ח"כ אמיר אוחנה יודע שהוא עומד לספוג אש. הוא כבר מתכונן לכך. ולכן, חשוב לו להשמיע מראש את מה שיושב לו עמוק בבטן. היום יציינו בכנסת את יום זכויות הלהט"בים בשורת דיונים ואירועים. מחר תעלה האופוזיציה שורת הצעות חוק לקידום הקהילה: הצעות כמו איסור טיפולי המרה, מתן זכות לנישואים ולאימוץ ילדים לבני זוג מאותו מין. חבר כנסת אחד יבלוט מעל כולם בהיעדרו — אמיר אוחנה, הח"כ הראשון מהליכוד שהוא הומו מוצהר, ומגדל עם בן זוגו את ילדיהם התאומים, אותם הביאו לעולם באמצעות הליך פונדקאות בארצות־הברית.

אוחנה כבר ספג ביקורת רעשנית בשנה שעברה, כשנעדר מהמליאה מאותה סיבה. עכשיו הוא מבקש להסביר את עצמו עוד לפני שמקלעי הביקורות ימטירו עליו אש. "כל הצעות החוק הן של האופוזציה", מדגיש אוחנה. "יש ממני ציפייה לא הוגנת שאצביע כחבר אופוזיציה בעוד שאני חבר קואליציה. אני פועל בדרכים רבות למען קהילת הלהט"ב שלא באמצעות חקיקה. תשאלי למה אין הצעות חוק של הקואליציה? כי הן לא יעברו. יש הצעת חוק אחת שהגשתי זמן קצר אחרי שנבחרתי לכנסת. מדובר בתיקון להצעת חוק 'פשעי שנאה', שאינו מציין פשע על רקע נטייה מגדרית, כי ראיתי בשנתיים־שלוש האחרונות שהיו מספר תקיפות נשים טרנסיות על רקע הנטייה המגדרית וביקשתי להגן עליהן".

אז, טוען אוחנה, גילה "איך הפוליטיקה עובדת באמת". לדבריו, "הצעת החוק הייתה עוברת אלמלא השר יעקב ליצמן. ליצמן עומד בראש מפלגה של שישה מנדטים בלבד. זה לא רוב, לא בקואליציה ולא בכנסת. איך הוא יכול להחליט? התשובה היא השיטה. כל עוד מפלגה של שישה מנדטים מהווה לשון מאזניים קואליציונית — היא יכולה לקבל בעקיפין זכות וטו. ישבתי עם ליצמן וניסיתי לשכנע אותו. אמרתי לו, 'ההצעה לא נוגעת לדת ומדינה, לא לרבנות ולא להסכמים קואליציוניים. היא נגד שפיכות דמים, נגד אלימות, ומה יותר יהודי מזה?

"ליצמן אמר באופן חד־משמעי שעל הדבר הזה הוא יפרק את הקואליציה. ישבתי עם יו"ר הקואליציה דוד ביטן שהיה חתום על הצעת החוק, ועם שרים בכירים שכולם תומכים בהצעה — וניסינו להפעיל לחצים על ליצמן, אבל הוא בשלו. לכן אני חושב שמבחינת חקיקה, אפשר להגיש הצעות חוק, אבל הן תהיינה הצהרות חוק ולא יעברו באמת".

ועדיין, למה בעצם לא להצביע בעד הצעות החוק למען הלהט"בים מחר? יש לדוגמה חברי כנסת כמו בני בגין, שבמקרים שנוגעים למצפונם הצביעו בניגוד לעמדת הקואליציה.

"קודם כל בין שלוש האפשרויות, שאחת מהן היא להצביע נגד חוקים שאני מסכים איתם, השנייה להצביע נגד הקואליציה שאני חלק ממנה, והשלישית, לא להצביע בכלל — בחרתי לא להצביע בכלל. ושיהיה ברור שבכל אחת מהאפשרויות הייתי חוטף אש, אולי בכל אחת מהאפשרויות ממקור אחר, אבל הייתי חוטף אש. אני לא חושב שנכון להצביע נגד הקואליציה, אלא על נושאים שהם קו אדום.

"ומהם הקווים האדומים שלי? אני יכול לציין מהשרוול שני קווים אדומים. אולי יש יותר, זו לא רשימה סגורה. אחד מהקווים האדומים הוא שאני לעולם לא אצביע בעד הצעה שתפגע בלהט"בים. יותר מזה, אני אעשה הכל כדי לסכל הצעת חוק כזאת ולהפיל אותה. שתיים — לעולם לא אצביע בעד מסירת חלקים מארץ ישראל, שלתפיסתי זה תהליך הרסני שיעלה בחיי אדם. גם פה אעשה הכל כדי לסכל הצעת חוק כזאת. אלה שני קווים אדומים מבחינתי. אני לא חושב שצריך להרחיב מעבר לזה את הקווים האדומים — קו אדום שמור למקרים קיצוניים מאוד".

אתה חושב שהאש שספגת מהקהילה מוגזמת? שתוקפים אותך בגלל שאתה ימני?

"אני חושב שהייתה ממני ציפייה לא הוגנת שאצביע כחבר אופוזיציה בעוד שאני חבר קואליציה. אני חלק מהקבוצה הזאת, חלק מהמפלגה הזו. ב־17 במרס 2015 אנשים לא הצביעו 'אמיר אוחנה', הם הצביעו ליכוד. אני שחקן קבוצתי. אני עושה כל כך הרבה כדי לשנות את הגישה ביחס ללהט"בים, את השנאה שקיימת כלפיהם, את הפחדים שקיימים במקומות מסוימים. אני עובד בקרקע הלא חרושה שהשמאל חורש בה כבר עשרים ושלושים שנה. לשכנע את זהבה גלאון שלהט"בופוביה זה לא בסדר — זה נראה לי קצת מיותר, אבל לעשות את הדבר הזה במקומות בהם מעולם לא דיברו על הנושאים האלה — נראה לי חשוב יותר. אולי זה מתסכל חלק מהאנשים שחשבו שיש להם מונופול על העניין הלהט"בי, והנה המונופול הזה נשבר".

אתה מוכן לאש שתגיע בעקבות היעדרותך מההצבעה?

"לא נכנסתי לפוליטיקה כדי לזכות בליטופים ומחיאות כפיים. ברור שזה חלק מהעשייה הפוליטית. צריך לפתח מידה של חסינות ואני עושה את זה. אחרת קשה לשרוד בפוליטיקה".

בלי מהפכות

לפני כשנה וחצי נולדו לאוחנה ולבן זוגו אלון תאומים אותם הביאו לעולם בהליך פונדקאות. "אלה כבר ממלמלת לא מעט מילים", הוא מספר בגאווה. "היא כבר הולכת ורצה שזה מדהים, ודוד עמד אתמול בפעם הראשונה חצי דקה בלי להיאחז בדבר. אני מאמין שלא יעבור זמן רב והוא יתחיל ללכת. ככה זה, כמו בחיים — הבנות מתקדמות מהר יותר מהבנים. זה היה נכון גם בפגייה. הרופאים אמרו לנו שאלה תהיה זריזה יותר.

"שניהם כבר בגן, וכיף לנו איתם מאוד, לא שכאיש קריירה אני רואה אותם הרבה. לצערי אני פחות נוכח ושותף בגידול שלהם, אבל יש לנו את הבקרים יחד שבהם אני משתדל להיות איתם כמה שיותר — להחליף להם חיתול, להאכיל אותם ולשחק איתם. ויש לנו את סופי השבוע יחד".

בזמן שאנחנו מדברים, שלושה אבות שהביאו ילדים לעולם באמצעות אם פונדקאית תקועים במקסיקו ללא אפשרות לחזור לארץ עם התינוקות.

"אני בקשר מול מנכ"ל משרד החוץ בניסיון לעזור להם", אומר אוחנה. "אני מאמין שנצליח, אבל רצוי שהדברים האלה יעברו בערוצים דיפלומטיים שקטים. לצערנו הרב, המקסיקנים סגרו את האופציה לפונדקאות לזוגות בני אותו המין, ככל מדינות העולם. למעשה, זוגות בני אותו המין לא יכולים להביא היום ילדים לעולם באף אחת ממדינות אירופה או המדינות האחרות, למעט ארצות־הברית וקנדה. ישראל היא לא חריגה. החריגות הן קנדה וארצות־הברית שמאפשרות זאת".

הכי פשוט במקום לגרום לזוגות להט"בים להסתבך במדינות כמו מקסיקו, נפאל והודו זה לקדם עבורם את חוק הפונדקאות בישראל. גם אתה הבאת ילדים לעולם בארצות־הברית ויודע על בשרך כמה זה קשה ויקר.

"נכון. ואני תומך בכך. גם ישראל צריכה להצטרף למועדון הקטן והאקסקלוסיבי שחברות בו קנדה וארצות־הברית, אבל אני ער לקושי מול המפלגות החרדיות. אם הצעת חוק כמו זו שהצעתי לא מצליחה לעבור, אני מטיל ספק שהצעת חוק שמדברת על פונדקאות עבור בני זוג מאותו מין יכולה לעבור".

אז מה כן ניתן לעשות?

"יש דברים רבים שאפשר לעשות בנושא הפונדקאות — כמו להעלות את המודעות והנראות בנושא, לדאוג לתקציבים לכל הגופים, להעלות את ההחלטות של הממשלה בנושא. חשוב להבין — אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך אבולוציוני ביחס ללהט"בים, אבל זה קורה צעד צעד, לא במהפכה. אנחנו הולכים בכיוון הנכון וגם נגיע ליעד, אבל זה לא יקרה ביום אחד. שר הביטחון החליט, בזכות עבודה שלי מולו, ששארים במשפחות של זוגות הומואים ייהנו בדיוק מאותן זכויות שנהנים מהן בני זוג שאינם מאותו מין. זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שהנושאים הלהט"בים מעוגנים בבסיס התקציב. וכמובן גם יום הקהילה הגאה בכנסת, שמתקיים זו השנה השנייה. לפני זה הכנסת הייתה בוערת על דבר כזה.

"דאגנו למשל להכפלת תקציבים בשורה של נושאים, ביניהם לגופים של הקהילה הלהט"בית. הממשלה הנוכחית העניקה לקהילה יותר מכל ממשלה אחרת, כולל ממשלות שלא היו בהן חרדים. הכפלנו את תקציבי הרווחה שמפעילים בין השאר גם את בית דרור (בית זמני לבני נוער שנפלטו מבתיהם בשל נטייתם המינית או המגדרית — ראו בבוקסה בעמ' 6). תקציבי התרבות הוכפלו, ותקציבי השירות הפסיכוסוציאלי והחינוך עלו בזכות עבודה קשה שלי מול שר החינוך. אני חושב שיש קפיצת דרך מאוד משמעותית בנראות הציבורית שלנו, וזה בסופו של דבר התרופה החשובה ביותר ללהט"בופוביה ולשנאה, שנובעות מבורות. הרי למה אנשים מפלים ושונאים ופוחדים? כי הם לא מכירים".

להעניק חנינה לאלאור אזריה 

אמיר אוחנה הוא ממייסדי תא הלהט"ב "גאווה בליכוד", ומשנת 2014 מכהן כיו"ר הקבוצה שהיא למעשה התא הגאה הפוליטי הראשון במחנה הלאומי. הוא אמנם התקדם בליכוד על רקע פעילותו למען הקהילה הגאה, אבל חשוב לו להדגיש שהוא לא רק חבר כנסת גאה. יש לו הרבה מה לומר גם על הנושאים הבוערים ביותר.

לאלאור אזריה, שהיום יינתן גזר דינו, אוחנה סבור שיש להעניק חנינה. "זו פרשה כואבת", הוא אומר. "כאשר 75 אחוז מאזרחי המדינה סבורים שאלאור צריך לקבל חנינה, זה נושק למאה אחוז מהציבור היהודי בישראל. זה חוצה ימין, שמאל ומרכז.

"למה ישראלים כל כך רבים חשים את התחושה הזאת? משום שיש צביעות גדולה בעצם ההעמדה לדין וההענשה של חייל קרבי, אלאור אזריה מרמלה, בעוד שמלמדים מורשת של אנשים שעשו מעשים קיצוניים יותר. בפרשת קו 300 חוקרי השב"כ לא ירו במחבל מנוטרל בזירת פיגוע. הם לקחו את המחבלים הרחק מזירת הפיגוע, וכשהם כפותים, רוצצו את גולגולתם והרגו אותם, והם קיבלו חנינה. על פי איזה עולם מעוות מוסרית אלאור לא צריך לקבל חנינה? בית המשפט הכריע, אבל בוודאי שאפשר להעניק לו חנינה ושותפים לעמדה הזאת חברים רבים מרוב הקשת הפוליטית".

מה המסר שיעבור אם הוא יקבל חנינה?

"שבצה"ל מגבים את החיילים שלנו, גם אם עשו טעות. אני, כיו"ר ועדת משנה לכוח אדם בצה"ל, ניהלתי דיון לפני חודש בעקבות מחקר של מחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל שאמר שרק 41 אחוזים מהחיילים הקרביים סבורים שיקבלו גיבוי גם אם יעשו טעות. משמעות הנתון הזה — והחוקרים אומרים במסגרת המחקר — שיש להניח שאפקט אלאור אזריה גרם לנתונים הנמוכים והמדאיגים הללו. המשמעות היא מעבר מהרוח שאפיינה את צה"ל שנים ארוכות — של חתירה למגע, של יוזמה והתקפיות — לרוח של קיפאון, חידלון ובריחה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, במדינה מוכת טרור ומאוימת, להעמיד לדין חייל שירה במחבל גם אם טעה. והיות שכבר עמד לדין, חייבים לתת לו חנינה.

באשר לחקירות המתנהלות נגד ראש הממשלה, אוחנה סבור שנתניהו יסיים את ההליך הזה ללא כתב אישום. "אם אחרי כל כך הרבה שנים — ונתניהו הוא באמת אחד מאנשי הציבור הוותיקים בצמרת המדינה — הוא לא מעד ולא נפל בשחיתות, זה משום שאינו מושחת. הבחירות הבאות יתקיימו להערכתי ב־2019, ומי שירצה להחליף את נתניהו יצטרך לשכנע אידיאולוגית בצדקת דרכו ולא בדרכים אחרות".

ובכל זאת, גם אם לא יוגש כתב אישום נגד נתניהו, ממעשיו עולה ריח מוסרי לא נעים.

"אני לא חושב כך. לדבריו, הוא ומילצ'ן חברים כבר עשרים שנה. זה שבין חברים מחליפים מתנות זה דבר מקובל. אי־אפשר לדרוש מראש ממשלה כשהוא נבחר לתפקיד לנתק קשרים חבריים. וכשחבר מגיע לארוחה ומביא איתו יין, אתה לא בודק בציציות כמה עלה היין ומאיפה הגיע. זה קטנוני, כמו מיחזור של טענות שעלו גם לפני הבחירות, ולכן לא נראה לי שזה ישפיע על סיכוייו להיבחר. מה שמעניין את הציבור בשורה התחתונה זה מי יאחז בהגה ויוביל את המדינה לחוף מבטחים".

ואם יוגש נגד ראש הממשלה כתב אישום, הוא צריך להתפטר?

"לא. ראשית, החוק לא מחייב זאת, ושנית, אני חושב שלא מדובר בנושאים ברי חשיבות ברמה כזאת שבגללם צריך להחליף את הנהגת המדינה. ממילא קיימת האפשרות שהוא יזוכה, ואז מה? הוא יזוכה מכתב האישום אבל כבר ייבחר ראש ממשלה אחר? אני חושב שזה גורלי מכדי להחליט על התפטרות".

על ארגוני השמאל יש לאוחנה בטן מלאה. "הנושא המרכזי בעיניי הוא הנושא המדיני ביטחוני. נגזרת שלו היא כמובן ארגוני השמאל", הוא אומר. "הצלחתי לבטל את השירות הלאומי בארגון 'בצלם'", הוא אומר. "זה אבסורד שמדינת ישראל מעניקה תקנים של שירות לאומי לגוף שהעומד בראשו יצא בשיא תקופת הלחימה בצוק איתן לרשתות זרות וכינה את חיילי צה"ל ואת מדינת ישראל 'פושעי מלחמה'.

"אותו הדבר לגבי 'שוברים שתיקה'. הם יכולים לברבר את עצמם לדעת בארץ ובחו"ל, להמשיך לעמוד בראש החץ של ארגוני השקר של תעשיית השקרים כלפי מדינת ישראל, אבל אני צריך לתת להם להיכנס לבתי הספר שממומנים על ידי המדינה ולשטוף את המוח לתלמידים שעומדים עוד חודשיים להתגייס?! זה אבסורד, וגם את זה הפסקנו. נעביר חוק שיפסיק את הדבר הזה".

הנושאים המדיניים והביטחוניים עומדים בראש סדר העדיפויות של אוחנה. "אנחנו עוקבים בדאגה גם אחרי מה שמתחולל בצפון — התחזקות והתחמשות חיזבאללה — וגם אחרי מה שקורה בעזה. גם בחמאס ממשיכים לחפור מנהרות ולהצטייד בכלי נשק, ואנחנו חייבים להבהיר גם לאלה וגם לאלה שהמערכה הבאה תהיה כואבת וקשה פי כמה ממה שידעו קודם". •