שישי 24 בנובמבר 2017
ידיעות אחרונות
24 שעות
24 שעות • 12.02.2017
הסיוט של כל נערה
כולם חלמו פעם שהם מגיעים לבית הספר ומגלים לאימתם שהם עירומים. במציאות הטכנולוגית הנוכחית, הסיוט הופך למציאות: נערות צעירות שולחות תמונות חושפניות וסרטונים אינטימיים שמיועדים לחבר ונדהמות לגלות שהתמונה מופצת הלאה. התוצאה — שיימינג, חרדה ודיכאון. היקפי התופעה גדלים בקצב מסחרר, והארגונים וההורים מנסים להתמודד עם הדור הראשון שלמד להפעיל סמארטפון לפני שלמד על מי לסמוך
נעם ברקן

בלילה לפני השינה הדליקה מיטל (שם בדוי) בת ה־15 את מצלמת הווידאו בטלפון הסלולרי שלה וצילמה את עצמה. היא דיברה בקול מפתה אל המצלמה בלבוש מינימלי ולחשה איחולי לילה טוב בעלי אופי מיני לחבר שלה. היא חתמה בנשיקה ושלחה אליו בהתרגשות. למחרת בבית הספר ננעצו בה מבטים מוזרים והיא הרגישה שהתלמידים מתלחששים סביבה. בבת אחת, מנערה שקטה וקצת נחבאת אל הכלים, שבסך הכל שלחה סרטון לחבר שלה, היא הפכה לשיחת היום בכיתות ובהפסקות. היא שקעה בדיכאון עמוק וחששה להגיע לבית הספר.

 

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

 

הסיפור של מיטל הוא לא סיפור יוצא דופן בכלל. התופעה של נערות שמצלמות את עצמן בעצמן, בעירום חלקי או מלא, בתמונות או בסרטונים הולכת ומתרחבת. חלקן מעבירות את התמונה שצילמו רק לחבר אחד —– אך מרגע זה, התמונה יוצאת משליטתן והופכת במהירות לוויראלית. "נערות רבות שולחות תמונות אינטימיות של עצמן כחלק מהמיתוג החברתי או ה'מוניטין הדיגיטלי' שלהן", אומרת נירית צוק, מנכ"לית אתר "עשר פלוס", חוקרת תרבות נוער וילדים ומומחית לאלימות ברשת. "משיחות שאני מקיימת עם נערות, הן לא מספיק מבינות את עוצמת התופעה. הן חושבות שהן שולחות תמונה רק לחבר שלהן, והוא בחיים לא יפיץ הלאה. הן חושבות שהן לא מעניינות ולא מפורסמות ולהן זה לא יקרה, כי מי ירצה לראות תמונה דווקא שלהן. אבל החבר כן מפיץ וזה מחריב את עולמן".

"מתוך הנתונים שמגיעים אלינו מספר הנערות ששולחות הודעות בעלות אופי מיני ברמה זו או אחרת גדול בהרבה ממה שאנחנו מצליחים להבין", אומרת שרון קייזר־הלר, פסיכולוגית חינוכית מומחית. "כבר לא מדובר בתופעה קיצונית וחריגה, רק מיעוט של המקרים מגיע לתקשורת".

 

קייזר־הלר יודעת היטב על מה היא מדברת. היא משמשת כמנכ"לית של מרכז "הורשת" — מרכז ייעוץ פסיכולוגי שמסייע להורים ונוער להתנהל באופן מיטבי במרחב הווירטואלי. "ברוב המקרים שמגיעים אלינו ל'הורשת' הדברים נעשים בתמימות ובין חברים. ילדות ונערות לא מבינות את המשמעות של הפצה ברשת וחושבות שלשלוח הודעה לחבר זה בסדר, שזה לא יתגלגל הלאה. ואז הפגיעה קשה עוד יותר, כי גם משהו באמון הבסיסי של הנערות נשבר. אגב, לא תמיד מדובר בתמונות עירום, לפעמים גם בסרטונים תמימים יותר, אך מסוג כזה שאמורים להישאר בינו לבינה. יש מצבים בהם החברות של אותן נערות מכנות אותן 'זונות', הן מקבלות תגובות מעליבות וגם הזמנות ברשת לקיום יחסי מין. אותן נערות נקלעות לא פעם למצבים נפשיים לא פשוטים שיכולים להגיע לדיכאון עמוק וחרדה חברתית קשה. יש נערות שמסרבות לצאת מהבית, מפסיקות להגיע לבית הספר ומתנתקות מהסביבה שלהן".

 

"תהליך של אובדן גבולות"

גם בעמותת "נתיבי רשת", שפועלת להעלאת מודעות לסכנות הרשת ערים לתופעה. "אנחנו רואים את זה כמעט בכל מקום", אומר יונה פרסבורגר, מנכ"ל העמותה. "בכל הרשתות החברתיות אפשר למצוא בקלות תמונות רבות של ילדות בחדר שלהן מול המראה או בחדר האמבטיה כשהן מצלמות את עצמן. חלקן מעלות בעצמן את התמונות לרשתות, לפעמים הן שולחות לחבר אחד. היום פדופילים שמחפשים להחליף חומרים כבר לא צריכים להסתובב במקומות חשוכים ברשת, אלא פשוט להסתובב ברשתות החברתיות הכי נגישות ופופולריות".

 

במשטרת ישראל מחזקים את דבריו של פרסבורגר. חוקרי יחידת הסייבר מדווחים על מקרים של ילדות בנות שמונה ותשע שהעלו סרטונים ותמונות עירום של עצמן מול פדופילים ברשת. אחת הילדות, למשל, שלחה מיוזמתה לפדופיל שעלה מולה סרטון שלה שבו היא מחדירה אצבעות לאיבר מינה. היו גם קורבנות בנות שמונה. במשטרה מזהירים שהיום פדופילים לא צריכים להתאמץ או לאיים על הילדים. בכל אפליקציה שילדים משתמשים בה — נמצאים גם פדופילים. "על ההורים", אומרים החוקרים, "יש אחריות מיוחדת להתעורר ולהבין שמדובר במגיפה".

 

צילום עצמי של נערות בעירום, מסביר פרסבורגר, הפך לאופנה. "בנות רואות בנות אחרות, וגם הן רוצות להיות נחשבות. יש פה תהליך של הידרדרות חברתית, של אובדן גבולות ושליטה. יש גם בנים שמעלים תמונות אבל פחות. לרוב מי שמעלה תמונות זה הציבור הכי חלש שמנסה למצוא חן. בנות עושות זאת מתוך חולשה לא מתוך מקום של כוח".

 

לקו החם של עמותת "נתיבי רשת" פנה לאחרונה אב לנערה צעירה שהעלתה תמונות עירום שלה לרשת. "הוא ביקש לדעת איך אפשר למחוק את התמונות, וסיפר שהבת שלו מרוסקת. הדבר היחיד שיכולתי לומר לאב היה שהיום יש כל כך הרבה חומרים שמסתובבים שבאיזשהו מקום התמונות של הבת שלו הולכות לאיבוד בים החומרים, אבל נחמה אמיתית לא הייתה לי בשבילו". במסגרת הרצאה שנתן לאחרונה פרסבורגר באחד מבתי הספר בארץ ניגשו אליו שלוש נערות בכיתה ט'. "הן סיפרו לי שחברה שלהן מכורה לפורנוגרפיה ומשתפת תמונות עירום של עצמה. הן שאלו מה אפשר לעשות כדי לעזור לה להיגמל מזה. מלבד ההסברה, יש אחריות גם על בעלי הרשתות החברתיות וגם על גורמי האכיפה. אי אפשר לפנות רק לילדים ולהורים, הרשויות צריכות למנוע העלאת תכנים של קטינים במצבים אינטימיים לרשת, ולמחוק אוטומטית תכנים כאלה אם הועלו".

 

לדברי פרסבורגר נערות מתפתות היום להתנסות בפעילות מינית כשהן מתקשרות בשיחות וידאו אנונימיות. "הם מרגישות מוגנות כי זה קורה בחדר שלהן, המוגן כביכול, ולא בעולם האמיתי. הן לא מודעות לזה שמישהו שומר את הצילום ומפיץ אותו. זו תופעה חובקת עולם ולצערנו היא נפוצה גם בקרב נערות ישראליות".

 

מסר מנוער לנוער

גם באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מודעים היטב לתופעה של הפצת תמונות וסרטונים אינטימיים של בני נוער ברשתות החברתיות. הפניות מגיעות דרך גורמי חינוך והורים, אך גם במפגש פנים אל פנים עם הנערים והנערות במסגרת סדנאות מניעה, שמועברות על ידי מנחות ומנחים בבתי ספר ברחבי הארץ. "כשמישהי מצלמת את עצמה והתמונה שלה מופצת על ידי מישהו אחר ללא ידיעתה — ברור לנו כחברה שזה לא בסדר. למרות זאת, עדיין יש האשמת קורבן ושיפוטיות, אנשים יגידו 'היא לא הייתה צריכה להצטלם'", אומרת יעל טל־פואה, מנהלת מחלקת חינוך והסברה במרכז סיוע השרון. "כשנערה לא רק צילמה את עצמה ושלחה לחבר, אלא היא זאת שהפיצה את התמונה בקבוצות ווטסאפ — זה הופך להיות מורכב בהרבה. מי אשם במקרה הזה? האם הייתה כאן בחירה חופשית? ברוב המקרים אם נשאל אם הנערה עשתה את זה מתוך מקום של כוח ועוצמה או מתוך חולשה או מוטיבציה להרגיש שייכת, להיות חלק, להרגיש נאהבת, התשובה תהיה שהיא עשתה את זה ממקום של חולשה. זה מאוד מבלבל כי כשנערה רואה את בר רפאלי או את גל גדות על שלטי חוצות בבגד ים, היא יודעת שהן מצליחות, חזקות, מפורסמות. כך שאין לתחושתן בעיה בצילום עצמי שלהן בבגד ים או בעירום".

 

אחת הפניות לעזרה שהתקבלו במרכז הסיוע הייתה של נערה שצילמה את עצמה חשופת חזה מבלי לצלם את פניה. אמנם לא יכלו לזהות אותה אך היא השאירה שרשרת עם שמה. "יש כאן משהו מתעתע. מצד אחד היא לא הזדהתה בפניה אך השאירה את שמה חרוט על שרשרת. ברוב המקרים נערה שעושה מעשה כזה ומפיצה את התמונה שלה כך היא נערה בסיכון. היא קוראת לעזרה".

 

בקצה השני ישנן נערות שתמונותיהן מופצות ללא ידיעתן. פעמים רבות מדובר בתמונות וסרטונים בהם הנערות מנוצלות מינית. "הייתה נערה שהוזמנה לביתו של אחד החברים לכיתתה, שם צילמו אותה מבצעת מין אוראלי במספר בנים. הסרטון הופץ בקרב חבריה. הרבה פעמים התמונות האלה הן ביטוי לניצול המיני הקבוצתי הכי ציני שיש, וקשה להסביר את זה לאנשים, כי יש תפיסה מעוותת של איך נראה אונס ואיך נראית תקיפה מינית וכאן הרי הנערה אקטיבית. קשה להסביר את יחסי הכוחות בין קבוצת נערים עם מנהיג ונערים נגררים, שמופעלים עליהם לחצים חברתיים מול נערה מוחלשת".

 

כדי להילחם בתופעה החליטה נירית צוק ליצור סרטון של בני נוער עבור בני נוער. בסרטון מוצגת נערה שמקבלת מסר מהחבר שלה: הוא מבקש ממנה שתצלם את עצמה. היא מצלמת ושואלת אם הוא אוהב את התמונה. אלא שתוך שניות התמונה מופצת בין חבריה, והיא נבוכה, המומה ופגועה. "חשבתי שסרטון ידבר לבני נוער הרבה יותר מכל שיחת הורים", אומרת צוק. היא פנתה למגמת התקשורת בבית הספר היצירתי לתקשורת "ברנקו וייס" באור יהודה, במטרה לחולל ביחד שינוי. "בברנקו וייס נרתמו לעניין מכל הלב. תוך פרק זמן קצר יצרנו יחד את הסרטון. אולי זה ידבר לנערות בשפה הרבה יותר מוחשית". בבית הספר לא נזקקו ליותר מדי שכנועים כדי להבין את חשיבות הנושא; "מיד הבנו שיש כאן משהו שנוגע למצוקות ולקשיים של בני הנוער", אומר הרצל שקרצי, מנהל בית הספר. "יש כאן בני נוער שמייצרים סרטון, שאמור לייצר מודעות בקרב בני נוער. חשבנו שבהקשר החינוכי־ערכי וגם בהקשר הביצועי זה הדבר הכי נכון לעשות".

 

למידע נוסף ועזרה:

אתר עשר פלוס

http://www.eserplus.net/

קו סיוע לנפגעות תקיפה מינית 1202

קו סיוע לנפגעי תקיפה מינית 1203

הקו החם של עמותת נתיבי רשת – 02-5906602

 

 


פרסום ראשון: 12.02.17 , 18:31