הזינוק של סצנת הפופ הישראלית לא מבשר בהכרח על מתאם סביר בין רייטינג לאיכות. למשל, האלבום החדש של האולטראס (אלי פרץ ודן ברטוב). הצמד, שמתגאה בניהולו של סאבלימינל ואוחז בלהיטים כמו 'מסיבה בחיפה' עם איתי לוי ו'תלויה באוויר' עם להקת הקומה התשיעית, גורם לסטטיק ובן־אל להישמע כמו הבי־ג'יז, ולנועה קירל כמו גרסה מקומית של לורד. מה פרץ וברטוב לא מנסים: היפ־הופ, סלסולים, לטינית, רוק - דבר מהקסם שמצוי בשפע בכל אחד מהז'אנרים לא דבק בהם. השניים משתפים פעולה עם מבצעים מוכשרים כמו שיר לוי וצחי הלוי, אבל רמת הכתיבה וההפקה מסבירה מדוע הפופולריות שלהם נעצרת בגבולות הילדים והנוער: כנראה שרק הקהל הזה מסוגל להבין כמה מפרך הוא החיפוש אחר אישיות.