אני מתיישב לראשונה בתא הטייס והדבר הראשון שאני מבחין בו זה שמעבר לסטיק ומצערת סטנדרטיים, כמו שהכרתי בכל מטוס אחר, אין פה כפתורים או שעונים. כיאה למטוס של דור האייפון, כל מה שהשאירו המהנדסים זה מסך מגע אחד גדול, 16 אינץ'.

כמו שהסמארטפון הוא היום גם מצלמה וגם אנציקלופדיה וגם טלפון, אז ב־F-35 המסך הוא גם המכ"ם וגם מד הדלק וגם מערכת הטילים. והכל מוצג לטייס באפליקציה קטנה ונוחה, אינטואיטיבית ולא דורשת כמעט לימוד. אם משהו במסך מוצג בצבע אדום — זה רע מאוד; אם זה ירוק — הכל בסדר; צהוב — הבנתם לבד. הדרך הזאת מקלה על הטייס לעבד את שטף המידע בזמן אמת, ובמקרה של ה"אדיר" אני מגלה מהר מאוד שלא מדובר במותרות. F-35 אחד יודע לאסוף יותר מידע מארבעה מטוסי קרב מהדור הקודם ביחד, ובלי תצוגה נוחה וברורה הטייס יילך לאיבוד בתוך צונאמי המידע שנזרק עליו.

F-35 הוא חד־מושבי. זה מטוס כל כך משוכלל ונוח לתפעול, עם סימולטרים כל כך מדויקים, שלא רק שהוא חד־מושבי — לא בנו אפילו דו־מושבי אחד לצורכי הדרכה. אפילו הטיסה הראשונה היא סולו.

במקום נווט או מדריך יש פה רובוט. זוכרים את הסצנה המפורסמת ב"מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" כשחללית הקרב של לוק סקיווקר נפגעת ו־R2D2 מוציא מברג ומתקן את החיווט תוך כדי הטיסה? לרובוט פה קוראים ICP והוא פועל לצד הטייס מרגע שמסובבים את המפתח ועד שמחזירים את המטוס לחניה. לא, אין באמת מפתח למטוס. יש קודן עם 16 ספרות, שזה כמו לזכור את מספר כרטיס האשראי שלכם. ICP בעצם נמצא בין כל פעולה שהטייס מעוניין לבצע לבין המטוס. וחלק מהן הוא פשוט לא יבצע, למשל אם הוא עסוק מדי או אם הן לא מוצאות חן בעיניו. פעולות שעלולות לגרום למטוס לאבד שליטה ולהתרסק נכנסות לנישה הזאת של לא מוצאות חן.

בגלל זה, כש־ICP מזהה תקלה הוא לא מפיל אותה עליך כברירת מחדל. בשלב ראשון הוא מטפל בעצמו, ויודיע לך אם יש צורך בפעולות נוספות. אם המחשב גילה מטרה במכ”ם, הוא יציג לך אותה רק כשהיא מספיק חשובה וקרובה, כדי לא לבזבז לך ולו זמן יקר.

עד עכשיו התרגלתי שיש מסך אחד למכ"מ, שני למפה ולמיקום שלך, ושלישי שמתריע על טילים. היית צריך להצליב את שלושתם ולתפקד בתוך כל המידע שנזרק עליך משלושה כיוונים בזמן שאתה נוהג במכונה שמתקדמת ב־900 קמ"ש ותחת התקפת טילים במהירות של 3,000 קמ"ש ויותר. כטייס צעיר, אתה בדרך כלל קורס מעודף אינפורמציה וקופא על ההגאים.

ב־F-35 לא צריך לבנות ולהחזיק בראש את תמונת הקרב. לא צריך אפילו ללחוץ על כפתור. יותר מזה, אני אפילו לא יודע מאיפה המידע הגיע. יכול להיות שהוא הגיע ממערכת ההתרעה הטילים, מהמכ"ם או שבכלל הגיע ממכ"ם של מטוס אחר במבנה והועבר אוטומטית. כל שנשאר לטייס לעשות זה להחליט מה לעשות עם המידע. האם לשגר על זה טיל, לזרוק על זה פצצה או אולי פשוט לפנות לאחור ולחזור הביתה. אז כשמדובר על יכולת חישוב וקבלת החלטות נכונות — עוד לפני שהתחלנו לנסות להפיל מטוסים אחרים — טייס ה־F-35 כבר נמצא ביתרון.

בואו נדבר דקה על חמקנות. מטוס חמקן בנוי מחומרים מיוחדים ומעוצב בצורה שמעבירה כמה שפחות החזר למכ"מים, ולכן הם רואים אותו רק בטווח הרבה יותר קצר ביחס למטוס רגיל. מדובר ביתרון מאוד משמעותי בשדה הקרב מכיוון שעד היום — ולטווח הנראה לעין של השנים הבאות — קשה מאוד לאתר ולפגוע במטוס ללא גילוי מכ"מ. יש עוד אמצעים להפיל מטוסים, כמו תותחים או טילים מונחי חום, אבל הם מצריכים קירבה גדולה מאוד למטרה, וזה דבר שקשה להשיג בלי שהוא עולה על המכ"מ. בשורה התחתונה, כשאתה ממריא למשימה ב־F-35, אתה רואה את מטוסי האויב ממרחק גדול ויכול לפגוע בהם, בעוד שהם יצטרכו להתקרב אליך מאוד כדי לראות אותך ולפגוע בך. יהיו לך את כל הכלים להפיל אותם לפני שהם ייכנסו לטווח שעלול לסכן אותך.

קשה להסביר את השינוי שהדבר הזה מביא לשדה הקרב וכמה זה משמעותי. זה קצת כמו לשחק עם צ'יטים, או להיות גיבור־על. ב־F-16 הייתי יורק דם כדי לנצח — בגיחת אימון או סימולטור, ויחד עם מטוס נוסף — זוג מטוסים שמדמים אויב. פעמים רבות אני הייתי בצד שחוטף. ב"אדיר", זוג נגד זוג זה פשוט לא אימון. הקסמים של המטוס הופכים את זה למשחק ילדים. תביאו בבקשה שישה מטוסי אויב, אחרת זה לא כוחות.

F-35 הוא לא מטוס הקרב הטוב בעולם בכל קטגוריה, אבל כשהוא לא הראשון אז הוא כנראה השני. F-15 יכול אולי לסחוב קצת יותר פצצות, F-16 אולי מעט יותר קטן וזריז. אבל מלחמה היא לא עולם סטרילי של יכולת בודדת. איך בדיוק יוכל ה־F-15 לחדור את סוללות הטילים כשמכ"ם אויב חדיש רואה אותו ממאות קילומטרים? מה תעזור ל־F-16 יכולת התמרון המעולה שלו, אם מטוס אויב יפיל אותו הרבה לפני שהוא יידע שצריך לתמרן? ככלי מלחמה שלם, ה"אדיר" מביא יכולת שאין לאף מטוס אחר. ובאזור שנמצא במירוץ חימוש תמידי ומסורת של מלחמות בקיץ, זה בהחלט יתרון שגורם לך להרגיש טוב. לפחות לרגע.