שלשום התפרסמה יוזמת "מהפכת החקיקה" שמובילים שרת המשפטים שקד, שר התיירות לוין ויו"ר הכנסת אדלשטיין. ההצעה מנסה, כדברי שקד, "להיאבק במחלת החקקת", שבאה לידי ביטוי בחקיקה מוגזמת, ומבקשת להגביל את מספר הצעות החוק שיכולים להגיש חברי הכנסת, וכן את מספר הצעות החוק שיידונו במליאה ובוועדת השרים לענייני חקיקה. ההצעה כוללת גם צעדים שיאפשרו לח”כים לפקח קצת יותר על הממשלה, בין השאר על ידי כך שוועדות הכנסת יפקחו על תקציבי משרדי הממשלה, הרחבה של רשימת בעלי התפקידים המחויבים להופיע בפני ועדות הכנסת וחובת שימוע פרלמנטרי למועמדים לתפקידים בכירים לפני אישורם על ידי הממשלה.

מספר הצעות החוק הפרטיות שמציעים חברי הכנסת אכן מוגזם, אבל אין להתבלבל בין הסימפטום לבין המחלה. ריבוי הצעות החוק אולי משרת את רצונם של הח”כים לזכות בחשיפה תקשורתית, אך נובע בעיקר מחולשה גדולה ומתחושת חוסר אונים, במיוחד של חברי האופוזיציה שהצעות החוק שלהם נחסמות כמעט באופן אוטומטי על ידי הקואליציה הנאמנה לממשלה וכללים פרוצדורליים ותקציביים, כמו גם חוסר יכולתם לבקר את הממשלה ולפקח על פעולותיה.

אם שרת המשפטים וחבריה ליוזמה היו אכן מעוניינים לחזק את כוחם של הח”כים לפקח על פעולות הממשלה ולבקר אותן, במקום להגביל את מספר הצעות החוק, הם היו משנים את הליכי העבודה של ועדת השרים לענייני חקיקה המשמשת כמגרסת בזק לפסילת הצעות חוק. דיוני ועדה מרכזית זו, שבראשה עומדת שקד, מתנהלים תחת מעטה סודיות מוחלט. הוועדה אינה מפרסמת את הפרוטוקולים של דיוניה אלא רק את החלטתה הסופית, והציבור והח”כים אינם יכולים לדעת מהן עמדות השרים לגבי הצעות החוק השונות ומהם הטעמים לפסילתן או אישורן. ממשלה שמעוניינת בהגברת השקיפות ובהגברת פיקוח הכנסת על עבודתה לא הייתה מתנגדת למשל להצעת החוק של ח"כ סתיו שפיר, שזכתה לתמיכה של 64 ח”כים, לפרסם את הפרוטוקולים של דיוני הוועדה הזו.

"מהפכת החקיקה" מקודמת על ידי יוזמיה כצעד חשוב לחיזוק הדמוקרטיה וההגנה על חירויות הפרט. אולם יש לשים לב כי מה שמפריע באמת לשרת המשפטים אינו המספר הגדול של הצעות החוק אלא העובדה שחלקן הופכות לבסוף לחוקים, שרבים מהם – חשוב לציין – עוסקים בהגנה על הזכויות החברתיות של קבוצות מוחלשות ועל האינטרסים של המעמד הבינוני.

נאמנה לתפיסה הפשטנית של מושג החירות מבית מדרשם של הסופרת איין ראנד והכלכלן הימני מילטון פרידמן, שקד מחזיקה בעמדה ש"יותר חוקים משמעותם סרבול, רגולציה ואזיקה בשלשלאות ברזל של חופש הפרט". לפי תפיסה זו, כל חקיקה שמטרתה לדאוג לקורת גג ובריאות לאזרח או הגנה על זכויות העובד אינה מגדילה את החירות של האזרחים שכן היא פוגעת בזכות הקניין והחופש החוזי של בעלי האמצעים.

אגב, לשקד אין בעיה להפר את העיקרון הזה כשמדובר בהקצאת מאות מיליוני שקלים למצביעיה בהתנחלויות, וגם אין לה קושי לפגוע בדמוקרטיה ובחירויות אזרחיות ופוליטיות כשזה משרת את תפיסת עולמה ופוגע ביריביה הפוליטיים. כך, למשל, ב"חוק העמותות" פרי יוזמתה. יש לא מעט אירוניה גם בכך ששותפה ליוזמה, השר לוין, ש”מפעל חייו” הוא הניסיון לקעקע את מעמדו של בית המשפט העליון, נרתם למהפכה כשהוא מנפנף בדגל עקרון הפרדת הרשויות והדמוקרטיה.

בשורה התחתונה: היוזמה הזו דומה למי שטורח להחליף את אריחי האמבטיה בעודו עסוק בלמוטט את יסודות הבית