באחת מסצנות השיא ב'טריינספוטינג 2', מתמצת סיימון לרנטון את מהות ההישענות על העבר: "נוסטלגיה: אתה תייר בשנות הנעורים שלך". המשפט המדויק לא רק קורץ לצופה - שבא לצפות בסרט ההמשך של אחת הקלאסיקות הגדולות של נעוריו - הוא גם מגדיר היטב את צומת הדרכים של אמצע החיים שאליו נקלע. רנטון תיזמן 20 שנה.

'טריינספוטינג' הראשון היה סרט שהגדיר תקופה ובעט לממסד חזק בפרצוף. שני עשורים מאוחר יותר, ארבעת האנטי־גיבורים נאבקים פחות בהרואין ויותר בגיל, מסניפים את אובדן הגבריות והאכזבה מהחיים. סצנת הפתיחה של סרט ההמשך מתכתבת היטב עם זו האיקונית מהסרט הראשון. אז התמקדה המצלמה ברגליו של רנטון (יואן מקרגור), במהלך מנוסה. הפעם הפוקוס הוא על נעליו העדכניות, שצועקות "קפיטליזם", בחדר כושר בורגני. זה השלב שבו רנטון נמצא בחיים, והקהל - שהחליף מזמן את הקוק מהניינטיז בחלב סויה - מהנהן בהזדהות.

רנטון המבוגר בוחר להתמודד עם השדים מהעבר ועם משבר הגיל. הוא חוזר לאדינבורו כדי למצוא שם את ספאד מינוס כל סימן של כבוד עצמי, סיימון שמסדר עוד שורה על מגש, ובגבי שתקוע מתוסכל בכלא, אבל עדיין פסיכופת כבעבר. יש תקווה.

'טריינספוטינג 2', שיעלה למסכים בארץ ביום חמישי הקרוב, הוא מהסרטים שעוררו הכי הרבה ציפייה באחרונה, ולכן גם חששות. ההכרזה עליו הייתה חתיכת הפתעה. דני בויל, הבמאי, כבר נמצא במקום אחר לגמרי, בלב ליבו של המיינסטרים. המילה ששמע הכי הרבה על הסט של סרט ההמשך הייתה "חרא": "כדאי מאוד שהסרט הזה לא יהיה חרא" אם לדייק. ו'טריינספוטינג 2' הוא הכל חוץ מחרא. הסרט עומד בזכות עצמו עם תסריט טוב ומשחק מצוין. גם מי שלא היה עד למטען המהפכני של המקור, ייהנה. ההמשך אמנם לא נשכני באותה מידה, והביקורת החברתית הרבה פחות נוקבת, אבל היא עדיין שם. הסרט כולא היטב את רוח משבר אמצע החיים של מי שהתבגרו בניינטיז ומתגעגעים לנעורים. הוא תוהה אם רנטון עשה נכון כשבחר בחיים, ומחפש את המשמעות של הביקור בשדות הנוסטלגיה.

סוד כוחו של 'טריינספוטינג' היה שנתן קול לאותם לוזרים, ששוטטו בשולי החברה, וזהו גם סוד כוחו של סרט ההמשך. למרות שברור ש'טריינספוטינג 2' לא יהפוך לאיקוני כמו אחיו הבכור, הוא מצליח להכות בך בעוצמה, כשהוא שומט את הקרקע מתחת לשקרים שהחיים לימדו אותנו. שנאמר: בחרת בחיים - בחרת בחרטא.