yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    24 שעות • 18.02.2017
    לא חרד מטראמפ
    ג'ייק טורקס היה כתב חרדי אלמוני, עד שהגיעה התקרית עם דונלד טראמפ שהפכה אותו ברגע אחד לסופרסטאר. בראיון מיוחד הוא מספר לציפי שמילוביץ למה אין בו כעס על טראמפ, כיצד התקרית הזאת תועיל לקריירה שלו ומודה שהדבר היחיד שהוא רוצה עכשיו זה בעיקר שקט
    ציפי שמילוביץ

    ג'ייק טורקס לא ידע שדונלד טראמפ יפנה אליו במהלך מסיבת העיתונאים הראשונה שלו כנשיא, ביום חמישי האחרון. הוא לא ידע, אבל היה מוכן והייתה לו שאלה מצויינת וחשובה שהתייחסה לנושא שמכניס את הקהילה היהודית־אמריקאית לפאניקה מוחלטת: 48 מרכזים יהודיים ברחבי ארה"ב פונו בחודש שעבר לאחר שקיבלו איומי הטמנת פצצה. כשזה מתווסף לעלייה הקיצונית בתקריות אנטישמיות מאז הבחירות, השאלה של טורקס הייתה בזמן ובמקום.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    צפו בעימות בין טראמפ ועיתונאי

     

    כיוון שידע כי טראמפ רגיש לשאלות בנושא הזה — או יותר נכון, רגיש לשאלות בכלל — פתח טורקס בהקדמה ארוכה שנועדה להבהיר כי הוא ממש, אבל ממש, לא חושב שטראמפ אנטישמי, אבל הוא רוצה לדעת מה הממשל מתכוון לעשות לגבי החרדה המתפשטת בקהילה היהודית. טראמפ אפילו לא נתן לו לסיים את השאלה, ושתי דקות מאוחר יותר כבר היה ג'ייק טורקס, עיתונאי אורתודוקסי צעיר ושאפתן, כוכב ויראלי. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.

     

    ביום שישי בבוקר היה טורקס עדיין בהלם מוחלט, סופר את הדקות לכניסת השבת כדי שהטלפון יפסיק לצלצל. "הכל מרגיש לי כמו הזיה", אמר. "לא ככה חשבתי שהדברים יתגלגלו".

     

    הופתעת כשהוא פנה אליך?

     

    "יום לפני מסיבת העיתונאים הוא היה מאוד נחמד". ג'ייק טורקס ודונלד טראמפ
    "יום לפני מסיבת העיתונאים הוא היה מאוד נחמד". ג'ייק טורקס ודונלד טראמפ

     

    "לא ממש, הוא נתן להרבה עיתונאים לשאול שאלות, וחשבתי שיש סיכוי שהוא יפנה אליי".

     

    וטראמפ אכן פנה, לא לפני שאמר כי הוא מחפש "כתב ידידותי". טורקס לא חושב שטראמפ באמת ציפה לשאלה קלה, אלא שהוא פשוט זיהה אותו מהסיקור הצמוד במהלך קמפיין הבחירות. "היחסים שלי איתו תמיד היו מאוד חיוביים", אומר טורקס, "אני לא מכיר אותו באופן אישי, אבל יצא לי לשאול אותו שאלות במהלך הקמפיין, ורק יום לפני מסיבת העיתונאים הייתה לי הזדמנות לשאול מה המסר שיש לו לקהילה האורתודוקסית, והוא היה מאוד נחמד. אני חושב שפשוט הפכתי לפרצוף מוכר, כי ברור שאני בולט בין העיתונאים, אני לא יכול להתחבא אלא אם כן אני בתחפושת של פינגווין".

     

    מעיתונאי אנונימי לכוכב רשת

    טורקס — שזה שם העט העיתונאי שלו ולא שמו האמיתי — בסך הכל בן 30 ואכן מאוד בולט. עד לאחרונה לשבועון האורתודוקסי מברוקלין Ami Magazine מעולם לא היה כיסא בחדר התדרוכים של הבית הלבן, אפילו לא קרוב. אבל הממשל הזה מזמין במכוון עיתונאים אלמונים מעיתונים ובלוגים, איך נאמר, שוליים. וחשוב יותר, אוהדים. דובר הבית הלבן, שון ספייסר, כמו גם הנשיא עצמו, פונים בעיקר אליהם ולא לנציגי ערוצי הטלוויזיה או העיתונים הגדולים. אז עכשיו טורקס מסתובב בחדר התדריכים בלבוש חסידי מלא, פאות וכיפה שעליה רקום שם חשבון הטוויטר שלו. בתחילת החודש הוא שלח ציוץ לספייסר: "בבקשה תפנה אליי בתדרוך הבא, אני האיש עם המילים 'ג'ייק טורקס' על הכיפה". והנה, קרה לו משהו טוב הרבה יותר, או כך לפחות חשב.

     

    בשלושה ימים רנדומליים במהלך חודש ינואר הגיעו לבתי כנסת, מרכזים קהילתיים ובתי ספר יהודיים ברחבי ארה"ב שיחות טלפון שנראו כמו גל מתואם של איומי הטמנת פצצות, והביאו לפינוי מהיר של אלפים. מוסדות יהודיים אחרים מדווחים על עלייה חדה במעשי ונדליזם וגרפיטי נאצה מאז הבחירות, ואף יותר מאז נכנס טראמפ לתפקידו. ביום רביעי, במהלך מסיבת העיתונאים עם בנימין נתניהו, נשאל טראמפ שאלה דומה ובחר לספר על הניצחון האלקטורלי שלו ועל כך שבתו איוונקה היא יהודייה.

     

    לשמוע את אותה שאלה יומיים ברציפות כבר היה יותר מדי עבורו, לא חשוב כמה טורקס ניסה לרכך ולהבהיר ש"אף אחד בקהילה שלי לא מאשים אותך או מישהו מהצוות שלך באנטישמיות, ואנחנו יודעים שיש לך נכדים יהודיים ואתה 'זיידי' (סבא ביידיש) שלהם, אבל אנחנו מודאגים ולא שמענו מה הממשלה מתכוונת לעשות כדי לטפל באיומים נגד מרכזים יהודיים והמעשים האנטישמיים".

     

    הפרנואידיות של דונלד טראמפ, זה כבר ברור, גורמת לריצ'רד ניקסון להיראות כמו חובבן. או שהוא פשוט לא מאמין כי מישהו שואל אותו שאלה תמימה על בעיה שמתפקידו כנשיא ארה"ב לנסות לפתור, או שהתת־מודע מציק לו, כך או אחרת הוא מיד קטע את טורקס ואמר: "זו שאלה לא הוגנת". טורקס עוד ניסה להגיד משהו, וטראמפ הורה לו בבוטות לשבת ולשתוק, ובישר לנוכחים כי "אני האדם הכי פחות אנטישמי שראיתם בחיים, וגם הכי פחות גזעני". טורקס שוב ניסה להסביר שהוא לא התכוון לרמוז כי הנשיא אנטישמי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. טראמפ המשיך לשאוג עליו, האשים אותו כי הוא "שיקר כשהבטיח שהשאלה שלו תהיה פשוטה וישירה", ואמר לו שהוא היה צריך להסתפק בהמלצה של נתניהו, שהודיע יום קודם כי טראמפ חבר טוב של העם היהודי.

     

    "מבין למה הנשיא מתגונן"

    התגובות של ארגונים יהודיים — לא כולם, איפא"ק, הארגון המשמעותי מכולם, שומר כבר חודשים על שתיקה בנושא — היו חריפות. הליגה נגד השמצה פירסמה הצהרה שבה נאמר: "הדעת לא תופסת מדוע הנשיא טראמפ מעדיף להשפיל עיתונאי מאשר לענות על שאלה בנושא כה חשוב". דיוויד האריס, מנכ"ל הוועד היהודי האמריקאי (AJC), אמר: "עם כל הכבוד, אדוני הנשיא, בבקשה תשתמש בכוח שלך לא כדי להפחיד עיתונאים ששואלים שאלות חשובות, אלא כדי לסייע לפתור את הבעיה, שהיא אמיתית ומאיימת על מיליוני אמריקאים".

     

    טורקס, למרבה האירוניה, הוא פחות או יותר העיתונאי היהודי האחרון שהגיעה לו ההשפלה הזו. הוא נציג של הזרם היחיד בקרב יהודי אמריקה שתמך באופן גורף בדונלד טראמפ בבחירות. 72 אחוזים מיהודי ארה"ב הצביעו להילארי קלינטון, אבל כמעט 100 אחוז מהאורתודוקסים הצביעו לטראמפ. הם אהבו את העובדה שאיוונקה ובעלה, ג'ארד קושנר, הם אורתודוקסים — גם אם לא ממש מוותרים על מנעמי החיים החילוניים — ושמחו מאוד לשמוע כי טראמפ מתכוון לאסור על מוסלמים להיכנס לארה"ב. לכל אורך הדרך, הם העדיפו להתעלם מהעובדה שטראמפ הקיף את עצמו בתומכים שהיו קשורים לארגונים אנטישמיים; שליועץ הבכיר שלו, ויש שיאמרו הנשיא בפועל, סטיב באנון, יש היסטוריה ארוכה של קשרים עם תנועות "גזע עליון", ושטראמפ מעולם לא הפריד את עצמו מהתמיכה המסיבית שקיבל מכל הארגונים הניאו־נאציים בארצות־הברית.

     

    טורקס נפגע כמובן מההשפלה הפומבית, אבל יום אחרי הוא עדיין הגן על טראמפ. "אני מבין למה הנשיא כל כך מתגונן בנושא הזה", הוא אומר. "טראמפ שומע כל הזמן כמה הוא אנטישמי וכמה התומכים שלו אנטישמים וברור שזה מטריד אותו. אם מישהו היה מאשים אותי שאני פדופיל כשאני יודע שאני לא, גם אני הייתי מאוד דפנסיבי. אני מבין את התסכול שלו. במהלך הקמפיין ראיתי קולגות שלי, שלא היו באסיפות בחירות, מדווחים על כל מיני דברים לכאורה אנטישמיים שקרו, כאילו היו שם. ואני, עיתונאי יהודי שכן היה שם, לא הבנתי על מה הם מדברים".

     

    אז חבל שהוא הוציא דווקא עליך את העצבים.

    "יש הרבה דברים שהייתי שמח שלא היו קורים".

     

    הקפדת לומר שוב ושוב שאתה לא מאשים אותו בגל האנטישמי בארה"ב, איך אתה מסביר את העלייה החדה מאז שהוא נבחר?

    "יש עלייה בכל העולם, לא רק פה".

     

    העלייה פה היא עניין חדש שיש לו תאריך התחלה מאוד ברור, יום הזכייה של טראמפ בבחירות.

    "אני לא יודע. אולי כל האיומים האלה על מרכזים יהודיים נעשו בידי שני חולי נפש? אני לא מאשים את טראמפ, אבל אני מצפה מנשיא ארה”ב לטפל בבעיה".

     

    אתה חושב שהוא יפנה אליך שוב?

    "למה לא? מעולם לא חשבתי להיות עיתונאי, הגעתי לזה במקרה לפני שש שנים ומאז לא הבטתי לאחור. אני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר, מבחינתי מה שקרה עכשיו זה עוד צעד קדימה, אם כי אני מודה שזה היה צעד לא צפוי ואני מאוד שמח שהשבת נכנסת ויהיה לי קצת שקט". •

     

    yed660100