בלב תל־אביב, בין עשרות מנופים ורבי־קומות בשלבי בנייה שונים, נמצא בניין משרדים היסטורי ומיושן. העוברים והשבים ברחוב הסואן אינם משערים ששם, כמה קומות מעליהם, נבררים בקפידה בני הנוער שיופקדו על ביטחונה הדיגיטלי והטכנולוגי של מדינת ישראל: חיילי יחידת הסייבר של קהילת המודיעין.
"לאף גוף בעולם, כולל גוגל, פייסבוק ואפילו צבא ארצות־הברית, אין את הפריבילגיה שיש לנו", אומר אלוף משנה אבירם (45), ראש מחלקת משאבי אנוש באגף המודיעין. "מתוך מחזור גיוס שלם של מדינה, כל מי שמתאים ועומד במבחנים מגיע אלינו. וזה סוד ההצלחה. הון אנושי כל כך איכותי שמצטרף בכל שנה. הרשימות השמיות של מי שמשרתים כאן שוות הון עתק לחברות בחוץ. אלה החבר'ה הכי מחוזרים".
"כורי היהלומים", כך מכנים אותם באמ"ן. כוורת של שישה קצינים, בראשותו של אל"מ אבירם, שאחראית לאתר ולבחור את העשרות הבודדות שיגיעו לשרת בקודש־הקודשים של עולם המודיעין ולהפוך לתוקפי סייבר. אותם יחידי סגולה שייבחרו הם אלה שעל פי פרסומים זרים יידעו לעקוב אחר תוכניות ופיתוחים של מדינות אויב, ואם צריך, גם לחדור אליהם ולהרוס או לשבש אותם לתקופה ממושכת.
"למעשה, הם נמצאים לגמרי לבד במדינה זרה", אומרת רב־סרן הילה, ראש תחום מיון באמ"ן ופסיכולוגית תעסוקתית מומחית בהכשרתה. "זו רמת האחריות שמוטלת על הכתפיים שלהם. אמנם הם לא יכולים להיפגע באופן פיזי, אבל כל טעות הכי קטנה שיעשו, כל טביעת אצבע שישאירו אחריהם, יכולות לפגוע בהרבה מאוד דברים".
מלבד אבירם והילה, נמנים על צוות האיתור המצומצם גם סגן אלוף גלית (44), ראש ענף תכנון משאבי אנוש בחיל המודיעין, סגן אלוף זיוה, ראש ענף איתור חובה באמ"ן, רב־סרן אורנית (41), ראש תחום פיתוח הון אנושי במטה הסייבר, ורב־סרן יפית (38), ראש מדור בענף איתור שאחראית על מסלול הסייבר.
בעשור האחרון הפך עולם הסייבר לאחת מזירות הלחימה המשמעותיות ביותר. רק בחודש שעבר נחשף כיצד הצליח חמאס בעזה, בעזרת פרופילים מזויפים של צעירות יפות תואר, לפתות חיילים להוריד לטלפון הנייד שלהם אפליקציה שאיפשרה להשתלט על הטלפון שלהם ולהוציא ממנו כל מידע אפשרי. ומדובר בפעולה פשוטה יחסית. האתגר הגדול הוא איראן ומעצמות נוספות. ראינו את מה שקרה בארה"ב לפני הבחירות, וזו רק ההתחלה.
"זה סוג חדש של מלחמה", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס הסייברטק הבינלאומי, שנערך בשבוע שעבר בתל־אביב. "בלחיצת כפתור אפשר להוריד אומות על הברכיים. כל מערכת ניתנת לפריצה. המטוסים שלנו, הבנקים שלנו, בתי החולים שלנו ומאגרי המידע שלנו. אבל יש לנו בישראל מוחות טובים וצעירים, וזה הסוד הגדול של תעשיית הסייבר".
בשנת 2010 עוד היה מערך הסייבר של צה"ל בחיתוליו, וכלל מאות בודדות של חיילים. מאז הספיק להכפיל את עצמו ויותר, המספרים המדויקים אסורים לפרסום, ואנשיו מעניקים שירות לזרועות הביטחון השונות - אמ"ן, מוסד ושב"כ. לטופ שבטופ, תפקיד תוקפי הסייבר, מגיעים כ־50 בלבד בכל מחזור גיוס. "כבר שנים אנחנו מנסים ולא מצליחים לשבור את המחסום המספרי הזה", אומרת רס"ן הילה. "יש מעט מאוד אנשים שמתאימים לתפקיד".
לא כל יהלום מתאים
זו אכן קבוצה יוצאת דופן, ולא רק בגלל התפקיד החשוב והרגיש שאנשיה ממלאים. הצצה נדירה לקורס שהם עוברים מגלה שאצל רבים מהם, הקשרים החברתיים העיקריים מתקיימים בתיווך מקלדת ומסך. "בגלל זה הם מאושרים פה ומצליחים כל כך", מסבירה רס"ן הילה. "הם הגיעו למקום שסוף־סוף הם לא שונים בו מהאחרים".
דוגמאות לא חסרות. "היה אחד שהתגייס כשהוא כבר עם תואר שני במתמטיקה", נזכר אל"מ אבירם. "בגיל 15 או 16 הוא היה בין עשרת הראשונים באולימפיאדת מתמטיקה בינלאומית. הוא לא תיקשר עם אף אחד, אבל אצלנו הוא פרח. פגש אנשים שדומים לו, גאונים כמוהו בתחומו. בבית הספר אפילו תורן כיתה הוא לא יכול היה להיות. היום הוא כבר קצין".
"זה מרגש", אומרת הילה. "אמהות מתקשרות אלינו להגיד תודה. 'סוף־סוף לבן שלי יש חברים', הן מספרות לנו".
רס"ן אורנית מספרת על תשובה שעולה לא אחת במהלך ראיונות המיון. "המועמדים מגיעים לראיון בכיתה י"ב, וכשהם נשאלים על חברים שיש להם, רבים מהם מספרים לפחות על חבר קרוב מאוד אחד. כששואלים אותם מאיפה החבר הזה הם משיבים בטבעיות: מפייסבוק. כך נראים הקשרים החברתיים הכי קרובים שלהם".
האיתור למערך הסייבר מתבסס על הנתונים שהתקבלו במהלך המבדקים בצו הראשון, בשילוב מגמות הלימוד בבית הספר, כמו מגמות מחשבים ובשנים האחרונות גם סייבר, והשתתפות בתוכניות דוגמת "אשכולות" ו"מגשימים". ויש כמובן המלצות, חבר מביא חבר, ופניות ובקשות חריגות.
מנסים להפעיל עליכם לחץ כדי שתקלטו מועמד כזה או אחר?
כולם מחייכים. "יש המון יהלומים שאנחנו לא לוקחים", אומרת הפסיכולוגית הילה. "כאלה שאנחנו מזהים במבדקים ובראיונות שהם לא יוכלו לעמוד בסוציאליזציה, בתהליך ההכשרה ובנורמות העבודה שנדרשות בתפקידים האלה. גאונים ומוכשרים ככל שיהיו, מקרי קיצון לא יגיעו אלינו. הם לא יעברו את מסננת המיון שלנו".
"פעמים רבות", אומרת רס"ן יפית, "הלחץ הגדול הוא דווקא מצד ההורים של המועמדים שלא התקבלו, עד לרמה שזה ממש מטריד אותנו".
"לפעמים הלחץ מצד ההורים הוא פשוט מוגזם", מסכים אל"מ אבירם. "יש מקרים שמבחינה חברתית לא נכון למועמד לשרת אצלנו, או שהוא מתאים יותר להיות לוחם. אבל ההורים לא מוותרים. מכתבים ללשכת שר הביטחון, לרמטכ"ל, מיילים. כל יום אני צריך להוציא תשובות למה מועמדים לא התקבלו".
"ההורים הם אלה שמנהלים את השיח, ולא הילד", מדגישה רס"ן יפית. "רק לאחרונה הורה כזה התקשר ולא הסכים לרדת מהקו עד שתגיע קצינה בכירה לדבר איתו. שוחחתי איתו. הבן שלו אקדמאי, אבל יש לו בעיית ביטחון מידע".
"במקרה אחר", מספר אל"מ אבירם, "פנה אליי אבא שהוא קצין בכיר במילואים ושאל למה הילד שלו לא התקבל. אבל אני מוגבל במה שאני יכול להגיד לאב לגבי הילד שלו. ההורים יודעים שמי שמתקבל לסייבר זה סוג של מניה בטוחה. משהו שיכול להביא למוביליות חברתית אפילו, לקראת היציאה לחוזה שמן בחיים האזרחיים. לכן השקיפות, ההוגנות ושוויון ההזדמנויות בתהליך המיון הם קריטיים אצלנו. אנחנו מקבלים פניות ובקשות מהגורמים הכי בכירים, אבל הדרך היחידה להתקבל היא על פי תוצאות המיון".
יש עדיפות להאקרים מצטיינים?
אבירם מדגיש שהם לא מקבלים ליחידה האקרים שפועלים מחוץ לגבולות החוק. "אנחנו לא צריכים חיילים עם נטייה לפלילים. קיבלתי מכתב ממועמד בן 17 שפירט לי איך הוא פרץ לכאן ופרץ לשם, ומה הוא עשה. העברתי את זה למשטרה".
"בגלל הרגישות הגבוהה כל כך של החומרים שהצעירים האלה יעסקו בהם במהלך השירות, אנחנו לא מתפשרים בתהליך המיון, גם אם זה כואב מאוד", אומרת הילה. "באחד ממחזורי הגיוס האחרונים, שניים שממש אפשר להגדיר אותם כ'יהלומים', כאלה שמבחינת הרמה סווגו בחמישייה הראשונה, לא התקבלו אלינו בגלל בעיות אישיותיות שאיבחנו אצלם. אחרי כל המבחנים והמבדקים, המסננת הכי גדולה שלנו היא אצל הפסיכולוג בכניסה".
ארבע שעות עם פסיכולוג
אבל עד ההגעה לפסיכולוג, הדרך ארוכה ומורכבת. הצעירים שאותרו על פי מבחניהם בלשכות הגיוס, מוזמנים לשלב ראשון של אבחון ממוחשב, שבודק את רמתם המקצועית. המלש"בים (מיועדים לשירות ביטחון) עוברים יום שלם של אבחון בבניין המשרדים הישן בלב תל־אביב, ואלה מהם שעוברים אותו בהצלחה מוזמנים לשלב השני, שאורך יום שלם אף הוא: סדנה מקצועית שבה נבחנת התאמתם למסלולים השונים בחיל.
השלב השלישי הוא הראיונות המקצועיים. כל מלש"ב עובר ראיון אישי שבוחן את התאמתו למסלול אליו הוא מיועד. לא מחפשים בהכרח את המבריקים ביותר, אלא את המתאימים ביותר לתפקיד הייחודי. ראיון שכזה אורך כשעתיים, וכיוון שמלש"בים יכולים להימצא מתאימים לעיתים לשלושה מסלולים, הם יעברו באותו יום שלושה ראיונות אישיים, מה שאורך גם כן, כולל זמני ההמתנה בין הראיונות, יום עבודה שלם.
בפעם הרביעית נדרשים אלה שעברו את כל השלבים עד כה להגיע לפגישה אישית בת כארבע שעות עם פסיכולוג, ומי שצלח גם אותה ימצא את עצמו בשלב הסופי - תחקיר ביטחוני.
את שחר (19) מקריית־חיים פגשנו ביום שבו הגיע לשלב הפגישה עם הפסיכולוג. "רציתי להגיע לשרת במודיעין, בסייבר", הוא מספר. "למדתי בתיכון במגמת פיזיקה ומדעי המחשב, ומכיתה י' אני עושה במקביל גם תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת חיפה".
מה הפרופיל שלך?
"97", הוא מחייך, "אבל אני בן יחיד", מוסיף בהתנצלות. "בגלל שאני כל כך אוהב את תחום מדעי המחשב, אני יודע שאני יכול לתרום מודיעינית דרך התחום הזה".
איך החברים בשכבה רואים את הבחירה שלך?
"רבים מאוד עדיין רוצים מה שנקרא קרבי, ובעיניהם ג'ובניקים לא תורמים, וזה חבל. אבל ממה שראיתי במהלך המיונים, מגיעים לכאן חבר'ה רציניים מאוד ששואפים גבוה. מורגש שזה מקום ייחודי ואיכותי".
בדיוק השבוע קיבל שחר מסרון מאמ"ן שמודיע לו שתקופת שירות הקבע שאליה יתחייב אם יתקבל למסלול תתארך משנתיים לשנתיים וחצי ."זה ממש לא מפריע לי", הוא אומר. "אני יכול לתרום, אני רוצה לתרום, ואם יצטרכו אותי ליותר זמן אז בשמחה".
המסרונים שנשלחו למועמדים הם חלק ממתיחת הפנים שעבר מוקד הפניות של החיל. מגיעה מילה לטובה לאנשי אמ"ן על כך שהפיקו לקחים מסדרת הכתבות שפורסמו ב"ידיעות אחרונות", ושיפרו דרמטית את תהליך הגיוס ואת תפקוד המוקד בפרט. כיום כבר לא צריך להמתין שעות על הקו במוקד המתגייסים של אמ"ן, וצה"ל אינו מונע מהמועמדים לתפקידי מודיעין יוקרתיים להשתתף במקביל במיונים של יחידות אחרות.
"עשינו עבודת ניתוח יסודית במוקד", מסבירה רס"ן יפית. "התקנו בו מערכת טלפונית חדשה ומתקדמת, הגדלנו את תקן כוח האדם, הצבנו איש קבע שאחראי על המוקד. לקראת אירועים גדולים - כמו כנסים או ימי מיון ומבחנים - וכמובן גם אחריהם, המוקד זוכה לתגבור משמעותי. היום זמן המתנה ממוצע למענה במוקד שלנו הוא בין שלוש לחמש דקות, וראש אמ"ן רוצה שגם זה עוד יתקצר".
כשאנחנו מבקשים משחר דוגמאות לשאלות שנשאל במיונים הוא מחייך. "אלגוריתמים, חיפוש בינארי, דברים כאלה".
השאלות במבחן הן סוד כמוס. "אנחנו מצפינים את המבחנים", מגלה אחד הקצינים. "כבר פעמיים ניסו לפרוץ למחשבים שלנו בניסיון לגלות את השאלות מראש. אנחנו בדילמה. מצד אחד, אם מישהו יצליח, זה אומר שהוא גאון ונרצה אותו. מצד שני, ברור שזה מעשה פלילי, ולא ניתן לזה יד".
עשרות הבודדים שיעברו את כל שרשרת המיון ויתקבלו, ייצאו לקורס הנחשק, כארבעה חודשים וחצי בבאר־שבע, שיכשיר אותם לתפקיד "סייבריסט". "זה בית הספר לסייבר הטוב ביותר בעולם", מצהיר אל"מ אבירם בביטחון.
גם בתוך הקורס יש לחניכים העדפות לאיזה תפקיד להגיע?
"זה כמו בכדורגל", משיב אבירם. "הצעירים רוצים להבקיע גולים. כולם רוצים להיות תוקפי סייבר, להגיע להתקפה או לאיסוף. אבל בשורה התחתונה, כשמשחקים, העיקר זה להיות בתוך המגרש, אז אתה מוכן גם לעשות הגנה ולהיות מגן סייבר".
חממה טכנולוגית
יותר מ־70 אחוז מהמועמדים שמגיעים למיונים הם בעלי פרופיל קרבי. בעבר התלוננו גורמים בזרוע היבשה שהיחידה "גונבת" להם מגויסים בעלי פוטנציאל לתפקידי לחימה ופיקוד. אפילו חיל האוויר טוען שלוקחים לו מועמדים פוטנציאליים לקורס טיס, אבל באמ"ן דוחים את הטענות. "נכון, יש אצלנו גם כאלה עם פרופיל קרבי, אבל אלה לא אנשים שיכולים להיות לוחמים. חלקם לא מסוגל לתפקד בלי ליווי. יש כאלה שלא יכולים להוציא רישיון נהיגה, בטח שלא להטיס מטוס".
"סייבר וטיס זה פוטנציאל אחר", מסבירה רס"ן הילה, שעובדת זה 20 שנה במערך המיון של אמ"ן. "הקבוצה של אותם עשרות בודדות בסייבר, האנשים שנמצאים בה הם לא חיילים נורמטיביים. מדובר בכאלה שהיו בתוכניות מחוננים מכיתה ב', שהתחילו ללמוד בבר־אילן בכיתה י', שעד כיתה י"ב סיימו תואר ראשון במתמטיקה, ועד גיל 20 כבר עשו את התואר השני. אבל מבחינה חברתית, ומבחינת היכולת ליצור קשרים, שם הם הרבה פחות טובים. הם גאונים בסייבר. לא בדברים אחרים. בשאלונים שהם נדרשים למלא, הם נשאלים על נקודות חולשה אצלם. הרבה מהם עונים שהם 'לא טובים בזמנים'. אחד שלא עומד בזמנים יכול להיות טייס?"
אז איך הם מצליחים לשרת בסייבר?
"אנחנו לא הצבא הרגיל", אומר אבירם. "אנחנו מטפלים בהם בכפפות של משי. ממש כמו ביהלומים. אצלנו הם בחממה. החבר'ה האלה, ברגע שהכנסנו אותם לחלום הרטוב שלהם - לאתגר מקצועי שמרתק אותם - הם יעשו את זה הכי טוב שהם יכולים. תגיד להם מסדר או תורנות, הם לא ימצאו את עצמם. אבל תבקש מהם למצוא איזושהי פרצת אבטחה בגוף כלשהו, והם לא יקומו מהמחשב 12 שעות ברציפות, לא יאכלו ולא ישתו. הם פרפקציוניסטים. גם המפקדים שלהם כאלה, בדיוק כמותם. לכן הם מבינים אותם. רמת האחריות שלהם והמסירות שלהם היא מטורפת. במקרה של כישלון כלשהו, האווירה אצלנו היא איומה. אלה חבר'ה שעובדים כמו מטורפים. עד כדי שחיקה. הם מרגישים שהם חייבים לפתור כל בעיה, ואנחנו מציבים להם את הבעיות הכי קשות. בעיות כאלה שכשפותרים אותן בסוף - זה פרס ביטחון ישראל".
מי שיכול להעיד, אולי אפילו טוב מכולם, על אופן הטיפול שלו זקוקים יהלומי הסייבר הוא רב־נגד צבי, רס"ר המשמעת הוותיק שהחדיר משמעת לדורות של חיילי חיל המודיעין. צבי, שכבר מזמן יכול היה לפרוש מצה"ל, החליט להאריך את שירותו ולהישאר כאחראי על מתקן המיון, "כדי לתת לצעירים האלה את התנאים הכי טובים שאפשר על מנת שיצליחו. שכל המזגנים יעבדו, שהשירותים יהיו מבריקים, שתמיד יהיו להם כריכים".
בתפקידו הקודם שימש כרס"ר המשמעת באחד מבסיסי החיל, שממנו בין השאר פועלים גם הסייבריסטים. "אף רס"ר אחר לא החזיק שם מעמד לפניי", הוא מספר בגאווה לא מוסתרת. "היה להם קשה להבין את החבר'ה האלה ולהתנהל מולם. אני הבנתי שמדובר בחיילים מסוג אחר, שזקוקים ליחס שונה. אלה חיילים שכשאתה נכנס למשרד שלהם ורואה תוהו ובוהו, ומורה להם: 'תרימו ת'כוסות למטבח' הם לא מבינים אותך. ואז הם מסבירים, בשיא הרצינות: 'אלה לא כוסות, אלה ספלים'. או חייל כזה ששאלתי אותו למה הוא לא מגולח, והוא ענה לי ברצינות תהומית: 'אמרו לי שאתה בחופשה'. אלה לא חיילים בעייתיים. אלה חיילים שמרוב עבודה שוכחים שהם צריכים לאכול או ללכת הביתה, מרוב שאכפת להם. הייתה לי איתם הבנה שבתוך הבסיס אני אהיה גמיש על כפתור פתוח, למשל, אבל בחוץ הם ילכו בהופעה מסודרת. ככה היו לי אפס דו"חות, גם בבסיס וגם מחוצה לו".
הדאגה והטיפול בסייבריסטים כוללים גם ליווי פסיכולוגי צמוד. "הם עושים דברים לא קונבנציונליים", מסבירה רס"ן הילה, הפסיכולוגית. "אלה ילדים רגישים, תמימים ורכים שנחשפים לחומרים רגישים ביותר. כל סייבריסט מלווה כבר מהטירונות בפסיכולוג קליני. בעקבות התפתחות הסייבר, מערך הקב"נים באמ"ן גדל באופן משמעותי. ההתמודדות הנפשית עם מה שהם עושים היא קשה מאוד. זו עבודה סביב השעון, הרבה פעמים בלילות, כשכל הזמן מוטלת עליהם אחריות גדולה מאוד, לחץ נפשי. הם יודעים שמחיר טעות הוא מאוד כבד".
יש כאלה שלא עומדים בלחץ הזה ונושרים?
"הנשר אצלנו הוא אפסי", מגלה אבירם. "גם בזכות מערך המיון הקפדני והמדויק, וגם בזכות מנגנוני התמיכה הרבים לאורך התהליך כולו. כאן הם מממשים את עצמם. מרגישים שהם מצליחים לבוא הכי טוב לידי ביטוי, וגם מרגישים שהם תורמים לביטחון המדינה".
הם מתמחים גם בעולם המודיעין?
"זה לא התפקיד שלהם", משיב אל"מ אבירם. "כל סייבריסט עובד עם איש מודיעין שצמוד אליו. זה מקצוע מודיעיני חדש, פענוח הרשת, ולידו צריך להיות איש טכנולוגי. הם עובדים בצוותים, חוקרי מודיעין עם אנשי סייבר. החוקרים מנחים את מי או את מה מחפשים, ואנשי הסייבר מוצאים את הדרך להגיע לשם".
אבל דווקא בתקופה שבה בנות משתלבות בכל המערכים בצה"ל, בסייבר זו נקודה חלשה במיוחד. "מעל 90% ממערך הסייבר הם גברים", חושפת הילה. "זה מזין את עצמו. אנחנו מנסים לשבור את זה, כי אפשר וצריך להביא יותר בנות".
למה הבנות לא מצליחות להגיע?
"זה צריך להיות שינוי חברתי", מאמינה רס"ן אורנית. "שינוי שיוביל את הבנות לכיוון הזה. אפשר לראות שבניגוד לבנים, כבר בגיל העשרה הבנות הרבה יותר פעילות בתנועת הנוער או עם חברות. המחשב הוא לא כל עולמן".
סא"ל זיוה, ראש ענף איתור חובה באמ"ן, ששימשה בעבר כקצינת שלישות ביחידות הכי יוקרתיות של האגף, מסבירה שכדי להגיע לתפקידי הסייבר, יש צורך בעיקר בידע מקצועי. "לבנים שמתקבלים יש המון ידע, בעיקר בזכות שגרת חיים של ישיבה מול המחשב", היא אומרת. "הבנות רוקדות, הולכות לצופים. אצל הבנות שמתקבלות, גם אם הידע הוא נמוך יותר, אנחנו מחפשים את אלה שעל פי הנתונים הן בעלות יכולות למידה וקוגניציה גבוהות. לפי הנתונים שלנו, לבנות שמגיעות מפרויקט 'מגשימים' שבפריפריה יש סיכוי של 1 ל-3 להתקבל לסייבר. הבעיה היא שגם בפרויקט הזה יש מעט מאוד בנות".
"זה בא לידי ביטוי גם בראיונות הקבלה אלינו", מסכימה הילה. "הבנות יותר חברתיות, נורמטיביות. יש להן חיים. בראיונות הן טובות הרבה יותר מהבנים מאשר במבחנים. מתוך הקבוצה של העשרות הבודדות, הייתה לנו לאחרונה בת אחת שהצליחה להגיע. אבל זה היה בעייתי. היא תהיה בת יחידה בקורס? עם מי היא תישן? עם מי היא תדבר בהפסקות? היא נשארה במערך הסייבר, אבל לא בקורס הזה".
בין יחידות הסייבר השונות באמ"ן נערך מעין דראפט, שבו בוחרת כל יחידה את האנשים שיגיעו לשרת בה. "גם בדראפט הסייבר, הבנות מגיעות למקומות הנמוכים יותר", מודה אבירם. "לדעתי, גם אם נתפשר בדראפט ונבחר ביותר בנות למקומות הנחשבים, זה יוביל לנוספות שיגיעו בעקבותיהן וזה ישתלם בסוף. לא נפסיד".
כל חברי ה"כוורת" מייחלים לכך שלימודי תכנות בבתי הספר יחלו מוקדם ככל האפשר, כחלק מרכזי מתוכנית הלימודים. "שיתחילו כבר בחטיבת הביניים", מציעה הילה.
"אפילו בכיתות ב' או ג'", ממליצה אורנית.
"הילדים שלי", מצביע אבירם על תמונותיהם שתלויות על קיר משרדו, "בכיתות ג' ו־ד' כבר מתכנתים ברמה בסיסית. אני התחלתי לתכנת בכיתה ח', ועוד נחשבתי לחריג מאוד ביחס לתקופתי. היום, בניגוד לעבר, גם פחות צריך בשביל זה את בית ספר. ילד צריך שיהיה לו רק מחשב בבית. מספיק שיישב ויתעסק איתו כל היום, והוא ילמד. זה גם מקל על הילדים שבאים מהפריפריה לפרוץ ולהתקדם. אלה כבר לא רק הילדים מבתי הספר היוקרתיים".
כמה מאנשי הסייבר מגיעים מהפריפריה?
"בדיוק אותו אחוז כמו שתופסת הפריפריה באוכלוסייה", אומרת רס"ן אורנית. "תלמידי תוכנית 'מגשימים', למשל, מוזמנים אוטומטית ליום המבחנים הראשון שלנו. התוכנית הזו פועלת רק בפריפריה, הגיאוגרפית והחברתית, ובאמת מגיעים אלינו מכל מקום: נתיבות, ירוחם, עפולה, לוד". ועדיין, מספר אנשי הסייבר מהפריפריה הוא נמוך.
אל"מ אבירם אומר שהמאגר העתידי של פוטנציאל הסייבר חייב להתרחב משמעותית. "היום רוב המודיעין מגיע מהסייבר. כל המערכות הולכות לשם. מכוניות אוטונומיות, בנקים, רכבות. המערך שיש לנו היום הוא של אלפים בודדים. זה מערך שחייב לגדול. כל העולם הולך לשם: הרוסים, הסינים, האיראנים. אין לנו ברירה. נהיה חייבים לשמר את היתרון האיכותי שיש לנו כיום, גם במסה". כדי להרחיב את המערך בלי להתפשר על איכות, המבחן המרכזי של החבורה הזאת יהיה להגדיל את מספר הבנות שמתגייסות ליחידה ואת שיעור חיילי הסייבר מהפריפריה.
האתגר מפצה על השכר
כל אחד מאנשי הסייבר החדשים נדרש לחתום על תקופת שירות קבע, שהועלתה לאחרונה משנה וחצי לשנתיים. בימים אלה מתנהלים דיונים באפשרות להעלותה עוד, וההתלבטות היא בין שנתיים וחצי לשלוש שנים.
למה להתלבט? הם כל כך מוכשרים ויחידי סגולה, תאריכו לשלוש שנות קבע לפחות.
"זה חייב להיעשות בהדרגה", מסייג אל"מ אבירם. "רק לאחרונה זה עלה משנה וחצי לשנתיים, ועכשיו זה אולי יעלה לשנתיים וחצי. למרות שאנחנו צריכים את האנשים האלה, אנחנו לא ממהרים להאריך את תקופת החתימה לקבע, כי זה עלול להרתיע אותם מלהגיע אלינו, ואנחנו נפסיד אותם. מספיק שנאבד חמישה עד עשרה אחוזים מבין אותם עשרות ראשונים בדירוג, זה מחיר כבד מאוד שאנחנו לא מוכנים לשלם אותו".
ואיך מתמודדים עם בריחת המוחות? איך משמרים אנשים בקבע, כשחברות ההיי־טק בחוץ מפתות אותם בתנאים חלומיים ובסכומי עתק, כשאצלכם קצין מתחיל מקבל 6,000 שקל בחודש?
"בריחת מוחות תהיה תמיד", אומר אל"מ אבירם בהשלמה. "אף פעם לא נצליח להשאיר את כל מי שאנחנו רוצים. אבל גם זה מדד - כל עוד בורחים אנשים מעולים בגלל שבחוץ מחזרים אחריהם כל כך, זה סימן שאיתרנו נכון. גאונים ומצוינים תמיד יעזבו אותנו, וכן, עוזבים אותנו גם כאלה ממה שנקרא 'הטופ', אבל יש גם חלק שאנחנו מצליחים להשאיר. יש לנו מגוון דרכים: הוצאה לקורס קצינים, שיש לזה ביקוש אדיר אצלם, תוכניות שכוללות לימודים מלאים, רכב צמוד ותמריצים כספיים, וכמובן - תפקידים אטרקטיביים שמלאים באתגר מקצועי. בעשור האחרון אנחנו מפעילים את תוכנית 'חבצלות', שממש הצילה אותנו: 30 חבר'ה על מדים, שלומדים לתואר באוניברסיטת חיפה תוך כדי שלוש שנות שירות החובה שלהם, ואז חותמים שש שנים קבע. בשנים האחרונות התחלנו בתוכנית 'חי בסייבר', שבה סייבריסט בן 23, אחרי שירות קבע של שנתיים, מקבל מענק ושכר משודרג. חלק מהם אנחנו הופכים לאזרחים עובדי צה"ל, והם יכולים לעבוד בחוזה אישי קצת גבוה יותר. נכון שהתנאים שהם יכולים לקבל באזרחות טובים פי כמה, אבל זה לא מה שמניע את החבר'ה האלה. הם מחפשים את האתגר המקצועי, יחד עם התרומה לביטחון המדינה - ואת זה הם לא יכולים לקבל באף מקום אחר".
אז הצלחתם לעצור את משבר בריחת המוחות?
"אני לא במשבר, אבל אני מאוד מקפיד להיות עם יד על הדופק. אני מוטרד כל הזמן". ¿
