ 10 והוסיף כי "יש איזושהי תחושה של חוסר פרופורציה". ורדי מפספס. המחסור בפרופורציות לא מייצג מחאה שנועדה להשיג מטרה – אלא הוא המטרה עצמה. במישור הממשי, ברור שבית הכנסת הוא לא מעוז התנגדות משמעותי. במישור הטלוויזיוני, הוא זה שיחתום את הסאגה באקורד מהדהד.
וכך הושגה תמונת סיום אפקטיבית: האלימות, הכאוס, זעקותיו של עו"ד איתמר בן־גביר בטלפון, הראיונות עם נערים מבוהלים ונסערים. השיווק של המאורעות במילים כמו "הכלה" ו"אמפתיה" הוחלף בסצנות קרב. מלחמת הגרסאות שהתפתחה לאחר מכן לא רלוונטית: הזיכרון הוויזואלי חזק מזה המילולי. "זה המראות הקשים שעם ישראל צריך לראות כדי להזדעזע! כדי שהדבר הזה לא יקרה עוד!", צעק למיקרופונים הרב יאיר פרנק, רבה של עמונה.
כעת, בתום חודשים ארוכים של עיסוק בלתי נגמר בפרשה שבבסיסה היא אכיפת החוק במדינה, אפשר לומר "את האמת" כמו שאברי גלעד דרש: במישור הממשי, פינוי עמונה אינו ציון דרך היסטורי בשום צורה. במישור הטלוויזיוני, הוא בהחלט הגשים את ייעודו.
