נכון. התקדמנו למכוניות וזנחנו את הסוסים. הטלפון הציבורי בפינת הרחוב התחלף בשיחות וידיאו במחשב כף יד, העברנו לשווקי הפשפשים את מכונות הכתיבה ונצמדנו למסכי הטאץ', מספרי הסיפורים שישבו פעם מול המדורה הפכו להיות מרצים מבוקשים על הבמות של טד. אבל אם נבחן את הדברים, זו לא המהות שהתחלפה, אלא הטכניקה. האמצעים.
ולכן לא מפתיע כלל לגלות שמעגלי התמיכה של נשים, שהתקבצו בימים עברו בחיים בשבט ולאחר מכן מצאו את החברותא בקרב השכנות בשכונה, פשוט ארוזים היום, בעידן המהיר, באופן הרבה יותר קומפקטי וזמין, בין אם זה ביציאה למלכת המדבר בחברה מוחלטת של נשים, או בהצטרפות הולכת וגואה לליגת אמהות בכדורשת, ובין אם בקבוצות הנשים הסוערות והפעילות שצצות בכל מרחבי הפייסלנד ומעניקות לכל מי שמצטרפת תחושת שייכות מיידית, אלפי לבבות מהנהנים בהבנה ובחיבוק עוטף שגורם לה להרגיש שהגיעה הביתה.
מסופרסונה ועד סופרגירל, מהשוות ברחבי הארץ והעולם ועד נשים מעל גיל 50, מנשים למען נשים בעסקים ועד הקבוצה שאני הכי אוהבת - קבוצת הענתיות (כן, קבוצת השתייכות, שיחה ותמיכה לכל הענתיות באשר הן!) - כולן (ויש עוד רבות וטובות) קבוצות של נשים למען נשים המנוהלות ופועלות ותומכות ומחבקות נשים במרחב הווירטואלי, ומה שיפה ומרחיב לב זו הזליגה של הפעילות גם לחיים עצמם בהרבה מאוד מהמקרים.
מדוע זה קורה? על איזה צורך זה עונה? איך הכל התחיל? והאם יש מקרים שבהם התופעה קצת מסכנת את היחסים שלנו בעולם האמיתי? כי אחרי הכל, ולפני הכל, יותר מלייק או סטטוס מזדהה קבל פיד - אנחנו קודם כל צריכות קשר אמיתי, חיבוק, מגע, עין שתביט לתוך עין ותזהה את מה שהלב אומר גם בלי מילים.
אריכות ימים
קודם כל נתחיל במחקרים.
מחקר שנערך לפני מספר שנים באוניברסיטת קליפורניה מוכיח שלחברות של נשים עם נשים אחרות יש ערך בריאותי שתורם לאריכות ימים. את המחקר ערכו ד"ר לורה קזין־קליין וד"ר שלי טיילור, והן גילו שבעוד גברים מגיבים למתח על ידי המנגנון של "הילחם או ברח", לנשים יש רפרטואר התנהגותי רחב יותר. כאשר אישה נמצאת בלחץ או במתח נפשי, משתחררות בגופה כמויות גבוהות של ההורמון אוקסיטוצין, שממתן את הדחף להילחם או לברוח (שכן מסיבות אבולוציוניות־ביולוגיות, מהיותה זו שצריכה לדאוג לצאצאים, היא לא יכלה לברוח בשעת סכנה ולזנוח אותם לנפשם). במקום זאת, המנגנון הגופני מעודד את האישה לדאוג לצאצאיה ולחבור לנשים אחרות. כשאישה מגיבה בהתאם - מטפלת בילדיה וחוברת לנשים אחרות - מופרש בגופה עוד אוקסיטוצין, שמוסיף להילחם בתחושת הלחץ והמתח ומרגיע אותה.
המגמה שזיהו במחקרן ד"ר קזין־קליין וד"ר טיילור מספקת הסבר לכך שנשים חיות יותר מגברים. במחקרים רבים נמצא כי קשרים חברתיים מפחיתים את הסיכון לחלות ומסייעים בהורדת לחץ הדם, קצב הלב ורמות הכולסטרול. מחקר נוסף, שנערך בבית הספר לרפואה באוניברסיטת הרווארד, מצא כי ככל שיש לנשים יותר חברות, הן נוטות פחות לפתח מחלות ומגבלות גופניות כשהן מתבגרות, וחייהן טובים ומלאי שמחה. החוקרים הסיקו כי היעדר חברות עם נשים מסוכן לבריאות כמו עישון או משקל עודף.
יעל לוין, מאמנת נשים לכושר רגשי, מכירה את המחקרים הללו היטב ומצטטת אותם בדף הבית של האתר שלה. לוין גם מכירה את הפעילות ברוב קבוצות הנשים בפייסבוק וכאשר היא מלווה את המטופלות שלה, היא לא אחת תמליץ להן להשתייך לקבוצה כזו. "כשאישה נמצאת בקבוצת אמת כזו של קהילה נשית תומכת, והיא בוטחת בה, זה עולם ומלואו. היא מרגישה שיש לה עם מי לדבר ובפני מי לשפוך את הלב, באופן שלם ובטוח. היא מרגישה שהיא נמצאת במקום שמעניק לה הגנה ותמיכה, ויקבל אותה על חולשותיה ומצוקותיה. יש לכך משמעות רגשית גדולה מאוד. מקום שבו לא יעבירו עליה ביקורת, יחזקו ויעזרו לה לקבל את עצמה ולהתמודד עם אתגרים. אנחנו חיים בתקופה מאוד מהירה, לא כל הזמן נמצאות לידנו החברות התומכות שלנו בעולם האמיתי. לפעמים אישה נתקלת במצוקה באמצע הלילה וצריכה מישהי שתהיה שם עבורה, ותמיד מהצד השני של המסך בתוך הקבוצות הענפות הללו יש מישהי שערה יחד איתך ויכולה להקשיב לך".
לוין רואה בכך גם סוג של תמרור אזהרה. "הפייסבוק ממלא לנו נתח גדול מאוד מהחיים, לפעמים אפילו גדול מדי אצל חלקנו, ואנחנו חייבים לשים לכך לב ולעשות את האיזון בין הפעילות שלנו מול המסך לבין החיים האמיתיים, כי זה לא מספיק להיות רק בקבוצה וירטואלית. בני אדם חייבים קודם כל לגעת אחד בשני, והמדיה הזו חוסמת לנו הרבה מקומות של אמת, שרק שיחה טובה פנים אל פנים יכולה לספק. אבל אם אין לנו זמן או אפשרות כרגע, ברור שקבוצות התמיכה של נשים במרחב הווירטואלי עדיפות על כלום".
שינוי האג'נדה
את חנה רדו, יוזמת ונשיאה של קהילת סופרסונה, אני תופסת כרגיל על הכביש שבין מצפה־רמון לאיזושהי נקודה צפונית. הפעם היא עושה דרכה להשקת קבוצת סופרסונות חדשה במגזר הערבי. החזון שלה, כאשר הקימה לפני כשנתיים את קהילת הנשים הזו, היה ליצור נוכחות נשית בכל נקודות ההשפעה שבהן מתקבלות החלטות שנוגעות לנשים, במטרה לשנות את השיח ואת האג'נדה. כמו לוין, גם רדו מדברת על קבוצות הנשים בפייסבוק ככלי ליצירת שייכות נשית.
"החזון שלי זה ליצור באמצעות קהילה נשית משפיעה כמה שיותר חברות עסקיות שנשים מובילות אותן, והאמצעי שלי הוא הפייסבוק. למה? כי דומה אוהב דומה, ואנחנו אוהבות להשתייך למעגלים של הדומות. נשים מרגישות שייכות לנשים באופן טבעי, וכאשר נשים נמצאות בחברת נשים אחרות הן מרגישות מוגנות, הן מרגישות שהן לא לבד. אנחנו מבינות אחת את השנייה ברגע, רובנו מאוד פתוחות ומאוד רוצות לשתף, וגם קל לנו לשתף ולהכיל אחת את השנייה. ומהמקום הזה אנחנו גם מצליחות לקדם את הפעילות ואת האג'נדה שלנו. דרך הפייסבוק אנחנו מצליחות גם לנהל שיח ולהוביל ליצירת מוקדי כוח כדי להשפיע ולעשות שינוי".
אם צריך לאפיין את קבוצות הנשים בפייסבוק, אז "סופרגירלס" היא קבוצת המעודדות האולטימטיבית. תמיד שמח שם. גם כאשר משתפים משהו קשה או עצוב, יש תחושה של חגיגה נודדת ושל שותפות לדרך חיובית ונמרצת. גם חתך הגילאים של הנשים בקבוצה משפיע, בניגוד לקבוצות אחרות, שהן מאוד הומוגניות מבחינת גיל או עניין, כאן יש גם סופריות בנות 17 שמכניסות רוח נעורים, לצד נשים בנות 60 שמביאות את ניסיון החיים. "צילמנו סרטון לכבוד חגיגת השנה לקהילה שלנו", מספרת מקימת הסופרגירלס, מריה גרין. "ליום הצילומים הגיעה תמר אברמוביץ' שבדיוק חגגה 60 ואמרה למצלמה, 'אני בת 60 ומתבקש שאתאים את עצמי לקהילות של סבתות, אבל אני לא מוצאת את עצמי בקהילה של הגיל שלי. כאן הרבה יותר נוח לי'".
ואכן, ניכר בתמר אברמוביץ' שהיא נהנית מכל רגע. "אני מרגישה שייכת", היא מדווחת. "נוצרו בקבוצה חברויות נפש ממש. אני כותבת לבנות הצעירות בקבוצה שמתעניינות במה שיש לי להגיד, שאומרות לי שהן צמאות לשמוע את הדעות שלי. יש משהו מדהים באינטראקציה בין מבוגרות ובין צעירות, בין נשים שלא מכירות זו את זו, אבל נמצאות כדי להשתייך".
בעבר השבט ענה על הצורך הנשי במערך תומך. הוא ענה על ההבנה שנדרשת רשת רחבה על מנת ליצור ולהתקיים בצורה הטובה ביותר, וכי לכל אחת איכויות שונות שיש לרתום לטובת הכלל. בהמשך, עליית האינדיבידואל והתפתחות הטכנולוגיה גררו את פירוק השבט המוכר והדגישו את הצורך בגיוון דעות, ערכים, צורות חיים. נשים למדו לסמוך על עצמן, על בני זוגן ועל סביבתן הקרובה והמצומצמת, והשבט הוחלף במשפחה הגרעינית שלא תמיד מספיקה, שכן הצורך במערך תומך נשי לא נעלם.
היציאה אל שוק העבודה, המרחק הגיאוגרפי מהמשפחה הרחבה והרצון לממש את העצמי חייבו מציאת אלטרנטיבה שתואמת את החיים המודרניים. קהילות ברשתות החברתיות נוצרו במהרה ותחת כללים ברורים - דמיון וזהות ערכית/ דתית/עדתית/גיאוגרפית או בתחומי עניין יצרו קהילות וירטואליות שנסמכות על הטכנולוגיה ומממשות את הצורך הנשי הקדום במרחב מוגן ומשתף. "כך קהילות וירטואליות המבוססות על תחומי עניין דומים או מגורים באותה העיר הפכו את הרשתות החברתיות מכלים שימושיים ומהנים לקרקע ממשית לקידום אג'נדות של נשים, לקידום שיח נשי מהותי ואף לקידום קשרים בין־אישיים בעולם האמיתי", אומרת גרין.
בעולם האמיתי היו אלה בנות קהילת השוות מפרדס־חנה שיצאו מתוך המסכים והבתים החמים, בשבת קפואה של דצמבר 2016, כדי להקים מחדש את ביתה של משפחה בשכונה. "מישהי כתבה פוסט בקבוצת השוות של האזור, שדירה נשרפה בגלל קצר חשמלי", מספרת בהתרגשות ליאת ורדי־בר, יוזמת ומקימת קהילת השוות. "תוך דקות התהווה גרעין של נשים שהגיעו לדירה, ניקו, הוציאו את כל הציוד השרוף והביאו ריהוט אחר מתרומות. כל השיפוצניקים שמתפרנסים בשנים האחרונות מהמלצות שרצות בתוך קבוצת השוות הגיעו לטפל בבית בחינם, הוקם מערך של בישול ותמיכה במשפחה, וזה פשוט החזיר את האמונה בשותפות הגורל של בני האדם, שחיים אלה לצד אלה".
קבוצת השוות פרוסה ברחבי הארץ וכעת יוצאת גם לעולם ומונה עד היום למעלה מ־50 אלף נשים. ההשתייכות לקבוצה היא על פי מקום מגורים וחייבים לציית לחוקיה הקובעים שאין שיימינג, אין המלצות על עסקים (למעט בימי חמישי) ואין דיבורים על פוליטיקה. "כי פוליטיקה זה תמיד משהו שגורם לקצוות מחודדים, שמוציאים מאנשים את הדברים הכי אפלים שלהם".
אז אתן קבוצת דיסני? בלי צדדים אפלים?
"ממש לא. אבל אנחנו לא מטפחות כל מה שעלול להביא לאפליה או לקיטוב או לשנאת האחר בשל דעותיו השונות. אין לזה מקום. כל ניסיון להכניס פוליטיקה נגמר תמיד באסון, אז ויתרנו. יש מספיק מקומות להתבטא בהם ברמת הפוליטיקה".
אז מה כן יש בשוות? כמתבוננת מן הצד אני מזהה בקבוצה הזו סוג בולט מאוד של גאוות יחידה. "לפני הכל השוות זה גוגל מקומי לכל דבר", מפרטת ורדי־בר, "מאינסטלטורית ושיפוצניקית ועד פסיכולוגית ורופאה. כל דבר שאת צריכה - תקבלי מענה אמין. מהבחינה הזו, השוות יצרו מהפך מטורף לכל בעלות העסקים הקטנים והבינוניים באזורים השונים, כי יש חיבור מאוד פשוט וחזק בין בעלת עסק לבין הלקוחות המיידיים שלה, שהם הקהילה שלה. עסק קטן שמשתמש בגוגל ובפייסבוק מוציא כסף על פרסום ממומן, אבל לא מחזיר את הפער. בזכות הקבוצות נוצר סוג של פלטפורמת שידוכים בין בעלות העסקים לבין הקהילה. בסקר שעשיתי כאן גיליתי ש־60 אחוז מבעלות העסקים באזור שלנו הפסיקו להוציא כסף על פרסום ממומן, כי הן לא צריכות". *
